בשביל מה אנחנו חיים?? –לייתכן

א.      ייתכן טען כלפי שאני קרוב לדת מקסמן, ושהשאלה החשבה לגבי זה הוא למה אני לא פשוט מבטל את כל המצוות שאינם נראות בעיני [או בעיניו] כמו הרפורמים.

אני מנסה לחדד את השאלה היסודית כאן, והנובע ממנה. כל טעם אנושי שנוכל להגיד לקבלת דת, או לקבלת הדת, לעולם לא תוכל להשתוות לגמרי עם מציאות דת בעצמה. כי הרי אם נגיד מטרת הדת זה לשמור על הסדר החברתי, או מטרת הדת לשמור על יחסים טובים בין אדם לבורא, עדיין כל זה יישאר המטרה הזו ומה שאנחנו מבינים בה, והרי זו איננה הדת בעצמה. מה שיוצא הוא כי מי שיבין את הדת בהגדרה כבר לא יהיה דתי. היינו אפילו נניח שהוא  מבין כל מצווה וחק שבדת, הרי אז הוא מקיים את מה שהוא מבין ולא את הדת.  מובן שזה פרדוקס שלא יכול להיות [אולי בדעת כמה אחרונים אכן הדבר כן] שמי שמבין נהיה לא דתי. אם כן נרצה להגדיר את זה ככה, אין לי בעיה. כמו שכתב כאן פעם ווטו, בהעדר האמת נוצרת הטוב, בהעדר הטוב נוצרת המוסר, בהעדר המוסר נוצרת הדת [משהו כזה]. אכן הדת לפי המסגרת החיצונית שלה שייכת רק אצל מי שעדיין לא מבין.

הדרך היחידה שהיה אפשרי לייסד דת כזו תהיה ההוכחה ההיסטורית לסיפורי מתן תורה וכו'. והוכחה -הזאת בזמננו לפחות- נכשלת. גם אילו זה היה מוכח, איני מבין מה זה אומר בשבילי בכלל. במילים אחרות, גם אם הייתי אצל מעמד הר סיני בגופי זה לא היה יכול לחייב אותי להיות דתי אלא אם כן הייתי עומד על תוכן הדת. אם לא הכל היה סתם כפייה. [ואז אני גם לא דתי באמת]

נמצא שכל הסבר על הדת אם נקבל את הדת במובן החיצוני המסגרתי שלה ייכשל בהגדרה. חוץ מהוכחה ליציא"צ וכו'. וגם זה לא היה מועיל לדעתי. ממילא מי שמאמין שעליו לחיות לפי מה שהוא מבין בהכרח שלא יהיה דתי במובן הזה.

עכשיו לפי זה נוצרת שאלה, אם אכן הדת שלי הוא מה שאני מבין, למה שאקיים מצוות שאני לא מבין, ושנובעים ממ"ת ומסורת שאני לא יכול לדעת אם היו או לא.

קודם כל צריך לבדוק את ההנחה שיש כ"כ הרבה מצוות לא מובנים. או סותרים את המוסר וכדו'. והרי זה עצמו תלוי בהרבה הנחות. להבנתי רוב המצוות יש בהם טעם ענייני שנוכל להבין ו"לטעום". כמובן לא נוכל כאן לעבור עליהם אחד אחד. וכמו"כ לגבי ה"אנשים שהדת מאמלל את חייהם" אני חושב שזו טענה דמוגוגית ולא נכונה. מה עם כל האנשים שהחוק מאמלל את חייהם? מה עם ילדיהם ונשותיהם שלא חטאו אפילו לפי החוק. ? וכן הלאה..

לכן אנסה לענות על הנקודה העקרונית בקבלת דת ומצוות שבהגדרה זה גם בדברים שלא הייתי מגיע אליהם בעצמי. [אגב לא בטוח שהייתי מגיע גם לעקרונות המוסר בעצמי, כל דבר תלוי בחינוך ורקע תרבותי.]

והוא שטבע האדם מבקש מסגרת לסדר בו את החיים שלו. בכל תרבות ובכל מקום יש לאנשים מנהגים, סדרים, וכל מיני ענינים שהם לאו דווקא מבוססים על הרציונל אלא יותר תלויים בשימור מנהגים, בטקסים, וכו'. רוב ככל המצוות שתופסים את החיים שלנו הם כאלה. ודברים כאלו בהגדרה לא יכולים להיות דברים שמתחייבים מהשכל וכדו'. לכן יש הגיון להניח תפלין וכדו' אפילו שאין בדבר שום הכרח שכלי. [אגב תפלין זה לא חק אלא מצווה מובנת, השאלה עליה זה רק למה צריכים את זה בדווקא ולמה לא נוכל לספק את הדברים שיש בה בצורה אחרת. ועל זה תשובתי הוא שזה מסגרת. ]

קצרתי עכשיו בנקודה זו ויבואר אולי בהמשך.

מכאן כמה נקודות.

-מסירת נפש לא להשתחוות לע"ז הוא שנותן את המשמעות למעשים של עבודת ה'. החיים ממוסגרים ע"י המוות. אם אין לאדם משהו שהוא מוכן למות בשבילו אין לו גם משהו לחיות בשבילו.

-וכי מה איכפת להקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף, אלא לצרף בהן את הבריות. [מדרש]

-אני לא "לחוץ" לצבוע את התפלין שלי. אין שום דבר בדת שצריך לגרום ללחץ. אדרבה, היא רק לטובת האדם. זה שהרבה דתיים לא תופסים את זה זה בעיה שלהם. וגורם לשאלות כאלה.

רק שכל מסגרת צריכה בהכרח חוקים קבועים שאם לא בסוף לא יישאר ממנה דבר.

עד כאן כרגע. 

שתים הראשונים אני עוזב כרגע

רק אומר שאני לא מנסה לטעון שכדאי יותר להיות דתי. אני לא מדבר על הוכחה ושיכנוע חיצונית. אני בסך הכל מנסה לענות בכנות על השאלה  מה גורם לי להיות דתי. אני לא מנסה להוכיח כי זה מה שנותן הכי הרבה סיפוק ומשמעות. ולא יודע אם נכון שהעיקר בחיים זה סיפוק. [אם כי זה בוודאי המניע העקרי לפעולות בני אדם]

אני אומר שהדת במהותה נמצאת ברובד הדברים שנקראים תכלית/משמעות החיים. זה השטח שעליה מתבססת הדת. מי שלא חושב שצריכים תכלית או משמעות. פשוט חסר לו את המקום שבו בונים את הדת בכלל. מי שמקום כזה קיים אצלו, בהחלט השאלה הזאת מחייבת תשובה והיא מוכיחה את התשובה הנכונה אליה בדיוק כמו שבמקום של הפיזיקה השאלות שיש מוכיחים את התשובות שלהם.

במס 3 כתבת "עובדה כי אינך אומר לילדיך (וכנראה גם לא לעצמך) יש לכם אפשרות לחיות כמו גוי ולסבול או כמו יהודי וליהנות, אלא אתה אומר להם זה מותר וזה אסור! זאת אומרת שאדם מודע, לא יכול כלל להשתמש ב"פתרון" שלך."

למה אתה חושב שאני לא אומר את זה? ולמה לא יכולים לומר את זה, אדרבה, אני חושב שמאד נכון וראוי להגיד דבר כזה. זה שאומרים בד"כ לילדים מוסר ואסור זה אמצעי חינוכי. אם ישאלו למה אז התשובה יכולה להיות כי זה טוב וככה נהנים. לא  הבנתי מה רע בזה?

כנראה שאתה טוען שאם לא מאמינים בזה אז לא נהנים מזה ואין סיבה להאמין. אבל אני טוען שזה עצמו הוא סיבה להאמין.

4 הבעיה ברעיון המוסר הטבעי. אם היא מעוגנת באלקים. [וזה כבר מניח קיומו של אלקים שגם לגבי זה אין הוכחה מוחצת.] היא שלא ברור בכלל מה המוסר הזה. אם ישנו מוסר כזה כבר נתחייב להגיד שיש לזה איזה הגדרה וטקסט-כי אם לא אז "נתת תורת כל אחד ואחד בידו"- ואז כבר התורה יכולה להיות הטקסט הזה.

5. טענתה לא נכונה. א'-ברוב ההיסטוריה האנושות היתה דתית. אז מה הראיה בכלל? ב. שני ניהליסטים היטלר וסטאלין עשו במאה האחרונה עוולות שאף דת לא הגיעה למימדיהן בכלל.

6. בתוך המערכת הכוונה פשוטה. לאמירה שתכלית החיים הם החיים עצמם אין שום משמעות. כי זה לא עונה על השאלה מה התכלית. התכלית חייבת להיות משהו חוץ לחיים. אין כאן שום שריריתיות. אם אומרים שהתכלית הוא אלקים, אני לא חושב שיש דרך להגיד שאלקים זה משהו בתוך מערכת החיים שלנו.

7. כבר אמרתי לעיל. אין לי הוכחה שיש תכלית. זה הנחה שלי. או אקסיומה שלי. אני חושב שהיא משותפת לרוב דיירי כדור הארץ. [כולל אתה-אלא שאתה טוען שאתה מסופק מאכילה ומין] מי שבאמת לא חושב שחייב להיות תכלית, אין לי ווכוח אתו. כמו מי שחושב שלא חייב להיות הסבר לתופעה פיזית שאין למדען שום ויכוח איתו. הוא פשוט לא נמצא באותו מקום.