חייו של הנבוך - איך חיים בתוך מערבולת שאלות וחוסר וודאות?

בעל הדעה, כיצד אתה מגדיר נס גלוי? אם כתופעות שמדענים אינם מתיימרים להסביר, אז המון תופעות שהיום אנו מקבלים כמובנות מאליהן בגלל המדע בעבר נחשבו לנסים גלויים (ליקוי חמה, שטפונות, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, בצורת וכו'..), ואם אתה מגדיר נס גם כתופעה שמדענים כן מתיימרים להסביר, אז ישנם גם היום אולי יותר מבעבר אינספור נסים גלויים.

אני חושב שנס הוא פחות מסתורין ויותר מפגן כח, אם מחר גורם כלשהו יתחיל להמטיר על כדוה"א פצצות אטום מהחלל, אז זה לא משהו שמדענים לא יודעים להסביר טכנולוגית, אבל זה כמובן יהיה מפגן כח שיוריד מיד את כל האנושות על ברכיה, בבחינת להיות או לחדול. וגם אז יש כמובן בחירה, להיות או לחדול זו לא רק בחירה, זו ה-בחירה בהא הידיעה.

מצחיק "אדם יכול להגיע לאמת, אך לא להיות בוודאות לגביה, בשום תחום".

בא נעשה סדר. וודאות נקרא לרמת הסתברות כזו בה אדם "בטוח". לדוגמא - כי הוא חי. כי הוא קיים. כי הוריו הם הוריו.
במקום מכבסת המילים - האם לכזו וודאות ניתן להגיע בדת?

ובהמשך להנחת המבוקש - הנחת המבוקש = דת השכונה.

כמה משונה כי הרב מיכי, דינו, יהודים, ירוחם ואפילו מקסמן, שדעותיהם באשר למהות הדת לכאורה מנוגדות וסותרות, הגיעו כולם למסקנה פרקטית - שו"ע.

הנחת המבוקש?

הרב מיכי,

כתבת, "הנחתך שקבלת דרך כלשהי באופן שאני מציע (היינו הצורה הרציונלית, שמבינה שאין וודאות בעולם) אינה מאפשרת מסירות נפש והקרבה אינה נכונה. אנשים מוסרים את נפשם על הרבה רעיונות שאינם וודאיים (לאומיות, קומוניזם, איכות הסביבה וכדו'), ולא תהא כוהנת כפונדקית?!"

מבלי להביע דעה (גם בגלל שאין לי כזו מגובשת מספיק, מלבד אמירה כללית ולא מסקנתית, של "וחי בהם")  אודות עצם השאלה האם תיתכן (וגם האם זה ראוי) מסירות נפש ללא וודאות מוחלטת, דומה כי הוכחתך מהאידיאליסטים למיניהם, אין בה ללמד על היתכנות מסירת נפש בתנאים של אי וודאות מוחלטת. לכאורה כל אותם אידיאליסטים, סבורים שהאמת המוחלטת נמצאת אצלם (ובדרך כלל רק אצלם).

הערה נוספת. הרב שך נהג תמיד לצטט את היעבץ הראשון  (ר' יוסף יעבץ ממגורשי ספרד) שכתב (אור החיים, פתיחה) "אליכם אישים אקרא מגולת ספרד, אנו אשר גורשנו בעונותינו הרבים והעצומים, ורוב המתאפרים בחכמה, וכמעט כלם המירו את כבודם ביום מר, והנשים ועמי הארץ מסרו גופם וממונם על קדושת בוראם… כי הנה הן, הנשים הספרדיות, באו והביאו את בעליהן למות על קדושת ה', והאנשים אשר היו מתפארים באלו החכמות המירו את כבודם ביום מר. וזו ראיה גדולה ועצומה שאם לא התחכמו במה שהתחכמו אלא היו מן כת הפתאים, היתה פתיותם מצלת אותם, ושומר פתאים ה'. אבל אחרי שלא נתפייסו להאמין בקבלה ויצאו אל החקירה… וכפרו כל העיקרים אשר לא נתבארו במופת, כגון שכר ועונש ותחיית המתים, או היו מסתפקים [=מטילים ספק] בהם. על כן לא מכרו את אדמתם, נחלת העה"ז, על הספק, והיו מן כת המשומדים אשר אין להם תקנה".

לגבי נצרות ואיסלם התשובה פשוטה.
שתי הדתות בנ"ל מבוססות על התנ"ך, רק טוענות שהמצוות לא תקפות עוד (הנצרות היום) או שהתורה זויפה (איסלם) וכד', ואת טענותיהם אנו כיודעי תנ"ך מפריכים בקלות מתוך התנ"ך עצמו. ל- יהדות<>נצרות אפשר להתייחס כמעט כאל ויכוח פנים-יהודי, כמו תלמודיים<>קראים או חסידים<>מתנגדים.
השאלה היא איך נדע בוודאות שהדתות החוץ תנכיות הן שיקריות.

[אלי] סתם שאלה: לאלו שהיו במעמד הר סיני הייתה בחירה? האם זו לא עוד טענת אליבי? כל זמן שחשבו שניתן להוכיח את היהדות (כוזרי, רמב"ם, רס"ג) לא טענו שיש בעיה בידיעה רציונאלית. כשנתברר שיש בעיה בהוכחות, לפתע זה בכלל "בכוונה"... עליך לעשות הבחנה בין 'נס' ל 'הוכחה רציונלית',אלו כלים שונים בתכלית.