והיה שם מישהו שאל מי אני, ההייתי אני הוא זה? זהות רק כמו כפפה ליד אם חם מזיעים תמונות חולפות מול העינים לא מוצא עצמי בנוף נופים חולפים גלדי בצל מתקלפים ובתוכם כלום עננים הלאה הלאה האם יש שם שמים?
נשלח ב-25/7/2012 00:56
זה המקום??? אז יאלללללללאא הנה גם שיר..
את התמונה שאצייר מחר לא יביט איש
ים רוטט ודמע וכבר תמו הגלים והאדוות.. הספינה אין האופק עשן חמים השמים עדיי, לא לאיידי, באבלי
שוטי שוטי ספינתי לא אדע יותר, אייך ודמעותי מן הערב יזרמו אל הים, יומם וכאבי לא ימלאהו בכה אבכה ואין מנחם לי
לכי ספינה לכי לך כמעט כבר ואינך עוד רק ליבי בדד כים נגרש
וקול רך קמעה עולה מן המזרח האתה זה, אבי רוחש לי לחש? ברוך בואך, בתי..
אהה.. אבי אסוף דמעת בריית הרש בתך..
עד אמצא מנוח אמונתי בערס אהבים בין קיפלי גלימתך אבכה אשקוט לבטח..
נשלח ב-25/7/2012 15:43
השיר הזה הוא עצוב מני ים ורוטט מני אופק! תודה לך!
נשלח ב-15/10/2012 05:24
הנה שמש תשושה אשר בארגמן שוקעת לפני שעות מספר ברקיע השמים מטיילת
וזו החורבה שבקצה החורש מתפוררת הלא בית אדום רעפים ומתוכו צהלת ילדים
וזה הסב שבקמטיו חרוש הרי סמוקות לחייו בחיק אמו מתנועע
נפש רועדת אלי מקורה שואלת שובי נפשי למנוחייכי
נשלח ב-16/10/2012 20:38
חבל להביע במילים את היופי.
נשלח ב-9/4/2013 14:15
מבקש את נפשי
מתוך תוכי אל תוכו פנימה
הודף דופק נדחף בבהילות
עצומות עיניים
עצימה על גב עצימה
מתגלה מעבה החושך
שכבה בתוך שכבה
ואם מקסם שוא, אשלייה
לאחוז במה שהיא עשוייה
לתת ידי למה שהיא.
מושלך פרקדן מעולף חושים
בורות עיניים פעורות לרווחה
דרוכות קפואות אל רמז שיקרוץ
על גב כיפת שמים
ולו תהא בבואת בבואה
די לי במה שהיא דיה לי.
גלי עצמך תתגלי, אלי אני
הנשמה אותה בקשתי
ואגב, יש לי התחושה
שגם היא מתרוצצת אבודה.
ביום שהוא לא יום
אם עירות ואם חלום
בעולם הרבדים המרפרפים
בין צל עמוק לאור חיוור
חומקת מעבר זוית התפיסה
מותירה אחריה אוושה קלילה
הרגשתי בה חולפת
מתנדפת שקופה
אל עולמה הבא
נשלח ב-11/4/2013 00:02
חייבת להגיב. השיר כל כך כל כך זה! ומדייק! ונוגע לא נוגע מתוך התבוננות שאין בה מן העצב. תודה!
