לצורך הויכוח זה בסדר שתחשוב, תורה ודעת, שחיי הרוחניים בנויים על דמיון שווא ורגשות חולפים.
שוב, אני לא חושב עלייך דבר ברמה האישיית, אני רק מנסה לברר איתך ביחד, אם לא יכול להיות שמקור הידיעה שלך על אלוקים הוא תוצאה של הרגשיים וכל מיני מחשבות שנצטברו במשך השנים בצרוף הרגל שיש מישהו גדול וענק ומיטיב ויודע כל ויכול כול וכו'וכו' שביחד מוליד ההרגש והתחושה הפנימיית שלך, לה את קורא מידע מן הנשמה.
אני ייתן לך שאלה לבחינה, אם למשל היו מרדימים אותך מרגע שנולדת עד שתהיי בגיל בוגרת, והיו מקיצים אותך אז, ובלי שיהיה לך שום קשר לעולם היו נותנים לשכל שלך להתפתח, בתוך חדר סגור. האם גם אז היית אומרת לעצמך, יש לי מידע מהנשמה שיש בורא וכדומה? נדמה לי שלא, אז מה גורם לך שכן יש לך היום מידע כזה, כי כבר שמעת על הרעיון הזה (שבהחלט יכול להיות שהומצא בדורות ראשוניים כמקור לכל מה שבעולם, כי דימו שלכל דבר צריך שיהיה סיבה) וגם הרהרת וחשבת בו הרבה, וגם נצטרף הרגש האנושיי, כמו שהוא מצטרף לכל מכירות שיש בין אנשים שמתמלאים קשר וחיבור זה לזה.
הרי לכן אתה מברך 'שלא עשני אשה'...
ח"ו כבר אמרתי כמה פעמים שלאשה (וככה אחזו בימי תחילת העם ישראל בזמן האבות ואח"כ) יש בינה יתירה. והברכה הזאת נראה מהברכות הקודמות שהולך על חיוב מצוות, שגוי חייב רק בז' מצוות ועבד חייב כאשה, ואשה חייבת יותר שיש לה יותר קדושת ישראל, וע"ז הברכות, ולא קשור למה חז"ל חשבו על האשה. ומי הפך את עקיבא לר' עקיבא, לא אשה? ובכלל אין ידוע הרבה על נשות התנאים והאמוראים (חוץ מכמה מעשים) אל הרושם שלי מכמה סיפורים שהנשים היו בהחלט מנהלות חיי בעליהם בגאון.
כן, אינוטאיציה הובילה אותי בס"ד לרבים מהשגי בחיים, בתחומי חברה ועבודה, ודוקא כשהיא היתה בניגוד להגיון.
כדי שהדיון יהיה יותר מדויק ותכליתיי, ושיובנו טענותי בייתר ביאור, תתני בבקשה דוגמא (כמובן לא אישיית מחייך האישיים, אלא תשני העובדות והפרטים לגמרי, ובלבד שיובן העניין למה הוא נוגע).
שמעת על המושג אינטלגנציה ריגשית? EQ? היא הובילה כמה מעשירי העולם (הלואי שהייתי) לעושרם ולהצלחתם המטאורית. לא שכלם. קרא על זה קצת.(יש ספרים של אריאלי: לא רציונל אבל לא במקרה, לא רציונל אבל לא נורא. קרא ותתעשר.)
קראתי ספרים כאלו, כמו של גולמן (וגם מחקרי המוח למשל 'איך אנו מחליטים' לגונה לרר, ו'מוח ונפש' לכריס פרית, ועוד דומים)
המחקרים על המחשבות האוטמטיות של האדם שלפעמים מצילים חייו יותר מאם היה חושב בהגיון, או שלפעמים מעשירים אותו יותר מאם היה נוהג בחשבוני השכל, אינו קשור לעניינינו כלום. כי המחקרים הללו רק מורים, שבשיקול דעת חישוביי של דעת האדם במה שעומד לפניו כעת, לא עומדת לפניו כל המקרים והחכמת חיים שנרכשו אצלו בכל שנות חייו, ושהפכו לכמעט טבע, שברגע שייתן להם דרור הם בצורה נפלאת ומדהמת מכוונתו (פעמים הרבה) למה שנכון לעשות. (וצריך להדגיש שפעמים רבות, אדרבא, זה הוביל אותו להפך ממה שהיה נכון לעשות בהגיון ושיקול דעת. וכל אחד יעשה חשבון נפשו אם הצליח יותר פעמים כך או כך). אבל כל זה אין לו עניין אם דברים מובהקים כמו ידיעות אמיתיות שהם נתונים רק למשפט השכל, וכמו אם יש בורא או עולם נברא מעצמו, וכמו אם יש מעמד הר סיני או שהוא המצאה קדמונית, או כמו אם חוקי התורה מוסריים או שמא הם פרמיטיביים ומיושנים לפי ערך זמנינו, או כמו אם האבולוציה והמפץ הגדול הם יכולים לתת סברא מנחת דעת בחקירה על מי ברא אלה או לא, וכגון האם נכון שהעולם הפקר ובלא תכלית או לא, וכמו הרבה שאלות פילוסופייות כאלו. מה שייך בהם אינטואיציה יותר מסתם ניחוש או אפילו אינטואיציה משערת שצריך לחוקרו האם אמת הוא או לא.
האינטלגנציי הרגשיית היא בכלל שייכת להתנהגות האדם והנהגתו עם סביבתו, והבחירה באייך להתנהג במקריים כאלו או אחרים, אבל אינו קשור בכלום לעובדות היכי איתעבידו. היא טובה מאוד למי שהעניין הזה מפותח אצלו, וודאי שפרפיסור גאון עולם שהוא שקוע בהרהוריו וחשבונות הגיוניים כל היום, יצליח בענייני חברה ובהנהלת עסקיים פחות ממי שההגיון שלו חלוש יותר וכל מעיניו להבין הסובבים אותו ורגשותיהם ומילוי רצונם. ונדמה לי שקראתי שמי שאיטלגנציי הרגשיי יותר גדול מהאינטליגנציי מחשבתי שלו הוא יצליח יותר בעסקים. אבל כאמור, אין בכל זה להעיד על עובדות או על חקירות הצרכיכים שיקול דעת ובניין ההבנה. כי באלו אין לאינטלגנציי הרגשיי כמעט כלום, חוץ ממה שהוא נותן נועם וחברים טובים להמשכיל המחשבתי, שזה גם עוזר להתעלות בענייני המחשבה.
באינטואיציה שלי הבנתי דברים (טובים מאד) עליך ועל היושר שלך,
על חלק צדקת, וזה לא מהאינטואיציה אלא כנראה זה מידיעתך דברים בחכמת הפסיכולוגייה, ושיערת בי נכון (ועוד לא גלית לי מנין לך על אימי)וחלק מהדברים (כגון שאני מפחד ועוד דברים (איני זוכר עכשיו)אני חושב שלא צדקת, אין בליבי פחד מכלום,
ובאינטואיציה שלי הבנתי דברים על כותבים שונים כאן וידעתי קצת לסווגם במחשבתי. אולי טעיתי בחלק מהאבחנות? אולי. אז מה.
כנ"ל
הנשמה אינה השכל. כנאמר בזוהר: הנשמה מלמדת את האדם להכיר בקונו.
איני יודע מי בעל המאמר, ואם כוונתו בהנשמה על השכל הוא צודק, ואם כוונתו על עניין רגשיי הוא טועה, ואם כוונתו על עניין שלישי יפרש ונבין מה כוונתו,
ואילו לא היה זוהר, או אם כנטען כאן מקורו לא מרשב"י
דבר גדול דברת עכשיו. את יודעת מכמה אנשים שמעתי שהאינטואיציה שלהם מרגשת בוודאי גמור שהזוהר הוא מרשב"י והוא בכלל גילויים מהעלמא דאתי, ויש אומרים שאפילו יש חלקי הזוהר שהם מהתעברות משה רבינו ברשב"י, ויש אומרים שחלקים מהזוהר (נדמה לי האידרוית הם ממתיבת של עלמא או מהקב"ה בעצמו, והם סודות נוראיים שבהם אפשר לברוא שמים וארץ., והם מוכנים להשבע בכל הקודש להם שכך הוא האמת (ובהם גדולי עולם כהגר"א והאר"י ועוד). ואילו אחרים אומרים שהכל זיוף נורא אין בו ממש וכל הזוהר הוא סילוף דברי פילוסופיים וחכמת מתפלספים יווניים ושאר כיתות קדמוניות שהיו מכבר ונעלמה חכמתם. והוא רק מעיד שכותבו היה אדם עם ידיעות גדולות בחכמות העתיקיות, אם מעניין אותך שמעתי שהפרופיסר גרשון שלום חיבר ספרים הרבה בעניין (ובתחילה רצה לייחס לזוהר אמיתות, אך אח"כ קבע כברור שהוא נכתב בדור הרשב"א ואחר דור הרמב"ן שלא הביא ממנו כלום מעולם)
אז הנה לך שמה שאחרים טוענים מאינטואיציה שלהם, את בעצמך (וגדולים אחרים כהח"ס והיעב"ץ והתלמידי נוב"י ועוד גדולים) טוענים הכל בטל ומבוטל. הרי שבחקירת דבר אם אמת אם לאו אין לאינטואיציה מה לומר. היא רק פרי הדמיון והשמיעה בדברים אלו
, הייתי יודעת את זה לבד, כמו שרשב"י או המחבר המאוחר ידע זאת לבד.
ומי אמר לך שהם ידעו? עפ"י מה את קובעת שרשב"י או המחבר יודע וחקר האומתו דבריו אם לא. הרי את מאמנת להם רק כי הם כיוונו למה שאת מכוונת, אולי לא את ולא הם לא צודקים.
הוא לא קיבל זאת, אני מניחה, תורה למשה מסיני. ומו"ר אומר שהיא היא האמונה המועדפת בעיניו, המתאימה לאנשי רוח. וגם לולא אמר זאת, כך אני מרגישה. רוח האדם וגם רוח האשה עולה למעלה. גם דבריו אינם קודש קודשים לי תמיד.נשמת אדם תלמדנו, לא נשמת מו"ר תלמדנו. היא נותנת מה שנותנת, ומשם הוא צועד הלאה.
גם לי לא דברי מו"ר תלמדנו אם צודקים אם לאו, הוא אומר ואני סובר, ויש דברים שאני מחולק עליו, ויש דברים שאולי אשתכנע כאן לחלוק עליו. אין לי דבר מקודש כלל, אלא דבר מאומת. אלא ששמעתי ממנו דברים שהסתברו לי בחקירות אישיות שעשיתי אח"כ בעצמי.
ואם אני טועה? אז אני עושה הטוב שאני יכולה.
בזה את צודקת, כל אדם צריך לעשות רק מה שהוא עצמו קובע לעצמו, ומה שאחרים קובעים לו הוא בטל ומובטל אם חוקר בעצמו להפך, אלא שצריך לבדוק שאם אותם אחרים הם חכמים, צריך לדקדק היטב עד שיבין היכן הם טעו לדעתו והיכן הוא צודק.
היות וקראתי עכשיו בהמשך דברייך שהעיסוק פה הוא מפריע לפרנסתך. חלילה לי מזה, ואיך עיסוק בהגיון וחכמה יהיה על חשבון חברי ומיסב לו חסרון ונזק. לכן אני מפסיק כרגע בהערות אלייך. וכשיהיה לך יותר זמן אשמח אם תחזרי לכאן. 
