הוכחות לכתיבת התורה בזמן המאורעות

-כתבתי ששתי דוגמאות לא מלמדות כלום, כמדומני שהבאתי יותר משתיים ואפילו הרבה יותר משתיים (מקרא בזמנו העיר הרבה הערות, ובאלו מהן שהסכמתי אתו תיקנתי או מחקתי). אין ספק שככל שיש כמות דוגמאות יותר גדולה זה יותר 'אומר משהו'. וכמובן שהמחקר האופטימלי צריך למפות את כל השפה, את זה גם מרקוס לא התיימר לעשות, מה שהוא כן עושה זה סימוכין בלשניים בהשוואות לידיעות לשוניות מאותה התקופה, ולפי זה הוא מרכיב את הרשימות שלו, אין לי אפשרות ללכת בעקבותיו מכיון שהידע שלו לא מעודכן. מחקרים לשוניים מקיפים נעשו על ידי אבי הורביץ. כמובא בהודעתו של מקרא בסמוך. הוא ממש לא מחזק את ולהויזן בלשון המעטה, אלא קובע שת"כ לא יכול להיות שייך לתקופה בה ולהויזן חשב שנתחבר. (מלבד מה שמקרא ציין הוא גם חיבר ספר 'בין לשון ללשון').

לאחר שמנפים את הדוגמאות שהן חסרות ערך לחלוטין ולא חזי אפילו לאצטרופי,  נשארים עם כמות דוגמאות לא גדולה שכוללת ברובה הגדול מילים נדירות או נדירות מאוד, שחלקים ממנה מוכיחים דברים שונים. (כלומר, דוגמה שמעידה על זמן חיבור ספרי עזרה ונחמיה כמו "דויד" , איננה  מעידה על זמן חיבור התורה וכן להפך).

נקודה נוספת שחשוב להעיר היא שמכיוון שאתה בא לבסס אלטרנטיבה לגישות הרווחות בחקר המקרא, ראוי להחשיב מבין הראיות רק את אלו שמתנגדות לגישות המרכזיות בחקר המקרא. אין עניין להביא כמויות של ראיות, שגם מתנגדיך מסכימים להן.  אני חושב שהקריטריון הזה מוריד עוד כמות לא קטנה של ראיות מהמאמר שלך.

להגיד על מרכוס שהידע שלו "לא מעודכן", זה דרך מעניינת להגדיר גישה דמגוגית שאין בינה לבין מחקר רציני ולא כלום.

-אני לא חסיד של וולאהוזן, וכמובן שאין לי עניין לדבוק בתיאוריות בנות 100 שנה, העולם התקדם מאז. השאלה היא במי המחקר של הורביץ כן תומך, ומדברי מקרא אני מבין שלא בגישה המסורתית. 

-כנ"ל לגבי כל דוגמא, ברור שאפשר לטעון שצבאות מופיע במלכים רק 4 פעמים (מלכים הוא ספר היסטורי נוטה ל'יבש', אין בו הרבה הטפות ונאומים התגלויות ודיבור על ה', משא"כ בתורה ובישעיהו), ושדויד שייך לתקופה מאד מצומצמת. כל דוגמא בפני עצמה ניתנת להסבר וכך כל כמה דוגמאות, הרעיון הוא שהצטברות דוגמאות מצטברת כידע.

אני חוזר למה שאמרתי קודם, אם אתה רוצה לצבור דוגמאות במחברת שלך, כדי שאולי בסופו דבר הן יצטברו לידע – אתה מוזמן לעשות זאת. כל עוד זה לא קרה, ולדעתי יש לך עוד כברת דרך ארוכה מאוד (בכל אופן עד כמה שהמאמרים באקדמיה מייצגים), עד שתגיע לשם. הרי שהבאת דוגמאות שלא הצטברו לידע, ושניתן למצוא דומות להן כמעט בכל חלוקה שרירותית שתבחר. (תוך לקיחה בחשבון את אופי הספרים וכד'), היא חסרת ערך במובן הבסיסי ביותר.

אתה כותב שמכיון שהשירות בתורה עתיקות זה מסביר מדוע צבאות לא מופיע בהן. יפה זו נקודה אחת, ואם יצטברו לך עוד נקודות מהן אפשר יהיה להסיק שהמאכלים והמונחים של עבודת האדמה הם קדומים, וכך הלאה. זה בהחלט אומר משהו.

כפי שכתבתי לעייל, תחום הויכוח הוא ברור, אני לא מנסה לטעון שהתנ"ך נכתב במאה העשרים, ולכן אין צורך שתביא ראיות שהוא כבר היה קיים בימי הביניים.  אתה מתמודד עם חקר המקרא המודרני, ולכן מן הראוי שתביא דוגמאות שסותרות את חקר המקרא המודרני.

-גם אם נניח ש'העדה' הוא כהני, זה לא תומך בתורת התעודות, שכן תורת התעודות עוסקת בשאלה אימתי נתחבר הטקסט הכהני ולא בקביעת העובדה שמה שכהני הוא כהני. אם טקסט כהני נמצא דוקא בתיאורים של עד תקופת השופטים, זה לא מחזק את התיאוריה שהוא נכתב בימי הבית השני למשל.

ברגע שאתה מוכיח שהתפלגות של מילים היא לא אקראית אלא קשורה ב2 ספרים נפרדים שאוחדו לספר אחד, אז המחקר שלך נוטה לכיוון אחר לחלוטין.

על השאלה מדוע ספר מסויים (שהנטיה שלו היא פולחנית, ולא היסטוריוגרפית) נטה להתמקד בתקופה מסויימת  ולא  בכל התקופה אני יכול לחשוב על עשרות תיאוריות הגיוניות מאוד.  

בכל מקרה אם נוכיח שבמקרים רבים שינויי הלשון נובעים מהחלוקה בין ספר כהנים לספרים האחרים, ונוכיח את העובדה שגם בתקופות שאמורות להיות זהות ספר כהנים כתב בלשון אחרת מאשר הספרים האחרים, הרי שהשאלה  תצטמצם לשאלה לא קשה אחת, ולא לעשרות ראיות נפרדות. וזאת עוד מבלי להזכיר את הבעיה התיאולוגית הקשה שתורת התעודות מעלה מעצם טיבה.

-לשון הכתובים שונה במפגיע מהתורה במבנה שלה, זה ענין שהוכר מזמן, וספרות החכמה היתה ז'אנר מקביל בכל העמים. שחלק מהמאפיינים שלו הוא עצמאותו ואי מגע ישיר עם ההמון, בניגוד לנביאים שדברו אל העם, ספרות החכמה תמיד היתה מכונסת לעצמה והשתמשה במוטיבים חוזרים על עצמם ואחוזים בספרות חכמה קדומה. יש הרבה השפעות בתוך ספרות החכמה, אבל לא הרבה קשרים עם הספרות העממית. ספר משלי יותר דומה למשלי אמנפופה המצרי מאשר לספר מלכים. הנביאים בהחלט השתמשו בז'אנר של התורה, וכשהם באו לאיים ולהוכיח הם השתמשו בביטויים מהתורה. יש קשרים ברורים שאינם מוטלים בספק.

לא ראיתי היכן טענתי אחרת.