נפגשים ונאלצים להיפרד...

יש מלא סיפורים כאלה.
וקרה לא אחת ולא שתיים. שחברה צלצלה אלי נרגשת, בתחושה של : זהו, מצאתי.
ואחרי שבוע נמך קולה והיא אמרה "בסוף זה לא הלך" כי משהו חיצוני תקע את המערכת למרות ששניהם הרגישו כל כך קשורים...
ואחרי כמה חדשים של עצב וקיטור על הנסיבה החיצונית שמנעה את המזלטוב, היא התארסה במזל טוב עם מישהו אחר, אחר לגמרי... ואולי הפוך בכל קנה מידה (עדה, מראה, אופי). וזה לא אומר שהיא הפכפכית! בכלל לא! פשוט לפעמים התסכול והייאוש גורמים לך לרצות במי שמוכן לקבל אותך, בפשרה חלקית. או כפי שהזכירו דלעיל שיש את הריגושים המאוהבים סתם בגלל הכימיה. אבל בשכל ישר זה לא מתאים ובדיוק ההפך, מקומות בהם מבחינה שכלית יש הרבה מן המשותף ואין סיבה להגיד לא. חוץ מהקשר הרגשי שטרם בא.

אבל האמת? כשאני נתקלת בזה לאחרונה, בכל כך הרבה בנות שחשות את אותו הדבר כלפי כמה בחורים ונפרדות מסיבה זו או אחרת וחשות את העולם חרב,  זה מתחיל לערער  לי את הבטחון ב"כשזה יהיה הוא אני אזהה את זה". כי הנה כמה הן קוננו וממש התארסו כמעט... כמה פעמים. לי זה מעולם לא קרה.

יש חיים לאחר המוות?