|
|
| נשלח ב-16/11/2011 07:23 |
 |
| |
שוחרשלום,
צודק בכל מילה, אבל אני קולטת ולא מכחישה... זה פשוט איזשהי "סתימת פיות" בכדי שיהיה יכולת לעבור את התקופה הבאה בצורה בריאה יותר.
ברור שזה לא תרופה אמיתית, כרגע עדיין לא מצאתי אותה, בתקווה שביום מן הימים הגיחות האלה יוכלו להיפסק לחלוטין.
תוקן על ידי דבי148 ב- 16/11/2011 07:24:44
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 12:03 |
|
| |
דבי
ההורים המדהימים שלך מודעים למצב שלך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 13:54 |
|
| |
אם יורשה לי להתערב בשיחה:
לעניות דעתי, תחושת ריקנות - עד לרמה מסוימת - וללא הפרעה נפשית אחרת, נובעת בד"כ מחוסר סיפוק רוחני. וכדאי מאוד לנסות לתת לנשמה קצת יותר מזון רוחני.
זה יכול להיות השתפרות בתפילה (בכמות או באיכות),
זה יכול להיות שיעור תורני (גם לאשה שיעור שמתאים לה)
וזה יכול להיות התנדבות בארגון חסד, ואפילו שיפור בבין אדם לחברו, להעניק חיוך לזולת, לתת כתף למי שצריך, ולפעמים דווקא הקרובים אליך ביותר הם אלו שזקוקים ליותר תשומת לב ממך יותר מאחרים.
עד כאן ב"עשה טוב", ולא פחות מזה צריך לשים לב ל"סור מרע" ובפרט בעניינים שהם יסוד היהדות שחוסר הקפדה עליהם מביא בכנפיו ריקנות נוראה רח"ל, ואין אושר פנימי גדול יותר לנשמה מזהירות בעניינים אלו.
תוקן על ידי Baltimor ב- 16/11/2011 13:58:15
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 22:18 |
|
| |
שלום לכולם,
מזמן לא כתבתי כאן, אבל בהחלט עקבתי אחרי ההתפתחויות- כשהייתי מסוגלת...
פתחתי את האשכול הזה והכותבים המסורים כ"כ ניסו לעזור ולתמוך, אבל הייתי במקום אחר לגמרי, כ"כ שקועה בעצמי, שלא הייתי מסוגלת בכלל להכיל את כל הטוב והאמת שנכתב כאן...
בתקופה האחרונה, בהשגחה פרטית מופלאה, הגיע הישועה הפרטית שלי, קיבלתי כלים ויכולות להתמודד עם אותה ריקנות פנימית, עם אותו בור שחור שהיה שואב אותי פנימה- ללא יכולת להתנגד.
בגדול, הכלים האלה פשוטים, פשוטים מאד, אבל עוצמתיים- זה בעצם דברים שידעתי, אבל לא חייתי אותם, זה החיבור והקשר התמידי לאבא שבשמים שאוהב, תומך, מבין ומתחשב... כ"כ פשוט וכ"כ לא מובן... ברגע שאני מרגישה שוב את אותם רגשות קשים, אני מיד מתחברת, מיד מבקשת את עזרתו, ומיד מרגישה את אהבתו ותמיכתו. אין תענוג גדול מזה, אין חוויה רוחנית יותר עוצמתית מאשר להרגיש אהבה כ"כ עזה מאבא שבשמים.
מאחלת לכולכם לטעום את הטעם הזה...
המון המון תודה לכל מי שעזר ותמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:46 |
|
| |
איזה כיף לשמוע שיש כאן מישהו שיפה לו היום יותר מפעם!
התגעגענו...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:54 |
|
| |
בס"ד
אנסה לענות על שאלת הסיפוק
קיימת כמה סוגי סיפוק
רוחני
פיזי
נפשי
פיזי
אני אוהב את העבודה הזאת,
אוהב לעבוד קשה
אוהב להיות נהג משאית
ולא חסרים דוגמאות לזה.
וזה מתקשר לסיפוק רוחני
נהנה ממה שהוא עושה בחיים.
אבל בדקה שלא מקבל את השכר המיועד לעבודה.
זאת אומרת שלא מעריכים את הדברים שלו
זה יכול לשבור את הכל
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 06:25 |
|
| |
דבי -איזה יופי לך! מדוע בעבר לא הצלחת לשאוב מלהתקרב לד' והפעם כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 14:38 |
|
| |
דבי-מקוה שעכשיו היו לך כוחות להיות איתנו כאן
לפי הבנתי את דברייך ולפי מה שעובר עלי,ישנם זמנים של בור שחור שבהם אין כוח להשתמש בשום ידע ובשום כוח כדי לשמוח,אתה פשוט טובע ואפילו שאתה יודע שכל הנדרש ממך זה להרים את היד ולתפוס את החבל,אבל אין את הכוח להרים את היד....
ולעומת זאת יש ימים שהמצב קשה אבל ישנם כוחות להשתמש בכלים ולהרגיש את קירבת ה',ובהאהבה הזו אפשר לצלוח כל משבר,אני זוכר ימים קשים שהייתימנגן לעצמי בראש משיר השירים,ישקני מנישקות פיהו כי טובים דודיך מיין....שחורה אני ונאוה...לפי פירוש רש"י זה פשוט נפלא,זה היה נותן המון כוחות והייתי עובר בשלום כל משבר,אך לפעמים אין כוחות גם לזה.....
'
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2012 21:02 |
|
| |
דבי- אני שמחה שחזרת לספר לנו על החוויה העוצמתית שעברת
כשקראתי את דברייך חשבתי על הפסוק כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
