הוכחות לכתיבת התורה בזמן המאורעות

התייחסתי בדברי לניסיונות שלך להמשיך עם הרעיון של "אבה", לא לשיטה באופן כללי. כמובן שאם עושים מחקר רציני על התפלגויות של מילים אפשר להגיע לכל מיני מסקנות, בכל מקרה כאן זה לא הסיפור.

איך בדיוק שורש שלא מופיע אפילו פעם אחת בספר שמואל, פעם אחת במלכים ופעם בודדת בתרי עשר נהפך לשורש תדיר. נראה לך שכך מנהלים מחקר רציני? 

כשבדקתי בקונקורדנציה את השורש "שקט" שהבאת, החלטתי לבדוק גם את המילה "שקוץ" המופיעה בקונקרציה מייד לפני השורש שקט. מתברר שהמילה שקוץ מופיעה בספר דברים ובספרים ממלכים ואילך, אולם לא מופיעה כלל בספרים יהושע שופטים ושמואל, מעניין מה ניתן ללמוד מכך לגבי זמנו של ספר דברים.

עוד פעם שורש נדיר שלא מופיע גם ברוב הספרים האחרונים, הוא משמש כמילה שכיחה רק בתהילים, מסיבות ברורות.

בכל מה שנוגע לענייני כתיב, כפי שכבר העירו לך (ירוק כמדומני) בדיון שהיה בעבר, כל מה שניתן ללמוד מכך הוא את הזמן שבו הספר התקדש במידה כזו כך שאפילו תיקוני כתיב נחוצים לא עשו בו, לכן כשב, הוא ונער, הם בעלי משמעות רק כדי לקבוע את זמן ההתקדשות הסופי. שבכל הנוגע לנביאים יתכן מאוד שהוא היה לאחר חורבן בית שני (למשל העובדה שרצו לגנוז את ספר יחזקאל מראה שהיחס עדיין לא היה מקודש ברמה שאנחנו מכירים היום).

הבדלים של כתיב לפעמים בולטים מאד: דוד בנביאים אחרונים כ500 פעמים חסר, כולל ישעיהו ירמיהו רות משלי קהלת תהלים, ואילו בספרות של שיבת ציון (עזרא נחמיה דברי הימים זכריה) כ300 פעמים מלא. למרות שזה רק כתיב, לא נראה שזה מקרה.

כיוון שעד כמה שידוע לי אף אחד מהספרים שציינת אינם מיוחסים לתקופת שיבת ציון גם על ידי החוקרים (או לפניה או אחריה), הרי שלא ממש ברור עם מי אתה בא להתמודד. כנראה היתה תקופה קצרה שהכתיב הזה היה מקובל, ואחר כך חזרו לכתיב הרגיל (כמו בימינו).

הכינו צבאות ה' הוא שם פיוטי לה' והמספר 270 שציינת נובע בעיקר מהשימוש הרב שעשו הנביאים, בעיקר ישעיהו וירמיהו בשם הזה, לעומת זאת בספרים האחרים הוא מופיע הרבה פחות פעמים, ודינו דומה לכל המופעים הנדירים.

הדבר המעניין ביותר הוא שבספר דברים, בעיצומה של תקופת השיא בו היינו מצפים למצוא בערך 60 אזכורים של "העדה", אין אפילו איזכור אחד. ווילאהוזן כבר אמרנו?

לגופו של עניין ( מלבד ההרגשה שיש לי שכל המקומות האלו הם כהניים גם מסיבות אחרות, אולם אין לי זמן לבדוק את זה עכשיו.)  הטענה הזו פשוט מעלה גיחוך, השימוש במילה "העדה" משמש כמעט תמיד להתקהלות המונית של כל שבטי ישראל, שהייתה בעיקר במדבר, והפסיקה לאחר ספר שופטים (ראה את ההקשר בספר שופטים). באותה מידה יכולת לומר שהמילה "משה", "מדבר" ו"משכן"  מעידות על הקדמות של התורה.

כפי שמן הסתם ידוע לך, רוב העוסקים המקצועיים בתחום סבורים ממש ההפך ממך, בכל אחד מהתחומים שהזכרת.

אין לי בעיה שתנסה לבסס מחקר נגדי, אבל אם אלו הן טענותיך, אז צר לי לומר – כשלת בצורה מחפירה.

 המילה ימים כציון  עצמי למידת זמן (כנראה שנה) שייך לתקופת התורה:

ויהי מקץ ימים (בראשית  ד ד), תשב הנערה איתנו ימים (בראשית כד) ימים תהיה במשמר (בראשית מ ד), ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט), יומיים או חודש או ימים (במדבר ט כב)

יש לציין שכפי הנראה מקומות אלו הם המקומות היחידים בתורה בו מובאת המילה "ימים" במשמעות הזאת :

ראיות נגדיות:

שמואל כז ז:  וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים--יָמִים, וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים

שמואל א כט: וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל-שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲלוֹא-זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ-זֶה שָׁנִים, וְלֹא-מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה, מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה.

מ"א יז:   וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל: 

 שם: וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה, כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ; וַתֹּאכַל הוא-והיא (הִיא-וָהוּא) וּבֵיתָהּ, יָמִים

דניאל ח: וַאֲנִי דָנִיֵּאל, נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים,

נחמיה  יג: וּלְקֵץ יָמִים, נִשְׁאַלְתִּי מִן-הַמֶּלֶךְ.

יש לשים לב במיוחד לביטוי "מקץ ימים", החוזר על עצמו בספר בראשית, מלכים ונחמיה, דבר שלפי ההיגיון של האקדמיה ליהדות מלמד שהם בני אותו זמן.

***

הכינוי נקבה הנמצא בתורה 21 פעם איננו שב בתנ"ך (להוציא ירמיהו לא כב)

טוב, זה כבר ממש מוזר, לביטוי נקבה (female)  עד כמה שיידוע לי אין מילה מקבילה אחרת בשפה העברית זאת המילה הנגדית הטבעית למילה זכר המובאת בנביאים פעמים רבות, כך שאי אפשר לטעון שהסיבה שלא הוזכרה נקבה בנביאים היא בגלל מילה חליפית כל שהיא שהייתה להם.

 המילה היחידה שמחליפה את המילה נקבה היא המילה "אשה", אך ההבדל בין אישה לנקבה הוא ברור, בעוד שנקבה היא כינוי מין (זוויג). הרי שאשה  (המקבילה לאיש) הוא שם יחודי לנקבה האנושית בדרך כלל מבוגרת, שאינו מתייחס לזוויג היחודי שלה:

בכל המקומות בתורה שמוזכרת המילה נקבה, השימוש במילה אשה כמעט ואינו בא בחשבון: כ10 פעמים מדובר על בעלי חיים. ובשאר המקומות (השייכים כולם למקור הכהני) מדובר במקרים שכל עניינם הוא תיאור משפטי יבש של הזוויג (לעניני ערכין, טומאת יולדת וכד'), ופעם אחת בפרשת בריאת האדם שגם שם ברור שהעניין להגיד שהאיש והאשה נבראו זכר ונקבה.

לעומת זאת בכל החלק הסיפורי והפיוטי של התורה, המילה נקבה בדיוק כמו בשאר ספרי התנ"ך אינה מוזכרת אפילו פעם אחת.  וכמו בשאר ספרי התנ"ך הכינוי לנקבה אנושית הוא אישה (אשה מוזכרת בתנ"ך 782 פעמים, חלק גדול מהם בתורה).

בקיצור החלוקה איננה בין התורה לשאר התנ"ך, אלא בין החוקים היבשים המשפטיים והביולוגיים הכתובים בספר כוהנים, לבין הנרטיב הסיפורי או הנבואי הנמצא בשאר חלקי התנ"ך, בין בתורה בין בנ"ך שם למילה הפורמלית לזוויג אין מקום.

כאן אני מצטרף לדברי פרזנט לעייל, וקורא לך בקריאה של חיבה: יש  בעולם אנשים אמיתיים עם עצמם שמנסים לברר בכנות ובאומץ את נכונות אמונתם. בדרכם מלאת החתחתים לעשות את זה, הדבר האחרון אותו הם צריכים, הוא להיתקל באתר שעל פניו כתוב בצורה אינטליגנטית ומשכנעת, ולאמיתו של דבר הוא מלא בהסחות דעת, בפסיאודו נתונים ובדיסאינפורמציה. אנא חוס עליהם, ותעשה רוויזיה משמעותית לאתר או שתסיר אותו לחלוטין מהרשת.