לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

להתודעה

מסכימה עם חוסר הסתפקותך בתשובות כמו "ככה זה מרגיש לי" . "נשמתי אומרת לי"  אין פה דיון , זוהי תשובה שלצערי תוכל לשמוע מהרבה  אנשים מרגישים מכל מין, גזע או דת כל אחד -  על אמונתו הוא.

וזה מה שאני טוען כל הזמן, שהאמונה מההגיון הפשוט, הוא מגיע למי ששם הטובת הנאה שלו בצד, וחושב באתיות ההגיון השכליי. אלא שהיו פה שטענו שמההגיון השכליי אין ראיה שיש בורא לעולם, אבל בכל זאת הם מאמינים -כי מהנשמה או מהאינטואיציה הם לומדים שיש בורא, וזו קשיותי אליהם זה כמה ימים, מהו האינטואיציה או מהו הנשמה אם לא השכל. ואיזה עוד אפשרות יש לשכל לדעת דברים אם לא מההגיון,

זאת אני מסכים שההגיון אינו פשוט כמו שחושבים בפשטות, שיש איזה רוח או נשמה באדם שהיא מבינה ומשכלת את מה שהחושיים מביאים מהעולם. ומי שרוצה לדעת כמה לא פשוט זה, יש ספר יפה מאוד נקרא 'מוח ונפש' (לכריס פרית, ויש עוד ספרים אחרים באותו עניין) בו הוא מביא מחקרים מופתיים וגם מחקרים פסיכולוגיים על איך כל חלק במוחו של אדם, מביא את פעולתו כדי שביחד מבין הכל יוולד ההבנה של האדם מה לפניו וכיצד ינהג, ואיך המוח מחשב דברים וחישובים דקים מן הדקים שבשכל האדם ההגיוניי בלתי אפשריים כלל וכלל, הן לגודל המהירות, והן לעומק ודקדוק הפרטים. אבל אחר כל הנכתב בספר הזה, יש עדיין מקומות גדולים לדון בכללי ההגיון וההסקיים, כי הספר הזה יותר דן בענינים של הידיעות וההנהגות במה שלפנינו, כגון מה שאנחנו רואים או שומעים וזוכרים מכל המראות והנמצאים של העולם, איך הנפש יודעת מה לפניה ואיך היא מחשבת בכל ההתנהגות היומיומיית, מה לעשות ואיך לעשות.אבל אינו דן בכללי ההגיון והמושכל ראשונים, שבהם דנים בעניני אמונה ודת וכדומה. כי שם הוא עניין הגיוניי ומחשבתיי, ואמנם גם זה קשור כנראה למוח, אבל וודאי כללי ההגיון והמחשבה יש להם עניין לעצמם, ובעצמם הם נידונים.

(אמנם בעל הספר הוא מ'הנאורים' שמאמינים שאין בעולם אלא החומר ואפילו הנפש היא החומר (וגם הוא מהמאמינים שהבורא את האדם ועניינו הוא האבולוציה) אבל גם הוא מודה שאינו יכול להכריע בזה, ושזה רק אמונתו האישיית, וממחקריו אין להכריע זה כלל, וא"כ טובה העיסה שנחתומה מגיד ביושר עליה. ואלו דבריו (עמוד 37) -אני מטריאליסט (פירוש שכל מה שיש בהעולם הוא חומריי), אבל אני מודה שפעמים שאני מתבטא כדואליסט (אני חושב שהכוונה למי שמאמין שחוץ מהחומר של המוח יש עוד נוסף והיא הנפש, ומלשון 'דו' בארמית שתיים) אני משתמש בכאלו נוסחאות כי רוב הדברים שהמוח מחשב אינו מגלה לתודעתי. (להבנתי המחבר מכוון כאן לומר, שמכיון שרוב פעולות ההרגש וההבנה עושה השכל לבדו, כמבואר באורך בספר, ולבסוף מה שנודע ומורגש לאדם עצמו, הוא רק המסקנת דברים, והליקוט הנצבר ומתאחד מכל החלקי המוח, א"כ א"א לומר שהמוח הוא הנפש, כי למה הנפש לא יודעת את כל המהלך דברים של בניית הדעת וההרגש, ורק המסקנה והבניין השלם היא יודעת ומרגשת, וע"כ שיש כאן ב' דברים המוח מחשב בדרכי פעולתו הגדולים והרחבים, ואח"כ מגלה להנפש המסקנה, וסימן הוא שיש כאן שתיים המוח והנפש, אבל לפי הבנתי שהמחשבות וההרגשות הם עצמם הנפש, הוא גם קשה מאוד קושיתו, כי האיך אין הנפש נרגשת ומתחשבת את כל דרכי פעולתה עד המסקנת דברים, ולכן נראה לי שאיין קושיתו קושיה, כי המהלך דברים שהוא דק מאוד ומהיר מאוד מאוד, אינו בר הרגשה ומחשבה, ואינו יוצא מהכוח אל הפועל להיות נפש, ורק המחשבה הסופיית היא השלמה להיות נחשבת ונרגשת ולהיקרא נפש. והמחבר עצמו רמז לזה בסוף דבריו הנ"ל.)  

(עצה ידידותית: עיון במדעי הפילוסופיה יתן לך את הטרמינולוגיה ואת הקודים כך שלא תצטרך להמציאם מחדש, סבורתני שתהנה מכך)

אני יודע שאם אשקע בספרי הפילוסופיא אמצא תשובות ואפילו החקירות עצמם, אבל אין ביכולתי ללמוד הענף החכמה הזאת, מרוב ספרים ומחקריים, (וגם איני יודע תחילה וראש במה מתחילים ולאיפוה ממשיכים.)לכן בעסקי בענייני אני מחשב מעצמי החקירות העולות לי,ואני יציע כאן לפנייכם, אולי יש מי שיודע, ויעזור לי להגיע לאמת. (שאלתי אלייך -ואייך בת הסמינרים החרדיים יודעת כל זה, האם בהסימנרים של בית יעקב לומדים פילוסופייא? אני יודע שחכמי ישראל התנגדו לזה, ובייחוד דברי הגר"א ביו"ד שהפילוסופייא היא חכמה ארורה, וגם מהח"ח. אולי החסידיים אהבו יותר את הפילוסופייא, ופעם שמעתי שראשית ספרי החסידים וכל שיטתם היא בהיות שבתקופה הזאת רבתה חכמת הפילוסופייא בעולם, והם העתיקו משם והפכו לרעיונותייהם (ורק ברבות הימים גם הם נתנגדו אלי בגלל הבעיית ה'משכילים' באיירופא), אבל ממה שאני פתחתי החסידישע ספרים, לא מצאתי שם הגיונות רבים וודאי לא חקירות מופלגות, אלא במה שהביאו מספרי הקבלה הקדמוניים שהם עסקו וודאי בפילוסופייא וכל דבריהם משל לה).

תגובתי באה בעקבות דברי לומדת שעל החושבים להרגיש קצת, ומה להרגיש ? אמונה.

ומה לשורר ? שירת הודיה מדוקלמת ומתוזמרת מקדמת דנא.

וכבר אמרתי שגם אני אוהב שירים, אלא שהם רק מביאים בנעימות וביופי הלשון, מה שבלב מחבריהם, ואין הם יכולים להורות כלום בעניני דעת וחקירה ואמונה. ולפעמים אדרבא, -יופיים מבטל את החריפות ההגיוניית וממירה ל נועם רגשיי.

וזה מזכיר לי , איך לא ? , את הספרים המציפים אותי סביב. (וכנראה גם אותך ואת לומדת) .

אני לא כ"כ קורא כיום ספרי סיפורים בעלמא, אבל ממה שקראתי לפני שנים בנערותי, באמת היו ספרים שיש הנאה וקורת רוח לקראותם, כי הם מביאים מקרים מרגשים שקוראים לאנשים, ועושים הצגת דברים לפעמים מרגשת וחכמה עד מאוד, והרי וודאי שכל אדם עובר תהפוכות ומאורעים שונים בעולם, ולפעמים בספרים הללו יש ממש מקרים הדומים בחלקם למה שעוברים או יעברו כולנו, ויפה לקראות איך אנשים חכמים חושבים שיש לנהוג ולעשות במקרים כאלו. עכשיו, בספרי האומות (ובייחוד מה שנקרא 'רומנען' )העניין המרכזי בדרך כלל הוא עניינ י אהבה וחיבור מרגשיים, אבל בספרי החרדיים הרי זה בבל ייראה ובל יימצא כידוע, לכן מעתיקים את הריגושיים למאורעות בין בני משפחה או בין חברים, ועל תעצומות הנפש וגם חכמת הנפש והלב שמגלים האנשים עליהם הולך הסיפורים, ואם כי אינו דומה ממש להרומנען מ"מ יש ספרים יפים מאוד. רק הערתי, שעניין האמונה הוא גדול מאוד בהספרי החרדיים. ולדעתי אף שהוא אמת וודאי שיש בורא ומנהיג ומצווה ובעל רצון בעולם, מ"מ יש קצת מהגוזמא בחלק מהספרי סיפורים, כי הרי אין הקורא לומד עכשיו ספר אמונה, ואדרבא הוא קורא כדי להניח קצת ראשו מהחקירות והיגיעות השכליות, אז מה לסופרים להרבות גם כאן בעניני אמונה, וגם הרי כידוע בשעת מצוקה אדם הופך למאמין גדול, כי זהו תקוותו האחרונה (ועיין דבה"י שאפילו מנשה הפך למאמין בעת רעתו) וא"כ אין זו אמונה אמיתית כ"כ, היא אמונה מתוך הדחק והצרה. ולכן לדעתי די להם להסופרים להביא האמונה מפעם לפעם במשורה נכונה, ובלי הגזמא, והעיקר הוא גברת הנפש וחכמת הלב, ועניני האהבה והריגוש במה שאפשר לכתוב בגלוי (וברמז).

ליהיאור

תוקן על ידי לומדתלומדת ב- 07/01/2012 22:48:45