כוחה של ליצנות - מוקדש לפרזנט

נשאלה כאן שאלה בהרבה צורות ומובנים אבל השורש שלהם הוא אחד, וזה הוא - 

יהודים
וכמה יהודים נטשו את שולחן השבת היפה?
האם כל ימי ההיסטוריה היהודית שולחן שבת נראה כך?

הנושא של האשכול היה ליצנות, לא סרטון על שולחן שבת. המבקש לדון בו, יתכבד ויפתח נושא. (יובהר: איני מסתכל בסרטים בלינקים מפאת קוצר הזמן. והנושא עקרונית אינו נראה חשוב. אבל ודאי יש לדון על הטעם והרגש של מצוות או מה שנחשב למצוות, נושא חשוב מאד לדעתי, וגם על הנסיון להפוך רגש להוכחה ולעורר את הרגש היהודי, דבר שיכול להיות מועיל ויעיל או לא, נכון או מטעה).

נא לא לגלוש לדברים צדדיים, גם אם זה נורא מעצבן שפרזנט או יהודים כותבים מה שנראה למעיין כטעות.

***
יהודים

ההגדרה שלך ל"ליצנות" כמדומה מרחיבה את תוכן המושג.

יש להשוות לדעתי שני מקורות.

כל ליצנות אסורה פרט לליצנות של עבודה זרה.

כפי שכתבתי בפורום בעבר, ליצנות יש בה כוח פסיכולוגי (רק פסיכולוגי) להחליש כל דבר מאיים או מעורר כבוד.

לכן זו תכונה לא טובה. אבל היא שימושית מאד כדי לשים קץ לדברים מאיימים ושקריים. כמו עבודה זרה, שאדם מטבעו פוחד ממנה. ורגיל אני להפנות לתיאור היפה בתחילת "האדמה הטובה" של פרל באק שמציג תיאור ספרותי יפה של זוג הפוחד לבנו הקטן מפני השדים.

אדם אינו מרשה לעצמו להתעסק או לבקר בדברים מאיימים, ולכן הליצנות פותחת פתח לשיחרור.

כמובן, אפשר להשתמש בה לרעה, ואז היא יכולה לשים קץ לתוכחה, גם לתוכחה מהסוג הנכון והטוב. אני משער שיש כאלו דברים.

אחד הפתרונות הוא לא להוכיח לץ. ובוודאי לא כאשר פונים אליו בתור לץ, כמו מדרשם של אחרונים על הפסוק.

אני מבין שלפעמים מבקשים להאבק נגד תופעה, ואז בוחרים לייחס אותה למאן דהוא ואפשר גם להקדיש לו אשכול למטרה הזו.

לדעתי עדיף להסביר בפרטים מדוע גישה מסויימת אינה מדוייקת, ולפנות אליו כאל חכם, במיוחד אם הוא באמת כזה או יכול להיות כזה.

ליצנות היא גרועה גם במובן זה שהיא אינה הזמנה לדיון אלא חוסמת דיון. מה שנשאר הוא שנים שמנסים את כוחם בבדיחות הדדיות. זה מצחיק לרגע אבל עלול לשים קץ לנושא שכולנו מגיעים לכאן עבורו - הידברות. נסיון משותף למחשבה. האם לא עדיף לראות בדברי מקשן נושא מעורר למחשבה ולניסוח של תשובות?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מיימוני,

לכשעצמי איני סבור שמאן דהו משתמש כאן בליצנות ככלי חליפי לטיעונים, בוודאי שלא פרזנט.

ניתן להסכים עמו, ניתן לחלוק, אי אפשר להתעלם מההיגיון והלוגיקה שבטיעוניו, המלווים לעתים בהומור משובח לטעמי.

חשבתי לצטט כאן את מאמר חז"ל אודות ליצנותא דעבודה זרה בתוספת הדברים דלהלן. הקדמתני וטוב שכך.

אני מצטט מדבריך. "כל ליצנות אסורה פרט לליצנות של עבודה זרה.

כפי שכתבתי בפורום בעבר, ליצנות יש בה כוח פסיכולוגי (רק פסיכולוגי) להחליש כל דבר מאיים או מעורר כבוד.

לכן זו תכונה לא טובה. אבל היא שימושית מאד כדי לשים קץ לדברים מאיימים ושקריים. כמו עבודה זרה, שאדם מטבעו פוחד ממנה. ורגיל אני להפנות לתיאור היפה בתחילת "האדמה הטובה" של פרל באק שמציג תיאור ספרותי יפה של זוג הפוחד לבנו הקטן מפני השדים"

בהנחה שהדת היא "דבר מאיים ושקרי" דומה כי כל ליצנות נגדה תיפול תחת הגדרת ליצנותא דעבודה זרה.