|
|
| נשלח ב-24/4/2012 13:20 |
 |
| |
נשמה תועה
השיר עצוב וכה טוב!!!!!!
הזהר רק לא להתאהב בכאב הפרידה....
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 00:50 |
|
| |
תודה
בל"נ כשאתעודד אשתדל לחלוק גם את זה
כרגע הפרידה כואבת מידי בשביל להתאהב בה
תוקן על ידי נשמה_תועה ב- 25/04/2012 00:55:26
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 01:00 |
|
| |
מנקודת המבט האוטיסטית שלי,
כל עוד יש כאב או צרה להיאחז בה אז ניצלתי....
ולכן אמרתי לך את אותם הדברים...
אתה רוצה טיפ טיפה להרחיב ולשתף בכאבך שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 02:12 |
|
| |
מה לדעתך מאיים עליך שאת זקוקה ממנו להצלה? האם זו תחושת השיממון והריקנות שפעם כתבת עליה?
את החבר שאיבדתי הכרתי לפני כ13 שנה, החיים שלו היו טראגיים, והוא סבל נפשית והיה חסר מנוחה, ובסוף ימיו סבל גם מבעיות בריאות. יכולנו להבין אחד את השני, והיתה בינינו אחוות לוחמים פצועים, היינו נפגשים ומשוחחים המון, צוחקים המון, בעיקר בשנים הראשונות. הוא מאד אהב ללמוד לחקור ולהבין והיה איש ספר, נבון ומבריק, ואיש חברותי נעים שיחה ומקסים. הוא השתדל לתמוך בי בדרכו, ואני הייתי לו אוזן קשבת. לא תמיד יכולתי להכיל אותו, אבל אהבתי אותו. הוא חלק מהחיים שלי. כל כמה שעות אני נזכר בו ובדברים משותפים, והמוות שלו עדיין מזעזע אותי והנשימה שלי כאילו מתאבנת לרגע. עצוב לי עליו מאד על מה שעבר עליו בחייו על הפוטנציאל שלא מומש ועל זה שהוא לא זכה להקים בית. בתקופה האחרונה הוא אמר לי בעצב "אני מרגיש כאילו הייתי דף חלק שאנשים אחרים כתבו עליו את קורות חייהם", וזה מה שהתכונתי בשורה הראשונה של השיר. אני אתגעגע אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 11:24 |
|
| |
התשובה לשאלתך היא כן
ולגבי מה ששתפת-
כאחת שמכירה שכול מקרוב, אני כל כך מבינה וכואבת!
ואולי, אם בוער בך הרצון להכיר לעולם את החבר שאבד, אז אולי תכתוב עליו ותפרסם..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2012 18:42 |
|
| |
נשמה! הלב שלי בוכה איתך, דמעות...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2012 02:12 |
|
| |
ההשתתפות בצערי והאיכפתיות שלכם נוגעים ללב ומעודדים
הלואי שלא תדעו צער, תבורכו במיטב הברכות ממקור הברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 17:23 |
|
| |
תקוות אדם
מפח נפשו
שלם מדאי
שבור מדאי
קרוב כל כך
רחוק כל כך
אושר אושר
עצב עצב
רוח באנוש
ולב בשר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 18:43 |
|
| |
אינני מבינה בשירה ובכתיבה .
2 הבתים הראשונים מבחינתי מדהימים מבחינת המסקנה שלהם ,
שלאחרונה יצא לי להגיע לחשב עליהם .
עכשיו אני מנסה להבין את ההמשך -
נראה לי שיש אמרה מסוימת , שאני לא מצליחה להזכר ,
ככל שאנשים מתקרבים - כך הם מגלים את החלקים הפחות טובים ,ובטבע בנ"א ...
ויכול להיות שלא לכך התכוונת .
על מהות ההמשך לא עמדתי .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 19:34 |
|
| |
אל דאגה, גם אני לא מבין בשירה ובכתיבה, כיום כל אחד יכול לנסות את כוחו וזה "לגיטימי", להעביר רגשות ומחשבות עם הרבה ערפל שפותח את שערי הדמיון, ולזרום עם האסוציאציות שעולות בפנים, ואם זה מוצא חן ומישהו מזהה שם משהו שמדבר אליו זה טוב, ואם לא אז זה רק שירה ואף אחד לא יכול להעביר ביקורת על כתיבה סובייקטיבית, המקסימום שאפשר לומר שאין חיבור... ואולי כל מה שאני כותב עכשיו זה בגלל שאני לא מבין בשירה?
רציתי להעביר את ההרגשה של הניגודים העצומים שיכולים לדור בכפיפה אחת בלב האדם, את ההיטלטלות המבוכה והחמקמקות וחוסר המוצקות והודאות, וכנראה זה אחד מהגורמים שעושים את האדם לאדם, ליצירה מופלאה חידתית ומרתקת כל כך
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 21:50 |
|
| |
השיר כל כך נוגע!
תם ושלם!
שבור ומחוספס!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 22:20 |
|
| |
ואיך אתה מרגיש? ע ם האבל. האובדן. הבידוד הזה מהעולם, שהיה כל כך רב?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2012 01:14 |
|
| |
ציפור, תודה על המילים היפות
עייפה, תודה על האיכפתיות, ב"ה הכאב כבר הרבה יותר עדין ומגיע לעיתים רחוקות יותר, והזכרון מרוכך בהשלמה שמחלחלת בהדרגה, זרם החיים החזק מוביל הלאה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2012 19:31 |
|
| |
כאב עדין... זיכרון מרוכך בהשלמה... איזה מילים בהירות ורכות.
אם תספר על הדרך להגיע אליהן.... הלוואי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2012 22:05 |
|
| |
לא עשיתי משהו להגיע לשם, המקומות האלו הגיעו אלי, הזמן עושה את שלו ונותן לכאב להרפות לאט לאט.
פטירה של אדם קרוב משאירה אותך עם תחושה סופית לגמרי, לא פתוחה ולא נתונה למשא ומתן, לשינוי, לתקווה, כך שכנראה אין ברירה ונשאר מקום רק להשלמה
|
|
|
|
|
