אני מבולבל: האם אפשר לדעת בוודאות את האמת ואם לא איך מענישים על זה?

מימוני, זה לא מה שאני שואלת.
אני שואלת יותר בסיסי מזה. האם העובדה שמישהו ברא אותנו (נניח שהגענו לזה בהבנה\באינטואיציה\ברגש), ונתן לנו תורה בהר סיני (נניח שאנו משוכנעים בכך, באמונה לדורות הקודמים או בדרך אחרת), מאפשרת לו - מוסרית, הגיונית ומעשית, לחייב אותנו במעשים ובדקדוקי מעשים, גם כשאין בהם כל הגיון? ולקבוע ענישה חמורה וחריפה, גם על מעשים שלפי המוסר\האינטואיציה אין בהם כל רע, כמו גזירה בשבת? 
למה הגיוני שמי שברא - נהיה כך כפופים לציוויו, כולל המשונים והלא נוחים?
למה אם הוכחנו (נניח שהוכחנו, והרי א"א להוכיח, אבל נניח לצורך הדיון שכן) שהוא בא בהר סיני באש ובעשן, זה אומר שעלינו להשמע לכל דבריו? ואם יבוא היום מישהו בראש הר באש ובעשן ובקול שופר וידבר אלינו מתוך האש ויאמר צוויים והוראות, ויגיד שהוא הצילנו במלחמת המפרץ ומרעידות אדמה שהתקרבו לאזורנו,  נשמע לו? ונכניע ראשינו בפני העונשים שיגזור עלינו אם לא נישמע לו?
ולסיום הוספתי, וזה כבר שולי בשאלה, איך מסתדרת כל המערכת הזו עם החיוב לומר שהוא טוב ורחמן ודואג ואוהב וחומל? אבל זה רק הסייפא. 

ולכל מי שביקש ממני קודם כל להגדיר וכו', אני רואה שזו דרך הדיון שלכם כאן, ואולי יש מקום לרענן אותה, ולדון פעם בנושא בלי להקדים לו הגדרות קצת מייגעות. לפעמים מישהו מהצד יכול לרענן חשיבה ודפוסים. בואו נדבר על זה עכשו בלי הגדרות. 
שיהיה האלוקים מי שיהיה, ושיהיה רצונו מה שיהיה, ושיהיה מעמד הר סיני מוכח איך שמוכח (והוא לא מוכח...), אז מה??? למה שלא נאמר: תודה, לא הכל מתאים לי? מנין הכניעה המוחלטת וההסכמה לסקילה, שריפה, הרג וחנק? אז בראת, יופי, תודה רבה, אשתדל להיות אדם טוב, אז רצית כל מיני דברים, נחמד, אז מה???