לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

זה פשוט לקוח כלשונו מכאן:

http://www.mindbody.co.il/main/documents/hid

תורה ודעת
וכל מי שמכיר

האם ר"ל מינצברג מכיר את תורת הרב קוק? איך יחסו אליה ואל הרב קוק עצמו?

ולתורה ודעת - כמו שאמרתי, תמו יכולות ההסבר שלי.

ההסברים שלך הם מצוינים וברורים ומובנים למאוד. אבל הם לא עונים על שאלות הבירור שלי, אני שואל ממך שאלה פשוטה, מאחר שהנושא שלנו הוא -האם יש בורא לבריאה, או אולי הבריאה היא סיבת עצמה( כלומר שהמציאות לעןלם הייתה, בצורה כלשהיא שממנה התפתח העולם כפי שהיא בצורתו), או אולי בכלל יש איזה הסבר אחר למציאות העולם, שאיננו תחת תפיסתינו כלל. התשובה לשאלה זו צריך שיהיה תשובה של אמת נכונה. עכשיו את אומרת התשובה היא -שיש בורא. ואני שואל ממך מנין זאת לך, אולי אין בורא (וכאחד משתי האפשרויות השניות שהזכרתי), ואת עונה אבל כך אני מרגשת. ונשמתי מכרת שיש בורא. ואני מבקש על הרגשה זו איזה סברא שתאמת אותה או איזה הסבר שיסביר איך הרגשה יודעת העובדות אמת, או מי אמר לך שאין סברתך מטעתך והיא תוצאת איזה דברים שכבר שמעת מעולם, שהפכו אצלך להרגש (מאחר שוודאי אם יש בורא, ואם סוברים שהוא מיטיב, אז נרגש כלפיו הכרת הטוב. וגם נרגש כלפיו קרבה מאחר שהוא כזה בעל היכולת ונורא בחכמה וגבורה, וגם נרגש אליו קרבה מפאת הרצון להשתכר ממנו ולא ליענש על ידו, ועוד הרגשים) ומי מאמת לך שהאינטואיציה שלך, היא לא דמיון ורצון עצמיי שלך.
ועל זה עוד לא ענית תשובה ניכוחה, אלא את ממשכת לומר, כך אני מרגשת ואיני צריכה לראיות על אמיתות מה שאני מרגשת.
כן, יש לי אינטואיציה מפותחת ב"ה, (לא רוח הקודש) ונעזרתי בה רבות בחיי,

נעזרת בדברים שלא היה לך כל מושג בהם מה היא האמת, והאינטואיציה שלך ניבאה האמת תמיד בלא לטעות? ואם פעם אחת או כמה פעמים כשלה האינטואיציה מי יימר לך שעכשיו אינו עוד פעם של כשלון האינטואיציה?


ונשמתי חלק אלוק ממעל, חוץ משכלי

מה היא הנשמה? היא דבר נפרד ונוסף מהכוח השכליי?, הנשמה לא חושבת וסוברת? אז מה מהות הידיעות שבה, לא שכליות?. מנין ידיעותעה? ואם היא כן חושבת הרי נמצא שיש לכל אדם שתי שכלים האחד ההגיוני והאחד הלא הגיוני אלא שהוא יודע מעצמו.
האם אני מבין נכון את עניין הנשמה לסברתך?

, והיא מלמדת אותי ולא רק שכלי, ואני מקשיבה לה לפעמים ומשתדלת להתחבר דרכה לאיכויות אלוקיות, לאור אלוקי, שזה עיקר הענין האלוקי בעיני,

אבל על זה אנו דנים אם בכלל יש עניין אלוקי. אז איך תאמרי שיש עניין אלוקי והוא המקור לגילוי האמת האלוקיית. זה הנחת המבוקש ממש.

נשמה אינה שכל, ואלוקי בי ומעלי, והשמים בתורתו ובי. וענין המוגבל והלא מוגבל-הבנתי וזה לא מדבר אלי.

אם הבנת, למה לא ידבר עלייך? וכי האינטואיציה יותר גוברת מעניין שכלי?

מסתכלת על העולם ועל הבורא בדרך אחרת. זו נראית לי עדשה צרה ומוגבלת מאד בעצמה. את ההגבלות שתארת בגלל החלוקה אפשר בקלות לומר על הבורא עם י"ג מידותיו ועם אלף ראיות יותר טובות מהתנך לכאורה להגבלותיו, למה שאתה קורה הגבלות. (איך שכנע משה את ה' לסלוח? שלא יאמרו: מבלי יכולת וכו. זה מה מפחיד את הכל יכול והלא מוגבל? שיאמרו שאינו יכול? דוגמה אחת ממליון.)

הכל היה ביחס למשה, ולא ביחס לאינסוף ב"ה שהוא לא ברוגז ולא בסליחה,שהם טבעיים אנושיים, הנעשה אלוקינו בטבעינו ורגזינו ופיוסינו?? הכל הוא כביכול בעניני בשר ודם.


נשאר לדבר קצת על למה לקבל המסורת, למה ברית והרג מחלל שבת כמו שנשאלתי אתמול,
ועל עוד כמה נושאים,
וזה יהיה פעם אחרת.

אני חושב שכל הדברים האלו הם רק פארות ופרטים קטנים של העניין הגדול והאמיתי, עיקר הבנין ויסדותיו. שהוא היש ה'  אם אין, ומנין. ומה מהותו הכטבע האנוש הוא אלא שהוא יותר ישר, או שאינו בתפיסתינו כלל. כי אם אין ה'. כל שאלות החוקת התורה הם מתורצים שהיא רק חוקה קדומה של עם מדומיין בחוקותיו ובאלהותו  ככל עמי הסביבות שלכולם היו חוקות ועונשים המתאימים להם ולאליליהם,כפי תפיסת החוק והעונש של הזמנים הקדומים.

לצורך הויכוח זה בסדר שתחשוב, תורה ודעת, שחיי הרוחניים בנויים על דמיון שווא ורגשות חולפים.
הרי לכן אתה מברך 'שלא עשני אשה'...

כן, אינוטאיציה הובילה אותי בס"ד לרבים מהשגי בחיים, בתחומי חברה ועבודה, ודוקא כשהיא היתה בניגוד להגיון. שמעת על המושג אינטלגנציה ריגשית? EQ? היא הובילה כמה מעשירי העולם (הלואי שהייתי) לעושרם ולהצלחתם המטאורית. לא שכלם. קרא על זה קצת.(יש ספרים של אריאלי: לא רציונל אבל לא במקרה, לא רציונל אבל לא נורא. קרא ותתעשר.)
באינטואיציה שלי הבנתי דברים (טובים מאד) עליך ועל היושר שלך, ובאינטואיציה שלי הבנתי דברים על כותבים שונים כאן וידעתי קצת לסווגם במחשבתי. אולי טעיתי בחלק מהאבחנות? אולי. אז מה.
הנשמה אינה השכל. כנאמר בזוהר: הנשמה מלמדת את האדם להכיר בקונו. ואילו לא היה זוהר, או אם כנטען כאן מקורו לא מרשב"י, הייתי יודעת את זה לבד, כמו שרשב"י או המחבר המאוחר ידע זאת לבד. הוא לא קיבל זאת, אני מניחה, תורה למשה מסיני. ומו"ר אומר שהיא היא האמונה המועדפת בעיניו, המתאימה לאנשי רוח. וגם לולא אמר זאת, כך אני מרגישה. רוח האדם וגם רוח האשה עולה למעלה. גם דבריו אינם קודש קודשים לי תמיד.נשמת אדם תלמדנו, לא נשמת מו"ר תלמדנו. היא נותנת מה שנותנת, ומשם הוא צועד הלאה.
ואם אני טועה? אז אני עושה הטוב שאני יכולה. ואם שכלי טועה? אתה יודע כמה פעמים בחיי טעה שכלי? כל יום זה קורה. שום דבר לא חסין מטעות. כל יום נכשלים קצת יותר טוב, ולפעמים אפילו זה לא. ככה מגששים דרכנו לטוב ולנכון. ככה בראנו השם. יכול היה לו רצה ללמדנו בברור אמיתות ולהתגלות כמו שנהג בתחילה (אם נהג) לפגוש אותם עשר פעמים בחודש ל'מה נשמע' ו'עשה כך וכך'. מזה שאינו מתגלה כך, סימן שרצונו שנבקשנו מתוך החמקמקות וכך נמצאנו בכלים שנתן לנו. יענישני על תפיסה זו? אז יענישני. לא אהיה מונעת מפחד כזה. אסתדר איתו, כך אני מרגישה, אסתדר אתו בכלים שנתן לי, בחן אנושי ונשי. אתה שוב ושוב נותן לשכל עליונות, בשילוב המסורת. המסורת יתכן שיש בה ליקויים רבים, ולא כי שיקרו אלא תחשוב ותקרא כאן על כשלים אפשריים, בתיעוד ובמסורת, והשכל אולי טועה, וכל שנותר זה לקבל החלטה דווקא שכלית עם מה הולכים-עם הנשמה שמאירה באור האמונה והאינטואיציה והחושים, וההרגש של מציאות השם, או עם ההפרכות ההגיוניות למדי. ואולי יש מי שמרגיש שאין השם ואין מסורת, והולך גם לשם עם הרגשיו.אני לפחות ישרה ולא רואה הוכחות במקום שהן אינן. ולא מפחידה את עצמי ואת תלמידותי. ככה זה לא מתערער לי, כי איני סומכת על מה שלא נמצא ואומרת מלכתחילה: אין לי הוכחות, זה הנכון לי, ואני בהרגשי ובנשמתי אלך. כשסומכים על הוכחה רצוצה-המבנה עלול להתערער כל רגע. 
מי אמר לך שיש אמת אחת מתחייבת?
אולי להשם טוב שכל אחד ילך בדרך שהבין\הרגיש\שמע\חשב\ שנכונה לו?
כאן יש נושא רחב שטרם הגענו אליו והוא: מה זו טעות? האם היא חיובית או שלילית? מיהו אדם טוב? מה קורה אם חיים בטעות? וכך הלאה. אולי שבוע הבא. עבודתי סובלת מחוסר הספק משווע. ואני מבינה בשכלי ומרגישה בחושי הכלכליים שלא נכון להזניח עבודה. וגם כועסים עלי מאד המעסיקים שלי. ובצדק. לא שילמו לי בשביל עיונים בעצכ"ח. ואולי חלילה איצלה בגיהנום (אם קיים) על כך. 
תקרא למשל, מה שכתב יהי אור באיזה אשכול על הגיהנום והכרת. תראה איזו תפיסה מענינת ויפה. מהו העדר לפי רמב"ם ולפי קבלה. להגיד שאני בטוחה שזה נכון למעשה? לא. אבל זה לא מונע ממני ללמוד זאת, להחכים ולהבנות ולהרגיש שזה פותח לי עוד שער ואופק. ואנו גם יוצרים מציאות במחשבתנו ובאמונתנו. זה עוד נושא.
ולענין הנחת המבוקש, במידה זו או אחרת כולנו עושים זאת. תשאל: איך את יודעת שאוזניך שומעות את ילדתך מדברת? אומר לך: כי אני שומעת את דבריה החמודים אלי. תאמר: זו הנחת המבוקש שאת שומעת. אז מה? שאשים עצמי חרשת כדי להוכיח לך? וכל המוסיקה נוצרת כך. מנין לך שהמנגינה שאת מלחינה עריבה? אני שומעת זאת בחושי המוסיקליים. אין כלי שכלי לבחון יפי יצירה מוסיקלית. (או טעם עוגה שאפיתי וכך הלאה) וגדול בה מרכיב המסתורין. ואם זו הנחת המבוקש? שיהיה. לכן אמנע מוסיקה מקסימה מעצמי ומכל מאזיני? (בתאוריה, כמובן, לצערי אינני מלחינה)
לא מתכוונת. אבוי לי אם אגביל עצמי לעסוק רק במה שמנותח נכון ואמיתי שכלית. אמנע הרבה טוב ממני וממי שלידי. כשאני מקשיבה למישהו במצוקה ומושיטה כתף, בדרך כלל  (כשאני מצליחה להתעלם משכלי, הוא מתערבן גדול בענינים לא לו) לא שכלי מקבל החלטות אלא האינטואיציה שלי או הרגש. וזה עושה מה שעושה. וכשלמדתי זאת אמרו לי מומחי הקשבה ותמיכה: תשתדלי לא לחשוב, בשלב ראשון כשאת מקשיבה. רק להרגיש. השכל מפריע לקלוט את מי שמולך. העירו לי: את מדי הרבה חושבת. ומדי מוקדם.
נשמתי מדברת אלי, ושכלך מדבר אליך. אצלך זו לא הנחת המבוקש, שחכמי הדורות לא שיקרו ולכן נצרפם לספק הקל בדבר הבורא? ברור שכן וזה בסדר מצידי, בין שצדקו ובין שטעו (לא שיקרו, אפשר לראות זאת בדרכים רבות. ) תקרא כאן אשכולות על נביאים ראשונים  וחז"ל שישאירוך פעור פה. הנחת המבוקש זו טענה פיצפונת ליד השאלות הענקיות, ענקיות שעולות משם. ואז תבין שבאיזה שלב אנו אומרים: יש שאלות לא פתורות, יש כשלים, השכל לא יכול להכריע בעד אמונה, ואולי גם לא בעד הפרכה (למרות שבטיעונים היא יותר חזקה), ואני מחליט עם מה ללכת.
ואם אתה מחליט בשכל? נפלא. אין לי ענין שתחשוב כמוני. לכל אחד דרכו עלי אדמות.
אתה יודע? גם לא לימדוני בשכל לאהוב, או אל רק בשכל. למדתי זאת מנשמתי ומאינטואיציה, וזה הכוח המניע של העולם. ולא כי אהבה זה מאד מהנה כפי שכתבת, כוונתי לאהבה הרבה יותר גבוהה ועוטפת מזו שתארת, אהבה לא מעדיפה וללא תנאי. או פחות מעדיפה ופחות עם תנאי. היא מניעה את העולם, ממש ככה. ומביאה טוב ויפה ואיכויות השם. הוא אוהבנו ללא תנאי. ובכוח אהבתו הזו אנו מסוגלים לאהוב. אותו, אותנו , את החיים ואת הכל. 
אני מרגישה שאולי בשל גילך הצעיר, אתה בפתחו של עולם מסעיר, וקצת מתעקש לשים סכי עיניים מצמצמים, כמו ששמים לסוסים כדי לא להסיח עיניהם מהרוחב שאליו רוצים שיצעדו. אבל איננו סוסים ב"ה, ה' בראנו מפותחים וחושבים ומתבוננים, ומקשיבים, וראוי לנו להרחיב מאד-מאד מבט ולראות כל יום דברים חדשים ולפגוש אותם בנקיות, לא להכניסם לתבניות שהורגלנו או יצרנו או רצינו או גרמו לנו בטחון.
ומתוק האור לעיניים.
למי שהוא מתוק.
ואם לך מתוק השכל?
בהצלחה אתו.
מסור לו ד"ש, אנחנו (הוא ואני, כמובן) גם חברים טובים. איזה נס שהוא לא עושה הדרת נשים. ואולי בעצם עושה, ולכן אני מתעקשת על דמיונות שווא. 

ולספרן - מקבלת לגמרי את דבריך הנכוחים.
ואפילו הודיתי שבעיני דת השכונה (עם תוספות לקוקטייל) אינה גנאי כה גדול.
לדעתי עדיף דת השכונה מעובה, ולהודות בכך, מכביכול השענות על קנה רצוץ או אפילו זה לא, אלא דמוי קנה. 
ואפשר להרחיב ולומר שאיך שנתפוס את התורה, כך היא אכן תהיה. אמונה יוצרת מציאות. וגם מחשבה. (וכאן שוב כפירה ואמונה מתערבבות קצת, כי לפי זה 'בראשית ברא האדם את אלוקים' הוא לא מופרך ולא כפרני וחי לצד ה'בראשית ברא' המקובל. תפיסת השם שלנו משפיעה על מציאותו כלפינו, אם נראה בו מהות רוחנית ולא נאנישנו.  לא כך? )

והייתי אומרת - לא להדביק, אלא להקרין אור.
זה מה אני משתדלת.
מפעם לפעם מצליחה.
ומוארת באור שאחרים מקרינים לי.
ולפעמים זה אור יקרות, יותר מכל הוכחה שכלית.
ולפעמים זה בא ממאמינים דבקים במסורת מאד, ולפעמים דווקא מלא. אצלי בפנים  זה נעשה אמונה. 

ולסיום, תורה ודעת,
קרא את האשכול 'סיפורי המקרא - פרשנות אלטרנטיבית', 
תכין לך כמה שעות טובות, ודף ועט ביד לרשום לעצמך הערות בצד, עיונים,
(ואל תעשה את זה לפנות בוקר כמוני, כי זו אוולת לקום מוקדם ולבזבז על זה זמן, על כן בענין זה לך לפי שכלך ולא לפי האינטואיציה שהושיבה אותי לקרוא את זה)
ואחר כך נראה לי שהשיח שלנו יהיה פשוט מיותר לגמרי.
וזה אולי בא ללמדני הכנעה בפני חכמים ממני, משני צידי המתרס פה. (שכאמור במובן מסויים זה אותו צד)
הם עשו פה כבר את העבודה הרבה יותר טוב ממני.
אולי עלי לזכור להיות יותר לומדתלומדת. אשתדל. 

וביחס לחזרתך על תאורית המוגבל והלא מוגבל ומהחולק והלא מחולק ומה לומדים מזה בהכרח וזה שחכמי המסורה בטח לא טעו וכך הלאה,
יש באשכול שהמלצתי עליו פה (בין היתר) שלושה  משפטים חשובים:
1. אל תפעיל הגיון פסיכולוגי על מה שנראה לך כהכרה מוחלטת של נפש האדם כדי לקבוע עובדות.
(כי לפי הגיון כזה, למשל, לא יתכן בשום אופן שעם נאור ניסה להשמיד עם במשך כמה שנים רצופות. זה דבר שלא יעלה על הדעת ולו היינו סוקרים אותו לאחור-לא היינו מאמינים)
2. פתח לך אשכול ותעתיק לשם את כל התורה והנה לנו הוכחה שמשה אמת ותורתו אמת.
3. עד כאן פרק הסברת הנקרא.

"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים. יש לומר על דרך צחות, בלשון אחר קורין לנפילה 'אראפפאל' ומשה האיר לבני ישראל אפילו בעת ערפל שנופלים מהמדרגות, וכן בשעת קטנות ודינים, אשר שם האלוקים, שעל ידי זה שעומדים בנסיון זה, זוכים לעלות לאלוקים"  (תורת אבות לפר' יתרו, בשם ר"מ מקוברין)

(הובא משתי סבות: לומדת הביאה לעיל את ר"מ מקוברין, אף שנראה שהיתה זו פליטת מקלדת ונתחלף לה עם ר' נחמן מברסלב. ועוד, שזכיתי ונזדמנתי לפני כארבעה עשורים, בשעת "רעווא דרעווין" לשולחנו של בעל "נתיבות שלום" שהוא גם מחבר ה"תורת אבות" ואז השמיע את הדברים.)

וכמובן שעוד קודם לכך, יש להזכיר דברי הרמב"ם (מו"נ, ג, ט) "וידוע גם כן ומפורסם באומה, שיום 'מעמד הר סיני' היה יום עב וענן ומטר מועט...ותהיה גם כן הכונה באמרו'חשך ענן וערפל' - לא שהוא ית' יקיף בו החשך, כי אין חשך אתו, אלא האור החזק המתמיד, אשר מהשפע השופע מאתו מאיר כל מחשך, כמו שנאמר במשלי הנבואה: והארץ האירה מכבודו"

תוקן על ידי ספרן ב- 04/01/2012 08:23:06