כתשובה לשאלת מיימוני: "מה אם כן טוענת הדת היהודית?" העתקתי חלק ממאמר הנמצא אצלי בעריכה, את החלק הקריא שבו. הוא מורכב מקטעים קטעים שנכתבו במקומות שונים ועל כן סגנון הכתיבה אינו אחיד. כמו כן ההעתקה ממסמך וורד לא עברה בשלום ולכן ישנם שיבושים עיצוביים.
פעמים שמתוך שטף דברי התנ"ך מתפספס המסר העיקרי השזור בו כחוט מרכזי. במאמר הבא ננסה להתמקד בו. בצדק האלוהי אליו מחנכת התורה.
-------
התנ"ך מספר את סיפורו של עם ישראל ואלוהיו.
על מנת לעמוד על המסר המרכזי בסיפור זה, עלינו לבחון את טיבו של האל, טיבו של העם וטיב הברית והקשר ביניהם.
ראשי פרקים:
· דרך ה' / לדעת את ה'
· הבחירה באברהם ובזרעו
· שלושת עקרונות הצדק אצל קין ובתורה.
-----------
על מנת לבחון את טיבו של האל כפי שהוא מוצג בתנ"ך, עלינו לבחון את מה שנאמר בהקשר זה.
ומאחר והתנ"ך אינו מתאר זאת בפרק מתומצת, עלינו לברור ולנפות ממנו את אמירותיו לגבי טיבו של האל, אך לא נדון ב"טיב האל" מבחינת כוחותיו ומעשיו, אלא ב"טיב האל" מבחינת תכונותיו הרוחניות ורצונותיו.
דרך ה' / לדעת את ה'
שהתנ"ך מתייחס גם לטיבם של כוחותיו ומעשיו. ואכן בתכנים העוסקים בכך הוא יתואר כ"בורא העולם", "כל יכול" ועל זו הדרך. אך אלו טפלים לעיקר הנושא בו עוסק התנ"ך - שהוא תאור הקשר בין העם לאלוהיו. ומאחר וקשר זה אינו עומד על בסיס כוחות האל אלא על בסיס ערכיו ורצונותיו, על כן נבחן מה הם.
בלשון המקרא - הכרות/הבנת דבר הינה "דעת", ואילו אופן התנהגות תיקרא "דרך".
דעת:
· לדעת טוב ורע – הבנה
· והאדם ידע את אשתו - היכרות (בלשון נקיה)
· והאיש משתאה לדעת האם הצליח ה' דרכו - הבנה
· כי ידעתיו למען אשר יצוה... - היכרות.
· ולנעמי מודע.. - היכרות
דרך:
· והודעת להם את הדרך אשר ילכון בה - כיצד יתנהגו
· וסרתם מן הדרך - מאופן ההתנהגות
אם כן לדעת את ה' פירושו להכיר/הבין את ה', וללכת בדרך ה' פירושו לנהוג באופן ההתנהגות שלו.
ועתה, אם נרכז את הפסוקים העוסקים בדעת ודרך ה' נמצא:
• כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
· וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ... וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא ה', ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.
· וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן, כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.
· דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה'.
· כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'.
· הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב, וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ.
בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ.
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה.
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ.
אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה.
אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא.
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.
יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר.
אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב.
הפיסקה בנויה במבנה של "אם" – "אז", ובהעמדה מקבילה של תוצאת בקשת החכמה לפנינו "אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא", "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב".
כלומר "דעת אלוהים" היא "הבנת הצדק ומשפט".
ואחר שבררנו את הפסוקים העוסקים במישרים ב"דרך ה'" ו "דעת את ה'".
נרצה לראות כיצד זה מתבטא בהקמת אומת ישראל מתוך עמי העולם.
מהות הברית עִם עַם ישראל
הסינון הראשוני של אנשי העולם התבצע במבול, בו נבחר נוח להיוותר ביקום על שום היותו "צדיק תמים", וכבר כאן אנו שומעים את מי רוצה האל ליישב תבל. אדם צדיק בניגוד לאנשי חמס.
אלא שלא נמצא ראוי אלא לברית חיים כללית, לאמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ... ולא אוסיף להכות עוד את הארץ - שאף כי לב יצר האדם רע מנעוריו - לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה" - אך עדיין לא היתה זו ברית למטרת יצירת קשר עמוק יותר.
ורק בדור העשירי לו, נמצא אברהם שהיה ראוי לברית עולם לו ולזרעו: ויאמר אליו... הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, ואֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ... ואף בניו נמצאו ראויים, כמו שיאמר אחר כך "כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה'" ולכן הוסיף ואמר לו וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר.
נמצינו למדים כי בחר ה' באברהם לשם קיום ברית. ובדילוג אל זרעו: וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואם נעיין בפשט הפסוק נוכל להרחיב ולסכם כי: "לשמוע בקול ה'" הינה שמירת הברית מצד האדם, "היותינו לו סגולה מכל העמים" היא קיום הברית מצד האל, ואילו "היותינו ממלכת כהנים וגוי קדוש" היא תכלית הברית. ובאומרו: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. חזר ואמר כי הבדילנו מן העמים - להיותנו קדושים לפניו.
אם כן מהות הקשר בין עם ישראל לאבי ישראל היא תכלית ומטרה של הקמת אומה קדושה שהאל הוא מדריכה ומנהיגה. הבה נתמקד איפה בבירור טיבו של האל בענייני קדושה וטיבו של העם להיותו ראוי לקדושה.
הבחירה באברהם ובזרעו
ה"קדושה" בפירושה היא הבדלה ופרישה. אלא שנתייחדה במקרא להיות הבדלה של רוממות רוח שאילו נמיכות רוח פסולה "ולא תהיה קדשה בישראל ולא יהיה קדש בישראל".
ולכך טרם כריתת הברית עם אברהם, נצטווה להתקדש ולפרוש מארצו וממולדתו ומבית אביו, להבדיל עצמו מן העמים.
ולפי שנלווה אליו בן אחיו לוט ומאידך היה על אברהם להיבדל ממי שאינו קדוש - הביא לוט על עצמו בדיקה להיכן דעתו נוטה. והנה כשעלו ממצרים נתברר כי אברהם יכל לעמוד מול זוהמת מצרים שטופי הזימה, אך לוט, גם בחזירתם לארץ הכנעני ראה בעיני רוחו את מצרים, ולכך בחר לו את ככר הירדן בסדום אשר היא כארץ מצרים.
אך אנשי סדום רעים היו וחטאים לה' מאד, כי יד עני ואביון לא החזיקו, ואם באו אורחים למקום, על הבית מיד נסבו. (ובשכר הפקרת בנותיו "זכה" שהופקר לבנותיו, כך שדורותיו לדורות עולם ממזרים יהיו ובקהל אדני לא יבואו.) על כן פנה ה' אל אברהם רק אחרי הפרד לוט מעמו. ברצונו להיות אלוהים לקדושים דווקא.
ולא רק בדעות היה על אברהם להיות קדוש אלא גם בממונו, על כן בנצחו את ארבעת המלכים - לא רצה ממלכות סדום מחוט ועד שרוך נעל. ובעת תת עפרון החיתי לו, את השדה, המערה וכל אשר בו, סרב, ושקל ארבע מאות שקל כסף לידו. ומשנמצא אברהם נאמן לפניו בלבבו - כרת עמו ברית עמוקה יותר, אשר נחתמת בבשר. ולא חשש האל לנסותו.
כל העולם עבד אלילים, וכל תועבה ישרה בעיניהם לעשותה עבור אלוהיהם. ואף צלם אלוהים - בני אדם - לא חשְׂכו מעבודתם. אך אברהם התנסה האם יקריב את בנו עבור האלוהים. וכמעט שנתברר כי מיראתו את אלוהים הורג את בנו.
אך המתין לו מלאך ה' לראות האם יפרוש מהקרבת הבן, ויען כי עשה את הדבר הזה ולא חשך את בנו יחידו - להמיתו - ברך ברכו וילך לדרכו.
ובבניו מהו אומר:
כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר, נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ, וְאֶת-מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר-סָרָה עַל-ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם - מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
שכאשר מנסה האל לדעת האם עובדים אותו מאהבה או מיראה הוא נותן מקום להבינו שלא כהלכה - על ידי קולו שלו, על ידי אות ומופת בידי נביא או חולם חלום. שכדאי הוא שומר ברית האהבה היודע את האל ואת דרכו שלא יטעה בין ידי עשיו לקול יעקב.
טיב העם
ומה טיבם של בניו, שירדו למצרים? גרים היו שם.
על שום מה גרים היו בארץ מצרים? שרק לגור שם באו, אך כמעשה ארץ מצרים לא עשו. ששמרו עצמם מן העריות ומן האלילות. ומשום שקינאו לפרישותם מארץ מצרים ולצִיוּנָם כגרים, חששו מצרים פן ילחם בהם ועלה מן הארץ ולפיכך נתנו עליהם עינוי ועבודה קשה.
ואף גם זאת בהיותם בארץ אוייבם לא שכחו את רוממות רוחם, על כן לקראת ההר התקדשו ואל אשה לא נגשו, והתברר כי את ברית אביהם לא שכחו , שמיד "נעשה ונשמע" כאחד אמרו .אם כן ידענו את טיב העם, וטיב בריתם. הבה נחקור את קדושת האל הבוחר בעמו ישראל.
טיב האל וקדושתו / שלושת עקרונות הצדק אצל קין ובתורה.
[פרשיית חטא אדם הראשון הינה סוגיה בפני עצמה והיא הקדמה לפקיחת עיני האדם לבחור בין טוב לרע, ולפיכך לא נעסוק בה עתה.]
סיפורו של קין מתמצת לנו את את שלושת סוגיות הקדושה בהם מקדש האל את עמו.
שבעת שחרה אפו כי שעה האל אל מנחת אחיו, מה אומר לו האל: "לפתח חטאת רובץ ואתה תמשל בו" לאדם שליטה ובחירה חופשית בין טוב לרע. הרי כאן קול בודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל המתיימר לכוון את האדם לבחור בין טוב לרע.
אך לא עמד קין בפני תשוקתו והרגו לאחיו, והנה זעקו דמי הבל מן האדמה. ומה זעקו, נטה נא אוזן ונשמע: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם, על כן שופך דם האדם באדם דמו ישפך". הרי כאן הקול הבודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל הטוען לקדושת חיי האדם ולשוויון כל בני האדם עלי אדמות.
ומה ענשו? אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: יא כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ, נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. ולמעלה מה הוא אומר: "אם תיטיב - שאת" כלומר החטא מביא עמו מארה ואין העונש בא בלא חטא. הרי כאן הקול הבודד המופרש בקדושתו מפני כל האלים. שאין עוד אל הפועל ביחסי גומלין של טוב ורע. אלא בשעת מריבה וכדומה - מכלים את זעמם בבריות השפלות ובעת שהבריות מרצים להם בקרבנות חוזרים למוטב.
ולמעשה ניתן לעצור פה משום שאנו מכירים כבר את טיבו של האל לעומת האלים בני אותו הזמן. שה' האלוהים מדריך את האדם לפעול טוב ולהימנע מלהרע - מתוך שבידי האדם לבחור בטוב, וצדיק הוא בכל דרכיו - שגומל לאדם טוב כמפעלו ונותן לרשע כרשעתו. וכל בני האדם שווים בערכם העליון – ולכן על הריגת אדם תבוא מארה – מה שאין כן בהמתת בהמה.
וזוהי למעשה התשתית לצדק בעולם האנושי. משפט צדק המציל את העשוק מיד עושקו וכן דרישת הצדק מידי כל אדם.
שבסיפורו של קין למדנו את התובנות הנ"ל:
א: יש טוב ורע – צודק ולא צודק.
ב. יש בחירה – האדם יכול לבחור במעשיו ולכן עליו ליטול אחריות על מעשה רע שעשה.
ג. יש שיוויון – כל בני האדם שווים בערכם האנושי וזכאים לצדק.
וכנגדן במצוות העם:
א. א.התרחקות מעבודה זרה – שאינה פועלת לפי מערכות של צדק. כשהתכלית היא התקשרות אל האל על ידי מצוות ברית, שבת, וכל המצוות העוסקות בשמירת הקשר עם האלוהים.
ב. התרחקות מגילוי עריות – שהאדם שולט במעשיו וביכולתו לבחור להתגבר על תאוותיו ומידותיו – שהתכלית היא נטילת אחריות על המעשים, ההרגלים ועבודת המידות.
ג. התרחקות משפיכות דמים – שכל אדם נברא בצלם והוא זכאי לחיים וממילא גם לממון - שהתכלית היא יצירת חברה אנושית נעלה שאין בה עושק וגזל אלא כבוד ואהבה לבריות
ובמשכן האל מהו אומר:
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף, וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה-לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ, בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.
הרחיקו ממשכני כל בדל זיכרון של הסותר לערכים אשר אני מנחיל:
אל תעשו פסלונים לכבודי, המזכירים את עוון עבודה הזרה.
אל תניפו חרב על אבני המזבח, המזכירים את עוון שפיכות הדמים.
ולא תעלו במעלות על מזבחי, המזכירים את עוון גילוי עריות.
תוקן על ידי יהודים ב- 21/11/2011 19:56:06
