|
|
| נשלח ב-14/11/2011 08:59 |
 |
| |
זו אני
עם שיניים חורקות ולב שהולם
מחשבות שצובטות, אין עוד מי שחולם.
זו אני
שוב בדרך שהלכתי אתמול
שוב פוגעת בלי לחמול.
ורק אתה -
אני תמיד מולך,
הראה גם לי אותך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 11:06 |
|
| |
יפהפה ומרגש.
מקווה שהבנתי ;)
יש לי גם שיר, שכתבתי ממש ממש מזמן. כבר אעלה אותו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 11:09 |
|
| |
אי שם במסתרים
שוכנים כינורים
המנגנים מנגינות
לרוב.
המפיקים שירי לכת
בקצב של
צו
מצב הרוח.
יש של שמחה פורצת
גבולות
יש של עצב עמוק
כנור של געגוע
ענוג---
הם משתלבים בהרמון מושלם
תו ועוד תו
רק כנור האושר
נדם קולו
כי נאלמו מיליו
כי פקעו מיתריו
והיום אפשר להוסיף עוד שורה.
"כי פקעו מיתריו
מטוב... "
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 11:14 |
|
| |
הי, יפה!
"פקעו מיתריו מטוב" נשמע יפה, אפשר להבין בכמה אופנים. תגלי למה התכוונת?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 18:24 |
|
| |
האופן שאני כוונתי אליו הוא,
שלפעמים טוב לבנ"א עד כדי שאין לו מילים.
השיר הזה נכתב כשכמהתי לבנזוג מבין ותומך. ואני חושבת שבאמת אין לי מילים להודות לקב"ה על מה שקיבלתי...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2011 21:10 |
|
| |
איזה אנשים יפים אתם!!
גורמים לי לדמע!!
השיר שלי בתנור- כבר עולה בעזרת ד'!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 15:46 |
|
| |
| צפורבודד כתב: |  | זו אני
עם שיניים חורקות ולב שהולם
מחשבות שצובטות, אין עוד מי שחולם.
זו אני
שוב בדרך שהלכתי אתמול
שוב פוגעת בלי לחמול.
ורק אתה -
אני תמיד מולך,
הראה גם לי אותך. |
|
וואו. כ"כ עמוק. צריך להבין מה מסתתר כאן.. כתיבה מיוחדת!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 15:47 |
|
| |
| תוהה_אחת כתב: | | אי שם במסתרים
שוכנים כינורים
המנגנים מנגינות
לרוב.
המפיקים שירי לכת
בקצב של
צו
מצב הרוח.
יש של שמחה פורצת
גבולות
יש של עצב עמוק
כנור של געגוע
ענוג---
הם משתלבים בהרמון מושלם
תו ועוד תו
רק כנור האושר
נדם קולו
כי נאלמו מיליו
כי פקעו מיתריו
והיום אפשר להוסיף עוד שורה.
"כי פקעו מיתריו
מטוב... " |
|
ריגשת אותי. תוהה. :'(
מדהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 15:48 |
|
| |
| Baltimor כתב: | | כאן בבית הכלא לנפשות,
חסום מכל הצדדים, מחיצות ברזל קשות,
שרירים מתוחים, מסרבים להרפות,
רוח במעצר בית, כל הזמן התקפות,
הנפש לפחות מכזית, מצטמקת ונחנקת,
כל חללי עלמא - בעד רגע של שקט,
הלמות פטישים - דפיקות הלב,
בלא קול שואגים, ואין איש שם על לב,
מחשבות מתרוצצות, אין שליטה,
את ראשך מפוצצות, ללא מנוח אין שביתה,
חסר אונים, באין מוצא
מי יתן לי אבר כיונים, רק להתאדות מהכלא רוצים,
אין רגע בלי פגע, סערה מתחוללת
כי פשה הנגע, הבטרייה אוזלת,
רבוש"ע! עד מתי? שתיקה רועמת - - -
כי "קול דממה דקה" כיונה נוהמת,
האמן לי בני יקירי כי אותך אני שומר
בהדי כבשי דרחמנא, מה לך אומר |
|
 כ"כ נוגע.. תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 15:48 |
|
| |
אילו כשרונות יש כאן. המשיכו!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 15:49 |
|
| |
והנפש והנפש כאובה, דאובה על היותה עזובה. כזאבה רעבה, למעט חום. אהבה. והנשמה לאלוקיה מיחלה שיענה לתפילה על כי כאבה עלה, עלה והסבל מעבר, נעלה והלב אורב למעט תקווה כואב עבור כל הגוויה ואני לך אלוקים אייחל לך אמשיך להתפלל כי על כל מכאובים תכסה אהבה אהבת אב לילדה כי תם כוח הסבל וכשלה המסוגלות לאבל ובך אבטח ולך אשטח כי אך לך תקוותי.
תוקן על ידי אנוני_מוס ב- 16/11/2011 15:51:07
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 23:48 |
|
| |
| אנוני_מוס כתב: | | והנשמה לאלוקיה מיחלה שיענה לתפילה על כי כאבה עלה, עלה והסבל מעבר, נעלה והלב אורב למעט תקווה כואב עבור כל הגוויה ואני לך אלוקים אייחל לך אמשיך להתפלל כי על כל מכאובים תכסה אהבה אהבת אב לילדה כי תם כוח הסבל וכשלה המסוגלות לאבל ובך אבטח ולך אשטח כי אך לך תקוותי.
|
|
מרגש!
וכל כך נכון...
הדבר היחיד שמחזק בזמנים כאלה זו קרבת ה'.
ויותר מזה, לפעמים אני חושבת ששווה לעבור קושי וסבל, בשביל לחוש קרבת אלוקים זה הכי כיף בעולם!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 00:29 |
|
| |
מבעד לערפל אני רואה
את הדמויות.
מתוך צרה שלי, אני רואה,
של אחרות.
רוצה להרים ולשאת,
וידיי שלי עמוסות.
רוצה הקלה לתת,
ועימי הכבדוּת.
לא אוכל מאום לעשות,
רק נכנסתן לליבי,
ואתכן אני נושאת, חברות
בקרבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 20:57 |
|
| |
| צפורבודד כתב: | | מבעד לערפל אני רואה
את הדמויות.
מתוך צרה שלי, אני רואה,
של אחרות.
רוצה להרים ולשאת,
וידיי שלי עמוסות.
רוצה הקלה לתת,
ועימי הכבדוּת.
לא אוכל מאום לעשות,
רק נכנסתן לליבי,
ואתכן אני נושאת, חברות
בקרבי. |
|
מותק אחת!
שתדעי שאת שיא המשתתפת. גם אם מבחינתך זה כלפי חוץ, את מפגינה אמפטיה וחום. כיף לשתף.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 20:58 |
|
| |
כשנצרכתי, לחלות פניך -ידעתי. כשצרב, ומכוס תרעלה שתיתי, חפשתי משען ומצאתי. כשהגיעו עד נפש המים ומצאתי רק בורות נשברים. רק אתה הייתה מגן וצינה רק תחתיך חסיתי בצל השכינה.
פארודיה עלובה לשיר של אנונימוס...
|
|
|
|
|
