על פי החוק, צדק לכאורה בית המשפט:
אם התצהיר כוזב אם לאו, איש לא יודע. ודאי לא השופט. כל עוד לא הופרך התצהיר, הריהו בחזקת אמת.
אם היה הנתבע מבקש לחקור את המצהיר, יכול היה לחקור אותו ולשאול אותו מתי בדיוק הניח וכו'.
תקנות סדר הדין האזרחי, קובעות בצורה מפורטת ביותר, את דרכי המצאת כתבי טענות.
תקנה 489 עוסקת במקרה שלא ניתן היה להמציא לבעל הדין, באמצעות האפשרויות המפורטות בתקנות שלפניה:
שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק. במקרה כזה, אם אומתה המסירה בידי המוסר, רשאי בית המשפט להכריז כי כתב הטענות הומצא כראוי. חשוב על תובעים, התובעים נתבעים חמקמקים, שאינם מקבלים דואר רשום, גרים אצל בן משפחה, ומסרבים לקבל כתב טענות. צריך פתרון. והחוק נותן פתרון. אם לדעתך היתה הצהרה שקרית, ולא ידעת על התביעה מראש, אתה יכול לבקש את ביטול פסק הדין, בעילות הקבועות בחוק. בהצלחה.
|
|
