חייו של הנבוך - איך חיים בתוך מערבולת שאלות וחוסר וודאות?

יהודי,

עד כמה שהבנתי, הרב מיכי ניסה להוכיח שתיתכן מסירות נפש גם על רעיון או אידיאה, שהמוסר את נפשו למענם, אינו בטוח מספיק בנכונותם ואולי אף מודע לכך כי אין וודאות מוחלטת כי הרעיון או האידיאה  אמתיים.

על כך השבתי מה שהשבתי.

לא הבנתי מה הערת על כך.

אני מדבר על העדר ניהליזם, אני מדבר על כך שאין כזה דבר "ערך מוכח".
לא הבנתי מה באת לומר, האם לדעתך ראוי לעשות תמיד מה שנוח? אם לא מה ה'הוכחה'?

לדעתי, תאורטית, ראוי לעשות מה שהשכל מורה.
אנו מנסים לחפש תשובה לשאלה האם יש משהו מעבר לכימיכלים הרצים במוחינו הלוך וחזור. האם יש משהו מעבר לאבולוציה. שכר ועונש? חיים לאחר המוות? א-ל מתערב? וכו' והאם קיומו של אחד מאלה (או אחרים) אמור להשפיע ומשפיע על החלטותינו.
הדוגמאות למסירות נפש גם כשאנחנו לא בטוחים לוגית בצדקת הדרך, לא מוכיחות כלום. - מקסימיום שהאדם הינו טיפש.

אך מה יעשה האדם החושב המעוניין להגיע לבדיקה שכלית? האם החלטותיו יהיו שונות?

השכל לא אומר כלום כל עוד שאין מטרות.
כך זה בכל הדברים החשובים בחיים, אדם יכול לרצות הרבה כסף ואז ישתמש בשכלו כדי להתעשר, הוא יכול לרצות באשה וישתמש בשכלו כדי לרכוש את ליבה, הוא יכול לרצות להיטיב עם כל בני האדם וישתמש בשכלו כדי לממש זאת וכו' וכו'.
השכל לא יכול לומר מה לרצות, אלא איך להשיג את מה שרוצים.

ייתכן כתב:   יהודי, עד כמה שהבנתי, הרב מיכי ניסה להוכיח שתיתכן מסירות נפש גם על רעיון או אידיאה, שהמוסר את נפשו למענם, אינו בטוח מספיק בנכונותם ואולי אף מודע לכך כי אין וודאות מוחלטת כי הרעיון או האידיאה  אמתיים. על כך השבתי מה שהשבתי. לא הבנתי מה הערת על כך.

  ניסיתי להגיד שאולי הדיונים אינם מתבצעים ברמה המתאימה (לא מבחינת איכות, אלא באופן דומה יותר לרמות חומרה/תכנה) למה שאתה מחפש. אם להיות פשטני ובוטה (רק כדי להדגיש את הכוון), הנה דוגמה. נזרק רימון יד, ואדם קופץ עליו. עמוק בפנים, יש לו הכרעה גנטית (נכונה או לא, לא משנה) שזה הגיוני. לאחר מכן, חבריו יספרו שהיו לו לבטים גדולים, וחוסר ודאות גדולה, לגבי מעטפת הרציונאליזציה (ראשית צמיחת גאולתנו, שותפות הגורל של עם הספר, זכותנו על הארץ מכח הצהרת בלפור) שכ"א מאתנו מלביש על ההכרעות המתבצעות כבר ברמת אבני הבניין של מה שמרכיב את האיבר המדמה שהוא הכריע משהו.

  (אגב, אני מקווה שלא יובן מדברי שיש לי משהו אחר מאשר מלא הערכה לאותו חייל היפותטי.)

  שוב, לא הוכחתי כאן כלום, ולא פתרתי שום בעיה. פשוט יש לי נימוק קונקרטי אפשרי מדוע לא תמצא את התשובה (לפי איך שאני מבין את מה שאתה מחפש) בדיונים מסוג זה.

מטפחת, יש להבדיל בין תאוריה למעשה.
אחד שיש לו מטרה והיא אושר בעולם הבא, לא יוכל להגיע למטרתו אם בשכלו יחליט שאין דבר כזה.
אחד שאין לו שום מטרה, ויוכח לו כי אם לא יעמוד על הראש שלש פעמים ביום הוא ייכנס לכלא, תיווצר לו מטרה יש מאין - חופש.

שיבוליאו, נראה לי שחייבים להפריד בין החלטות הנעשות ברגע, או ללא מחשבה, לבין החלטות הנעשות אחר עיון ומחשבה.
בעוד בחלק הראשון יבוא לידי ביטוי הצד הגנטי (או הפיגור הסביבתי...) מה יקרה למעוניינים ויכולים לחשוב?

אני מסכים שאם אין עולם הבא אין משמעות לחתירה להגיע לשם.
לגבי סיום דבריך ראוי להפריד בין צרכים לערכים.

דבריי היו דוגמא.
אם אין א-ל מתערב, אין כל משמעות במטרה של "עשיית רצונו של מקום".

צרכים וערכים? גם זו שאלה. מי אמר שישנם ערכים? מי אמר מהם? לא יודע. אולי זו חלק מהשאלה בראשית האשכול.

לשיבולאי:
"