מתגעגע לי אליך.
וכל פעם כשזה קורה אני מנערת טוב טוב את הראש ומנסה לחשוב על כל דבר שלא יהיה.. רק לא עליך.
רק לא על זה שפעם.. כשעוד לא היית נשואה, לא הייתי מרגישה ככה..
אני לא מבינה למה הדברים משתנים בקיצוניות גדולה כזאת..
איך זה שעד לא מזמן היינו מדברות על כל נושא שבעולם בצורה משוחררת.. ידעתי שלא משנה מה אני יאמר הכל יתקבל בהבנה.
ועכשיו אני צריכה ללכת על ביצים.
לקוות שאני בסדר, ואומרת את הדבר הנכון בזמן הנכון.. לבלוע את הרוק חזק כשאת עונה לטלפון באמצע שאנחנו מדברות ולשמוע את הצליל הזה בקול שלך שמגלה לי שמישהו אחר נמצא במקום שעד לא מזמן הייתי אני.
לפעמים אני מדמיינת שיום אחד הכל יחזור להיות כמו פעם.. ושוב נוכל לדבר באותה הצורה שהייתה לפני.. ששוב נוכל לצאת לקניות ביחד בלי שתגידי כל רגע "יש לנו שעתיים ואח"כ אני חייבת לעוף..."
מאכזב לי. עצוב לי. מתסכל.
מקווה שכשיהיה מדובר בי הדברים יהיו שונים...