בא נגיד במילה אחת. אתה מנסח את השאלה בצורה שכמעט אי אפשר שתהיה לה תשובה אלא דת השכונה. מכיוון שאתה שואל סתם "למה להיות דתי?" שזה כולל אלפי הנחות וענינים. וכמו בתגובה שלך כאן, שיש בו כ"כ נקודות שונות שאני לא יודע איפה להתחיל. בחלקם אתה צודק בחלקם אין לנו ויכוח כל בחלקם צריך לעיין עוד חלקם קשורים וחלקם לא וכו'.
תשאל שאלות נקודתיות, ונוכל לדון. כמו שכתבתי.
אתה כל הזמן מעמת את הכל מול הכל. לך יש תיאוריה שלמה של איך הדת היא אשלייה ואיך נוצרה איך הכל שטויות וכו' וכו'. ואתה שואל למה להניח תפילין ולשמור שבת ולהאמין בגן עדן ולשחוט מן הצוואר וכו' הכל בחבילה אחת. ולא יכול להיות תשובה רצינית לחבילה כזאת אלא דמוגוגיות.
אתה אומר שלא ראית טענה אחת סבירה נגד הדת. אבל מהו הדת הזה? ראית טענות בעד קיום דבר שנקרא אלקים? כנראה שכן, ואתה מודה שזו לפחות אופציה. אז זהו. מצדי זהו עיקר ורוב הדת. כל השאר הם פרטים –לא חשובים- שנובעים מזה.
ולענין מה שאתה טוען עלי אישית, שאני מחפש רק תשובה שיצדיק את הדת, או שיש לך רוח הקדש ובוחן כליות ולב אוו שאתה שוב מניח את המסקנא שמכיוון שהדת לא ייתכן ממילא מוכרח שמי שמחזיק בה אינו רוצה לשמוע צד אחר. אז אומר לך בפעם המי יודע מה בפירוש, אני מוכן לשמוע כל צד, ולחקור מכל מקום, לדבר שיתן מענה לשאלות החיים, או שיברר לי שאין אלו שאלות בכלל. אני לא "אימצתי" את הדת כמו שאתה כותב ששותפי אימץ את הקבלה. נכון שאני חי ופועל בתוך מערכת דתית, אך מה זה מפריע לשאול כל שאלה ולחפש כל צד של פתרון שיכול להיות. אתה לא מאמין לי, מה אני יכול לעשות.
