האם יש הצדקה הלכתית/מוסרית לעמדה החרדית בעניין השתלת איברים

לא הבנתי. יש כמה שאלות. א' האם מוות מוחי הוא מוות, וממילא אין כאן רצח. 
ב' נניח שהוא רצח [וזה כמדומה לי מספק יותר מאשר מוודאי אפילו לדעת המחמיר] האם מותר לקחת את זה אחרי שנעשה. אם עושים את זה במיוחד בשבילך פשוט שלמ"ד שזה רצח זה אסור. אם זה לא נרצח בשבילו, על זה מדובר כאן, שמוסריות וודאי שאין כאן.
איפה נכנס כאן האיסור ליהנות ממת?

אגב, האם השתייכות פוליטית מכריעה את ההלכה?
איך זה שבמקרה "החרדים", אוסרים "והד"לים" מתירים?
האם אני רואה כאן שיח הלכתי לגיטימי או משהו אחר? 
האם יש בזה בכלל משא ומתן של הלכה או שלפי החרדים כל היוצא מפי הרב אלישיב יעשה ולפי הד"לים כל היוצא מפי הרבנות יעשה. 
זה דבר שכואב לי מאד בכל הוויכוחים כאלה, למה אי אפשר שיהיה שיח הלכתי נורמלי, איך זה שכל דבר נהיה פוליטיקה ואז אם אתה מתיר ממילא אינך שווה כי אתה לא בצד הנכון. 
וגם, איך זה ששנים או שלש רבנים [או אחד], שבדרך כלל לא מפרסמים בכלל פסקים מנומקים ומוסברים ישירות, וכל קשר ביניהם לציבור עובר סינון עצום, מכריעים את כל הנושא?

יהיאור הדברים עתיקים

עיין פולמוס השמיטה

לגבי הפסקים ללא נימוק, כששאלתי בחצרותיהם של הרב אלישיב והרב קרליץ מה הסברא של הרב לאסור. הללו גיחכו בקול עם עצם השאלה והללו בעטו אותי מכל המדרגות על עזות המצח.

[בעלטש,

כתבת - "אכן במקרים רבים משפחות פונות לרבנים והם אוסרים השתלת איברים, אע"פ שמדובר במוות כמעט ודאי של הזקוק להשתלה".

אני תוהה (באופן אמיתי ובלתי רטורי בעליל), מי פנה אל הרבנים שאסרו - משפחת התורם הפוטנציאלי, או משפחת הנתרם הפוטנציאלי (שלהבנתי, לא היה מגיע לרשימת הנתרמים הפוטנציאליים לולא הסכים להיות שם לכתחילה)?]