הוכחות לכתיבת התורה בזמן המאורעות

[טעות]

דייר שלח אותנו להסתער . טוב, ניסיתי ומצאתי שאני מסתער על זבוב.

פתחתי פרק 10 בלינק שדייר העלה " הוכחות מהשפה העברית."     הנה הוא לפניכם.  הכתב האדום הוא העתק מהמאמר.

כפל

רק בתורה ישנם חזרות והקבלות ענין רבות כל כך, כדוגמת החזרה המפורטת על סדרי הדורות של דורות בראשית ושל הדורות מנח עד אברהם, בהן שולטת נוסחה אחידה של ויחי כו"כ שנים ויולד את פלוני ויחי כו"כ שנים ויולד בנים ובנות וימות ויהיו כל ימי חייו וכו'. הסדר היורד המדוייק של מנין הצדיקים שאברהם מבקש בסדום. החזרה המפורטת על סדרי קרבנות הנשיאים קרבנו קערת כסף וכו' כפול שנים עשר פעמים עם כל הפתיחה והסיום. ובחוקי הקרבנות בפרט בספר ויקרא בתחלתו, ובמדבר כט, ועוד. "ויסעו.. ויחנו" במקום ואלה החניות. החזרה על כל מעשה המשכן ובגדי הכהונה בפרשיות כפולות (כל פרשות תרומה ותצוה חוזרות בויקהל ופקודי). תיאור מעשי המנורה וכפתור תחת שני הקנים וכו' שלש פעמים.

במנין בני ישראל ישנם משפטים ארוכים 'מיותרים' כביכול החוזרים על עצמם 12 פעם (תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה (במדבר א)). וכן במנין השני (במדבר כו) ליכין משפחת היכיני לימין משפחת הימיני לנמואל משפחת הנמואלי וכו' כך נכפלות עשרות רבות של משפחות. בבמדבר כט' מופיע הפסוק "ומנחתם ונסכיהם כמדובר לפרים לאלים ולכבשים במספרם כמשפט" וכו' שבעה פעמים. אפשר לכלול כאן גם את רשימת המלכים ביהושע יב כשאחרי כל שם מלך נוספת המלה "אחד". 

אינו נכון    דברי הימים א פרקים כה כז

ט וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן, לְאָסָף--לְיוֹסֵף;  {ס}  גְּדַלְיָהוּ, הַשֵּׁנִי--הוּא-וְאֶחָיו  {ר}
וּבָנָיו, שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  י הַשְּׁלִשִׁי זַכּוּר, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים  {ר}
עָשָׂר.  {ס}  יא הָרְבִיעִי, לַיִּצְרִי--בָּנָיו וְאֶחָיו, שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  יב הַחֲמִישִׁי  {ר}
נְתַנְיָהוּ, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  יג הַשִּׁשִּׁי בֻקִּיָּהוּ, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים  {ר}
עָשָׂר.  {ס}  יד הַשְּׁבִעִי יְשַׂרְאֵלָה, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  טו הַשְּׁמִינִי  {ר}
יְשַׁעְיָהוּ, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  טז הַתְּשִׁיעִי מַתַּנְיָהוּ, בָּנָיו וְאֶחָיו  {ר}
שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  יז הָעֲשִׂירִי שִׁמְעִי, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  יח עַשְׁתֵּי-  {ר}
עָשָׂר עֲזַרְאֵל, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  יט הַשְּׁנֵים עָשָׂר לַחֲשַׁבְיָה,  {ר}
בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  כ לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּבָאֵל, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים  {ר}
עָשָׂר.  {ס}  כא לְאַרְבָּעָה עָשָׂר מַתִּתְיָהוּ, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  כב לַחֲמִשָּׁה  {ר}
עָשָׂר לִירֵמוֹת, בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר.  {ס}  כג לְשִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֲנַנְיָהוּ, בָּנָיו  {ר}

דברי הימים כז

ב עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--יָשָׁבְעָם, בֶּן-זַבְדִּיאֵל; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  ג מִן-בְּנֵי-פֶרֶץ, הָרֹאשׁ לְכָל-שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת--לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.  {ס}  ד וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וּמִקְלוֹת, הַנָּגִיד; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  ה שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  ו הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים, וְעַל-הַשְּׁלֹשִׁים; וּמַחֲלֻקְתּוֹ, עַמִּיזָבָד בְּנוֹ.  {ס}  ז הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב, וּזְבַדְיָה בְנוֹ, אַחֲרָיו; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  ח הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  ט הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, עִירָא בֶן-עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  י הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן-בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  {ס}  יא הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

אז כנראה שיש כן חזרות מונוטוניות גם בנ"ך.

ונמשיך לטענה הבאה.

גם שפת הדבור בתורה כפולה פעמים רבות מאד אף בתיאורים ריאליים ובחוקים: "נתונים נתונים" "הסתר אסתיר", "רפא ירפא", "הסך נסך", "הרבה ארבה", "פתוח תפתח" "מות יומת" "סקול יסקל" "ירה יירה" "לנדור נדר" "נזיר להזיר" "הכה תכה" "הענק תעניק" "גנוב ייגנב" "העבר תעביטנו" "היכרת תכרת" "אמור יאמר" "המול ימול" "ראה תראה" "הקרב הקרב" "יצא יצא" "שקץ תשקצנו" "תעב תתעבנו" "עלה נעלה". בנביאים אנו מוצאים לשונות כאלו בעיקר בשירים (שבהם נשתמרה הלשון העתיקה). ובתורה בולט ביותר במספרים: חמשים בחמשים (שמות כז יח). 

[העירני ידידי מ. ולדמן שביטוי כפול אחד כן נשתייר בנביאים: 'מות יומת', מה שמלמד על האופן בו היינו רואים את שאר הביטויים הכפולים אם היו משתרים גם הם]

גם כאן נדגיש, שאין הכוונה כלל לפרש או להסביר את סבת ההבדלים האלו, אלא אך ורק לציין את עובדת קיומם.

בורות......

אם אחרש אחריש על הבורות הזאת נפול אפול לפניו.

כמובן על משקל מגילת אסתר. רוצה עוד ?

שמואל א פרק ל פסוק ט. כי השג תשיג והצל תציל. כפילות מכופלת באותו פסוק. יש עוד עשרות פעמים.

"וההוכחות " ממשיכות.

מושגי יסוד

רוחות השמים בבראשית הם "ימה וקדמה צפונה ונגבה" (בראשית כח יד). משמות ואילך קיים צרוף המעבר "קדמה מזרחה" (שמות כז יג, לח יג, במדבר ב ג, ג לח, במדבר לד טו). בבמדבר ודברים הצרוף הוא "מזרח שמש". צרוף זה תמיד הינו כנוי למקום הספציפי של עבר הירדן^[2]. מכאן ואילך אנו מוצאים צירוף זה מספר פעמים בנ"ר (בעיקר ביהושע) וכמעט ואין בו שימוש, אלא ב"מזרח"^[3].

לא נכון

יונה ישב מקדם לעיר...

והנה עוד הוכחה מוחצת.

את השורש "אבה" "אביתי" במשמעות רצון, הנמצא בספרות המקרא יותר משלשים פעמים, כמעט אין למצוא בנביאים אחרונים.

אם תאבו ושמעתם.   לא אבו לעצתי. ולא אבה ללכת.   ולא אבו לשמוע אלי. ותוכחתי לא אביתם.         נראה לי שזה מספיק.

אז לסיכום: אם אנו רוצים להוכיח משהו, זה רק שהמאמר נכתב לפני 1930, כי במלון התנך שברשותי שנדפס ב1930 כבר אפשר לעמוד על כל הטעויות.