|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:20 |
 |
| |
אתה מבלבל בין חטאים וכמו גזל וגילוי עריות (וההפך מזה מידות טובות) שמטרתן אגואיסטית (פשוט המשך החיים על פני האדמה שהרי בלעדיהן איש את רעהו חיים בלעו) לבין שאלות פילוסופיות של יעוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:21 |
|
| |
מה זה תאור המידות הטובות של האבות והאמהות?
באמת מה זה? לא מצינו שום מידות טובות אצלם- המידות הטובות של אדם ממוצע ונורמלי- הן יותר!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:28 |
|
| |
אדם נורמלי ישקה לך עשרה גמלים כשלא ביקשו ממנו.
צענע עדיין זה קשה מה בא התאור הזה לתת?
מה החידוש הגדול בזה שהאדם שולט על עולם החי?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:30 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | אתה מבלבל בין חטאים וכמו גזל וגילוי עריות (וההפך מזה מידות טובות) שמטרתן אגואיסטית (פשוט המשך החיים על פני האדמה שהרי בלעדיהן איש את רעהו חיים בלעו) לבין שאלות פילוסופיות של יעוד. |
|
יותר מזה: לחלק מהסיפורים, נגיד זה של דור הפלגה, יש מסר מאד אנטי-יעודי, אא"כ מגדירים יעוד כחוסר יעוד שניסיון לפרוץ אותו ייגמר בכאפה. (במצב רוח ספרותי-עילי הבוקר.)
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 05/12/2011 10:32:25
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:32 |
|
| |
" עדיין זה קשה מה בא התאור הזה לתת? מה החידוש הגדול בזה שהאדם שולט על עולם החי?"
מכיוון שלא מדובר פה על חידוש אלא יש כאן תאור מצב עתידי אתה מחפש בפסוק משהו שלא אמור להיות בו.
הרי גם ב"עצבון תאכלנה כל ימי חייך" אינו חידוש פילוסופי אלא תאור ארצי מאד מצב של איך יתנהל העולם לאחר חטא עץ הדעת.
תוקן על ידי צענערענע ב- 05/12/2011 10:34:01
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 11:09 |
|
| |
מה זה תאור עתידי?
העתיד הוא שאדם יפתח חקלאות יבנה ערים יפתח תרבות .
לא שהוא יהיה צייד כל חייו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 11:23 |
|
| |
דייר
האם כל הביג דיל הגדול של אמותנו שרבקה השקתה עשרה גמלים- הן המידות הטובות? ומה הן המידות הרעות שאנו לומדים מהן? למשל לרמות ולסדר את הבעל?- כן כן היא צדקה! אתה מכיר מישהו שלא צודק?
דבר יום ביומו שאנשים נחלצים לעזרת אחרים למשל- בלילה בגשם בקור- ארגון הצלה- או מתנדבים רבים אחרים, בכל הארץ .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 11:35 |
|
| |
נכון לכל המתנדבים היקרים יש ממי ללמוד והם גם מודים בפה מלא שההשראה שלהם
באה מגמילות חסדים שלמדים בין היתר מסיפורי האבות.
הרי זה א ב בכל גן הכנסת האורחים של אברהם גמילות החסד של רבקה.
ולגבי הרמאות של הבעל אם הבעל טועה אז אין מצווה ללכת אחריו כיונה פותה לסגור
את העיניים והאוזניים והמוח ולשחק אותה ראש קטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 11:53 |
|
| |
מענין אבל רוח ההתנבות קיימת גם בעמים אחרים- ואולי יותר מאש אצלנו- עמים אשר לא מכירים את התנך במזרח.
האשה החליטה שלבן שהיא אוהבת מגיע הברכות? ואז היא מרמה את בעלה? הרי בעלה אהב את השני! לפי דעתך בכדי להשיג כסף למטרה חשובה כמו לימוד תורה למשל- מצווה לרמות! העובדה שעושים זאת!
הכנסת האורחים של אברהם? מתגמדת מול הכנסת האורחים של לוט. בכל חייו של אברהם המסופר בתורה רק פעם אחת הוא הכניס אורחים.
רבקה הקטנה אחות לבן ולבן ובתואל גם הכניסו אורחים,לא פחות- הנוהג של הכנסת האורחים היתה מקובלת, אז והיום.
בעיקר אצל אנשי המזרח= הספרדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 12:50 |
|
| |
נחזור לענינינו.
אני יכול להבין את העוף ואת הבהמה ואת הדגים אבל מה זה
"וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ"
איזו מעלה יש בזה שאנחנו אפילו שולטים על הג'וקים???
זה יובן מאד לפי הקטע הבא מהויקיפדיה
מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים. הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. דמות הזבלית המגולפת באבן, בחֵמָר ובחמרים אחרים נקראת "חרפושית". החרפושיות שמשו כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והינם מהממצאים הארכאולוגיים השכיחים ביותר ממצרים העתיקה.
תוקן על ידי דייר ב- 05/12/2011 12:51:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 15:06 |
|
| |
| דייר כתב: | | מה זה תאור עתידי?
העתיד הוא שאדם יפתח חקלאות יבנה ערים יפתח תרבות .
לא שהוא יהיה צייד כל חייו. |
|
כן והאדם יפתח פצצת אטום ויגלה את כל הגנום האנושי.
באמת מוזר איך התורה לא התייחסה לזה אלא רק התייחסה לתקופתה.
(ההערה אינה צינית.)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 15:39 |
|
| |
ברור בתקופת התורה אנשים גרו במערות צדו ממותות וג'ירפות
וההמצאה המתקדמת ביותר הייתה מדורת השבט.
תוקן על ידי דייר ב- 05/12/2011 15:42:03
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 18:33 |
|
| |
ענו לדייר-
לדבריך, ספר בראשית נכון לזמן יציאת מצרים אך לא לזמן הבריאה. נכון תשאל את דייר ויאמר לך שאז הוא ניתן/נכתב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2011 22:52 |
|
| |
" כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ, לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'"
מתוך ויקיפדיה
מצרים העתיקה
העדות הכתובה הראשונה לשימוש בדבש במצרים העתיקה היא מכתובת מהאלף השלישי לפנה"ס במקדש השמש שבאבוסיר. נציב שוּח ממאר, שַמַש־רֵיש־אצר, מספר שהנהיג גידול דבורים לשם רדיית דבש ודונג.
בקברי פרעונים נמצאו תחריטי קיר של אנשים רודים דבש. כך למשל בקברו של פַּא־בּוּ־סָא (660� לפנה”ס), המצוי בתבאי (נוא אמון), ניתן לראות תחריט של אדם רודה דבש מכוורות חרוטיות, הדומות לכוורות שבהן משתמשים שבטים באפריקה עד היום.
בציורים, בתחריטי קיר שונים ועל האובליסקים נמצאו ציורי דבורים, כוורות ורדיית דבש. ציורים אלה מעידים על הידע שהיה למצרים הקדמונים בנושא הדבורים והדבש. הדבש שימש כתוסף מתוק לרוב המזונות, והיה המרכיב הפופולרי ביותר בתרופות שרקחו המצרים - הוא מוזכר כ-500 פעם ב-900 התרופות שמתכונן מצוי בידינו כיום. ניתן לראות את החשיבות של הדבש בתרבות המצרית בכך שהיה לו קשר משמעותי ללידה (אכילת דבש סיפקה לגבר ולאישה אנרגיה ופוריות הנדרשות על מנת להרות ילד), ולמוות (הדבש היה רכיב חשוב בייצור נוזל החניטה).
המצרים העריכו את הדבש כל־כך עד שהעלו אותו באופן קבוע כמנחה לאלוהיהם, נהגו להאכיל בו חיות קדושות (על פי הדת המצרית), או שנתנו אותו כמתנה לפקידים רמי־דרג. הדבש שימש אצל המצרים הקדמוניים כאמצעי תשלום; כך, למשל, נמצא בספר החשבונות של סתי הראשון (1314� לפנה"ס) כי 110 כדי דבש הם שווי ערך לחמור או לשור.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2011 23:23 |
|
| |
דייר, אתה עושה עבודה מעולה בנימוק זאת שהתורה לא נכתבה ע"י אצילים בלגיים במאה ה18 במקור בפלמית, ותורגמה לעברית ע"י חובבי ציון מכת המאקויה ביפאן.
כדי שתהיה משמעות כלשהי לדברים שאתה כותב, אתה צריך להסביר מה ההסבר האלטרנטיבי שאתה מנסה לשלול. די מוסכם שהתורה לפחות בחלקה מתארת אירועים בעלי גרעין היסטורי נכון כלשהו, ואין שום סיבה לחשוב שהיא איננה מסתמכת על סיפורים/טקסטים קדומים מאד. בהוכחות האחרונות שלך, לדוגמה, היות שהתורה מתיימרת לתאר אירועים שארעו במצריים הקדומה, אתה צריך לנמק מדוע היא מתארת דברים מצריים שהיו ידועים בתקופה האמורה, לא היו ידועים בתקופות מעט מאוחרות יותר, ושוב ידועים היום. אפילו אם תעשה זאת, הוכחת לכל היותר על חלק מסויים שהוא כנראה קדום מאד (לא נראה לי שמישהו חולק על זה שיש כאלה).
|
|
|
|
|
