חינוך ילדים עם בחירה חופשית.

שיתן לבנו לקרוא בעצכ"ח. 

אלי

זה נושא שנוגע בנפשנו.

היו כבר דיונים כאלו ומאד היה חשוב לרכז את הלינקים אליהם. ממש היום גיליתי במחשב העתק של הערה שכתב משתתפנו הותיק רמבמזל בנושא זה.

אני ממליץ לך לשים לב לשתי נקודות, וזאת לצד כל הדברים שיש לדון בהם.

א. ילדים אינם מסוגלים לחשיבה בוגרת. הם רואים את הדברים בשחור לבן.

ב. הם גם זקוקים לחינוך רגשי לקראת המשך חייהם. זו טעות להעניק להם יכולת פילוסופית שהיא מעבר לכוחם לפני גיל מסויים ולהפך, לשלול מהם אמונות שצריך לפתח עם רגש.

ג. גם הרמב"ם פירש את התורה כמי שמנחילה "שקרים קדושים" או אמיתות הכרחיות כלשונו.

ד. ואפילו בטיפול פסיכולוגי אין חושפים את האדם לכל האמת הקשה על עצמו. מגלים לו מעט מעט לפי כוחו והתקדמותו.

ה. וגם ברפואה מועיל יותר להבטיח לחולה תרופה ודאית גם אם זה לא נכון מאשר לומר את האמת ששום דבר לא בטוח. וזאת כבר גילה כמדומה היפוקרטס.

אז מה כן אפשר לתת לילדים?

לדעתי ראוי להקנות להם את האמונות ההכרחיות, בלי להיכנס לשאלה אם התורה כפי שהיא לפנינו יצאה בדיוק מידי משה רבנו או שיש לקבל תיקונים ועיבודים, עד לדברי רוזנצוויג שבעצם זה לא חשוב כל עוד זה בהשגחה פרטית (הניסוח שלי לדבריו).

וצריך רק להבהיר להם שכל מה שהם לומדים כעת, בילדותם, הוא דבר ראשוני במובן זה שבגיל מבוגר יותר הם צריכים לשאוף להבין את הדברים "יותר לעומק", "יותר ביסודיות". התפיסה שמה שהנחילו להם בילדותם היא פשטנית תהיה מובנת יותר לכשיגדלו, והיא עשויה לאזן את התפיסות הפונדמנטאליסטיות במחננו.

מסתבר שזה תלוי מאד גם ברמתו האינטלקטואלית של הילד (והילדה?!). האם לא יתכן שיש כאלו שעדיף עבורם להישאר דתיים תמימים מאשר להיפתח לשאלות שאולי לא יהיה להם חוסן נפשי ויכולת אינטלקטואלית עבורן?

כתבתי מעט מאד ממה שראוי לדון, אבל אלו לדעתי נקודות חשובות מאד. ואני מקוה להמשך והרחבה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לגבי הערותיו הממוספרות של הרב המיימוני.
אין בכוונתי כיצד לחנכו פילוסופית כיום, אלא כיצד לחנכו על מנת שכשיגדל תהיה לו באמת בחירה ואפשרות לבחור דרך.

ממה שראיתי, בנים לאבות דורשי אמת, רבים מהם גדלו להיות דורשי אמת גם כן. וזאת מבלי חינוך מיוחד לכך, רק ע"י דוגמה אישית.