מה עושים עם הגופה - ולמה?

הבה ונערוך ניסוי מחשבתי. הוא יצליח אם לא קראתם עיתונים בזמן האחרון.

מה הייתם אומרים על אדם שמבקש שיטפלו, לאחר מותו כמובן, בגופתו לא באופן הרגיל. כלומר, לא בקבורה.

יש עוד אפשרויות.

א. שריפה. כך מקובל במזרח.

ב. שריפת הגופה + פיזור האפר במים.

ג. קשירת הגויה לעץ גבוה כדי שיאכלו ממנה ציפורי טרף. כך מקובל כמדומה בפרס העתיקה ויש שנהגו כן, לפי עדויות ספרותיות גם בעשרות השנים האחרונות (זכור לי ואפשר שאני טועה).

ד. השלכת הגופה לים...

יש עוד רעיונות?

לא כללתי כאן פיחלוץ הגויה והשארתה בבית. אבל גם זו אפשרות מעניינת.

עד עתה לא הזכרתי מה יש להלכה לומר על כך. רק מניתי אפשרויות מוכרות או פחות מוכרות.

הנה סוף סוף הסיפור.

פנייה לבג"ץ: "תנו לבני להשליך את גופתי לים"

אחרי שביהמ"ש סירב לבקשה קודמת שלו, כי גופתו תשמש מאכל לחיות טרף, שלמה אבני מגבעתיים שוב הגיש עתירה לא שגרתית לבג"ץ

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/307/615.html?hp=1&cat=402

זוהר שחר לוי | 18/11/2011 12:23

תגיות: בג"ץ, צוואה, קבר

"כשאמות, תנו לבני למשוך את גופתי מחדר הקירור ולהשליכה למעמקי הים", כך ביקש שלמה אבני, תושב גבעתיים בשנות השמונים לחייו, בעתירה לא שגרתית שהוגשה לבג"ץ. "בכך תאפשרו לי לקיים את הייעוד שהועיד לי בורא עולם". האם יזכה לממש את צוואתו? בית המשפט יכריע בקרוב.

אף שעתירתו של אבני נשמעת חריגה למדי, עתירתו הקודמת בנוגע למותו, הייתה אף מוזרה יותר. לפני כשלוש שנים הוא ניהל הליך משפטי ארוך שהגיע לבג"ץ ובו דרש כי כאשר ימות, הוא מצווה כי גופתו תיאכל על ידי חיות טרף ברמת הגולן.

"כל הברואים נועדו לשמש מזון", טען אז. "נועדתי, ככל אדם, לחיות ולהבשיל על חשבון החי והצומח, ובבוא העת למות ולשמש מזון לאותם בעלי חיים וצמחים שבזכותם חייתי". בקשתו נדחתה בנימוק כי רצונו של אבני נסוג מפני העקרונות בדבר תקנת הציבור וכבוד האדם, שכן מעשה שכזה יפגע בזולת שייחשף למחזה המדובר.

אבני, שכפי שכתבו השופטים הפנים "או למצער השלים" עם העובדה שלא ישמש מזון לחיות טורפות לאחר מותו, הגה רעיון חדש - גופתו תושלך לים. במסגרת מימוש הרעיון וכדי לעגן את צוואתו כחוק, פנה שוב לבית המשפט המחוזי וביקש לאפשר לו לעשות כן. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו על הסף בטענה כי דנו כבר בעניינו באותה עתירה קודמת בבג"ץ.

"לא ייגרם כל נזק לציבור"

אבני לא אמר נואש ושוב עתר לבג"ץ. לדבריו, שתי הבקשות שהגיש שונות בתכלית – באחת הוא מושלך לחיות ובשנייה לים ואין ביניהן שום קשר. "אם תושלך גופתי לים לא יגרם כל נזק לציבור או לסביבה", טען. "מכוח חוק כבוד האדם וחירותו אני מבקש שתתנו לי לכבד את אמונתי ואת צוואתי".

על אף הסוגיה הייחודית, דנו שופטי בג"ץ בכובד ראש בבקשתו של אבני ובשאלה האם בית המשפט המחוזי מוסמך עניינית לדון בתביעתו והאם החלטת בית המשפט לפסול את אותה התביעה על הסף מבלי שכלל דן

בה התקבלה כדין.

"צורת הקבורה, או ליתר דיוק אי צורת הקבורה היא היא האינטרס המוגן שאותו מבקש אבני לכבד על פי השקפתו", כתבו בפסק דינם השופטים, "אין בהכרח צורה אחת זהה למשנה".

לדברי השופטים אכן קיים קשר בין שתי הבקשות, אך הן אינן זהות ובג"ץ דן רק בראשונה וזו זכותו של אבני כי בקשתו השנייה, לפיה גופות תושלך לים, תישמע ותקבל מענה בבית המשפט. בהתאם לכך, ביטלו השופטים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והחזירו לשם את התביעה, שתידון בקרוב.

אבקש את מחילתכם. לא התארגנתי כראוי. הנה תוספת ששכחתי לכתוב ולכן הוספתי רק אחר כך.

הענין הוא שלהשלכה לים יש מקור במקורותינו.

מעשה בשתי ספינות של שבויים יהודים שהיו בדרך לרומא. באחת היו בנות. בשניה היו בנים. הבנות דנו והחליטו להתאבד כדי לא לבוא לידי בזיון. ראו הבנים, עשו קל וחומר בעצמם, וקפצו גם הם לים. ומובא שם פסוק מרגש ומדרשו: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב - מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים - אלו שטובעין בים.

הנה המקור המלא בתודה לפרוייקט השו"ת.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל, ואיתימא רבי אמי, ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן: +תהלים ס"ח+ אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב - מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים - אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך - כך, אנו שאין דרכנו לכך - על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: +תהלים מ"ד+ כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.

אם נאמר שקבורה בים אינה חסרון ובוודאי שאינה חסרון ביכולת לקום בתחית המתים וממילא באמונה בה, נקבל את המסקנה המעניינת שבעוד הבד"ץ אמורים להתיר קבורה בים, לא ברור מה יפסוק הבג"ץ.

(יש גם מקום רב לדון בנימוק של הבג"ץ למניעת הקבורה הפרסית. מפני שזה פוגע ברגשות הציבור. ואפשר שיש חשש כזה היום יותר מאי פעם, בגלל שלכל אדם כמעט אייפון עם מצלמה וחיבור לאינטרנט, והתמונה תגיע מהר מאד לכל העולם. מצד שני, האין זו זכותו החילונית? אני שואל ברצינות. מי שלא ירצה, שלא יסתכל. ואילו הנימוק של זלזול בנושא המוות ופגיעה ברגישויות שלנו אינו שכיח בבג"ץ מן הסתם או אולי כן? אבל לא זה הנושא, רק שכן חשוב להזכיר את הפן הזה של הדיון).

כמובן, מה שכתבתי שהבד"ץ יתירו קבורה בים היה הפרזה גדולה. זה שיש מקור מדרשי לא יאמר שרב כלשהו יתיר קבורה בים. אבל אם מישהו חושב על מיזם שפותר את בעיות מקומות הקבורה, מי יודע?