|
|
| נשלח ב-21/11/2011 22:57 |
|
| |
מעניין. תודה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 23:13 |
|
| |
| eli_s כתב: |  | שיבוליאו, ג"א מצטרף לדבריו של מטפחת דלמעלה. אם מאן דהוא חושב שיהדות זה דבר יפה ומוצלח, שיערב לו. האם יש סיבה פוזיטיבית לבחירה ביהדות ובמצוותיה?
יהודים, המאמר שלך נראה כסובייקטיבי לחלוטין. כל מי שרוצה יכול לברור לו ציטוטים מהתנ"ך לפי נושא ההרצאה שלו וזה תמיד יעבוד. התנ"ך ותושב"ע מלאים בציטוטים שונים אשר לעיתים קרובות סותרים זה את זה. אם תרצה למסור הרצאה על מעמדה המכובד של האישה ביהדות, או על הגדרתה כבסיס לטומאה, תוכל למצוא ציטוטים כאלה, גם כאלה.
מהי לדעתך היא היהדות, מדוע היא מחייבת אותך? אחרים? |
|
ציטוטים סותרים בתורה. אני חולק עליך ומוכן לדון והוכיח לך בארוכה כי בחמשת חומשי התורה לא תוכל לברור ציטוטים, המבנה מסודר (פחות או יותר), והסוגיות השונות מסתנכרנות ונפגשות בצמתים שונים המצביעים על עקרונות בסיס קבועים שאינם משתנים.
ציטוטים סותרים בתושב"ע כמו כן הציטוטים הסותרים בתושב"ע יכולים לבלבל את המבולבלים, אך תמיד ניתן לחשוף עקרונות בסיס עליהם הושתתו הדברים ושלל הציטוטים הסותרים הינם פעמים פרי מחלוקת, פעמים פרי הגזמה שבאה להדגיש משהו והרבה מאוד פעמים חוסר הבנה. אך עדיין רחוק אני אני מלנתח סוגיות סוגיות בתלמוד כדי להציג כי אין צורך להתבלבל. הכלל הוא שיש לחקור ככל האפשר באופן הסטורי מה היה נהוג בשאר העמים ומה בעצם באה היהדות לשנות מהמקובל.
מעמד האשה ולדוגמה בנושא מעמד האשה ביהדות, כדי להבין מה מעמדה ביהדות עלינו קודם להכיר היטב מה היה מעמדה מחוץ או טרם היהדות. האם בזכות הוראות היהדות השתפר מעמדה או ירד. האם מה שנחשב היום כמעמד נחות הוא אכן נחות במכלול החיים.
מהי היהדות ממה שבררתי בימי חלדי הקצרים לא מצאתי ביהדות אלא רוממות רוח. אך אני מודע לכך שמצב היהדות כיום הוא נחות משום שאחר הגלויות כבר אין מתעמקים בשאלה החשובה כל כך : מהי היהדות ומה היא באה ללמד.
היהדות בעיני היא דרך חיים שמרוממת ומתירה את האדם מכבלי הטבע והחייתיות הטבועה בו. היא מקדשת את הצדק, המשפט והמוסר ומדריכה לעסוק בהם לאורך כל החיים, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וכדי להבין זאת יש להביט ולשאול אל הימים הראשונים כיצד התנהגו בני אדם ומה היה החוסן המוסרי שלהם.
דמות החיקוי הראשית של הצועד בדרכי היהדות היא לא עוצמה פיננסית, כוחנית או גאונות. דברים אלו עשויים להתלוות אל גיבורי היהדות מבחינת קישוטי כלה, אך הכלה עצמה היא גיבורת העוצמה הרוחנית, העיסוק עד כדי אובססיה במוסר, בטוב וברע. היכולת להתגבר על תאוות בני אדם, מיסוד חברה של טובי לב וטובי עין, מקדשי האדם ומכבדי הזולת.
זו היא דרך חיים, שאינה כפופה לשיעור כזית, משקל הביצה או גובה הנמדד באמות בני אדם. המיסוד ההלכתי הוא כדי לשמר מסגרת וליצור חוק באמצעותו ניתן לנהל עם שאף בתפוצתו ובפיזורו בין העמים כל יחיד יודע כיצד עליו לנהוג, אך בבסיס, בתנ"ך לא נמצא משיעורים אלה זכר משום שהם החיצוניות.
אומות העולם אכן, ישנם אנשים טובים דורשי מוסר גם בעמים, ואנשים אלו אני חולק איתם השקפת עולם משותפת. ההבדל הוא בעוצמת האֵמון בדרך ובעוצמת הפעילות. היהדות מאגדת את האנשים שבחרו למסור את נפשם למען הערכים, ולכן קשה לשתף זר שאף הוא רוצה לכוף ראשו לעול הערכים. ולכן אזמין אותם להצטרף אל האנשים שנושאים את הדגל במשך אלפי שנה.
ערעורים על היהדות מכאן גם נבין את הגיחוך שבערעור על יציאת מצרים או ניסים שונים המתוארים בתנ"ך, זהו עיסוק בטפל, אברהם אבינו לא השתכנע שהאדם יכול להתרומם לכדי עיסוק מתמיד בצדקה ומשפט משום שראה נס. הוא הגיע למסקנה זו מתוך רוממות של עיסוק בנושאים אלה. כך גם יצחק, וכך יעקב וכך בניו, וכך העם שיצא ממצרים, וכך העם שנחל את הארץ וכך בניהם עד ימינו.
הניסים היו בתנ"ך בגדר אותות וסימנים המחזקים את לב האדם ברובד נמוך - בצדקת דרכו. אך מעשי ניסים מעולם לא הפכו אדם למוסרי יותר וישר יותר שאין במראה העינים בכדי להפוך את עיקר החיים לחיי נאמנות למוסר. כך גם סתירות קיימות ומדומות במקרא שכלל לא משנה אם בני ישראל ישבו בארץ מצרים ארבע מאות ושלושים שנה או מאתיים ועשר שנים. וכי בגלל סתירה זו ניתן לעזוב דרך חיים מקיפה?
אז כן, עבור מי שהורגל בכפיה לקיים מצווה זו ולמדוד שיעורים - כאשר הוא נתקל בסתירה - אמונו מתערער וממילא הוא פוטר עצמו מלעסוק בהתגברות פנימית על תאוות, שכל יהדותו היתה ממנו וחוצה לו. מאידך ישנם את אלה שבעקבות קריסת האמון הם לא פורקים עול מוסר אלא לוקחים על שכמם מסע כבד של בירור עצמי של הטוב והרע הנכון והישר, ועליהם קדוש יאמר, ואולי הם יתחילו מורשת חדשה כדוגמה אברהם אבינו שפתח מסע שכזה.
בעיני זהו מסע מיותר, משום שעיון מעמיק ביהדות מתוך כנות ופירוק מסגרות החוסמות את החשיבה מחוץ לקופסה, תביא לתוצאות מעמיקות יותר. במיוחד לאור העובדה שהיהדות עברה את כל גלגוליה ומשבריה במשך אלפי השנים, ומכאן הדרך קצרה יותר לחכמה.
מדוע היהדות מחייבת היהדות אינה מחייבת אלא את המעוניינים בה. לכן איני יכול לענות על שאלה המופרכת מעיקרה. האל לא כפה עצמו על אברהם, הוא זיהה בו את הרצון לעסוק בצדקה ומשפט על כן ידעו. מי שחש עצמו כפוי לכך אין זאת אלא אחד מהשניים, או ששכלו מזהה את הטוב הטמון מתחת לפני השטח ולכן הוא מעדיף להמשיך לישא בעול או שהוא טיפש המבזבז את זמנו לשווא במקום לעסוק בדברים הנעלים יותר לפי דעתו. וגם פטפוטים ודיונים משמימים שדינם נגזר עליהם מראש שלא יביאו תוצאות - הריהם בכלל שווא זה.
תוקן על ידי יהודים ב- 21/11/2011 23:17:34
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 23:27 |
|
| |
יהודים, האם לא סיכמנו שתחדל מהשימוש ברטוריקה כתחליף לטיעונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2011 23:54 |
|
| |
ירוחםשמ
אז למה אתה עסוק כל כך, למשל, במה שפרשות השבוע מלמדות או מלמדות אותנו? כתבו אותם בני אדם עם ערכים ואידיאלים שונים מהמקובל עליך, וכמחקר אנתרופולוגי - צריך לבחון ביושר מתוך הטקסט עצמו מה הם רצו ללמדנו (אם בכלל) ואת מה הם ראו כחיובי וכראוי להערכה (אבל בכל מקרה אין זה רלבנטי לחיינו, אולי אם תהיה שם תובנה חדשה).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 00:14 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | יהודים, האם לא סיכמנו שתחדל מהשימוש ברטוריקה כתחליף לטיעונים? |
|
לכשתמלא את התחייבותך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 06:16 |
|
| |
אני מוצאת את דבריו של יהודים מלאי טעם ומשיבי רוח. לא בטוחה שאתה צודק בענין הסתירות בתורה שבכתב ובע"פ, אך כדבריך לא זה הענין. אז מה אם יש סתירות. השאלה היא לאן אתה הולך, מה אתה רוצה להיות ולעשות בחייך, התורה והמצוות הן כלי עזר לתכלית המוסרית. וכדבריך סדיקה או שבירת אמון יכולות להביא לברור ולבניה מחודשים. וכדבריך המחוייבות היא משום רצון. אין מחוייבות. וזה מרגש, בעיני, ומחבר יותר. וכדבריך יכולים להיות אנשים נפלאים ומלאי רוח באומות העולם ולי לא אכפת אם הם לא יתאגדו עם היהדות. ואם היתה גם בהם עוצמה, ויש כאלו. וגם דבריך האחרונים באשכול על הבלבול היו בעיני נכוחים מאד. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 09:11 |
|
| |
| יהודים כתב: |  | מדוע היהדות מחייבת
היהדות אינה מחייבת אלא את המעוניינים בה. לכן איני יכול לענות על שאלה המופרכת מעיקרה.
האל לא כפה עצמו על אברהם, הוא זיהה בו את הרצון לעסוק בצדקה ומשפט על כן ידעו.
מי שחש עצמו כפוי לכך אין זאת אלא אחד מהשניים, או ששכלו מזהה את הטוב הטמון מתחת לפני השטח ולכן הוא מעדיף להמשיך לישא בעול או שהוא טיפש המבזבז את זמנו לשווא במקום לעסוק בדברים הנעלים יותר לפי דעתו. וגם פטפוטים ודיונים משמימים שדינם נגזר עליהם מראש שלא יביאו תוצאות - הריהם בכלל שווא זה
|
|
אכן "האל לא כפה עצמו על אברהם" אולם אנן קיימין בזמן שאחר מעמד הר סיני שחז"ל והתורה עצמה רואים אותו ככזה שבא לכפות ובצרוף מקל של עונשים בזה ובבא. גם על ההלכה כולה שרויה רוח החיוב שאין ממנו מנוס, גם לא לפינת המוסר בלבד, או בעיקר. ברור שדברים פשוטים אלה לא נעלמו מהכותב. אבל נראה שהדברים טעונים תוספת הסבר בנקודת ה"מחייב" שהרי היא היא בסופו של דבר המכרעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 10:23 |
|
| |
"או שהוא טיפש המבזבז את זמנו לשווא במקום לעסוק בדברים הנעלים יותר לפי דעתו. וגם פטפוטים ודיונים משמימים שדינם נגזר עליהם מראש שלא יביאו תוצאות - הריהם בכלל שווא זה. "
לא המדרש עיקר אלא המעשה. ומה עושה יהודים הרטוריקן בפורום זה ובחדרי חרדים? מפטפט בדיונים משמימים שדינם נגזר עליהם מראש שלא יביאו תוצאות. על זה נאמר :אמור מעט ועשה הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 10:28 |
|
| |
יהודים,
אולי תפרט במילים ארציות מהי הדת בפועל לדעתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 10:40 |
|
| |
ספרן חז"ל אמרו מודעה רבה לאורייתא, והמחייב לדעתם הוא הקבלה בימי אחשוורוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 11:02 |
|
| |
בע"ב,
כמדומני שטעות בידך. המחייב לדעתם מוסיף להיות מעמד הר סיני, אלא שרבא בא לומר ששוב חזרו וקיבלוה והפעם מרצון (בגלל הנס של פורים) ראה רש"י והמפרשים שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 11:18 |
|
| |
הנוכח
יש לך בעיה עם אהבתי לפרשת השבוע ועיסוקי בה? התנ"ך הוא ספר הספרים, לכל העולם ובעיקר לנו, כל ספר טוב, שירה- יצירה מוסיקלית גדולה -צייור וכד נכתבים ונוצרים, מהשראת כח עליון, מה שמכנים מוזה. על אחת כמה וכמה ספר התורה, שנכתב (-מתי -על ידי מי -ואיפה-) מהשראה עליונה. ויש בה הרבה מאד מתחת הרובד הסיפורי שאנו מכירים. ואת הרובד הזה אני מנסה לגלות.
להבדיל- לתת להבין איך דרכי בקודש בקריאה, ואיך אני מתמודד עם הבנה. -את עגנון קראתי בימי בחרותי בסתר, ממש במחתרת, קראתי את כל הספרים פעמיים, להיטיב ולהבין. לאחר זמן נתקלתי בספרו של קורצוויל- מסכת הרומן- וקראתי את הביקורת על עגנון, הבנתי כי לא הבנתי את עגנון. קראתי שוב את עגנון- והבנתי -כי לא הבנתי את קורצוויל, וכך קראתי שוב אותו. קראתי 7 פעמים את הכל, המשכתי לקרא ביקורות אחרות רבים וטובים, עכשיו על אחת כמה וכמה עם בספרות יפה ושירה אני נוהג ונהגתי כך. על ספר התורה לא אנהג כך. בכדי שלא תחשוד בכשרים את הש"ס-את שניהם , ראשונים ואחרונים-למדתי הרבה יותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 11:30 |
|
| |
ספרן
ע' ברשב"א במסכת שבת שהקשה אם מודעא רבה לאורייתא, מדע הם גלו מהארץ, ותירץ שהארץ ניתנה על תנאי (כתבתי מהזכרון). בעיה נוספת היא שבסוף ספר דברים מדובר על ברית שבהגדרתה היא הדדית.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/11/2011 11:31:48
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 13:42 |
|
| |
בעב וספרן האם באמת יש למדרש אודות הדר קבלוה משמעות החורגת ממשמעות מדרשית (ואל תוכיחו מהרשב"א שכן)? האם האמת אינה שהמחייב הוא הכח, שהתבטא בכפיה במעמה"ס
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2011 13:55 |
|
| |
אלי. יש לי בבית ספר קטן שבו מפרוט מה הדת שלי, אמנם הניסוח לא מדוייק וצריך לתקן הרבה, בכל אופן זה הולך בערך כך.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּו עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ, הָיָה הוֶה וְיִהְיֶה. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם,שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.
 |
|
|
|
|
|