סוגיה זו, כמו סוגיות רבות במסכת בכורות, עמוקה וקשה להבנה.
רצ"ב מאמר על הגמ' בדף י"ב: "איבעי להו, מהו לפדות בבהמת שביעית".
המאמר ארוך וצריך עיון, ולכן הבאתי רק את תחילתו, והמעוניין בכולו, יש לינק למאמר כולו.
בהמת שביעית לפדיון פטר חמור. ופטורה מבכורה
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף יב עמוד ב
איבעיא להו: מהו לפדות בבהמת שביעית ודאי לא תיבעי לך, לאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה, כי תיבעי לך ספק; ואליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך, דלית ליה ספק, כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה מאי כיון דמפריש טלה והוא לעצמו, לאכלה קרינא ביה, או דילמא: כיון דכמה דלא מפקע איסוריה לא מישתרי כסחורה דמי. ת"ש, דא"ר חסדא: בהמת שביעית אין פודין בה את הודאי, אבל פודין בה את הספק. ואמר רב חסדא: בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות. פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, וחייבת במתנות דלאכלה קרינא בה. מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי, כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה. שאני הכא דכתיב לדורותיכם. תנ"ה: מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה שנאמר לדורותיכם. ולגמר מינה התם עיקר לאכילה, הכא עיקר לשריפה:
בגמ' זו מובאים שני דינים :
א.שאין פודים פטר חמור בבהמת שביעית כי בפירות שביעית יש לימוד "לאכלה ולא
לסחורה".
ב.שבהמת שביעית פטורה מן הבכורה, כי בפירות שביעית יש לימוד: "לאוכלה ולא
לשריפה". ובכור יש להקריב כשלמים, ואימוריו נשרפים על המזבח.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק י"ב הלכה י"א
שה שלקחו מדמי שביעית אין פודין בו את הודאי, אבל פודין בו את הספק,
רמב"ם הלכות בכורות פרק ה הלכה ט
הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה, אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי זו פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה, לאכלה ולא לסחורה, ואם תהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית, וכבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה וכן ביארנו בתרומות שאסור לעשות סחורה בתרומות וכן אסור לעשות סחורה בבכורות אע"פ שמותר למוכרן על דרך שביארנו.
והנה הרמב"ם רגיל שכאשר אומר דין אומר בצמוד את הלימוד שממנו לומדים, ולמה כאשר כותב את הדין שאין פודים פ"ח בבהמת שביעית לא כותב כלל את הטעם: "לאכלה ולא לסחורה"?.
ואילו כאשר כותב את הדין שבהמת שביעית פטורה מן הבכורה אמנם כותב את הסיבה, אולם אינו כותב "לאכלה ולא לשריפה", כדברי הגמ'. אלא כותב "לאכלה ולא לסחורה"?.
עוד צריך להבין. שכתוב הן בגמ', והן מובא ברמב"ם להלכה, שאין פודים ודאי פ"ח בשה שביעית, אולם פודים ספק פ"ח. והרי הסיבה שחייבים לפדות ספק פטר חמור, הוא כדי להסיר ממנו את הספק איסור הנאה. שזה לא עניין ממוני כמו בבכור אדם שהפדיון לא מוריד ממנו קדושה כל שהיא, אלא רק יש לו חיוב ממוני לכהן. ולכן אם הבכור אדם הוא ספק הרי אינו חייב לתת לכהן חמישה סלעים. ואינו פודה אותו כלל. אולם בפטר חמור הרי בלא פדיון הוא אסור בהנאה וספק פטר חמור הוא ספק איסור הנאה. ולכן צריך לפדותו מספק, למרות שאינו חייב לתת את השה לכהן.
אולם ממה נפשך. אם הספק פטר חמור הוא בכור, הרי אין פודים אותו בשה של שביעית ואם אינו בכור לא צריך לפדותו. וא"כ למה פודים את הספק פטר חמור בשה שביעית?.
אולם ביותר קשה עצם דברי הרמב"ם שכתב: "ואם תהיה חייבת בבכורה, הרי זה משתכר בבכור, שהרי יצא מתורת פירות שביעית". אין מובן למילים הללו.
אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ"ק דבכורות (דף י"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ"ל. והראב"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. ומ"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה:
הרב מקובר ,בוקר טוב , דבריך נפלאים, כמה הערות ,מכופיא,
אתרוג של שותפין אין יוצא בו יד חובתו ,רמבם פרק ח דלולב יא, ואילו אתרוג של שביעית יוצא בו ,?
הרמבם על לוקח בהמה מפירות שביעית,אילו היה עוצר במלים שפטורה מבכורה מלאכלה ולא לסחורה ,היה אפשר להכניס דבריך שזה הסימן לחסרון בעלות ,אבל הרי ממשיך שהחיוב בכור אם היה חייב היה מתנגש עם איסור סחורה ולכן פטור,?
נשלח ב-30/11/2011 12:07
ביליצר בקר טוב
1.יש הבדל מהותי בין חסרון בעלות לחיוב בכורה, לחסרון בעלות לגבי אתרוג שביעית, לגבי חיוב בבכורה צריך בעלות מלאה, החסרון אינו בכך שיש בעלים נוספים, אלא צריך בעלות מלאה שלו, יש לכך ראיה מדברי הרמב"ם הכותב כי כהן שמכר בהמה בדמים ללא משיכה, לא יאכילנה כרשיני תרומה. למרות שדמים לא קונים בבהמה אלא משיכה קונה. אולם מאחר ואינו יכול למוכרה לאחר בלא קבלת "מי שפרע", הרי יש כאן חסרון בבעלותו המלאה, ולכן לא יאכילנה כרשיני תרומה לפני שקיבל מי שפרע.
ההחסרון באתרוג של שותפים הוא כי מאחר ויש שותף לאתרוג הרי אין לו בעלות מלאה עליו, וחסר ב"לכם" שמחייב בעלות מלאה. אולם כאשר בעלותו היא מלאה על מה שיכול להשתמש ואין כאן לאחר זכות בו, הרי אין חסרות של "לכם", והראיה שהרי כל אתרוג ביו"ט ראשון של סוכות הוא מוקצה למצוותו, ואינו יכול להשתמש בו לדברים אחרים, הרי יש לו חסרון בבעלות לשימושים אחרים, ובכ"ז היות וכל השימושים המותרים הם בבעלותו המלאה אין כאן חסרון של "לכם". כ"כ הגמ' אומרת שאתרוג של טבל לא יוצא י"ח מאחר ואין לו בו היתר אכילה, ולכאורה למה לא יפסל למצווה בגלל שאין לו בעלות מלאה שהרי חייב להפריש ממנו תרומות ומעשרות, אלא רואים שפסול "לכם" אוסר רק כאשר יש בעלות נוספת,
2.להמשך דברי הרמב"ם אין הסבר מובן אחר מלבד ההסבר שכתבתי, שהרי כותב הרמב"ם :
"ואם תהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית,וכבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה וכן ביארנו בתרומות שאסור לעשות סחורה בתרומות. וכן אסור לעשות סחורה בבכורות אע"פ שמותר למוכרן על דרך שביארנו".
לכאורה אין מובן למילים, שאם הבהמה תהיה חייבת בבכורה, הרי הוא משתכר בפירות שביעית, ודברים אלו לא ברורים, מה הוא יכול לעשות, ומה הקשר בין איסור שחל עליו לסחור בפירות שביעית לכך שולד בהמת שביעית הוא בכור. אלא מוכרחים להסביר בכוונת דברי הרמב"ם, שהוא מדבר על איסור הרבעה של בהמת שביעית שזה יוצר ולד בכור והבעלות עליו עוברת לכהן, בלא שנתפסת תמורה לקדושת שביעית שבו על כסף או דבר מאכל אחר.
נשלח ב-30/11/2011 13:28
אתייחס בעזרת ה יותר מאוחר, רק אתחיל,שחמורהשותפין חייבת בבכורה ולא מדין ששניהם חייבין שהרי מיעטו עובד כוכבים מפסוק,ואם היה השותף כהן עדיין חייב בבכורה למרות שאינו בבעלותו המלאה והכהן פטור.
נשלח ב-30/11/2011 13:37
בשונה מבהמת שותפים ששם כל הבעלות חייבת בבכורה, בהמת שביעית, יש בה שותפות של קדושת שביעית, שמהותה כהקדש, שזו הסיבה ששביעית תופסת דמיה, ושותפות זו פוטרת מהבכורה.
נשלח ב-30/11/2011 18:43
ביליצר כתב:
אתייחס בעזרת ה יותר מאוחר,
רק אתחיל,שחמורהשותפין חייבת בבכורה ולא מדין ששניהם חייבין שהרי מיעטו עובד כוכבים מפסוק,ואם היה השותף כהן עדיין חייב בבכורה למרות שאינו בבעלותו המלאה והכהן פטור.
גם בשותף כהן הוא חייב ,ורק חצי בעלות חייבת בבכורה.
נשלח ב-30/11/2011 21:03
הכל חייבים בבכורה כהנים לויים וישראלים.
נשלח ב-30/11/2011 21:08
חוץ מפדיון הבן ו פ ט ר ח מ ו ר
נשלח ב-30/11/2011 21:09
ועדיין צריך בדיקה, לשאר הדברים יותר מאוחר בעה,
נשלח ב-30/11/2011 21:49
בכור אדם אין קדושה או איסור בבכור, יש רק דין פדיה לתת לכהן 5 סלעים וזה מדין מתנות כהונה כמו זרוע לחיים וקיבה. והכהן ולוי פטורים מפידיון הבן
פטר חמור יש פטור לכהן ולוי מהיקש לבכור אדם, ודינם לגבי שותפות כדין שותף נכרי שפוטר.
נשלח ב-30/11/2011 22:42
מהיכי תיתי להשוותו לעכום ,בעכום יש פסוק מיוחד הקדשתי לי כל בכור בישראל ,וכך למד הרמבם,
ועוד ,הרי רב יהודה מחייב גם בשותפות של עכום ,ובשביעת אינו מחייב ,
לגבי טבל אין הגמרא מדברת אלא בערלה ,ובפירוש המשניות הגדיר את פסולו שאינו יוצא כי אינו בגדר פרי כלל,, וגם אם היה נפסל מדין שותפות היה נפסל רק ביום הראשון , ואכן התוס סברו בדה אתיא שם דאינו יוצא כי יש לכהן וללוי חלק בו,
נשלח ב-30/11/2011 23:13
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכא סעיף כ
שותפות העובד כוכבים, פוטר בו. וכל דיני שותפות העובד כוכבים בטהורה, כן דינו בטמאה, אלא שאסור להשתתף עמו כדי להפקיע קדושתו, כיון שאפשר בפדיה או בעריפה.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכא סעיף כא
שותפות כהן או לוי, פוטר בו.
מה קשור ר' יהודה שאינו פוטר שותפות עכו"ם לפטור בהמת שביעית
הרמב"ם כותב גם טבל, והטעם הוא היתר אכילה
נשלח ב-1/12/2011 00:38
ולא בכדי אין הרמבם מזכיר דין זה אלא אדרבה,בפד הא כתב שבהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך א ל א למעט שותפות הנכרי,
לפי רב יהודה הרי אין בעיה של בעלות בלעדית ויתחייב בשביעית.
הרמבם גם כותב טבל,ומגדיר בפ,המ שאינו פרי,וכפי שכתבתי , וחזרה קושיא לדו,
נשלח ב-1/12/2011 08:00
בפ"ד מהלכות בכורות מדבר הרמב"ם על בכור בהמה טהורה, בכור בהמת כהן קדוש קדושת קרבן כמו בכור בהמת ישראל, ובכור כהן מוקרב למזבח, ולכן לא פוטרת שותפות כהן בכור ישראל. שותפות נכרי בבהמה לא חלה קדושת קרבן על ולדה כלל, מהפסוק "בקרך וצאנך" בכור בהמה טמאה, אינו קדוש קדושת הגוף, יש מ"ע של פדיתו בשה ונתינתו לכהן, כהנים ולויים פטורים מלימוד מפדיית הבכורים במדבר, ואילו נכרי פטור מכל המצוות ולא נצטוה לפדותו. שותפות בעלים פטורים בחמור, פוטרת את השותף הישראל ממצוות פדיה או עריפה.
הרמב"ם בפיה"מ מסביר כי אתרוג דמאי כשר לב"ה כי יכול להפקיר נכסיו ולהיות עני ולאכול דמאי, ולכן הפרי עצמו נחשב שיש בו היתר אכילה. וברור מדבריו שאתרוג טבל פסול כי אין בו היתר אכילה
נשלח ב-1/12/2011 08:52
הרמבם לא חילק את הדינים ,את הדין של שותפות בפטר חמור לומדים מבקרך וצאנך,עד שתוס ב עא דה והמשתתף ,הקשו למה לי קרא,
הרמבם ביד החזקה מביא את אותו דין, אולם בפירוש המשניות מגדיר הרמבם שמה שאינו ראוי לאכילה מאבדמשם הפרי ולא מדין לכם,עיין שם ודמאי מתיר כי יש עצה של צד היתר.
נשלח ב-1/12/2011 10:19
בא נעשה סדר בדברים
בבכור בהמה טהורה חייבים כהנים לויים וישראלים, וכן שותפות ביניהם
בבכור בהמה טמאה. כהנים ולויים פטורים מהפסוק: "את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה" כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה. ולכן גם שותפות איתם פטורה
שותפות עכו"ם בין בבכור בין בפ"ח פוטר מהלימוד "פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה" עד שיהיה הכל בישראל.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יבהלכה יד
כהנים ולוים פטורין מפטר חמור שנאמר בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, והפטור מבכור אדם פטור מבכור בהמה טמאה.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה טו
הלוקח עובר חמורו של עכו"ם או המוכר עובר חמורו לעכו"ם אע"פ שאינו רשאי ה"ז פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה, היה העכו"ם שותף באם או בבכור אפילו לא היה לו אלא אחד מאלף בו הרי זה פטור, היה לו בו או באמו אבר אחד כגון ידו או רגלו אפילו אזנו כל שאילו יחתך יהיה בעל מום ה"ז פטור מן הבכורה, ואם כשיחתך חלק העכו"ם לא יהיה בעל מום למזבח הרי זה חייב, וכן המקבל חמור מן העכו"ם להיות מטפל בה והולד ביניהם או עכו"ם שקיבל מישראל הכל פטור מן הבכורה שנאמר פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה עד שיהיה הכל בישראל.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ד הלכה ב
הלוקח עובר פרתו של נכרי, או המוכר עובר פרתו לנכרי, אע"פ שאינו רשאי הרי זה פטור מן הבכורה ואין קונסין אותו על דבר זה.
רמב"ם על משנה מסכת סוכה פרק ג משנה ה
והתירו בית הלל אתרוג של דמאי, מפני שהדמאי נאכל לעניים כמו שנתבאר במקומו, ואם רצה יקדיש נכסיו ויהיה עני ויותר לו לאכול אתרוג זה של דמאי, וכיון שיש אפשרות שעל ידה יהא ראוי לו לאכילה מותר לו לברך עליו.
איפה אתה רואה שהרמב"ם כותב שבטבל הוא מאבד שם פרי?.
