| נשלח ב-11/11/2011 12:28 |
 |
| |
שיר..
אני יודעת שזה לא המקום.. אבל אולי.. קצת...:
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 12:31 |
|
| |
רוחניות. פנימיות. ומה שבפנים.
הלא רציתי רק לדבר מילים לומר, להוציא הכל, כמו גלים והנה הכל חסום, לא משוחרר רק מרגישה שהכל אחרי נגרר החיים, העבודה הרגשת היותי בודדה ורוצה לשנות, לפרוץ להוציא את רובדי העומק שבי למרוץ החוצה, לכלל, אך איני מסוגלת, והכל שוב צלל ומה אעשה שהרצון זועק שחררי הכל – צועק. ומה אעשה שאני כבולה בבשר ודם וגידים נעולה כי הלא האני האמיתי הוא הנשמה ואינני יודעת מה לעשות, מה?! רוצה להתנתק מכבלים שהעולם הזה והתאוות מובילים ואין בי הכוח לצרוח להוציא את יופיי, שרק אני רואה ולעוף כציפור, שאל על דואה ולהתחזק, ולהתרומם כי היכן שאני זה מקום כה שומם וכה קיוויתי שלאחר חתונתי הכל ישתנה אך החתן לא מגיע ואנה אפנה? ובחתונה תקוותי תליתי כי השינוי יבוא בוודאי, הוא, יחד איתי. ויחד לפרוץ גבולות שהגשמיות והריקנות נועלות וזאת התקווה עדיין מפכה ולה אני מחכה ומה אעשה אם בסוף אתאכזב ואשאר ברדידותי ואטפטף דמעותיי כמרזב השבור מחמת התיישנותו או כמי ששבור מהתייאשותו. ותפילתי שוטחת לק-ל שאת כאבי מעליי יקל כי כה רוצה להיות אליו קרובה אך תנאים שסביבי מרחיקים את האהבה והא כיצד זאת אסבול לכופף ראשי, קמעה לנבול, כשנשמתי ועוצמתה זועקות לי, לא די עד עתה? כי יש פנימיות השקטה כל כך ובעצם היא גדושה, רק אומרת קח וכשאין לה מרגוע לפרוק את הכל מתחילה היא להרים את הקול ואני ללא טיפת כוח להתמודד ולהתמקח.. ה'. קח את אלו המילים, השיר ואותי לבדי אל תשאיר ושטוף אותי ברחמיך שאעשה אך רצונותיך. ממני.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 12:32 |
|
| |
זה לא עלה, סליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 12:43 |
|
| |
למה לא המקום? זה המקום בשבילך, תביאי לנו מה שתרצי...
המילים שלך חזקות וכנות.
נוצר בי רושם שהתחושה שלך היא כמו הרגשה בעמדת המתנה, שקשה למצוא בעצם ההמתנה תכלית וייעוד.
זה נכון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 12:46 |
|
| |
:-) תודה. יש עוד. מידי פעם אעלה... בל"נ.
אכן. ההרגשה שלך לא הכזיבה. אבל יש סיבה לעמדה הזו... אי אפשר לפרט כ"כ... אבל כל עוד יש אמונה באבא שבשמים, ב"ה, - זה יותר קל.
תוקן על ידי אנוני_מוס ב- 11/11/2011 12:49:55
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 14:38 |
|
| |
שיר מיוחד מאוד אני צריך לקרוא אותו עוד כמה פעמים כדי להגיב,רק שהיה ברור על כל שיר עצוב את חייבת לנו שיר שמח.בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 14:43 |
|
| |
:) תודה תצמה...
ושירים שמחים, עדיין אין במלאי...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 15:00 |
|
| |
אנחנו לא מותרים,זה בטוח היה שיר מיוחד
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2011 15:06 |
|
| |
| אנוני_מוס כתב: |  |
אכן. ההרגשה שלך לא הכזיבה. אבל יש סיבה לעמדה הזו... אי אפשר לפרט כ"כ... אבל כל עוד יש אמונה באבא שבשמים, ב"ה, - זה יותר קל.
|
|
את לא מצליחה למצוא טעם גם בעמדת ההמתנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 21:32 |
|
| |
כואב ומרגש,המילים חודרות לנשמה,אני מרגיש ומשתתף בכאבך,ומצטרף לתפילה שתמצאי בקרוב את זיוגך ותעופי אל על
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 21:52 |
|
| |
איזה יופי מתוקה!!!
אני נהנית שפתחת את הפתח לאשכולות שירי הדיכאון-
חברה-קדימה!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 22:19 |
|
| |
אנונימוס, זה המקום..
תודה על השיתוף הפנימי. נוגע ללב
שבוע טוב
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 16:02 |
|
| |
ציפור, תודה על העידוד.. יש עוד כאלה. ואת.. את הראשית. מחכה לשירייך!!
תודה רונית!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 16:09 |
|
| |
שיר מרגש
הזדהיתי מאד עם התיאור "ומה אעשה שאני כבולה, בבשר ודם וגידים נעולה".
אני גם מרגיש כך לפעמים, ואפילו המילים הכי מדוייקות הם ריקות, הם בסך הכל רמז עמום
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2011 23:21 |
|
| |
מרגש...מזדהה מאוד עם חלק מהמשפטים שלך.
תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 02:20 |
|
| |
כאן בבית הכלא לנפשות,
חסום מכל הצדדים, מחיצות ברזל קשות,
שרירים מתוחים, מסרבים להרפות,
רוח במעצר בית, כל הזמן התקפות,
הנפש לפחות מכזית, מצטמקת ונחנקת,
כל חללי עלמא - בעד רגע של שקט,
הלמות פטישים - דפיקות הלב,
בלא קול שואגים, ואין איש שם על לב,
מחשבות מתרוצצות, אין שליטה,
את ראשך מפוצצות, ללא מנוח אין שביתה,
חסר אונים, באין מוצא
מי יתן לי אבר כיונים, רק להתאדות מהכלא רוצים,
אין רגע בלי פגע, סערה מתחוללת
כי פשה הנגע, הבטרייה אוזלת,
רבוש"ע! עד מתי? שתיקה רועמת - - -
כי "קול דממה דקה" כיונה נוהמת,
האמן לי בני יקירי כי אותך אני שומר
בהדי כבשי דרחמנא, מה לך אומר
|
|
|
|
|
