חייו של הנבוך - איך חיים בתוך מערבולת שאלות וחוסר וודאות?

לביליצר ולצבי היקרים ולכולם,

המציאות הקיימת היא עובדה, והספק שקיים כלל היא מאוחרת בהיסטריה כנ"ל אך ורק אחרי שהאנושת מודעת לאחדות היקום,

ולמה זה חשוב ?
כי אף אחד לא מכחיש את קיומו של אהבה, אפי' שאין לו משקל\מסה ואי אפשר להוכיח אותו, אותו דבר לגבי המודעות,
אין האדם מכחיש שיש מודעות,
אותו דבר אין זה רציונאלי להסתפק האם קיים או לא קיים האלוקים, כל אחד מרגיש זאת כמו שהוא מרגיש אהבה לאשתו בתו או בנו או חברו,

או הפוך יש לאנשים שנאה לאלוקים או לכל אדם אחר ואי אפשר להוכיח זאת כי אין לשנאה משקל\מסה,

עצם הספק בא מעצם שמעוניינים בתשובה,
ספק = רצון בתשובה,
אין ספק לשם ספק, כמו שאין 0+0=0

ולכן עצם שאדם מסתפק הוא מודה שהוא קיים, (פתחתי פעם אשכול בעניין איך זה שאלוקים עוד קיים ???))

זה פשוט מאוד לכל מבין, אין דבר כזה אפס,

המדע והפילוסופיה המודרנית לא נכנסים (לא רלוונטי להם) מה ואיך ומי עשה את המפץ הגדול, כלומר יודעים על חומר ראשוני שמזה היית המפץ, אין דבר כזה שהיית אפס, היה והיה משהו,

עכשיו למשכיל הכי חכם אין בעיה להתפלל ולפנות למשהו הזה שקורא לו האלוקים,
זה לא רלוונטי להם מהו ומיהו, כי מה שמעבר למפץ לא רלוונטי להם,
מצד שני לא רוצים החכמים שננצל את המשהו לדת או לכל נוכלות אחרת, כמו שאברהם היה נגד ע"ז ואלילות,
ולכן השקפתית כדאי להם לכפור בו, אבל זה רק השקפתית אין להם שום עניין אחר,
הרי מי יכול לומר שיש אפס ??
אפי' את המקריות ביקום החכמים לא רוצים לקבל, בזמן שמקריות היא דבר שיכול להיות במציאות עובדה תורת הקוונטים,
ק"ו בן בנו של ק"ו שאין אדם שיטען שקיים אפס,


לגבי תורת הרב מיכי:
אני לא למדדתי את תורתו בספריו, מה שכן למדתי מכל התגובות של הרב כאן בפורום ?! יש לי לומר רק זאת (וסליחה מהרב מיכי)
אין בונים את כל היהדות על ספק, כלומר אין זו הדרך להוכיח את החכם בזה שנשכנע אותו שהוא לא ידע כלום אף פעם,
האם נראה לכם שאברהם אבינו או משה רבינו או חנוך ונח, לא ידעו את הפשוט ביותר שאפשר להסתפק בכל דבר ?! בוודאי שידעו !! בכל זאת מה שכן יודעים ואפשרי היה להם לדעת בזמנם. הספיקה להם לדרוש מוסר וצדק וערכים ולשלול את האלילות,
ומנין לקחו את הביטחון בלשלול את האלילות ??
לא שידעו בראיות מדעיות כמו היום שהיקום והתבונה היא אחדותית, ולכן אפשר לדרוש מוסר וצדק וערכים מכל בני אנוש,
רק כדאי היה להם לחשוב כך, רק בגלל הספק נתנו לנו לעשות קרבנות לאלוקים ולעזאזל,
כלומר היית להם ספק האם באמת כך שהיקום והתבונה אחדותית, בכל זאת נתנו לנו קצת עבודת אלילים כביכול,
אבל זה לא מנע מהם לדרוש מוסר וצדק וערכים,

מתורתו של הרב מיכי נשמע כאילו לעולם לא נוכל לדרוש מוסר וצדק וערכים,
זכותו לחשוב כך, אבל חנוך ונוח ואברהם ומשה רבינו לא חשבו כך,
הם חשבו שאין כאן משחק, כן יודעים לא יודעים. מוסר וצדק וערכים קיימים ביקום האחדותית שלהם אפי' שלא ידעו להוכיח זאת,
ומכאן יצא להם התורה והיהדות,

חז"ל כבר אומרים שאיוב רצה לפטור את כל העולם בדין, כלומר גם שחז"ל מודים שיש צדק בטענה של איוב ואפשר לפטור את כל האדם בדין מצד הדין, בכל זאת לא גנזו את התורה ח"ו, כי אפי' שאין לאלוקים זכות לדרוש דין מבני אנוש ?! זה לא אומר שבני אנוש לא צריכים לדרוש אחד מהשני מוסר וצדק וערכים,
והבינו את ביקורתי כלפי הרב מיכי,
כל כוונתי לטובה,

יותר מזה אפשר לומר, שגם בזמן חנוך\נח\אברהם\משה רבינו גם היו ספקנים כפי התורה של הרב מיכי. אני לא חושב שכול בני זמנם היו מפגרים ועובדי אלילים, היו בוודאי חכמים אז. ולכן למה לא הסכימו עם חנוך\נח\אברהם\משה רבינו ?? כי חשבו כפי תורתו של הרב מיכי, (שוב לא למדדדתי את ספריו אני רק מבין מזה מראיתי את דעותיו כאן בפורום, וסליחה מראש אם אני טועה) שיש להסתפק בכל, וכאן השאלה מה יצא מכל החכמים האאלה של אז ?? האם בנוי תורה לאנושות ?? האם הביאו את המוסר והצדק והערכים לאנושות ??
כלומר להישאר ספקן זה משחק ותו לא,