אני מבולבל: האם אפשר לדעת בוודאות את האמת ואם לא איך מענישים על זה?

כתבתי שאחשוב על כך וזה עונה ברמה מסויימת, ואכן חשבתי.
ובכן, מדינות מענישות על דברים שמזיקים לחברה, כדי ליצור מצב שיוכלו לחיות.
וכך אנו לגבי ילדים.
אתה אומר: גם ברירה בשבת מזיקה, אלא שה' רואה בנו ילדים שאינם מבינים הנזק. לכן ראוי להעניש כדי למנוע נזק.

והרי על כך בדיוק אני שואלת:
בא כוח שבראנו וקבע מערכת חוקים שנתן בסיני (לפי ההנחה שקבע,) שבחלקה לא מובנת - לא מטרותיה ולא נזקיה, והוא מתייחס אלינו כילדים לא מבינים, אולי, למה אנו שומעים לו? למה אנו מוכנים למסור נפשנו על חוקים שמטרותיהם ונזקיהם לא מובנים לנו? מכוח מה המחוייבות הזאת? למה זה שהוא בראני ואפילו זה שנתן לי חוקים באש ובעשן ובשופר, מחייבני לא לברור כי בעיניו יש לזה נזק כמו לרצח? אז מילא אם רק ביקש לקיים-ניחא, ירצו-יקיימו, לא ירצו-לא יקיימו. אבל אם צרף מערכת ענישה בידי בשר ודם כעושי דברו, למה אנו מקבלים זאת בהכנעה? או למה אבות אבותינו קיבלו זאת בהכנעה?
אם תהיה התגלות כזו היום, תסכים לקבל חוקים לא מובנים, ותבין שיש להענש עליה בעונשים חמורים?

חוקים שמטרתם עשיית הטוב, כרוכים בענישה כי זה הגיוני, וגם זה הייתי מצפה שישאיר זאת בידי אדם בלי איומי גיהנום ועונש שמיימי. שיכינו להם חברה מתוקנת. שיתפתחו. הרי רצונו ברא אותם נוים לחטוא. יתקדמו וילמדו. 
אך חוקים שאין מטרתם מובנת, כאן איני מבינה מכוח מה הוחלט שאנו מחוייבים להם, ומכוח מה הוא חושב שהוא יכול לצוותנו בהם ולאיים עלינו בענישה. על מה נשען הצווי, ועל מה נשען הציות לצווי. 

ונקודה אחרונה. נכון ויפה כתבת שגם שאש שורפת השם קבע. את זה אני רואה שזה רצון השם. כל מה שקורה בעולם, כולל חטא ומעידה שלומדים מהם ומתפתחים גם מהם, הם רצון השם. אז אני לומדת להזהר מאש כי השם נתן לה כוח לשרוף. וכשאינני נזהרת אני נכווית, וגם שם יש לי לימוד וגדילה. גם ספציפית לגבי אש, וגם כאב הוא מקום מצמיח. וריפוי היא חוויה טובה. אין לי מה לשאול מנין המחוייבות שלי. היא נובעת מהמציאות, כי אינני רוצה להכוות.
אבל הברירה בשבת, מכוח התורה ידוע לי שהיא רצון השם. לא מכוח המציאות. אז כדי שאאמין שהיא מזיקה, וכדי שלא ארצה להזיק את הנזק הזה שלא הובהר לי ומתייחסים אלי כמו לילדה, צריך להיות משהו חזק שיחייבני בכך, ועליו יישען כנ"ל הצווי והציות.
אינני רואה מה המשהו הזה.
ואם כה רצה למנוע הנזק שאני יכולה להזיק בברירה, יכול היה לבוראני בצורה שתמנע ממני לברור או יימנע הנזק. מה טעם לברוא אותי יכולה להזיק, ולהעלים ממני מהו הנזק, ולאסור עלי ולאיים בעונש איום ונורא, כי אני כילדה קטנה בעיניו? מה כל המערכת הזו? לפי חז"ל והרמב"ם המצוות באו להיטיב נפשי - איפה ההטבה? ואם היא כה נעלמת, למה שאתחייב?

ואני חוזרת ושואלת, כי חושבת שזה מביא להתבוננות הרבה יותר עמוקה ובסיסית. שראוי שנתבונן בה. וחלקה, לשאול עצמנו למה באמת אנו מקיימים תורה ומצוות. 

ועדיין אני מודה לך, כי בכל זאת ענית ברמה מסויימת. 

לומדת, 
ועניתי לך שהתשובה על השאלה התאורטית הזו היא שלילית. זה שכוח אלוקי בראנו ונתן לנו תורה, אינה סיבה מספיק טובה (לטעמי) לחייבנו בשלל חיובים, בפרט אם מדובר בחיובים תלושים מהמציאות ו/או כחיובים שנתפסים בעיננו כשלילים, זו בדיוק הסיבה בגללה הצעתי כיוון אחר.
                      חבל שבמקום לנסות לברר את הכיוון שהצעתי את חוזרת לשוא (לטעמי) על הטיעון הראשון שהעלת שוב ושוב מתוך הנחה שלא הבנתי אותו בפעם הראשונה ו/או שלא נתתי עבורו כיוון לתשובה...
                            אז זהו לדעתי יש כאן כיוון ששווה עיון, אם יש רצון אשמח להשתדל לסייע בפיתוח, אם לא לא חייבים.
                              בכל מקרה שיהיה שבוע טוב.                

הרב מיכי,
למה לא לנסח את התשובה לשאלת 'לומדת' בצורה הזו: