תגובה על מאמר נוסף בעניין עריכת התורה תמימה

"ובזמננו או סמוך לזמננו, נעשה דבר העלמת שם בעל המאמר או המחבר למין מחלה מדבקת... ולא רק קטע דברים ומאמרים בודדים וענינים קצרים יעשקו זרים וישימו בכליהם ויקראו שמם עליהם ויאבדו שם בעליהם מהם..." (ר' ברוך עפשטיין ז"ל מעורכי התורה תמימה בספרו מקור ברוך, התרפ"ח עמ' 100).

תגובה על המאמר "יחדיו יהיו תמים", המעיין תשע"ב

1.      בקובץ המעיין לחודש תשרי תשע"ב התפרסם מאמר בעניין פולמוס עריכת התורה תמימה. תחת הכותרת המבטיחה והמפוייסת משהו "יחדיו יהיו תמים". מי שפיתח ציפיות להשבת מקומו האבוד של הר"ש זקהיים כבעל חלק לא מבוטל בעריכת התורה תמימה התאכזב די מהר. הכותב כה משוחד לצדו של הר"ב עפשטיין עד שטחו עיניו מראות (ע"ד "השוחד יעוור עיני חכמים") כי רוב העובדות שמציין דווקא מחזקים טיעונים הפוכים מאלו שמנסה לחזק. גרסה ראשונה למאמר פרסם בפורום נכבד זה http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2589607&forum_id=19616 תחת השם "מלח_הארץ", בקובץ המעיין הוסיף פתיח שכולו שיר הלל לר"ב ולתו"ת ומצד שני השמיט ביטויים פוגעים למדיי על הר"ש זקהיים שכלל במאמרו הראשון (ושמא עשו זאת עורכי הקובץ). בהערות אלו אציין מעט הרהורים שעלו לי אגב אורחא בקריאת המאמר על שתי גרסאותיו. יש לציין שאין בכוונתי לפגוע ח"ו בכותב ואני מתנצל מראש אך על פי הנראה בסוגייה זו סימן מראש מטרה ולא נתן לשום עובדה בדרך לבלבל אותו, וכדי שלא יתקבלו הדברים כאמת צרופה אצל אי מי וגם כדי שלא להעמיק את העוול שנעשה לר"ש זקהיים ראיתי חובה להגיב על הדברים, גם אם בשלב זה באופן חלקי וראשוני.

2.      "אמינותו של זקהיים מוטלת בספק" קובע הכותב ומצרף 2 הוכחות מחץ: "המניע שלו" ו"השתיקה הרועמת של הר"ב". דומה שמי שיתקשה במיוחד להסביר הן את המניע של הר"ש והן את השתיקה של הר"ב זה דווקא מי שמפקפק באמינות גרסת הר"ש זאקהיים. המניעים של זאקהיים מפורטים על ידו ברחל בתך הקטנה ומשכנעים למדי בכנותם ("מכמירת הלב" כלשון הכותב). השתיקה של הרב עפשטיין מובנת בהחלט הן כצעד טקטי מתבקש כדי לא לעזור להעלות את הנושא לסדר היום והן משום שספק אם היה לו יותר מדי מה לומר כנגד הטענות שעלו. עוד יש להוסיף בעניין אמינותו והגינותו של הר"ש זקהיים את תיאוריו המפליגים את ידיעותיו של הרב עפשטיין ללא כחל ושרק בגוף אותו המאמר שבו מקונן על העוול החמור שעשה לו.

3.       דוגמה אחת ויחידה לחוסר האמינות כביכול של "זאקהיים" (ראה הערה הבאה) מצא הכותב ושש עליה כמוצא שלל רב הוא כמובן נותן לקורא להניח שיש באמתחתו עוד רבות, להלן דבריו: "ישנן הערות של זאקהיים שאין להן ביסוס. דוגמא יפה לכך, ניתן לראות בהערתו (עמ' 13): "ובשיר השירים א אות קמט כתב כי בענין הרחת הריח לא מצאנו בתוספת פועל נ.ת.ן. זולת כאן, וגבה ליבו לבלתי עיין בקונקורדנציא אשר בביתו ולראות כי יש 'הדודאים נתנו ריח' (שם ז 14) ו'הגפנים סמדר נתנו ריח' (שם ב 13)". אכן, מילים כדורבנות, לולא הבעיה כי הר"ב לא כתב כלל דבר מעין זה באף אחד מהמקורות שציין". מה נאמר ומה נדבר, הר"ש זאקהיים לא חשש שמישהו אולי יפתח בטעות את התורה תמימה ויגלה שאין איזכור כזה הוא החליט לבדות מליבו דברים שלא היו ולא נבראו ועוד בלשון כה חריפה ובטוחה בעצמה, נו באמת. סביר הרבה יותר שפירוש כזה היה גם היה בכתב היד והוסר בשלב מאוחר ביותר עקב הערתו של הרב זקהיים או אולי של מישהו אחר בשלב העריכה הסופי.

4.      באופן כללי אני לא בטוח שהשמטת תואר "הרב" מהר"ש זקהיים תסייע להציג אותו באור נלעג, בטח ובטח שלא איבחון נפשי חסר כל ביסוס מהסוג של "מר-נפש" (גם אם זה ציטוט ממישהו אחר). לא עלה בדעתי הדלה והעניה ובדעת מי ממבקרי התו"ת להשמיט ממנו תואר רב למרות הדבריםהחמורים שייחסו לו.

5.      מניעיו של הכותב אינם ברורים לפחות לי. נראה שהוא מקבל את התו"ת ופועלו כתורה מסיני על כל טעויותיו אפילו שוגגין אפילו מזידין. במקום אחר למשל פוטר בלא כלום טענה על משגה חמור בתו"ת ואף מגייס טעות זו כדי לטעון ששאר הספר סולת נקיה. במאמר הנדון טוען בגאון שספר זה הצליח בזכות "חדשנותו" בעיקר בגלל ההדפסה של המקרא, רש"י ואונקלוס הוא גם לא שוכח לציין מיניה וביה שקדם לו בכך ה"עמק דבר", רק מה שלא הודגש זה שבעל ההעמק דבר שהיה דודו וגם גיסו של התו"ת הדפיס את ספרו שנים בודדות (לא יותר מחמש) לפני תחילת העבודה על ההפתעה המקורית והחדשנית שבתו"ת. טענה נוספת למקוריותו של הספר אליבא דכותב המאמר היא העובדה שבעל התו"ת הסביר שיש מקום לספרו למרות כמה וכמה ספרים דומים שנכתבו בעבר. עוד מתאמץ להכביר מילים כנגד המפעל העצום "תורה שלימה" של הרב כשר ז"ל בנסיון לרומם את התו"ת, די אם נצטט מספר מילים של הרב זוין על ההשוואה בין שני המפעלים כדי לרוקן מכל תוכן את נסיונו זה. לענ"ד יש לזקוף חלק גדול מהפופולריות של התו"ת להיותו בזמנו בעל גרסת מקרא, ניקוד וטעמים מדוייקת בהרבה מהחומשים שהיו נפוצים בתקופה זו.

6.      לזכות כותב המאמר נציין שעל כורחו ענה אמן וסייע בעשיית צדק היסטורי ואם עד היום כמעט "איש לא זכר את האיש המסכן והחכם ודבריו לא נשמעו" הרי שלאחר הפרסום בפורומים נכבדים נתוודעו עוד רבים וטובים לאיש הנשכח ולפועלו. ומבלי לפגוע בזכות זו, יש לומר שלקונטרס (ה"ספרון" בלשון הכותב) "מכמיר הלב" שאליבא דכותב המאמר לא היה אלא מלחמת "דון קישוט בטחנות הרוח" (פורום סו"ס, הביטוי נמחק בקובץ המעיין ע"י הכותב או העורכים) היה חלק מכריע בכך שלא יאבד זכרו לחלוטין בתהום הנשיה.