"קיצור תולדות האנושות" מאת הררי: ביקורת פילוסופית

לי יש שאלה אחרת, שאולי היא הצד השני של המטבע של שאלת מקסמן:

אחלק אותה לשלושה, אבל זו שאלה אחת ביסודה:

א. אותו קול פנימי, אותו עולם ערכים ומוסר ומשמעות פנימי, שאמור להחליף את האל. האם הוא כל האדם? אולי בחשיבותו התיאורטית הוא עיקר האדם, אבל במציאות האם הוא הממלא בלעדית את האדם. פרויד טען שמה שממלא באמת את האדם הם יצרי מין והרס, הדוניזם ואגו, פחדים ובושות. פודנמוניום ממש. כמה מימי חייו מבלה אדם כשהוא מלא מאותו מטען נעלה שמצביע עליו יובל? למה צריך לעורר אותו כ"כ על כך? האם העולם אכן מתנהג בפועל לפי אותם ערכים? האם כך נראה עולמו של היחיד או של החברה כולה? או שמא היא תואמת יותר לתיאורו של פרויד. במה עסוקה רוב האנושות כיום, רוב זמנה? בערכים נעלים או באגו, ממון, בידור אלימות ומין. בקידוש החופש עצמו, בהפקרות. משאבי העולם מתבזבזים על מניעת פשעים, על מלחמות, רוב ההון נצבר אצל חלקיק מהאוכלוסיה, תאגידים רומסים אוכלוסיות ומשאבים והעיקר להרבות את הונם, מי נערץ ומושך קהל המונים - אינטלקטואל, אמן, או ג'סטין ביבר, ליידי גאגא ורונאלדו? איזו תעשיה מגלגלת יותר כסף, תעשיית הספרים והאמנות או תעשיית הפורנוגרפיה והסמים? האם זהו האדם שירש את מקום האל? האם זהו האדם בעל עולם הערכים הנפלא? הערכים קיימים, הם אולי שאיפה כלשהי, אולי, אבל לצערנו הם אינם האדם שאנו מכירים. אז במה מתנחם מי שאינו מאמין? במה שיכול תיאורטית להיעשות מהאדם אם וכאשר יכבוש את יצריו? במה שיכול תיאורטית להיעשות מהחברה, מהמין האנושי? חלמא טבא חזית אומרים אצלנו. הלכתא למשיחא. תכל'ס במה מתנחם אדם בן זמננו? מה הוא רואה כשהוא פותח מהדורת חדשות? האדם אכן חופשי, עושה כפי תחושתו הפנימית, נכון, אבל לצערנו היא לא זו הנעלה שמתאר לו יובל ביושבו בחדרו ספון במחשבות. היא מה שניבט אלינו ממהדורות החדשות. אז אלוקים פוטר אבל עדיין לא נמצא לו מחליף, בינתיים הושיבו על כסאו את עובד הזבל.

ב. חיי האדם מלאים סבל. מלאים ממש סבל מכל סוג שניתן להעלות על הדעת, גופני ונפשי, חברתי ורוחני. הוגי כל הדורות דיברו על הסבל הזה וניסו למצוא לו פתרון. לתת לו משמעות לפחות. יתירה מזו, האדם בתוכו פנימה מבולבל ומסוכסך ונבוך, מוצא עצמו בעולם בלתי מובן מתמודד עם גלים שאין להם סוף ומנהל מלחמת הישרדות תמידית. וכל כל טיפת אושר שהוא חווה יש הררים של סבל ומבוכה. את עצמו אינו מבין, את עולמו עאכו"כ. יובל מדבר כאיש אקדמיה שמסכם דברים במבט על מופשט אבל שכח את המציאות. והיא: רוב רובה אם לא כולה של אוכלוסיית העולם סובלת רוב מוחלט של חייה, מבפנים ומבחוץ. - זו הסיבה שהאדם בחר באלוקים. כי זה הדבר היחיד שמסביר לו את זה. שאומר לו שיש משהו מאחורי הסבל, גם אם אני לא מבין. יש מטרה, יש תכלית, יש מנהל לכל הדבר הזה. זה מרגיע גם אם לא מבינים. זה עדיף מתחושה ותובנה שאתה המרכז אבל אתה סובל וסובל ואין לאל ידיך. אדרבה, כשאתה סובל כל כך, אם אתה המרכז אתה עוד הרבה יותר מתוסכל. אני המרכז, עולמי הפנימי, וידיי קשורות ואני מתבזבז, נרמס נגרס ונטחן בגלגלי שיניים ענקיים ממני, של הטבע, של החברה, של נפשי שלי.  

ג. כאמור בסעיף א', האדם מוצא בתוכו פנימה מאבק, הוא מוצא שנטייתו הטבעית היא דוקא נגד אותם ערכים שהוא מאמין בהם. נטייתו הטבעית היא חוק הג'ונגל, היא מין ואלימות, אגו והדוניזם נרקיסיסטי. על מנת לגלות ערכים, ועאכו"כ לחיות לפיהם, נדרש מאמץ רב, ולאחר כל זה, נדירים אלה שחיים כך כל או רוב ימיהם. שניתן לומר חייהם חתומים בחותם זה. למצוא חברה שכקולקטיב חיה כך - קשה עוד יותר. כאן הפלא של האדם על עצמו גדול עוד יותר: למה זה אנוכי? זה לא פלא אינטלקטואלי, זו זעקה קיומית. אלוקים מספק תשובה גם על זה. כי הוא הופך את הקול הפנימי ואת הערכים למבחן, לנסיון, למשימה שיש לעמוד בה. ואת כל השאר, את כל הסותר, הופך לנקודת מוצא, למשוכות. אך לתיאורו של יובל שהעולם הפנימי הוא פשוט הכל, הוא המשמעות - אם כך, האדם מוצא עצמו תמיד סותר את אותו עולם שהוא המשמעות שלו. רק קיומו של אלוקים מסביר את זה ומצדיק את זה, ומאפשר לא רק לחיות עם זה בשלום, אלא אף באושר, כי ככל שהנטיה הטבעית להיפך גדולה יותר, כך כל צעד קטן בכיוון המשימה הוא חשוב יותר. נצחון גדול יותר. אבל אם עולם הערכים הוא חזות הכל, אבוי לנו ולמה זה אנו. שוב אומר יובל מלים יפות אבל חסרות כיסוי. לא כך נראה האדם, לא כך הוא חווה את עצמו כסדר, וכשהוא מביט אל עולמו הפנימי - אם לא בהנחת אלוקים כנ"ל - לא תשובה מוצא הוא שם, לא משמעות, אלא מבוכה אחת גדולה. 

שאלה נוספת: הוא מתאר את עולם הערכים של העולם המערבי. במזרח עד כמה שידוע לי מלימודי הפסיכולוגיה, הערך העליון אינו אינדיבידואציה ואוטונומיה, אלא דוקא הקולקטיב, הכניעה, לחברה וליקום כולו, או בדתות המזרח לאנרגיות/כוחות שונים או למהויות מופשטות של היקום. מכלל האנושות עמי המזרח הן הרוב. דתות המזרח נפוצות ברוב אוכלוסיית העולם. עולם ערכים כזה מתאים מעצם מהותו לאלוקים וסותר את מרכזיות האדם. הכניעה לחברה - לשם מה? לשם קיום החברה. וזו לשם מה קיימת? או הכניעה ליוניברס - הנה כבר אני נכנע למשהו גדול ממני. קרא לזה אלוקים או בכל שם שתבחר.

תוקן על ידי נתנאל34 ב- 27/07/2012 06:18:56