|
|
| נשלח ב-12/12/2011 19:15 |
 |
| |
את הקטע השני לא כל כך הבנתי.
בגדול התפיסה המטריאליסטית השלטת כיום היא שהאירועים הנפשיים הם תכונה של הגוף (ליתר ספציפיות, המוח), ואין נפש כעצם קרטזיאיני בלתי תלוי בגוף (וכפי שהיא בדתות המונותאיסטיות) ובשלילה זו היא דומה לגישתו של אריסטו לפיה היחס נפש:גוף הוא כיחס צורה:חומר (האם מישהו ניסח בבירור מטריאליזם נפשי לפני העת החדשה?). הרוח/נפש/נשמה התנ"כית (למעט קוהלת) היא בסך הכל מה שמחייה את הגוף, בדומה ל בובות האלו, והיא משמשת כרוח הן במובן של wind והן במובן של spirit (שמגיעה בעצמה מהשורש של נשימה כמו respiration), כנפש הן במובן של מנוחה/התנשפות והן במובן של soul, וכנשמה הן במובן של respiration והן במובן של spirit. ההפרדה בין פיזיקה/ביולוגיה לרוחניות לא מופיעה בתנ"ך - יש רק שלב ביניים בין הממשי לבין הבלתי נתפס, והוא הרוח.
המשכיות הגֶנים היא דרך מעניינת להתנחם על סופיותנו, אך בגדול גם קערה שנשברת החומר והאנרגיה שבה ממשיכים לפעול אם כי בקונסטלציות אחרות (בוודאי הפילוסופיות המזרחיות כבר השוו בין הדברים...).
אני לא ממש מכיר את הבודהיזם וגם לא ממש אנתרופולוגיה. בכל אופן התפיסה של 'הרוח במכונה', אם בגישה קרטזיאנית, או אריסטוטלית, או משהו מיסטי/פגאני אחר שאיננו מכירים (ואולי גם לא נוכל להבין) בימינו, כנראה שהיא עתיקה מאוד - היא המקור לאנימיזם (התפיסה שאם השמש זזה, יש מקור animate מאחוריה, או שהיא עצמה animate, וכך כדאי אולי לפלוח אליה), שממנה התפתחה עבודת האלים השונים.
הבסיס לזה הוא לדעתי גם כן אבולוציוני אך לאו דווקא בהקשר של הרגעה עצמית אלא בהקשר שהאבולוציה (או אלוהים בעזרתה...) סידרה לנו שנתפוס ישויות נעות כבעלות תודעה, רגשות ורצונות ( התיאוריה של התודעה) ונוכל לפרש אותן באמצעות השלכה מעצמנו ואף להזדהות איתם (יש לזה אפילו בסיס פיזיולוגי מובהק, שכבר אותר: נוירוני מראה); שהרי, כל מה שהמוח מקבל מהסביבה הוא קוסנטלציות חומר (בני אדם, בעלי חיים, עצמים 'דוממים') נעות ומשתנות, וחלק מהקונסטלציות (בעלי חיים ובני אדם) חשוב מאוד שנתחשב בעובדה שהן בעלות תודעה, רגשות ורצונות דומים לשלנו שעוזרים בהסבר, ניבוי ושליטה בהתנהגותם - אחרת לא היינו מצליחים לתפקד בקבוצות והיינו מתייחסים לבני אדם כשם שאנו מתייחסים לסלעים. האנימציה של עצמים 'דוממים' כמו השמש (שממנה התפתח הפוליתאיזם) היא תוצר לוואי של מנגנון זה, שרק לאחרונה (כמה אלפי שנים בודדות) הצליחה האנושות להשתחרר ממנה.
תוקן על ידי thepresent ב- 12/12/2011 19:24:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 19:32 |
|
| |
פרזנט, משמעות המונח "שאול" במקרא לא ברורה. הדוגמה שהבאת מבני קורח מתאימה יותר להנחה ש"שאול" הוא בסך הכול הגדרה לקבר הנחפר באדמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 20:23 |
|
| |
בעל
ספרות בית שני כדבריך- המגילות הגנוזות וכיב' נכתבו רובם ככולם על ידי כתות שפרשו למדבריות, כמאה שנה לפני הספירה, ממנה צמח יוחנן המטביל וכתות משיחים -השומרים- הנוצרים, ורבים רבים אחרים, ישו עבר גם קורס מזורז או ממושך במדבר יהודה. אם יש בספרות הזו רמז לעולם הבא- מלכות השמיים בשפת ישו. איני יודע. אבל ישו הוא הראשון שהוציא לאור את מלכות השמיים= העולם הבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 20:50 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | פרזנט, משמעות המונח "שאול" במקרא לא ברורה. הדוגמה שהבאת מבני קורח מתאימה יותר להנחה ש"שאול" הוא בסך הכול הגדרה לקבר הנחפר באדמה. |
|
לדעתי יש יותר מדי אזכורים למונח שאול בהקשר של איזשהו מקום אמיתי רחב ידיים מתחת לארץ שבו נמצאים מתים (ולא מושג הקבורה או מטאפורה לקבר), וביחד עם מה שידוע מהמיתולוגיה הכנענית דאז, נראים הדברים שזו הכוונה.
הערך שאול בויקיפדיה מביא הרבה מקורות כאלו (כדאי לעיין בפסוקים המובאים כרפרנסים ב'הערות שוליים'. כדאי לעיין גם בגירסה האנגלית בעיקר החלק של Historical outlook)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:00 |
|
| |
| thepresent כתב: | | | הערך שאול בויקיפדיה מביא הרבה מקורות כאלו (כדאי לעיין בפסוקים המובאים כרפרנסים ב'הערות שוליים'. כדאי לעיין גם בגירסה האנגלית בעיקר החלק של Historical outlook) |
|
זה מעניין. מהחלק ההיסטורי בגרסה האנגלית, נראה שהתפיסה של שאול במובן של מקום "כלומיות" - לא מעניין אך לא מאיים במיוחד - מזכיר את מה שהמצרים האמינו שקורה לכולם למעט הפרעה עד בערך 2200 לפנה"סhttp://en.wikipedia.org/wiki/Ancient_Egyptian_religion#Afterlife
לאחר תקופה זו, התבססה האמונה שאלת האיזון מא'אט אכן צ'יפרה את המתים לפי התנהגותם בזמן החיים, באופן די דומה למלאך גבריאל ובעצם כל מה שרובנו מאמינים בו כיום לגבי גן עדן וגיהנם, וכו'. (אגב, אני ממליץ בחום על ספרו הנפלא של נורמן מיילור - Ancient Evenings על האמונות במצריים העתיקה).
עכשיו אולי אינני אובייקטיבי, אבל אינני מבין כיצד ה' אמור להרשים במיוחד עם שתודעתו נצרבה דווקא יחסית למצרים, ולא לכנענים. הן לפי הפרשנות המסורתית לתורה, והן לפי הפרשנויות האחרות (לפיהן מדובר בחבירו, בהיקסוס, וכו'), מדובר בדברים אחרי 2200 לפנה"ס. מצד אחד, יש אמונה לפיה לאחר המוות, יש אפשרות לחיות לנצח בחיק אוזיריס, ומצד שני לשקוע בתהום הנשיה. מצד שני, ישנו ה', שלכאורה אמונה בו או בגידה בו מובילות בכל מקרה לשעמום של השאול (שהוא במקור, כאמור, לא מקום כ"כ נורא).
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 12/12/2011 22:17:27
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:01 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | משמעות המונח "שאול" במקרא לא ברורה. |
|
זה לא זה עם האתונים והמלוכה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:09 |
|
| |
* אתונות
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:11 |
|
| |
אופס
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 10:51 |
|
| |
פרזנט, עדיין יש להבדיל בין חומש לנ"ך. יהודי, זה ההבדל בין "מונח" ל"שם".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 10:59 |
|
| |
"זה ההבדל בין "מונח" ל"שם".
לא בדיוק.
שניהם שמות
אלא שהאחד הוא שם עצם פרטי והשני שם עצם כללי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 11:01 |
|
| |
צודקת.
לא נכנסתי לרזולוציה הזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 11:36 |
|
| |
| צענערענע כתב: | |
שניהם שמות
אלא שהאחד הוא שם עצם פרטי והשני שם עצם כללי. |
|
צענע, ייתכן,
כתבתי את הערתי סתם כבדיחה דבילית, אבל דבריכם דווקא מעלים נקודה מעניינת, לדעתי, על הפלואידיות של המונחים הללו בפרשנות התנ"ך. כאן דובר על שם העצם הפרטי "שאול". כפי שידוע (ועלה כאן בפרט באשכול "מי הרג את גליית"), שם העצם הפרטי, לכאורה, "דוד", הופך בקלות לשם עצם כללי שמשמעותו מלך, כשמתברר שפרטי הסיפור מתאימים לשם עצם פרטי אחר, "אלחנן".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 12:46 |
|
| |
"שם העצם הפרטי, לכאורה, "דוד", הופך בקלות לשם עצם כללי שמשמעותו מלך, כשמתברר שפרטי הסיפור מתאימים לשם עצם פרטי אחר, "אלחנן". "
לא הבנתי איך השאלה :מי הרג את גלית? (האם היה זה דוד או אלחנן או שאלחנן הוא דוד )הופכת את דוד לשם עצם כללי?
תוקן על ידי צענערענע ב- 13/12/2011 12:48:15
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 12:55 |
|
| |
" תראה, אתה עובר פרט פרט, וכל פרט אתה פשוט ממציא איך הוא מתאים לתקופה המצרית ולא לכנענית.
אם יש איסור על דבש בפולחן (נושא שאתה העלית בעמ' 21), אז אתה מוצא ערך ויקי לפיו המצרים עשו פולחנים עם דבש, מה שלדעתך מעיד שזו שלילה של פולחן מצרי (מהערך בויקי שהבאתי שמראה שפחות או יותר כל התרבויות הקדומות בכל היבשות עשו כן, התעלמת, אגב).
אם יש איסור על פסילים, אז לדעתך זה מרמז על הכנענים שבנ"י עתידים לפגוש.
אם יש התעלמות מפולחן מוות, אז לדעתך זה שולל את זו המרכזית של המצרים, ולא את זו המינורית יותר של הכנענים. איך זה מסתדר עם הדבש? בטח תמצא משהו.
אני שואל בכנות, דייר, לא בצורה קנטרנית: אם מישהו היה מקבל שיעורי בית להוכיח שהתורה נכתבה בתקופה הכנענית ולא המצרית, הוא לא יכל לקחת את ההוכחות שלך ולנמק אותן לכוון הנגדי? זה לא מרגיש לך קצת שרירותי? לי נראה, שוב פעם, שאתה מוצא אינדיקציות לכך שהתורה נכתבה פחות או יותר בתקופה שפחות או יותר כולם מסכימים לגביה, ולא בבלגיה במאה ה18.
"
אם מה שאני אומר לא מקובל עליך אז תציע אתה מה יכול להוות הוכחה ונראה אם אפשר
להתקדם.
ושני דברים לי אליך.
1.האם יש לך חולשה מיוחדת לאצילים בלגים מהמאה השמונה עשרה?
2.הציור ששמת ממש יפה אני שוקל להדפיס ולשים בסלון שיתן קלאסה אירופאית לבית.
תוקן על ידי דייר ב- 13/12/2011 12:56:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 13:14 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | | לא הבנתי איך השאלה :מי הרג את גלית? (האם היה זה דוד או אלחנן או שאלחנן הוא דוד )הופכת את דוד לשם עצם כללי? |
|
חלק מהתשובות לשאלה זו אומרות ששמו האמיתי של "דוד" הוא אלחנן, ו"דוד" הוא מה שאני מבין שהנו שם עצם כללי שמשמעו מלך-מייסד/אהוב/נערץ. ראיתי ווריאציות של הסבר זה מספר פעמים. הנה אחת מהן, לצערי פחות משכנעת בהדגשה שמדובר בשם עצם כללי (זה מה שהצלחתי למצוא במסגרת הזמן; אם לא אמצא משהו יותר משכנע, אני חוזר בי בעניין זה).
"אך אולי אפשרי הסבר נוסף, לפיו אלחנן בן יערי איננו אלא דוד בן ישי בכבודו ובעצמו. הסבר זה, אם הוא נכון, יפתור באחת את השאלה מי הרג את גלית. זהו אותו האיש עצמו, שנשא כנראה שני שמות. שמו האמיתי, בו כונה עם היוולדו, היה אלחנן – שם פרטי לגבר שהיה שגור בבית לחם ביהודה (זה גם שמו הפרטי של אחד מגיבורי דוד), ואילו כינויו – דוד, ניתן לו כשעלה למלוכה. כינוי זה הוא יחידאי במקרא, וניתן רק למלך ישראל, מקים השושלת."
תני לי להדגיש שוב שאם זו הדוגמה החזקה ביותר לזה - אז אני חוזר בי (פשוט זוכרני שהיו אחרים חזקים יותר).
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 13/12/2011 13:27:18
|
|
|
|
|
|
