|
|
| נשלח ב-13/11/2011 23:30 |
 |
| |
ציפור, היתה לי תקופה של הפרעת אכילה, על גבולה הדק של האנורקסיה. אחרי שנים, כשלמדתי את התסמינים, הבנתי עד כמה שהייתי קרובה לשם.
יום אחד,פשוט תפסתי את עצמי ועצרתי.אחרי שניסיתי להקיא ולא ממש הצלחתי..
אבל זה שם, בכל לחץ ובכל התמודדות קטנה, וכמעט בכל מבט בראי.
ויש מספיק אנורקטיות ובולימיות בתיכונים של בית יעקב...מכירה אותן.
זכורה לי לא ממזמן כתבה ברשת על נעריות חרדיות מארה"ב שנסחפות לאנורקסיה בגלל לחץ השידוכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 00:14 |
|
| |
במציאות במחלקות נדיר לראות חרדיות...
תוקן על ידי צפורבודד ב- 14/11/2011 00:36:27
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 13:52 |
|
| |
ואולי טוב שכך ...
ואולי זה בגלל החשש לחשף לכל את דבר ההפרעה ,בגלל שידוכים למשל .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 19:51 |
|
| |
תסמכו עלי, הצורך להתאשפז הוא כי הגיעו למצב מסכן חיים. אז איפה הן מתחבאות? מתות בלי טיפול?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2011 23:58 |
|
| |
או שאולי זו העובדה שיותר חיים בתוך משפחה, ובציבור שאינו חרדי עוברים לגור לבד / עם חברים...
והמשפחה תומכת...
פשוט ראיתי לאחרונה כמה זוגות חרדיים מגיעים לטיפול במרפאה, ללא אשפוז.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 21:02 |
|
| |
פעם שמעתי שהמשמעות של אוכל - זה חום. לפעמים הרעבה עצמית היא כי אין לנו אפשרות לקבל את החום, גם אם מישהו רוצה לתת לנו אותו, אנחנו מפחדים מידי (בצדק...) וסוגרים לו את הדלת - זה בפנים, ובחוץ - לא אוכלים. לא מכניסים חום.
עברתי תקופה רצינית כזו, הרעבתי את עצמי לחלוטין, ירדתי המון במשקל וראיתי כל היום שחור מול העיניים. ואיך זה עבר? פשוט, מאד "פשוט"... כשלמדתי להיות אדם מקבל, נתמך ונעזר, פחות מפחד מקרבה ומביחד... מוכן לפתוח, מוכן להתמלא - ולהתמלאות...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2011 22:29 |
|
| |
עייפה! איזה כיף לשמוע! ומעודד...
אני מבינה שאת עדיין ממשיכה לעבוד על זה, להצליח להשען באמת ולהתמלא בעזרת מישהו אחר, ממה שכתבת בהודעה אחרת...
אז קחי כאן את המילים שלי :) כי באמת המילים שלך טובות ומכוונות. שיהיה לך הרבה הצלחה!!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 00:51 |
|
| |
עייפה ,
מדוע אנו מפחדים בצדק ?
מדוע אדם מפחד מקרבה ומביחד ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 04:37 |
|
| |
במחילה, אומר מהחויה שלי, ועיפה תאמר את שלה...
אם עברנו חויות קשות / מאכזבות מאנשים שיינו אמורים לקבל מהם ביטחון, אנחנו לומדים מכך לגבי ההתייחסות ה"נכונה" בעתיד: א להסתכן. לא לתת אמון. אנשים זה מפחיד. קשר זה כואב...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 09:59 |
|
| |
צפור , אמנם פניתי לעייפה , כי היא זו שכתבה את הדברים ,
אך אני שמחה לקרא תגובות של כולם .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 21:25 |
|
| |
צפור - תודה, בהחלט התמלאתי מהמילים שלך... כמה טוב להסכים להרשות ולהתמלא, למרות שכאן - זו לא חכמה גדולה, הרי אין כאן סיכונים... אבל ללמוד, ללמוד להאמין, לקבל, לראות את הטוב באחרים, להסתכן בפגיעה - והיא לא תמוטט אותנו כי אנחנו לא כל כך עניים... כשאני כותבת או אומרת לאחרים זה מחזק אותי, אלוקים עדי כמה התמודדות יש לי ביום יום, כמה קל לסגור את הדלת.
תסמכו (הלוואי ונסמוך) - למה פוחדים מקרבה...כי בחיים הילדותיים שלי הקרבה הייתה פרוש להמון אלימות או נטישה. שגם עכשיו, כשאני כותבת, אני רועדת ומצומררת ממנה. אבל ככלות הכל אלו הם דברים שמהם גדלנו להיות רגישים, תורמים ונותנים, כך שאני בהחלט מודה על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 01:43 |
|
| |
עייפה, אני הצטמררתי מזה שאת מודה על כך. את גיבורה אמיתית.
אני מודעת לזה שההתנסויות הקשות בחיים לימדו אותי הרבה, אבל רחוקה מלהודות :( ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 18:37 |
|
| |
הצמרמורת שלך עברה אלי... לא יודעת אם זו גבורה, פשוט - המקקומות שמגיעים אליהם כל כך עמוקים, משמעותיים, מאירים שאין לנו אלא להודות. אתמול, אחרי שכתבתי, נתקפתי בחרדות כל כך גבוהות, וכל שיכולתי לעשות זה לשבת ולדבר עם השם הטוב, למדתי את זה הרבה מהספר "מילים טובות" מכירים? ובלהט החרדה וכאבי הבטן והדמעות הרגשתי כל כך חבוקה, עטופה, אהובה ומוגנת, שמצאתי את עצמי - כנראה לאור זה שקודם כתבתי, אומרת תודה גם על התקף החרדה הקשה הזה.
מודה כל כך להשם הטוב שמוצאת את השליחים והם מאירי פנים אבל עוד יותר מזה - על ליבי שמוכן להתח אליהם.
צפור, קראתי באשכולות אחרים את מה שחשתי קודם - כמה את מלווה כל אחד ואחת, כמה את כאן בשביל... זו וודאי מתנה גדולה שקיבלת, וכשתרגישי כמה את מתמלאת מהקרבה הזו, כמה גם הנתינה ממלאת בך ותומכת בך עצמך, אולי תתקרבי למקום ההודיה... אבל בטח, יש מליון נפילות, מליון.
דר' ברני סיגל כותב בספרו "חיים אהבה ובריאות" ש "אי תלות אין פרושה לא להיות נזקקים לאחרים, פרושו לדעת לבקש כאשר אנחנו זקוקים לכך. לא להיות בודדים גם כשאנחנו לבד" קראתי פעם את הצטוט הזה והדבקתי לי למזכרת עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 02:00 |
|
| |
| עייפהכבר כתב: |  | דר' ברני סיגל כותב בספרו "חיים אהבה ובריאות" ש "אי תלות אין פרושה לא להיות נזקקים לאחרים, פרושו לדעת לבקש כאשר אנחנו זקוקים לכך. לא להיות בודדים גם כשאנחנו לבד" קראתי פעם את הצטוט הזה והדבקתי לי למזכרת עולם. |
|
חזק מאוד... לי אמרו אותו בהקשר של אוכל, כשאמרתי שאני לא רוצה להיות תלויה באוכל...
ותודה על המחמאות.
היום אני חלשה ובלי כוח לתת.... אז רק תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 09:37 |
|
| |
הופה, איזה יופי! (סליחה על השמחה...) אז היום תקבלי... את עצמך באהבה, אותנו - שאיתך...גם אם מרחוק... חיוך של מישהו ליידך, יש? אתפלל שיהיה לך טוב... שיהיה לך ממי לקבל ותקבלי...
|
|
|
|
|
