|
|
| נשלח ב-14/11/2011 10:06 |
 |
| |
את מוזמנת לפתוח אשכול נפרד או לעבור לסמול אם את רוצה להמשיך, האשכול הזה לא מיועד לזה..
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 11:40 |
|
| |
תוקן על ידי avital11 ב- 14/11/2011 11:43:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 11:41 |
|
| |
יש אנשים שלא שואלים אותם שאלות הם פשוט מתחתנים כי מתחתנים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 06:00 |
|
| |
| avital11 כתב: |  | יש אנשים שלא שואלים אותם שאלות הם פשוט מתחתנים כי מתחתנים... |
|
אנשים אומללים....:(
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 10:28 |
|
| |
ימים חדשים הגיעו עלי. ימים של מבוקשת. שדכנים, קרובי משפחה או סתאם אנשים שליבם חמד 2000$ התקשרו והציעו בחורים טובים יותר ופחות.. כשאמא ענתה לאחד מהם משהו כמו: היא צריכה מישהו חכם יותר, ענה לה ההוא מעבר לקו : אז אולי ההוא מישיבת____ או ההוא מ______ דפק לה חמש שמות, רק שלא תנתק , רק שתבחר אחד מהם, רק שנוכל להתקדם לשלב הבא ולסגור עניין.... הוא הרי כבר מיומן בזה.. ואני?? אני רק אובייקט. לא יכולה להגדיר זאת בצורה מושלמת יותר. אובייקט שיש לארסו !! התקופה הזו בלבלה אותי נוראות. מצד אחד הייתי מושא השיחות בבית וכנראה גם בחוץ..(כאן המקום להודות לכל חברותיי, שכנותיי, וכאלו שבלית ברירה, השקיעו מזמנן ומכוחן וענו למתעניינים עלי..) מצד שני הייתי ילדה קטנה שבאמת לא בא לה ליפול על החיים, רציתי להיות עם עצמי, להקשיב לשקט שלי, אבל השלבים המוכתבים מראש לא יכלו לתת לי אפילו לחלום על זה... מס' חודשים אחר כך. בשעה 10 בבוקר הוא אמור להגיע+אבא ואמא שלו כמובן. הבטתי מבעד לתריסים המוגפים : יום שישי רגיל בשכונה, ילד מאחר הולך לתלמוד תורה, איש מבוגר חוזר מהתפילה ובידיו כבר חלות לשבת, שכנה מפטפטת עם חברתה על המדרכה (רק בבקשה פני את הכניסה.. את לא אמורה לדעת מי נכנס עוד לפני שזה פורסם) . מונית עצרה , גם ליבי. מהרכב יצאו בחור, אבא ואמא שהחזיקה מתנה עטופה בידה (למען ה'. למה כבר מתנה?? מה את כל כך בטוחה??) נבלעו במהירות בבניין וכבר נקישה על הדלת. אבא ואמא פתחו. אני עדיין בחדר עד שאקבל הוראה אחרת. עברו 10 דקות וגם אני סביב השלחן. עוד 10 דקות והוחלט על דעת כולם לעבור לשלב הבא: הוא ואני נכנסים לחדרי ומתיישבים זה מול זו, והדלת נסגרת. אח, החיים החיים, האם ככה אתם צריכים להיראות?? למה ליבי לא איתי?? כמה קטונו למול חוקים, מקובלויות ומוסכמות? אתה לא צריך להביא איתך כלום , לא חיוך, לא הלצה נחמדה, לא לב טוב, לא מסירות, לא דאגה כנה, לא רצון חזק של יחד (אם בכלל אתה יודע מה זה) לא הבנה והקשבה, לא שנינות, כלום! אין בכלל אפשרות לבדוק את זה בעשרים וחמש דקות שהיינו כך ,אחד מול השני, מינוס 2 פתיחות דלת של אבא לבדוק שהכל כשורה. גם את, מה עוזר לך שאת חכמה, מדהימה, מוערצת, מתה על הומור , אוהבת לחייך ולצחוק, אוהבת את הזולת, מקשיבה לו, נמצאת איתו בטוב וברע.דואגת עד כלות,זריזה, חזקה, אחראית. מה?? מזל טוב!! נשיקות ,חיבוקים, וחיוכים מבויישים. סוףסוף גם המתנה נפתחה... עוגות שהוחבאו במקרר, הונחו עתה על השלחן בריש גלי. שבת. אורחים מילאו את הבית. את כבר לא מאמינה.. זה קרה רק היום? עוד ימים עברו.. וכשהיו כאלו שלא הבינו ושאלו: איך סגרת כל כך מהר? לא מתאים לך? הייתי עונה כבדקלום: העדפתי לא לתת לו לחשוב על כך שבת שלימה, שלא יתחרט! פחחחחחחח, ליבי לועג לי בתוכי, גורם לי לחימום לבה אדירה משל הר געש. אבל אני במיומנות משתיקה אותו... איך הוא מעז??!!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 12:31 |
|
| |
איזה טוב להיות אני........:)
(ז"א, כמה שקשה עכשיו בכל מיני מצבים- לא לשכוח שלהתחתן מוקדם זה לא פיקניק...לא הייתי מחליפה איתן. בפרט שכולנו נתחתן בסוף, לא?)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 12:55 |
|
| |
(מקווים)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 22:27 |
|
| |
| אדם_ה1 כתב: | | ימים חדשים הגיעו עלי. ימים של מבוקשת. שדכנים, קרובי משפחה או סתאם אנשים שליבם חמד 2000$ התקשרו והציעו בחורים טובים יותר ופחות.. כשאמא ענתה לאחד מהם משהו כמו: היא צריכה מישהו חכם יותר, ענה לה ההוא מעבר לקו : אז אולי ההוא מישיבת____ או ההוא מ______ דפק לה חמש שמות, רק שלא תנתק , רק שתבחר אחד מהם, רק שנוכל להתקדם לשלב הבא ולסגור עניין.... הוא הרי כבר מיומן בזה.. ואני?? אני רק אובייקט. לא יכולה להגדיר זאת בצורה מושלמת יותר. אובייקט שיש לארסו !! התקופה הזו בלבלה אותי נוראות. מצד אחד הייתי מושא השיחות בבית וכנראה גם בחוץ..(כאן המקום להודות לכל חברותיי, שכנותיי, וכאלו שבלית ברירה, השקיעו מזמנן ומכוחן וענו למתעניינים עלי..) מצד שני הייתי ילדה קטנה שבאמת לא בא לה ליפול על החיים, רציתי להיות עם עצמי, להקשיב לשקט שלי, אבל השלבים המוכתבים מראש לא יכלו לתת לי אפילו לחלום על זה... מס' חודשים אחר כך. בשעה 10 בבוקר הוא אמור להגיע+אבא ואמא שלו כמובן. הבטתי מבעד לתריסים המוגפים : יום שישי רגיל בשכונה, ילד מאחר הולך לתלמוד תורה, איש מבוגר חוזר מהתפילה ובידיו כבר חלות לשבת, שכנה מפטפטת עם חברתה על המדרכה (רק בבקשה פני את הכניסה.. את לא אמורה לדעת מי נכנס עוד לפני שזה פורסם) . מונית עצרה , גם ליבי. מהרכב יצאו בחור, אבא ואמא שהחזיקה מתנה עטופה בידה (למען ה'. למה כבר מתנה?? מה את כל כך בטוחה??) נבלעו במהירות בבניין וכבר נקישה על הדלת. אבא ואמא פתחו. אני עדיין בחדר עד שאקבל הוראה אחרת. עברו 10 דקות וגם אני סביב השלחן. עוד 10 דקות והוחלט על דעת כולם לעבור לשלב הבא: הוא ואני נכנסים לחדרי ומתיישבים זה מול זו, והדלת נסגרת. אח, החיים החיים, האם ככה אתם צריכים להיראות?? למה ליבי לא איתי?? כמה קטונו למול חוקים, מקובלויות ומוסכמות? אתה לא צריך להביא איתך כלום , לא חיוך, לא הלצה נחמדה, לא לב טוב, לא מסירות, לא דאגה כנה, לא רצון חזק של יחד (אם בכלל אתה יודע מה זה) לא הבנה והקשבה, לא שנינות, כלום! אין בכלל אפשרות לבדוק את זה בעשרים וחמש דקות שהיינו כך ,אחד מול השני, מינוס 2 פתיחות דלת של אבא לבדוק שהכל כשורה. גם את, מה עוזר לך שאת חכמה, מדהימה, מוערצת, מתה על הומור , אוהבת לחייך ולצחוק, אוהבת את הזולת, מקשיבה לו, נמצאת איתו בטוב וברע.דואגת עד כלות,זריזה, חזקה, אחראית. מה?? מזל טוב!! נשיקות ,חיבוקים, וחיוכים מבויישים. סוףסוף גם המתנה נפתחה... עוגות שהוחבאו במקרר, הונחו עתה על השלחן בריש גלי. שבת. אורחים מילאו את הבית. את כבר לא מאמינה.. זה קרה רק היום? עוד ימים עברו.. וכשהיו כאלו שלא הבינו ושאלו: איך סגרת כל כך מהר? לא מתאים לך? הייתי עונה כבדקלום: העדפתי לא לתת לו לחשוב על כך שבת שלימה, שלא יתחרט! פחחחחחחח, ליבי לועג לי בתוכי, גורם לי לחימום לבה אדירה משל הר געש. אבל אני במיומנות משתיקה אותו... איך הוא מעז??!! |
|
מזכיר לי מישהי שהבת שלה חוגגת עכשיו 18
היא התחילה לאפות עוגות לוורט..
זה ברור לה שכשמגיעים ל"גיל" מגיע גם החתן...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 02:16 |
|
| |
| אדם_ה1 כתב: | | ימים חדשים הגיעו עלי. ימים של מבוקשת. שדכנים, קרובי משפחה או סתאם אנשים שליבם חמד 2000$ התקשרו והציעו בחורים טובים יותר ופחות.. כשאמא ענתה לאחד מהם משהו כמו: היא צריכה מישהו חכם יותר, ענה לה ההוא מעבר לקו : אז אולי ההוא מישיבת____ או ההוא מ______ דפק לה חמש שמות, רק שלא תנתק , רק שתבחר אחד מהם, רק שנוכל להתקדם לשלב הבא ולסגור עניין.... הוא הרי כבר מיומן בזה.. ואני?? אני רק אובייקט. לא יכולה להגדיר זאת בצורה מושלמת יותר. אובייקט שיש לארסו !! התקופה הזו בלבלה אותי נוראות. מצד אחד הייתי מושא השיחות בבית וכנראה גם בחוץ..(כאן המקום להודות לכל חברותיי, שכנותיי, וכאלו שבלית ברירה, השקיעו מזמנן ומכוחן וענו למתעניינים עלי..) מצד שני הייתי ילדה קטנה שבאמת לא בא לה ליפול על החיים, רציתי להיות עם עצמי, להקשיב לשקט שלי, אבל השלבים המוכתבים מראש לא יכלו לתת לי אפילו לחלום על זה... מס' חודשים אחר כך. בשעה 10 בבוקר הוא אמור להגיע+אבא ואמא שלו כמובן. הבטתי מבעד לתריסים המוגפים : יום שישי רגיל בשכונה, ילד מאחר הולך לתלמוד תורה, איש מבוגר חוזר מהתפילה ובידיו כבר חלות לשבת, שכנה מפטפטת עם חברתה על המדרכה (רק בבקשה פני את הכניסה.. את לא אמורה לדעת מי נכנס עוד לפני שזה פורסם) . מונית עצרה , גם ליבי. מהרכב יצאו בחור, אבא ואמא שהחזיקה מתנה עטופה בידה (למען ה'. למה כבר מתנה?? מה את כל כך בטוחה??) נבלעו במהירות בבניין וכבר נקישה על הדלת. אבא ואמא פתחו. אני עדיין בחדר עד שאקבל הוראה אחרת. עברו 10 דקות וגם אני סביב השלחן. עוד 10 דקות והוחלט על דעת כולם לעבור לשלב הבא: הוא ואני נכנסים לחדרי ומתיישבים זה מול זו, והדלת נסגרת. אח, החיים החיים, האם ככה אתם צריכים להיראות?? למה ליבי לא איתי?? כמה קטונו למול חוקים, מקובלויות ומוסכמות? אתה לא צריך להביא איתך כלום , לא חיוך, לא הלצה נחמדה, לא לב טוב, לא מסירות, לא דאגה כנה, לא רצון חזק של יחד (אם בכלל אתה יודע מה זה) לא הבנה והקשבה, לא שנינות, כלום! אין בכלל אפשרות לבדוק את זה בעשרים וחמש דקות שהיינו כך ,אחד מול השני, מינוס 2 פתיחות דלת של אבא לבדוק שהכל כשורה. גם את, מה עוזר לך שאת חכמה, מדהימה, מוערצת, מתה על הומור , אוהבת לחייך ולצחוק, אוהבת את הזולת, מקשיבה לו, נמצאת איתו בטוב וברע.דואגת עד כלות,זריזה, חזקה, אחראית. מה?? מזל טוב!! נשיקות ,חיבוקים, וחיוכים מבויישים. סוףסוף גם המתנה נפתחה... עוגות שהוחבאו במקרר, הונחו עתה על השלחן בריש גלי. שבת. אורחים מילאו את הבית. את כבר לא מאמינה.. זה קרה רק היום? עוד ימים עברו.. וכשהיו כאלו שלא הבינו ושאלו: איך סגרת כל כך מהר? לא מתאים לך? הייתי עונה כבדקלום: העדפתי לא לתת לו לחשוב על כך שבת שלימה, שלא יתחרט! פחחחחחחח, ליבי לועג לי בתוכי, גורם לי לחימום לבה אדירה משל הר געש. אבל אני במיומנות משתיקה אותו... איך הוא מעז??!! |
|
כמה שזה אמיתי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 12:53 |
|
| |
אני לא יודעת מה מתחולל בליבם...וגם לאלו התומכים...אני מקווה שאתם אומרים את זה מנסיון אישי...מישהו שאתם מכירים מקרוב שככה מרגיש...
אבל דבר ראשון- זה נשמע נורא.
דבר שני- אני בטוחה שלא כולן/ם מרגישים כך!
|
|
|
|
|
