כוחה של ליצנות - מוקדש לפרזנט

הגדרה מקורית להתבוננות ועיון.

"ליצנות".

הבה נערוך סיכום בינים.

המונח "ליצנות" יכול להתפרש בכמה אופנים. המשותף לרובם הוא להציג איזה דבר, רעיון, משפט, עמדה, בצורה מעוררת צחוק.

אוסיף מה שלא נאמר עד כאן: זה יכול להעשות על ידי הוצאת דבר מהקשרו או ניפוחו, או מציאת נקודה שמעוררת צחוק, או הצגה לא נכונה של דבר (עמדה, רעיון).

המטרה יכולה להיות לשעשע, לשמח, אולי כדי לשמח אדם עצוב ואולי כדי לחולל אוירה נעימה ללימוד. זה יכול להיות כדי לשחרר מאיום או מפחד.

אפשר להשתמש במילה "ליצנות" גם כדי לתאר התייחסות לא רצינית או אפילו מתחמקת לנושאים כאלו ואחרים. אמנם זה כבר כמדומה שימוש מושאל במילה.

אם אערוך רשימה, אני משער שהיא תראה כך.

א. ליצנות מועילה ומומלצת. כגון ליצנות של עבודה זרה.

ב. ליצנות משמחת. (ירוחם). כזו שעליה נאמר שהעוסקים בה הם בני עולם הבא. או כזו שמסופרת לפני פתיחת הלימוד כדי לפתוח את הלב לעיון. או, דוגמא שירוחם לא הביא אבל אני מביא, הדוגמאות של כתיבת ירוחם עצמו, שמשלב הומור כדי להטעים נושא או כדי לספק אתנחתא מדיון קשה, לפעמים מעייף. יש לשער שיש גם סוג של הומור המפיג מתח וחוסך מריבה.

ג. ליצנות ששמה ללעג את החשוב, היקר ולפעמים הקדוש.

כמדומה שכולנו נסכים שליצנות כזו היא פסולה. השאלה היא מה קורה כאשר ליצנות כזו מכוונת לא נגד עבודה זרה אלא נגד תכנים במסורת היהודית: הקבלה, מנהגים, וגם דברים מושרשים יותר, כמו שכר ועונש, או אמינות התורה שבכתב. מי שמאמין שתכנים מסויימים המובאים בשם היהדות הם שקריים וגם מזיקים, ניתן להבין שבעיניו גם ליצנות עליהם תהיה ליצנות חיובית. היכן אם כן הגבול?

זו שאלה קשה מאד עבורי, כי גם אני משתמש לעתים בהומור כדי להביע רעיון. ואולי אני צריך להסיק מסקנות לגבי זהירות השימוש בהומור?

ד. ליצנות במובן של התייחסות לא רצינית, לא אישית ולא אחראית. במובן זה, אפשר לראות בה ליצנות אנטי אינטלקטואלית ואנטי אקזיסטנציאליסטית. כלומר, שמנוגדת למחוייבות לחיפוש אמת שהיא כמדומה תנאי להשתתפות בפורום הזה וכן תנאי לחיים בעלי משמעות. (יהי אור).

יש רק להעיר כי זה שימוש מושאל במילה ולא המובן הרגיל שבו היא משמשת. וראוי להעיר על חריגה זו כי אחרת עלולות להווצר אי הבנות. אם יטענו נגד פלוני שהוא כותב בליצנות והוא אינו משתמש בהומור הוא לא יבין מה רוצים ממנו. ואדרבה, זה עלול להעליבו. בעוד שקריאה לכתיבה אחראית וחיים אחראיים תתקבל בהערכה (אם כי יש מקום לדון מה טיב החיים האחראיים).

עוד יש להעיר כי פניה אישית למאן דהוא על כך שהוא אינו חי וכותב מתוך אחריות זו הערה אישית, ובתור כזו יש מקום לתהות אם מקומה בפורום שמיועד לדיונים על נושאים ולא על חברים לעיון.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יהי,

המסלף בסילופו מסלף.

אין לי אלא להפנותך לסוף ההשגה האחרונה של הראב"ד על הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

ייתכן
אולי תעזוב כבר את ההפניות המרומזות שלך ותפתח כבר אשכול לדון במה שחשוב לפי דעתך באמת. כך כולנו נוכל להרוויח. סתם להסתובב כל הזמן סביב דת כן או לא אני אמרתי אתה אמרת זה לא מביא אותנו לשום מקום ובצדק יש לקרוא לזה ליצנות [אם כי כשם מושאל או משותף, ועי' מו"נ ח"א מה זה]

אותך בוודאי שלא מעניינים את השאלות האלה, שהרי כבר החלטת שאין בדת כלום. ולדרכך בוודאי שלא תמצא אף פעם הוכחה לדת [או לשום דבר אחר] אז מה אתה רוצה?  וכבר הגדת לנו שהתכלית הוא אכילה ומין אז למה אתה לא גולש בפורומים ההם?

אני אכן לא מתעניין באמיתות הדת. אני מתעניין במשמעות החיים. ובדרכים שונים של ההבנה והמציאות. אם תוכל להציע משהו בכיוון הזה אשמח. בינתיים הצעת שאולי באמת אין משמעות. ואין כלום. יפה לדון בזה, אבל לא רציני להתייחס לזה כאפשרות בחיים. לכן אני קורא לזה ליצנות. 

יהיאור
מדוע זה לא רציני? הלוואי והיית צודק, אך אולי כל קיומינו הוא רק כדי לשמר את הגן האנוכי?
יש משהו בתוכנו שמתקומם לאפשרות שאין משמעות, אבל זה עדיין לא טיעון.

אמרתי שזה לא טיעון? 
אמרתי שמי שמתייחס לזה כצד אפשרי באמת [כמו מי שחושב אולי באמת הכל חלום וממילא איני מחוייב לאף אחד שום דבר] עוסק בליצנות ולא בחכמה. וגם את ההבדל בין ליצנות לחכמה אי אפשר להוכיח. ועדיין יש משהו שהופך אותך לאנושי. וחלק מזה זה נאמנות לעצמך ולתכלית כלשהו. מי שחושב אולי באמת אין תכלית ואנחנו שווים לבהמות ולאבנים חרץ בעצמו את דינו. [ששווה לבהמה]

יהי אור

יש לקנא בך על הודאות שלך.

המחשבה שאולי באמת אנו מרמים את עצמנו היא מייסרת מאד. ולא קל לענות עליה.

בוודאי שאין ללעוג ולבקר מי שכואב באמת את ספקותיו. וספקות לא מגרשים במקל אלא בתשובה. ומה שהיה קל יחסית לביצוע בימי הראשונים, כאשר היינו תמימים הרבה יותר, קשה הרבה יותר בעידן שלנו, עידן הביקורת הפילוסופית וההיסטורית.

אם יש לך תשובה מוחלטת להשגותיו של יתכן ולספקותיו, אשמח לקראן. הלוואי ולי היו תשובות כה ברורות וחד משמעיות. אני יודע שרבותי בתחום זה, כמו הגרי"ד סולוביצ'יק, לא מצאו תשובה מוחלטת. יש תשובה שאדם יכול לענות לעצמו, אם הוא מסוגל, אבל לא תשובה שיכולה להעניק ודאות ברמה של תרגיל מתמטי. וכבר עסקתי בכך רבות. אז האם יש לבוא בטענות למי שחי את הספק וכואב אותו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
מי מדבר על תשובות ברורות? אני מדבר על וודאות בהנחות מסויימות שהופכות אותנו לאנושיות. ראוי מאד לשאול ולברר מה מותר האדם מן הבהמה, ואיך אנחנו יודעים שישנו, וכו' וכו'. אבל מי שיחשוב אולי באמת אין הבדל בין אדם לבהמה, [במילים אחרות לא מסמן את העיגול פה סביב לחץ. או במילים אחרות מניח את ההנחה אודות קיום משמעות בוודאות] אז שלא יבא אחרי זה בטענות למה אני אומר על אדם כזה מורידין ולא מעלין... פשוט מאד, אני הולך בשיטתו שהוא שווה לבהמה. 

דברים אלו לא קשורים לדת בכלל, כ"ש לא לדת מסויימת. אם כי הדברים האלו הם העומדים בהנחות היסוד של כל דת. 
ולסיום, אני לא כותב כאן אישית נגד אף אחד. שלא תטעו. 

והערות אגב. אין טעם לקדש את הספק ולהפוך אותו לאיזה משמעות דתית, כדרך הגרי"ד. במצב כזה כבר צודק ייתכן וכו' שאתה מרמה את עצמך. אם יש ספק אז אולי לא, אם אתה מסתפק באמת שום דבר לא כואב לך.
וזה שבזמן האחרון היו אנשי ביקורת שהעלו על דעתם אולי באמת אנחנו שווים לבהמות לא הופך את זה לאנושי יותר. זה רק מראה שהם לא היו אנושיים. מותר לי להיות וודאי בדעותי ואני לא חייב לקבל כל מה שנאמר אחרון כיותר צודק.

עיקר הבקורת שלי כאן הוא לא על הטענות עצמם, להן אולי יש תשובה ואולי לא. אלא על ההפקרות וקלות הדעת שבהם. ולכן זה נכתב באשכול זה. שקורא להם ליצנות. 

אין בדברים אלו כל קשר לדת היהודית והאם היה מתן תורה או לא. אלו דברים מובנים ומוכרחים בלי להאמין לאף מילה של התורה והיהדות. 

ואני אומר שוב, אתה שואל מה הטעם, מה התכלית, כו', למה אתה שואל אותי, תשאל את עצמך. שאתה זה היחיד שאתה חייב לו תשובה בסופו של דבר.