מגנא ומצלא – עד כמה?

(ראשית, אני מודה לך שלא העלית את השגיאה המביכה התרעה / התראה בה טעיתי בפסקה הראשונה מחוסר תשומת לב. אופס, הרסתי!)

השאלה היתה האם להישאר באשדוד בזמן התראה על הסלמה אפשרית או לעבור למרכז. הקריטריון הרלוונטי, לכן, הוא השוואת סיכויי הפגיעה בין אשדוד (בזמן התראה) למרכז מכל סיבה שהיא. אינני מבין את כל דברייך בעניין. האם העובדה שהפניה לרב היתה בעקבות התראת טילים מחייבת אותו להגביל את שיקוליו רק לכך? למה?

אסביר שוב .

האם באפן כללי מאד האם סיכויי הפגיעה מכלבת,תאונות,שפעת אסיאתית לסוגיה ופגיעת ברקים גדולים יותר  במרכז מאשר באשדוד?
התשובה היא לא.
(אם פה אתה מערער אז הוויכוח מיותר.)

אפילו בקירוב שאת מציעה, אינני מבין את ההגיון. נניח שהסתברות הפגיעה ללא טילים היא אחידה עפנ"י כל האוכלוסיה, והיא משהו עם שגיאת מדידה x (נעזוב את ההגדרה המדוייקת). נניח שהתסברות הפגיעה ללא טילים ביום התרעה היא y ללא שגיאת מדידה. אינטואיטיבית, ברור שאם y קטן יחסית לx אז אין שום משמעות.

בזמן התראת הטילים הופסקו הלימודים במוסדות החינוך באזור אשדוד.

באותו זמן בדיוק לא הופסקו הלימודים בבני ברק.
למה?

ועל אותו משקל: באותו יום לא הופסקו הלימודים הן בבני ברק, והן במוסדות ששעו לשטיירמן באשדוד. למה?

כדי לנמק שעצם ההחלטה מעיד על משהו, יש להראות שאמפירית, תהליך קבלת ההחלטות הלה בעבר היה מוצלח.

כי באותו יום נוספה רק באשדוד וסביבותיה סכנת חיים שהיא נוספת על סכנות החיים הרגילות בשאר הערים בארץ.
כלומר-נוסף לסכנות של תאונות הדרכים,שפעת אסייתית ,כלבת וברקים המשותפות לתושבי אשדוד וסביבותיה ולשאר ערי הארץ נוספה סכנה שהיא ספציפית לאזור אשדוד:סכנת נפילת טילים.

בזה רק מצאת את החוקיות לפיה פועל משרד החינוך (או השד יודע מה). כפי שאמרתי מקודם, הייתי שמח לראות איזושהי סטטיסטיקה של הצלחה של גופי הערכה צבאיים, המחלקה בdepartment of homeland security האמריקאי האחראית על נהלי הביטחון בשדות התעופה, וכו' וכו'. לדעתי כמעט בכל התחומים האנושיים נמצאים גופי התחזית בשלב האלכימיה, ויש סיבה מדוע ייתכן שהם לעולם לא ייצאו משלב זה (תוצאות הניסויים שלהם משפיעות על הניסויים הבאים). כשזה מגיע לתחומים רגישים כמו תעופה או בטיחות ילדים, הניחוש שלי הוא שבכלל יש מעט מאד רציונאל מעורב בעניין.

בקשר לסיכויי פגיעה, אפשר לחשוב על שתי אפשרויות (לפחות). הראשונה היא למזער ככל האפשר את סיכוי הפגיעה. השניה היא להגיד שישנן רמות סיכויי פגיעה שההבדל ביניהן אינו מצדיק את הפגיעה במרקם החיים (לפי ניסוחו של שותפי). סבורני שאין צורך לשקול ברצינות את האפשרות הראשונה (מי שפועל לפיה, נחשב בעל הפרעה פסיכיאטרית)

האם מי שמנסה למזער את סיכויי הפגיעה נחשב בעל הפרעה פסיכיאטרית?

לא, אבל מי שמנסה למזער את סיכויי הפגיעה בכל מחיר ללא כל התחשבות בפגיעה במרקם החיים (שזו שלילתה של האפשרות השניה שציינתי, סה"כ), בהחלט עשוי להיות מאובחן כבעל הפרעה אישיותית (אולי פוביה כלשהי).

כל אדם סביר יחשוב בדיוק את ההפך.

כלומר, לדעתך אדם סביר היה מגדיר את רוב אנשי העליות, רוב תושבי ישראל שיש להם אזרחות מערבית, ו(להבדיל, את) המתנחלים, כבעלי הפרעה פסיכיאטרית. אינני מסכים.

כאן נשאלת השאלה מה עדיף פגיעה במרקם החיים או פגיעה אפשרית בחיים (שהרי יום לפני כן נהרג אדם באזור ובהחלט סביר היה להניח שיכול היה לההרג עוד אדם הפגיעה ישירה של טיל.)

 זה ניסוח מחודש של חלק מהותי בוויכוח.

. תשובתו של הרב נראית לי סבירה. אמפירית, סיכויי הפגיעה מטיל, כולל בזמן התרעה, אינם מעלים באופן מובהק את סיכוי הפגיעה הכולל בדרום מעבר לזו שבמרכז (הפגיעה הגדולה ביישובי הדרום, ואין לזלזל בכך, היא הפגיעה באיכות החיים הבסיסית.), אפשר לבדוק את הנתונים הלאה, אם את רוצה.

כאן זנחת את טענת סיכויי הפגיעה מכלבת ושפעת ותאונות  ועברת לטענה  של פגיעת טילים במרכז.

התשובה היא שהעובדות מוכיחות שעד עכשו לא נפל טיל בבני ברק אלא נפלו טילים באשדוד.
כאשר יפול טיל בבני ברק המצב ישתנה לחלוטין  ולכן זה לא הנושא הקשור לעניינינו.

 לכך התייחסתי קודם.

לגבי השאלה באיזו מידה מצדיק מעבר סיכוי הפגיעה (שלדעתי הוא זניח בכל אופן) לפגוע במרקם החיים התורני, אינני מבין מדוע כה מגוחך להתייעץ ברב.

ראה את סיפור השואה המטריד והעצוב שאותו סיפר ירוחם. 

הנושא רגיש מדי, ואינני רוצה להכנס אליו. ואגב, ירוחם (אם תראה זאת) - משתתף בצערך (גם אני בן למשפחה וכו'), ושיהיה לכם רק טוב בעתיד.

הסיבה שטוב שבפורום מטכ"ל יישבו קצינים ולא רבנים, היא בגלל יכולותיהם המוכחות של הקצינים בתחומים אחרים: העברת כוחות ממקום למקום, ניהול אנשים, שליטה בחומר הטכני הרב שהם נדרשים לו, וכו'. למיטב ידיעתי, אין מומחי בטחון בעלי יכולת חיזוי מובהקת בשאלות בטחון עתידיות, והם נכשלים פעם אחר פעם  בחיזוי עימותים עתידיים ואפיים. 

בגלל שהמומחים  נכשלו בתחזיותיהם תמנה במקומם רבנים? בגלל שכלכלנים נכשלים לעיתים  בתחזיותיהם תמנה רבנים במקום מומחי כלכלה? אם אתה סומך על ברכות ועצות של באבות במקום על שיקולים של מומחים אז הוויכוח בינינו מסתיים בנקודה זו.

נראה לי שעניתי כבר על זה. למומחים הללו יש יכולות מוכחות לא מבוטלות טכניות. טוב שיושב בראש בנק ישראל אדם שיודע את התיאוריות הקובעות את הנוסחות (אגב, נוסחות? נוסחאות? האם אין היום כותבים נוסחה?) של שערי הריבית. אין לכך ולא כלום עם יכולת החיזוי. (ליועץ ההשקעות שלך בבנק יש מושג על מה הוא מדבר, אגב? מעודי לא נתקלתי באחד שכן, ויש סיבות להניח שאין כאלה.)

בשואה אכן נכשלו הרבנים בעצות שהם נתנו, ובהסתכלות אחורה, אכן אין שום אינדיקציה היסטורית לעדיפות רבנים בעניין. מצד שני, פחות או יותר כולם נכשלו בזמן השואה, ולכן אין אינדיקציה הפוכה. שוב, המקרה היתה שקבוצת אנשים החליטה להתייעץ באדם שהם מעריכים - מה הבעיה בכך שהוא רב?

הבעיה בפניה לרב  שהוא מאמין שהתורה מגנה ומצלה (כלומר הוא מכניס שיקול שאינו שייך לעניין)והוא נותן לך עצות בגלל שהוא מאמין שהתורה מגנה ומצלה
אבל בשעת מבחן הוא בורח ברכבת של חילונים ומשאיר את עדתו להשרף בלהבות..

(אמנם בשואה נהרגו גם חילוניים  שלא האמינו שהגרמנים ירצחו תינוקות וילדים אבל ההחלטה של אנשים פרטיים לא השפיעה על אחרים.כל משפחה עשתה את שיקוליה הרציונליים : האם לפגוע במרקם החיים או לברוח ולהסתכן בפגיעה במרקם החיים.
לעומת זאת הוראה גורפת של רבנים שהכניסו שיקול של התורה מגנה ומצלה זה סיפור אחר )

אבל אינני מתייחס לשאלה הגורפת האם תורה מגנה ומצלה אמפירית (בודאי שזו שטות), אלא האם תשובתו של שטיירמן היתה סבירה או לא, וגם זה תחת האילוצים של דווח מעורפל של מה שהוא אמר. אם הוא אכן אמר (ויש לך אינדיקציה לזה?) ללמוד תורה ע"ס העקרון הגורף שהתורה מגנה מפני כל הפגעים הפיזיים - זו שטות חסרת אחריות. אם מדובר בקבוצת תלמידים ששאלה אדם מוערך עליהם (שלא במקרה, רב) שאלה שהחישוב הסטטיסטי המדוייק שלה קשה מאד, והוא ענה להם שנראה לו שאפשרות כלשהי היא סבירה וגם זרק מליצה (ברכה?) בעניין - אינני רואה שום הבדל מהותי בינו לבין יועץ ראש הממשלה לענייני טרור.