לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

תורה ודעת,

בזמנו פתחתי אשכול בשם הפרדוקס העצכחי.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2886540&forum_id=1364.

אני מעתיק כאן את הודעת הפתיחה.

אנו מכירים, עקרונית, שלש תפיסות אמוניות ראשיות ביחס ליהדות בפרט ולדת בכלל.

התפיסה האורתודוקסית גורסת כי הימצאות האל היא מוכחת ומוכרחת מתוך המציאות. אלוהים התגלה במעמד הר סיני ונתן את התורה. התורה נצחית ואינה נתונה לשינויים.

התפיסה הרפורמית ואינני מתכון לתנועה הרפורמית שאת משנתה אינני מכיר כלל, מקבלת את הדת כדרך לחיים טובים יותר וככזאת עליה להתעדכן לפי רוח ותפיסת הזמן.

הדרך השלישית היא המתיימרת להציג דת פילוסופית. מטעמי נוחות אכנה זאת התפיסה העצכחיות. היא מנסה לגשר בין ההבנה שהעניינים הרבה יותר מורכבים, לבין הרצון או ההכרה כי מסיבה כלשהי כן חשוב לשמור על בסיס המסגרת הדתית ולנסות לפרשה באופן רציונלי.

לכאורה תפיסה זו עדיפה על התפיסה האורתודוקסית, אך רק לכאורה. באופן פרדוקסלי, התפיסה האורתודוקסית, למרות כל מגרעותיה היא הרבה יותר עקבית ובעיקר ישרה וכנה.

התפיסה האורתודוקסית מקבלת הנחות יסוד אשר מבחינתה כל השיח מתנהל בכפוף להן. אפשר ללעוג לתמימותה של התפיסה, ניתן לערער על תקפותה, אי אפשר לטעון כי אינה עקבית או אינה כנה עד הסוף.

ברגע שמקבלים כי אנו לא יכולים להבין הכול ויש כל מיני כוחות ומצבים שהם למעלה מהשגתנו הרי לנו תשובה לכל שאלה ופתרון לכל בעיה. אין אתנו יודע עד מה. ילדותי? אולי. אבל, עקבי, ישר וכנה.

התפיסה הרפורמית, אין בה כלל סתירות. כל מונח "בעייתי" נידון למחיקה. בוחרים רק את הטוב והמועיל.

למרבה הפרדוקס, התפיסה העצכחית המתיימרת להיות שלימה יותר, הגיונית יותר ומבוססת יותר, סובלת מהכי הרבה סתירות פנימיות וכשלים לוגיים. דווקא אלו המתיימרים לבנות תמונת עולם לוגית וסבירה, נתקלים בכל כך הרבה מוקשים ברעיונות ובמצוות שאינם רוצים/מסוגלים לוותר עליהם, ומשום כך עליהם להשתמש בטיעונים על גבול המניפולציה, כדי לבסס את תפיסתם.

אסתפק בשתי דוגמאות. א. "השקרים הקדושים". ב. הקביעה השרירותית על מה דנים ועל מה לא. מה נחשב אמונת הבל ולמה מתייחסים כאל אמונה טהורה. בשורה התחתונה, חסידי התפיסה אומרים לא מעט דברי טעם, אך תמיד יעצרו בנקודה מסוימת אותה הם עצמם קובעים ללא שום קריטריון אובייקטיבי, לפחות כזה שניתן לניסוח באופן ברור.

הנה כי כן, זהו הפרדוקס העצכחי במרעו.

עד כאן.

אם נצרף את דעתה המנוסחת היטב של לומדת, אולי יש לנו דרך רביעית. על פניו דעתה יכולה להיות ענף מפואר בעץ הרפורמים. אני מקווה שכאורתודוקסית מוצהרת, אין בכך משום פגיעה בה.

בכל מקרה, עד כמה שלמדתי מדבריה, אינה שייכת לכת המרמים את עצמם.

ר' לייב מינצברג הוא הכלאה של מאמין פשוט ועצכחניק.

מחד, הוא אולי יכול להתכסות יותר תחת הכסות האורתודוקסית. האמונה בפועל בעניינים כהשגחה ותפילה בקהילתו כמוה כאמונת ההמון (כדי לצחוק על חי רוטל, לא צריך לעיין בתורה ודעת). בהגדרה, הוא כמעט לא עוסק בשאלות היסוד אלא יותר בסידור האמונה המסורתית באופן שיתאים (לעתים בצורה מאולצת) לחשיבה הגיונית, או יותר מדויק, לחשיבה למדנית.

המעלה היא, כאמור, שאם מקבלים את הנחת היסוד, אין צורך לעסוק ברמייה עצמית אינסופית. פתיחותו המחשבתית וצורת חשיבתו הלמדנית מאתגרת במקצת את האפולוגטיקה, אך במידה נסבלת.

מאידך, הוא מייצר את הרושם כאילו הכול פתוח והוא דן גם על שאלות היסוד עד הסוף. ההגדרה האולטימטיבית לדיון עד הסוף היא בעיני, נוכחותה של אופציה ריאלית וממשית כי אין משה ותורתו אמת והצורך לנמק מדוע משה אמת ותורתו אמת. כל מה שפחות מכך יכול לחסות תחת כנפי דת השכונה עד (אי) ביאת גואל צדק. כאן הוא הופך שותף לפרדוקס העצכחי.

כידוע, אין לירוא לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים.

ההגדרה המדוייקת אינה צביעות, כיוון שאין מרמים כאן את הזולת אלא הרמייה היא בעיקר עצמית, למרות שאינה נעדרת רמיית הזולת, הן האורתודוקס (אמא שלי מאמינה פרימיטיבית) והן הספקן (יש לנו תשובות הגיוניות על הכול).

אשאל אותך בקצרה.

יש אלוהים. הוא ברא את העולם.

האם הוא רוצה משהו? מה דעתך על הרעיון שיש לו ים גדול (מים עליונים) עם חול כחול אשר על שפת הים, שמש שבעתיים כאור החמה, מן ושליו, והוא נהנה לראות אותך ואת כל האנשים מתחבטים בשאלה מי ברא אותם ולמה?

לא נראה לך? נניח.

מה הרעיון של המצוות?

בגדול, טוען ר' לייב, כי זה פשוט מה שהכי נכון לעשות.

לגבי בין אדם לחבירו, התורה היא אמנה די פרימיטיבית. במקום לשפצה טלאי על גבי טלאי ולהתפתל פיתול על גבי פיתול, הרבה יותר פשוט לאמץ את עקרונות הליברליזם עם אי אלו תיקונים. מה שלא נאמר על הנאורות, היא פלטפורמה טובה פי כמה מהתורה לתיקונים ולשינויים.

בין אדם למקום, מה זה בכלל? אלוהים רוצה שנגיד לו כמה הוא יפה וחכם ועד כמה שלו הכי גדול משל כולם (מתוך: סידור התפילה)? זה הסיפור?

זה צורך שלנו?

מדוע דווקא בצורה הזאת? כי כך היה פעם נכון לאבות אומתנו? כי "מסוכן" לשנות ועכשיו מיליארד שנה נגדל זקן ופאות כי פעם זה היה יפה (לפי תורת ר' לייב)  וממזר לא יבוא בקהל ה' כי פעם לא היה די אן איי? ויבמה לא תוכל להינשא כי כך היה פעם? והלכות נדה יהיו מבוססים לעולם על מידע שגוי? זה נראה לך רציני?

נסחפתי לטיעון שאני מכנה אותו "פרטים". נדלג על זה.

מה צריך יותר מלקום בבוקר עם תפילה וללכת לישון עם תפילה. אנו יודעים שאנשים ארגנו את כל העניין הזה בגלל כל מיני אמונות שאינם מוכחות (אם אתה סבור שכן עליך לנמק זאת נכונות מעמד הר סיני וכו').

מה בכלל הסיפור של ייחודיותו של עם אחד על כל העמים. מאיפה זה בא. אני יודע שר' לייב מאד מתענג על זה. זה טבעי. אבל כל כך ילדותי.

בענין זה אני מעתיק את מה שכתבתי כאן באשכול בראש עמוד 6.

"והנה מי שקרוב לקו הרי הוא מאמין מכח 'חלק אלוק ממעל' שבו. והם ישראל שנשמתם חלק אלוק ממעל. אך אומות העולם שרויים בחושך החלל הפנוי ומהם מאמינים בהגיון ומהם כופרים.

הפילוסופים היוונים לא יכלו לקבל שהם ניצבים בקו אחרי עם ישראל , ומחמת גאוותם העדיפו לקבל את ההנחה שהבריאה היא חלל הפנוי לגמרי מאלוקות ח"ו".

ענוים, ענוים, הגיע זמן גאולתכם...

תורה ודעת,

תגיד משהו משמעותי שיכול לדבר אל אדם שפוי המנסה לבדוק ולגשש את דרכו בעולם.

ראשית, גם אני חושבת שהפניה למקסמן אינה ראויה, ואגב - הוא נחשב לנבון מאד גם כשהוא מדבר ולא מחריש.אין החי יכול להכחיש את החי, כולנו לומדים ממנו המון.

אז שיפסיק להציק בענין רבנים וחברים של אחרים אם יש לו דעות אישיות על מישהו שישמור את זה לעצמו, ממתי פורום בעניני מחשבה נהיה פורום להכפשת ולהעלבת אנשים. ועכשיו הוא גורר כבר בקטנוניתו את הרה"ג השלישי רבינו חיים מן ההר שליט"א לדברי הבליו, הרה"ג ר' חיים למרות שפירש מקהילתינו בגלל הכרת הטוב להרה"ג מ. ה. , הוא אהוב ונחמד כפי שהיה חסיד ועניו במעשיו ופיקח נורא בהנהגותיו, ובקי וחריף ומבין בכל הענינים. וגם הרה"ג מ. ה. גם גדול מאוד בחכמה ובינה ומעשים, וכל המחלוקת הזו סופה ליבטל במהרה, כי פרצה מחמת טעותים בשעת הלחץ, וכבר עתה ב"ה החילה ההתקרבות בין הצדדים, ובמהרה תכלה המחלוקת, והאמת והשלום אהבו.)

ולעניננו, האמן לי, תורה ודעת, שנאי יודעת כמוך מה זה 'מוגבל' ומה זה 'לא מוגבל', במידה שאפשר לדעת. כל שכתבת פה הבנו כבר קודם. הרי זה בדיוק מה שהסברתי לך בשם 'יתכן' בעיבוד קל שלי. ולא זוכרת איפה השאכול הזה, שאל אותו, אולי ידע. שאם אנו רואים בריאה ושואלים בהגיון: מי ברא כל אלה, בדיוק אותו דבר יכולים להבין, קצת, שיש לה בורא שהוא מעליה ולשאול: איך זה יתכן? זו אותה שאלה, אתה לא רואה את זה? אני נדהמתי ממש כשקראתי זאת, וזו היתה לי צלילה במים פותחי ראש  שהענמיקה ראייתי.

כבר הסברתי לך בתגובה הקודמת, שאנחנו באמת לא מבינים כלום במה שקורה אפילו לא בעולם  הזה, כי מה אנחנו מבינים? שיש חומר שאנחנו ממששים אותו או רואים אותו, חוץ מהרגשת חושינו בראיה ומישוש והבנה מסוימת שיש מציאות בגדרי המישוש והראיה, אין לנו יותר השגה במהות ועצמות החומר, אנחנו לא באמת מבינים מה הממשות שלו, וכן על דרך זה בכל דבר, אנחנו רק מבינים מה שאנחנו יכולים להבין בחושינו, וזה מעט מאוד. (וכבר האריך בזה הרמב"ם במו"נ, נמצא באחד המאמרים, אחפשו אח"כ)  א"כ נעשה עכשיו חשבון, אנחנו מוצאים עולם עם כך וכך פרטים שלכל אחד יש הגדרים והגבולים שלו, אז העולם מראה שלא הוא סיבת עצמו, כי יש לו דבר המגבילו למה שהוא,  ואם היה מחויב המציאות היה בבלי קץ ובבלי תכלית, כי היה הוא המציאות המוחלטת שאין בה תפיסה גבולית כלל, וא"כ יוצא לנו מהבריאה שיש לה ממציא אותה בגבולותיה, עכשיו הבורא והממציא הזה ע"כ שהוא בבלי תכלית ואין בו שום תפיסה, כי כן הוא עניין מה שהוא המציאות האמיתית בהחלט, שהיא מציאות גמורה בלא שום גדרים. וזה הוכחה על עניין בורא שאינו מוגבל שהוא ראשית הסיבות להכל.
עכשיו, את שואלת אבל אין לנו בו שום תפיסה.  התשובה היא שאין לנו בשום דבר תפיסה יותר מתפיסת חושינו המוגבלת בגדריה, כי התפיסה שלנו מוגבלת אפילו למה שאנחנו חושבים שתופסים בה (במאמר שאחפש ואביא, יש הרבה מהרמב"ם במו"נ בענין תפיסת האדם שמוגבלת לחושיו, ושהוא משיג רק לפי כשרון חושיו ולא למעלה מהם)

אפילו לומר על זמן ומקום שהם בבלי קץ וסוף, הם מילים בעלמא כי אי אפשר לאדם להקיף דבר בלי גבולות, ואעפ"כ אנחנו מבינים שייתכן שיהיה עולם נמצא בזמן ומקום בלי סוף, הרי שאפשר דבר שהוא נמצא ואין שכל האדם תופסו, אז מה לנו שנבקש להבין בסיבה העליונה של הבריאה המוגבלת מה הוא ומה עצמותו.
וא"כ שאפילו במה שבעוה"ז אין לנו יותר מתפיסה מסוימת ומוגבלת, מה לנו שנרצה לתפוס בבורא שהוא באמת בכוח בלתי מוגבל (ואפילו כוח בלתי מוגבל כבר הוא מילים שאין לומר בו שהרי 'כוח' הוא גם משהו המוגבל למה שהוא, אלא זה לסבר את אזנינו, ויש במאמר גם מספרי הרמח"ל בזה) ועליו אין להקשות כלום, כי הוא נמצא בלי שום אפשרות של מין האנושי להבין ולהשיג בבלי גבול.



 ולא ערערה אמונתי.

אולי תסבירי איך? כיצד את שומעת דברים שלא חשבת עליהם מעולם ואת רואה שהם מההגיון ושהם סותרים את סברת אמונתך ואעפ"כ את ממשיכה להאמין. ואולי 'אור הנשמה' שאת מעידה עליו הוא דמיון בעלמא?


ואם אומר שמשום שכלי המוגבל, אני מבינה שיש שלושה בוראים? אחד לשמים ואחד לארץ ואחד לאוויר שביניהם? אולי בורא לגברים ובורא לנשים, ברוח ימים אלו? בורא לגויים ובורא ליהודים? בורא מעניש ובורא משלם שכר? בורא לחורף ובורא לקיץ? בורא לאהבה ובורא לדקדקנות?  ואם אומר שבגלל תפיסתי המוגבלת אני מבינה שאין לי כל הבנה במציאות לא מוגבלת, ולכן אינני יודעת אם יש בורא לא מוגבל או אין, כי באמת איני מבינה בזה? איני מבינה מה פרוש קודם לכל ואחר הכל, ולכן אין לי בזה דעות ולא א מונה פשוטה ולא מורכבת? לא של אמי היקרה ע"ה ולא של מו"ר שליט"א?

בסדר, את שואלת שאלות נבונות מאוד, מי יימר שהבורא אחד הוא אולי הם כמנין הברואים ולכל מין ברוא יש בורא אחד. שאלה יפה מאוד. אבל התשובה כנ"ל שהרי כל בורא פרטי, כלומר של דבר אחד ושיש עוד בורא מוחלט חוץ ממנו, הרי אותו בורא הוא כבר מוגבל למה שהוא, ולא למה שחברו, ושוב בורא שהוא מוגבל הוא ברוא ולא בורא, ועל כרחך שהבורא הוא בלי גבול ובלי תכלית ומוכרח שהוא יחידי, שרק יחידי שאין זולתו הוא מתאים להיות בבלי סוף והגבלה. ונמצא תשובתך לייחודו.

אם לא ברור לי איך בוראים פרח אחד,

אני לא בא לומר איך בוראים, כי אני אפילו לא יודע מה נקרא ברוא, כלומר מה עצמותו, כל מה שאנחנו יודעים שיש סביבינו (ואנחנו בעצמינו) מציאויות מוגבלות, וע"כ שאינם סיבת עצמם וע"כ שהם ברואים, ומעידים שיש להם בורא, ובורא שהוא תחילת וסיבת הסיבות מחויב להיות, בבלי תכלית ומחויב המציאות.

ואכן לא ברור לי, מה ההבדל בין לומר 'מסתורין וחידה איך הוא נוצר 'לבין לומר 'משהו מסתורי וחידה שאין לי תפיסה בו-ברא אותו'?

מה הבעיה לומר שיש דבר אע"פ שאני לא מבינה אותו, את כל תורות החכם איינשטיין את מבינה? ואעפ"כ נהרגו כבר רבבות רבות מהסודות של הבריאה שהוא גילה אע"פ שאנחנו לא מבינים אותם. (וגם ידוע שהיום יש תורה מחודשת 'תורת הקונטיים' שאפילו החכם איינשטיין נתנגד לה בתחילה, והיום כבר מקבלים אותה הרבה הרבה חכמים, ואע"פ שקראתי כמה פעמים מחכמי הטבע שהם מודים שהיא סותרת עצמה מיניה וביה וכולה תורת של 'מציאות דסתרי ההדדי' והיא מקפת את כל הבריאה ואת כל החלקים הקטנים ביותר שבאטום, והיא מתקבלת כאמת לגודל הפתרונות שהיא מביאה לתמיהות שבטבע, הרי שלא כל מה שאין מבינים מה הוא ואיך הוא, אינו נמצא) אנחנו לא מחפשים להבין מהו הבורא, אנחנו רק מחפשים ראייה שכליית והגיוניית שמחויב למציאות הבריאה ולחוקיה מישהו שימציאם, יהיה מה שיהיה, אלא שהוא מוכרח להיות בלי גבול כלל אמת שאין כמוהו. אחר שיש לנו סיבה לומר שיש כזה בורא, אין טענה שאנחנו לא משיגים בו כלום, כמו שאחר שיש סיבה שיש חומר (לפי ראות עינינו וחושינו) אין טענה שאין אנו משיגים את מהות ועצמות החומר ( נכון שעדיין יש לחלק כי החומר הוא ראיה מן החוש, והבורא הוא ראיה מן ההגיון אבל במה שאין תופשים מהותם, אין כאן טענה).

זו אמונה פשוטה וזו כפירה? זה הגיוני?


כבר כתבתי למעלה, שאולי היה מקום לטעון 'בהדי כבשי דעלמא למה לנו' ואולי יש איזה פתרון למה שיש המציאות שהוא לא בהשגתינו (ואפילו לא לומר שיש בורא) אבל על זה באה המסורת ומגדת לנו מפי חכמים ונבונים ונביאים וצדיקים (שאין סיבה לומר שכולם שיקרו ובדו מליבם תורה ודת שלימה) שיש לנו מישהו שהוא בורא שמים וארץ וחוקיהם, אז למה לא נקבלה, ונאמר שכל הדורות משקרים וממציאים איש בשם השני, בשעה שהבריאה עצמה מבקשת פותר לה. יש כאן שאלה הגיונית ויש כאן תשובה מתקבלת, למה שלא נצרפם לאמונה.

עדיין אני חושבת שטוב ללכת עם תפיסת הבורא כדי לצעוד הלאה, כדי להסתכל עליה ושהיא תתעצם בנו, אבל חשוב להבין קודם את זה כדי לא להאמין בתפיסה ילדותית  שיושב שם רב עם זקן לבן ומשחק איתנו ושופט אותנו ורודה בנו ומעניש אותנו ושולח אותנו לתאי הגאזים ומחייב אחר כך לומר שהוא טוב ורחמן ואם טועים ואומרים זאת לא בין המלה המתאימה למלה המתאימה-אז ניצלים בגיהנום. זו לא אמונה, בעיני. זו איוולת.

מזמן כבר זנחנו את האמונה הילדותית הזאת, שהיא אמונת רשעים החושבים שהבורא רשע ועריץ להעניש את ברואיו. אבל גם עזבנו יחד עם זאת את האמונה שהבורא הוא זקנה רחמנית שרוצה מאוד להיטב לברואיה, דרך מסלול העולם הזה שאין קץ לסבלותיו, שהיא גם אמונה תמימה. אין לנו שום אמונה הנובעת מההרגשים, אמונתינו יכולה להיות רק מההגיון הפשוט. ובהגיון הפשוט הבורא הוא בבלי תכלית, וגם אין לו שום הרגשים לא של רוע ולא של טוב. ואת צריכה להסביר מה מקור אמונתך.
טרם שמעתי ממך מהו 'אור הנשמה' שהוא הסמך הגדול לאמונתך.

ובאמת איך את מסבירה את 'תאי הגזים' ואת כל הנוראות והזוועות שבעולם, את היית בוראת כזה עולם??
מה מחזיק את אמונתך עם כובד שאלות כזה?

ולשאלה האחרת שנשאלתי - תפיסת אולוקות זה מה זה השם, מי זה, מה הוא לא, האם הוא מתענין בנו, מה הוא רוצה מאיתנו, האם המצוות בשבילו או בשבילנו, האם הוא כוח או טבע או אבא או מה, וכל זה תחת ההגבלה שהבנתנו בו היא בקושי גרוד של הפלא הגדול העצום והמסתורין, ודבקותנו בו היא לא דרך הבנת מהותו אלא בדרכים אחרות שעליהן נדבר כשאהיה פחות עסוקה.

מחכה כבר בכליון עיניים, להבין שיטתך. כי אני מוצא שכל דברייך מאוזנים ומשכילים, ואת העניין הזה של אמונתך מן הנשמה, איני מבין כלל.

בטח שללכת בדרכיו זה להיות רחום ומאיר פנים ולא לתקוף בפורום, גם לא את מי שהעליב קצת את מו"ר. לא נורא, אם מו"ר איש גדול, לא אכפת לו שאומרים עליו כך.

אז מה איכפת שאומרים על מקסמן דברים שהם פחותים ממה שהוא אמר על מו"ר ועל חברי.


להשם לא אכפת מה שאומרים עליו, ככה הרגשתי אומרת. הוא נושא הכל. בחלק האלוקי שבנו אנו מתגברים על עלבון.

אז למה המצוות היותר גדולות ביהדות היא, שנעבדו ונייחדו, ונכבדו ונאהב אותו ונירא אותו. מה איכפת לו אם כופרים בו או לא מתייחסים אליו. ולמה כל חרון אף במקרא הוא על ע"ז, מה איכפת לו אם מעדיפים (בטעות או אפילו במתכוון) מישהו אחר עליו,?? איך את מסבירה את כל עניין המצוות? מי צריך להם הוא או אנחנו? הוא, בשביל מה , האם הוא חסר משהו? אנחנו, בשביל מה, מה חסר לנו בלי המצוות?

החלק האלוקי שבנו??

מה את לא לגמרי ברואה, יש בך חלקים מהבורא?? את לא חושבת שזה גובל בע"ז??

 (לייתכן)

[הערת ביניים:

חבר'ה, אנחנו מתענגים על הויכוחים שלכם! החייתם את ימי הביניים ממש, שאפו!

במיוחד השיחה הפיוטית והמרגשת של 'תורה ודעת' (ברוך מי שהמציא אותו) עם 'לומדת', הזכירה לי את ויכוח השכל והנשמה של רמח"ל (בדעת תבונות או מה), כי הוא פונה אליה כל הזמן: אני מחכה כבר בכליון עיניים שתאירי בדברייך... אני מתחנן אלייך שתשכילי אותי...

תודה תודה המשיכו כך, זה באמת יפה ומענג יותר מכל עיתון או שטות אחרת ברשת, לאנתרופולוג שכמוני בכל אופן.
(בלי שום ציניות)]

תוקן על ידי אנטיכריסטו ב- 02/01/2012 00:03:46

ליהיאור, ערכתי לך תשובה ארוכה, ובעוונותי הכל מחק המחשב, והיות ואין לי כבר כוח עכשיו לערוך שוב, אסתפק בלשאול ממך כיצד האינטואיציה מלמדת ידיעות אמת לאדם, כי בשלמה מה שאדם רואה, נכנסת לו תמונת הדבר שאותו רואה ע"י האור, או מה שהוא שומע נכנס לו ע"י הקול, וכן כל מה שמבין מעניני העולם בהקשיים והגיוניות הוא בדרך (שגם זה צריך להבין איך הם דרכי השכל בענייני היקש ודרכי ההגיון, אבל לעת עתה אנו מסתפקים לומר שכך הוא) אבל איך יש חוש המודיע לאדם ידיעות אמת כגון מציאות הבורא, איך חוש זה פועל.
ועוד שאלה מנין לך שיש חוש זה? הרי ע"ז אנו דנים אם הידיעה האינטאיציית שיש בורא היא אמיתית? היש לך דוגמא לאיזה דבר שאדם התאמת לו באינטואיציה (מבלי שהדבר הזה הוא תערובות סברות שכבר היו ידיעותם בשכלו ורק שכלו חישבם במהירות).

ומי זה דקראט, ומה הוא חידש בעניין ה'אני' (שאני גם בזה לא מבין מי הוא אני ומי הוא הנפש ומי היא הנשמה, והם באמת שלושתם אינם אלא שמות של אותו דבר, יש לך איזה ידיעות בזה?) ומה קשור ה'אני' לאלוקות, האי אפשא לזה בלא זה.

(האם בדקת הדברי חיים, ומה אתה אומר ע"ז?)