|
|
| נשלח ב-26/11/2011 18:24 |
 |
| |
הרב מיכי
יפה אמרת והבנת,להאמין באחוזים גבוהים יש חיבור ,בספק ודילמה אמיתית אתה במערבולת ואין חיבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 20:06 |
|
| |
שיבולייהו,
כבר כתבתי שמסירת הנפש אינה הדיון כאן. הרי השאלה של האשכול היתה כיצד לחיות עם ספקות ולא כיצד למות איתם. לכן אין טעם לעסוק בזה כאן. אלא אם אתה טוען שכל אמונה וכל התנהגות זוקקות התייחסות לאבולוציה, ואז שוב חזרנו לדיון הרחב שאיני יכול לנהל כאן.
לעצם העניין, לדעתי גם מסירת הנפש אינה בהכרח זוקקת הסברים אבולוציוניים. כמו כל התנהגות אחרת, ניתן להסביר ולהצדיק אותה גם ברובד המהותי, אבל זו באמת שאלה אחרת.
ביליצר,
אם יש לו ספק גדול אז השאלה אינה כיצד לחיות עם ספקות. השאלה כידצ לחיות עם ספקות נוגעת למי שיודע את האמת, אלא שזה לא וודאי. יש לו ספקות והשאלה איך לפעול לפי החלטותיו כשהוא לא בטוח בהן. מי שיש לו ספקות במובן שהוא כלל לא יודע האם זו האמת, השאלה היא אחרת לגמרי. אם באמת הוא לא מאמין, אז שלא יקיים.
אדם צריך לקבל החלטות בתנאי אי וודאות. לכל אחד יש קריטריונים משלו כיצד הוא מקבל את החלטותיו, אבל לאף אחד אין וודאות. כעת, אם הספקות הם כאלה שהוא לא יכול לקבל את המסקנות כאמיתיות, השאלה אינה כיצד לחיות עם הספיקות אלא האם לקיים מצוות? והתשובה היא: בהחלט לא.
עדיין לדעתי אם יש ספקות ספציפיים, כדאי לברר אותם לפני שמקבלים החלטה, כי ייתכן שהוא יוכל לקבל תשובות נוספות שיסייעו לו לראות שהוא כן מאמין. פגשתי לא מעט אנשים שאמרו לי שהם לא מאמינים, וכשניסיתי לברר מדוע התברר לי שהם פשוט עם ספקות (כמו בכל תחום. לא מעבר לזה). ההנחה שלהם היתה שאמונה חייבת להיות וודאית, וזה היה שורש הבעייה. זה מה שניסיתי להבהיר כאן, שהזיהוי הזה אינו נכון. לפעמים די בזה כדי לפתור את הבעיה (לתת לאנשים לגיטימציה לספקות באמונה, כמו בכל תחום אחר).
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 20:23 |
|
| |
השאלה בבן אדם עם חיים נורמטיביים [משפחה קהילה ילדים]שאין לו תוכניות לשינויים באורח החיים ,לא תהיה במצוות שהוא רגיל לקיים ,שאינן מהוות אצלו בעיה אצלו בעיה ,יש בעיה בעיסוק העיקרי ,קרי עבודת התורה ותפילה ,שם בספיקות של האם אני מאמין או לא יתבטא הקושי להתחבר,וכמדומני שבספיקות מעין אלו התכוין פותח האשכול,
הפחד של שכר ועונש נשאר גם אצל המסתפק במידות מסוימות,
הפסק שנתת למי שמתלבט שלא יקיים מצוות מוזרה,הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 21:23 |
|
| |
ביליצר, לא נתתי פסק אלא הצעתי את המסקנה המתבקשת ממצבו. אם אינך מאמין אז לא הגיוני לקיים מצוות. יתר על כן, אחד כזה לא אמור לחפש פסקים.
לגבי השאלה שהצגת, אני שוב אומר שעליו להחליט האם הוא מאמין או לא (קבלת החלטות בתנאי אי וודאות). אם אתה מדבר על מי שהחליט שהוא מאמין ויש לו בעיה של כוונה בתפילה, זו סתם בעייה ספציפית. שישתדל יותר עד כמה שהוא יכול, ואם אינו יכול אז הוא אנוס. מה הבעיה? מישהו אחר קשה לו עם פדיון פטר חמור. זה לא הוצג כך בפתיחת האשכול. ואם אתה מדבר על מי שהחליט שאינו מאמין, אלא שהבעיה הקיומית שמתעוררת לו
היא רק בתפילה ולא בשמירת שבת, אז תכל'ס הוא לא מאמין. גם זה לא הוצג בפתיחת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 21:51 |
|
| |
אולי כדאי שוותיקי\חכמי הפורום ינסחו כאן רשימה של אמונות בסיסיות שמקובלות על כולם כאן, אם יש בכלל דבר כזה. נניח: יש אלוקים בורא ומנהיג.
עם ישראל הוא העם הנבחר.
לאלוקים יש מעמנו רצונות.
משה רבנו היה בשמים.
אנו מחוייבים להלכה.
נתתי רק דוגמאות, אינני יודעת אם הן מקובלות כאן על כולם או לא, (מניחה שחלק מהן ודאי לא)
אני שואלת אם אפשר לסכם מאד בקצרה ובלי נימוקים,
מה כן מקובל בבסיס הפורום הזה,
ואם תצליחו ליצור רשימה כזו,
אולי תעברו למה בספק.
חושבת שזה גם יעזור לחדשים להחליט
אם הם רוצים להשתתף פה או לא.
וגם יעזור לבהירות הענינים
ולקביעת נקודת מוצא לדיונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 21:54 |
|
| |
| לומדתלומדת כתב: |  | אולי כדאי שוותיקי\חכמי הפורום ינסחו כאן רשימה של אמונות בסיסיות שמקובלות על כולם כאן, אם יש בכלל דבר כזה. נניח: יש אלוקים בורא ומנהיג.
עם ישראל הוא העם הנבחר.
לאלוקים יש מעמנו רצונות.
משה רבנו היה בשמים.
אנו מחוייבים להלכה.
נתתי רק דוגמאות, אינני יודעת אם הן מקובלות כאן על כולם או לא, (מניחה שחלק מהן ודאי לא)
אני שואלת אם אפשר לסכם מאד בקצרה ובלי נימוקים,
מה כן מקובל בבסיס הפורום הזה,
ואם תצליחו ליצור רשימה כזו,
אולי תעברו למה בספק.
חושבת שזה גם יעזור לחדשים להחליט
אם הם רוצים להשתתף פה או לא.
וגם יעזור לבהירות הענינים
ולקביעת נקודת מוצא לדיונים. |
|
זה מבחן או מה ?
הפורום כשמו כן הוא "עצור כאן חושבים"
אם יש למישהו דעה ברורה אז הוא לא גולש לכאן כלל, הרי הכל בסדר מבחינתו,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 22:20 |
|
| |
הרב מיכי ,
אני לא כותב מספיק ברור??השאלה בבן אדם בציבור החרדי ש מ ס ת פ ק האם יש משמעות בתורה ותפילה 50 ,,50 ,,קשה לו להתחבר לתורה ותפילה ,יו אנדרסטנד,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2011 23:42 |
|
| |
mdabraham, כדי שלא "להתפרע" כלשונך (לא כלפיי), אנסה לחזור קודם כל לנקודת המוצא. טענתי היא כי מאמין שלם חש שכנוע מלא ברעיונות שהוא מאמין בהם, וכי גדולי המאמינים בכל הדורות חשו מודעות מלאה לנוכחות האלוקית וחשו אותה באופן ישיר כחלק מחווייתם (הוודאית) את עצמם. אין לי ספק שמי שאמר "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי" לא הוסיף בכוכבית למטה "בהנחה שאתה קיים". זוהי אמונה שלמה. מובן שישנה גם אמונה לא שלמה, של אדם שאינו חש מודעות לנוכחות האלוקית באופן כה מובהק, ועדיין יש לו לאן לשאוף. אני מסכים אתך שאולי מדובר במטרה קשה להשגה, ומבחינה מעשית ייתכן שאתה צודק שלפעמים יש לפתח כלים להתמודדות עם ספקות, אבל זהו בוודאי היעד הרוחני המובהק של כל אדם הקורא לעצמו מאמין. נדמה לי שתרגום "אמונה" כהנחת קיומו של אלוקים מתוקף הסתברות הוא ריקון די מוחלט של המונח מתוכנו ומשמעויותיו הדתיות, ההיסטוריות והאנושיות. אתה שואל: האם מדובר בטענה על המציאות או בדיווח על חוויות ותחושות? לדעתי הגבול בין הדברים איננו כה חד כפי שאתה מציג אותו. אם הבנתי נכון, אתה טוען שההנחה שלנו שמה שאנו רואים קיים אינה אלא התבססות על הנחת יסוד סבירה. דומני שאנו יכולים להעיד מתוך עצמנו שאין זה תיאור מדוייק, אלא מה שאנו רואים נחווה על-ידינו באופן ישיר כקיים. מכאן יש לגזור שאנו טוענים שהמציאות היא מה שאנו חווים כמציאות. אני מסכים אתך שאדם רציונלי יטען טענות על המציאות על בסיס שיקולים רציונליים (לפעמים..), משום שהוא חווה כקיימת דווקא מציאות שהוא השתכנע בקיומה. אכן, אנשים רציונליים נוטים להשתכנע מטיעונים הגיוניים, ואחרים משתכנעים בדרכים אחרות. אלו וגם אלו הכריעו כפי שהכריעו משום שהשתכנעו, כלומר, משום שחוו את הרעיון כנכון. בסופו של דבר נקודת המוצא היא חווייתנו את המציאות, באמצעות ארגז כלים הכולל את החשיבה הרציונלית (וכן כלים נוספים, במינונים משתנים בהתאם לאישיות הספיציפית). חוויה זו של הרעיון כ"נכון" יכולה להופיע ברמות שונות, עד לוודאות מוחלטת (למשל, ראייה יוצרת תחושת ודאות חזקה יותר מאשר ברעיון מופשט, הנחווה על ידינו כנכון רק מתוך חוויית שכנוע - שאינה חזקה כחוויית ראייה, כנ"ל: אינה דומה וכו'). מפתיע אותי שאתה טוען שאין בסיס אמיתי להסתמכות שלנו דווקא על ההכרעות האישיות שלנו. בהתבוננות מן החוץ, "מיטב שיפוטו" של אדם הוא שיפוט אקראי לגמרי (שהרי אינך מגביל זאת דווקא לאנשים מומחים). בהתייחס לדוגמא שהבאתי מן ההרצאה, הרי באופן פרדוקסלי, חברי יעשה צעד ראוי דווקא אם יקבל את הרעיון במקרה א', וצעד שגוי אם יקבל את הרעיון במקרה ב' – האין זה אבסורד גמור? הלוא ההסתברות ל"נכונותו" של הרעיון בכל אחד מהמקרים היא קבועה. המסקנה הבלתי נמנעת לדעתי היא שנקודת המוצא היא לעולם מתוך האדם עצמו. מסיבה זו, אם לא חוויתי בעצמי את השכנוע, לא אקבל את הרעיון, גם אם חברי (שאינו חכם פחות ממני) קיבל אותו. לגבי הדוגמא שהבאת מרופא, דומני שהיא איננה מספיקה – אנו נאלצים לקבל את דעת הרופא כי אין לנו את הנתונים הדרושים. כשאנו מסתמכים על דעתו של אדם אחר, לרוב הסיבה היא שיש לו ידע שאין לנו (מובן שאין הכוונה רק לנתונים קבועים ומוגדרים. בדוגמא של הרופא זה גם הידע והניסיון הרפואי באופן כללי). כאשר נמצאים בידינו כל הנתונים, ואין עומדת בפנינו אלא שאלה של הכרעה, רובנו לא יקבל הכרעה של אדם אחר ולא ישתכנע משכנועו של אדם אחר (כמו בהרצאה הנ"ל). לסיכום הדברים, דומני שאין האדם יכול לטעון אלא: אני מאמין, אני סבור (כלומר, אני חווה שכנוע בכך) שהמציאות היא כך וכך. ומכאן: אני מאמין או סבור שיש אלוקים או שמתן תורה התרחש. ומכאן: אני מאמין או סבור במאת האחוזים שיש אלוקים או שמתן תורה התרחש. וזוהי האמונה השלמה.
תוקן על ידי ש_שנהב ב- 26/11/2011 23:48:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 00:07 |
|
| |
| ש_שנהב כתב: | | | לסיכום הדברים, דומני שאין האדם יכול לטעון אלא: אני מאמין, אני סבור (כלומר, אני חווה שכנוע בכך) שהמציאות היא כך וכך. ומכאן: אני מאמין או סבור שיש אלוקים או שמתן תורה התרחש. ומכאן: אני מאמין או סבור במאת האחוזים שיש אלוקים או שמתן תורה התרחש. וזוהי האמונה השלמה. |
|
אני יודע שהוא קיים לא מאמין שהוא קיים,
שאדם מתחיל להתווכח איתי ושואל מנין לך ואיפה ההוכחה וכדומה אז אני מאמין לחכמים יותר גדולים ממני שבדקו זאת גם כן,
כלומר שוב האמונה היא מלשון אימון, ואין כאן שום אמונה עיוורת,
אבל בוודאי שכל אדם שמדבר אל האלוקים כל יום ורגע לא חושב לרגע שהוא לא קיים, הוא יכול לפקפק האם יתן לו את בקשתו או מהי דרכיו של האלוקים וכדומה, אבל על עצם קיומו ?! למי יש ספק חוץ מהליצים ?
כל המושג של ספק בא אחרי שהאנושות כבר מודעת באחדותו, באחדות הטבע והיקום והתבונה,
מכאן לומר שלא קיים בכלל ?! זה כבר עניין של משחק מחבואים, מהי רלוונטי כן קיים לא קיים ?? ולמי זה עוזר שהוא לא קיים ? ולמי זה אמור להפריע שהוא כן קיים ?
זה כמו כל דיון ושאלה מכשילה, האם הוא קיים מתי ראיתי אותו בפעם אחרונה או מהי ההוכחה שהוא קיים ? זה מסוג השאלות השטותיות ביותר,
שהאנושת התווכחה האם יש אחד או שנים ושלוש וכדומה ?! אז היה רלוונטי הויכוח וצריך להוכיח שהיקום היא אחדותית,
אבל שברור כבר שהיקום היא אחדותית, אז מה צריך יותר מיזה ??
תוקן על ידי maxmen ב- 27/11/2011 00:09:26
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 07:36 |
|
| |
בויכוח בין שנהב לרב מיכי,
אני חושבת שאפשר להתבונן אחרת על מצב הספק, או אי הוודאות.
שנהב כתב יפה, שאדם לא מתפלל: צמאה לך נפשי, עם כוכבית - בהנחה שאתה קיים...
אכן.
מצב אי ודאות אינו אומר שבכל רגע ורגע אני חושב\מרגיש חמישים אחוז שיש אלוקים וחמישים אחוז שאין.
החלוקה יכולה להיות, למשל, לזמנים שונים.
כמו שדעותינו והרגשותינו ביחס לעצמנו ולאחרים משתנות מזמן לזמן, (פעם אוהבים ופעם אדישים, פעם נרתעים ופעם מתלהבים, פעם נחיתיים ופעם גאים) כך כאן. יש זמנים ושועת וימים שבהם אנו מאמינים ואז אנו מתפללים: צמאה לך נפשי, ויש זמנים שבהם מאמינים פחות ופחות, ואז לא מתפללים כי חשים בכך חוסר טעם, או מתפללים בשפתיים בלבד, כערער בערבה.
ויכולה להיות גם חלוקה בין רגש לשכל. או בין כוחות אחרים. ברגש מאמינים ובשכל מבינים אחרת, או בשכל מבינים את קיומו וברגש חשים אחרת. ואז התפילה באה מהמקום שבו כן מאמינים. הרי מכל מקום נפש האדם מכילה בתוכה סתירות, ויש בנו קולות נוגדים. ההתנהגות נובעת לפעמים מחלק שלנו, למרות שיש בנו חלק סותר.
ויש גם, למרות שזה נשמע פשטני אבל לדעתי זה כך, גם חלוקה למקומות. כשאתה בבית כנסת של עובדי השם ומשוייך אליהם, מתעורר בך החלק המאמין. כשאתה בחברה אחרת, אולי כאן בפורום..., מתעורר בך החלק המסתפק. (כמו בניה של רבקה, אולי---) אלו זרעים שנמצאים בך, גם אלו וגם אלו, ומה שבחוץ מגביר את מה שבפנים.
ונראה לי שאפשר גם לומר, אחרי הנ"ל, שיש כלל טבעי: מה שמסתכלים עליו - מתעצם. אם בוחרים להיות יותר בספק, הוא מתעצם ומתפשט וכובש עוד ועוד חלקים בתוכנו. אם בוחרים (לא מפחד, ולא בהדחקה {שרק מגבירה ספקות, וגורמת להם - כמו למים שלא תועלו ולא נותבו אלא נחסמו - לפרוץ בצורה לא מבוקרת באחד הימים}, אלא ברצון, ביודענו שיש בנו ספקות, ואנו מכילים אותם, אך בוחרים להסתכל על החלק האחר) להביט על החלק המאמין, הוא מתעצם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 08:33 |
|
| |
שאלתה של לומדת על אמונות יסוד בפורום הפכה לאשכול עצמאי
נא לא לכתוב בנושא זה כאן אלא רק בנושא המרכזי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 08:52 |
|
| |
מקס
חלק מדבריך אמורים להיות מופנים לרב מיכי שדוגל בדעה שכולם חיים בספק,
וזאת טעות ,כי רוב הציבוריים האורטודוקסים משוכנעים במציאותו ,
השאילות הם יותר של תהיות במצבים מסוימים שאילות של צדק ושאלות של למה ומה.
איך אמרו קדמונינו ,מציאותו היא ידיעה ולא אמונה ,אמונה מתחילה משם ומעלה.
לומדת
כתבת דברים יפים ,אבל בכל זאת המסתפק במציאותו באופן שיכלי זה משפיע גם על רגשותיו ,ואין מנוס,
וגם מה יעשה מי שתורתו אומנותו ?ומה יעשה מי שתפילתו רובצת עליו כמשוא בעקבות ספיקותיו ,הרי הספיקות יכולות להיות גם 40 אחוז מול 60אחוז,ובכל זאת ימשיך לקיים מצוות ממניעי הספק בעונש ושכר ,חברה משפחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 09:09 |
|
| |
הערה (ולא קראתי את כל המובא לעיל, ואני מסתמך על הערה בדברי לומדת):
כמדומה שאדם בהחלט יכול להתפלל גם על הספק. ואדרבה, זוהי תפילה.
יכול אדם להתפלל שיזכה להתפלל, לה' שיזכה להאמין בו. תפילה כזו, מבחינה פסיכולוגית, יוצרת את מושא האמון שלה. תפילה כזו, מבחינת החוקר והפילוסוף, יכולה להיות חשודה. אבל מבחינה אחרת, אקזיסטנציאלית, דתית, ואולי מצד פילוסופי שונה, היא תפילה לא פחות מאחרות. האם איני יכול להתפלל על אמונתי? שאתחזק? שאזכה לחוש את הקשבת ה' וחסדיו?
בימינו הרב שיק מיבנאל (שיש עוררים על דרכו וראוי להזכיר זאת) מציע את הדרך הזו בחוברות שלו מזה זמן רב, ולדעתי הוא צודק בדבר זה.
ולהשוואה היסטורית, כמדומה שמצאנו בקשות כאלו (אם לא תפילות ממש) אצל קדמונים ולאו דווקא במסורתנו. כוונתי למשתמע מכתבי אבות הכנסיה (כמדומה שלשון דומה לזו מצאנו אצל אנסלם בעל ההוכחה האונטולוגית).
יש לדון בהרחבה בפנומנולוגיה של חוית התפילה המסופקת. כמסתבר זה ראוי לאשכול בפני עצמו ואם יהיה לי זמן אכתוב בדבר. אך אני יכול לסכם כבר כעת. זה שאדם מסופק וקשה לו להתפלל, זה גופא יכול להפוך לתוכן של תפילה. האדם יראה עצמו מחולק, חלק נאחז בתפילה כחגורת הצלה ואכן זה כך. חלק מתבונן בעצמו ולועג: האם אינך מרמה את עצמך. ואדם יכול לבחור באיזה חלק הוא רוצה להאחז, וגם לענות לקול הספקני של עצמו שספק אינו הוכחה לשלילה. והדברים ארוכים. וכמדומה שמשתמע דיון בהם בספרו המומלץ תמיד של שטיינזלץ על ששה סיפורי מעשיות של ר' נחמן במעשה בחכם ותם, שגם בו יש נגיעה בפסיכולוגיה ובפנומנולוגיה של המאמין בזמנים שונים. וכן הוזכר הדבר בפורום בדיון חכם מאד לדעתי על כך שכל אדם יכול למצוא את עצמו במצב של ספק, אבל המאמין יחזור ויפרש את הספק כנפילה ויבנה את עצמו מחדש, ואילו השולל יראה בספק גילוי של אמת שאמנם מצריכה כוחות נפש כדי לשרוד איתה אבל היא היא מובילה אל האמת הלא נעימה אך המשחררת מכל עול. ושוב, המאמין יבחין נכונה כי גם כדי לאחוז באמונה צריך כוחות נפש. ואפשר שלזה כיוון ר' נחמן שלפעמים צריך להאחז באמונה "בשינים" כי אין משהו אחר. ועם כל זאת, למרות שזו בחירה ואפילו בחירה מרצון, אין זה שולל לדעתי את נכונותה. ויש להאריך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 09:35 |
|
| |
שמעתי פעם מיוצא בשאלה, שהיה קודם ד"לי חזק, ובערך בגיל 25 עזב
ועודנו מאמין מאד בהשם ובהנהגתו, אך לא בתורה ובמצוות:
לכל לא מאמין יש רגעי ושעות ספק, אולי יש אלוקים, ואולי מעורב בחיינו, ואולי התורה-תורתו, וכו'.
ולכל מאמין יש רגעי ושעות ספק, אולי אין אלוקים, אולי יש ואינו מעורב בחיינו, ואולי התורה אינה תורתו.
נראה לי שככל שמכילים יותר ברגיעה ובקבלה את הספק הזה, ככה הוא פחות מטריד ומציק.
הייתי מציעה להתיידד אתו, גם אם הוא שבעים אחוז או שמונים אחוז.
ולא להבהיל את עצמנו מעצמנו. סביר שיש ספקות וזה בסדר.
אם ניתן להם להיות, בלי לנסות להזיזם, בלי מאמץ למגרם, פשוט נתן להם להיות,
הם לא יגרמו לנו לטלטלות או ליסורי נפש, על פי רוב.
בעיני יש יופי ועושר גם בתהיה.
כמו שכתב יהי אור, שלפעמים נשמת אדם תלמדנו מספרת לו ספקות.
לכן לא חייבים להצמיד סימן קריאה לכל סימן שאלה
ולא לרוץ עם התשובות.
השאלות מרחיבות מבט ומעשירות.
אתה מסתפק, ובינתים מתפלל, על הצד שאולי יש למי, או מתוך הרגל,
ולפעמים כדברי מימוני התפילה עצמה מבהירה וממקמת דברים ומאירה,
ולפעמים הספק נשאר ואחרי יום או תקופה מתפזר כמו ענן, והתפילה באה יותר מבפנים,
ואחר כך אולי יופיע הספק שוב.
והחיים הם גם מערכת של הליכה בין ספק לוודאות
או בין ספק אחד לאחר
או בין ספק לספק גדול יותר.
אם הספק לא אויב, ואם הוא מקדם, אז מה יש?
יש שבט טיבטי, שבהולדת תינוק שם מברכים אותו
בכוח גדול, באומץ גדול, ובשאלה גדולה.
אני אוהבת את זה.
וזה מכרנו הספק, לא?...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2011 10:35 |
|
| |
אני חושב שלומדת עם כל הכבוד וגם מיימוני יוצאים מנקודת הפשט של התפילה, וחבל.
עם כל הכבוד שיש לנו לספיקות ובעיות שהם יוצרות ויש כבוד כמובן,
לא נוכל לפתור אותם על ידי שנשנה את המושגים הפשוטים,
תפילה איננה שנתפלל שנוכל להתפלל, למי? אם זה עצמו יש ספק לך,
אלא שמיימוני כדרכו 'השחיל' אולי אני לא יודע את הבנתו הכללית בכלל בכל עניין 'התפילה' שהוא עניין פסיכולוגי בשביל המתפלל, ואם כן הכול אתי שפיר כמו שביאר,
אבל מכיוון שברור שאין תפילה יוצאת מידי פשוטה שהיא תפילה מאת המתפלל אל 'יושב תהילות ישראל' לשבח בקשה והודאה, אין כאן שום פיתרון לבעיה האמיתית,
וצריכים אנו לחזור לדברי הרב מיכי, שהם הפיתרון היחיד עד כמה שאני מבין, למי שזה פיתרון כמובן.
|
|
|
|
|
