לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

לומדת,

כל השיח המתנהל כאן בינינו, הוא במסגרת תובנות שכליות. אנחנו מנסות להגדיר מושגים במונחים המקובלים עלינו כמובנים, מנסות לברר את משמעותן, מנסות לברר את תוקפן ואמיתותן.
כל אחת מציגה את רעיונה להסברת הדברים הנדונים, וכל אחת מנסה לבאר ולהבהיר כמה שיותר את ראיית פני הדברים מנקודת מבטה. באם לא תהיה לנו שפה אובייקטיבית משותפת לא נוכל להבין האחת את השניה. באם נתייחס לנתוני ההכרה והתודעה שלנו כחושיים ולא כתודעתיים בעלי משמעות ברורה לשתינו כיצד אבין למה את מתכוונת.

כשאת מדברת על התקבלות ניתנים חושיים, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם עובדים החושים באותה צורה, כל אחת תבין מה הכוונה בראיה, שמיעה, תחושת קור וחום, וכדו'.
כשאת מדברת על תחושות חוויתיות, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם נחווים החוויות באותה הרגשה, כל אחת תבין מה הכוונה באהבה, שנאה, חרדה, כאב, וכדו'.
[באשר למהות אותם חוויות ותחושות חושיות, וקשרי האינטראקציה בין הגוף לסובייקט החש. לא כאן המקום לדון]

אבל כשאת אומרת שתפיסות בעלי משמעות ידיעת מציאות עובדתית נתפסים על ידיך כחושית, לא מובן לי מה את מתכוונת. האם אחת כמוני שלא חשה שיש ישות שהמציאה את המציאות או שלא חשה שיש בעולם הטבה מיוחדת יותר מאשר הרעה, וכדו', האם אני בעלת מום? ייתכן, אבל אם כך אנחנו לא יכולות להמשיך את הדיון על מקורות חושיים להגדים עובדתיים ורעיוניים, פשוט אין לי את הכלים החושיים שיש לך.

אם את מתכוונת שלאחר שאומת או הסתבר לך באופן הגיוני שישנה מציאות בוראת בעלת אישיות שחושבת עלייך וחפצה מסילות אל לבך, ואחר שחישבת והסקת שמטרתה היא להיטיב באופן מובן או שלא מובן, ואחר שהוקבע אצלך רעיונית שהיא נעלית באופן מיוחד, ואחר שהבנת שא"כ ראוי לך להתקשר אליה רגשית [בדומה לגלוי רגשות כלפי אנשים שהיו נוהגים בהגינות וטוב כלפינו], ואז את מפתחת [או שמתפחות אצלך באופן עצמאי] רגשות אהבה וכיסוף לאותה ישות. אני מסכימה בהחלט, זה כבר מוכר גם לי. כל אדם מתקשר לישויות התורמים לו הטבה או לישויות שכדאי להתחבר אליהן מסיבות אלו או אחרות.
אולי את מתכוונת למשהו גבוה יותר, שבתובנה [שצריך לברר את מקורה ומהותה, ככל תובנה אחרת] יש לברוא להתקשר ולהכסף לישות המוחלטת הגם שאין מושגיה ותכונותיה בערכינו, גם על שה לא אתווכח כרגע.


טענתי היא שמושאי האמונה הבסיסיים עליהם דברת [ואיני מדברת כרגע על ה'אמונה' עצמה אותה הגדרתי בהודעתי כרגש שסובב ומתפתח סביב מושאי האמונה], כולם דרך אחת בלבד לדעת אותם, והיא טיעונים שכילתיים והגיוניים. כשם שידיעות היסטוריות או ידיעות מדעיות ושאר ידיעות עובדתיות, אין כל דרך חושית להגיע אליהן. אין שום חוש או חוויה שיכולים לדעת מה מתרחש או כיצד פועלת מערכת כל שהיא, כך אין כל חוש היכול לדעת עובדתית האם היקום הוא ניתן נצחי [בחוקי התנהגות מסוימים] או אף באם ישנה ישות כזאת האם היא טובה או רעה או בכלל בעלת תכונות אחרות שלא מוכרות לנו כלל [או שבכלל לא ניתן לנו לדבר אודותיה כלום, כי היא לא שייכת למערכת המושגים והמונחים שלנו], וכדו'.

באם את טוענת שיש לך חוש המסוגל להרגיש שישנה ישות בוראת ואחראית לבריאה, ואת חשה גם את תכונותיה הטובות. אולי תנסי לתאר ולהגדיר אותו יותר, אולי הוא חבוי בקרבי ואצליח לזהות אותו.
אבל מה שאת צריכה לבדוק, אם אותו חוש שאת מדברת עליו, אינו חוויה טבעית המורכבת מתחושות התעלות אהבה והתקשרות שמעורבים בהם תחושות בטחון וכדו.


מתייחס לתגובה הראשונה של לומדת, סליחה על שלא קראתי עדיין את יתר התגובות של לומדת ואחרים. אשתדל בהמשך.

פנינת א.

אענה בקצרה כי נראה לי שבארתי את דעתי ואין טעם להגרר לויכוח לא פורה.

ראשית, גם החושים לא מביאים אנשים שונים לאותן תוצאות. מה שאחד חווה כ'חם' שני חווה כ'קר', 'מלוח', 'לא מלוח', וכך הלאה. 
שנית, יש חוויות רבות שאינן נחוות בשכל. השכל לא מבין מוסיקה. השכל לא מבין את הריגוש שבאהבה. השכל לא מבין תיעדוף טעמים.השכל לא מבדיל בין אור לחושך, בוודאי לא בחוויה. 
לעניני התביעה, כן ניתבע, לא ניתבע, בעיני לא שם הענין. אנו רוצים לזכות לתפוס את העולם והבורא, ולחיות נכון וטוב, לא מפחד העונש והתביעה.
לענין ערוב החוש\האינטואיציה\הנשמה עם ידיעות מוקדמות, כל דבר זה כך. איננו יכולים להצליל תודעתנו או חושינו ללא ידיעות מוקדמות והתניות והרגלים. תחשבי שאת חושבת אובייקטיבית כמה שתחשבי, תמיד תהיינה שם הבחנות ואבחנות מוקדמות, תמיד יהיו שם דפוסים ותבניות. וגם 'רווחים' ואינטרסים שיטו תוצאה.
חושים צריך לפתח, לאמן, לאט לאט הם מבחינים ברזולוציות יותר ויותר גבוהות. כך בשמיעה, כך בטעם, כך באמונה.

הלאה. אם יש חוש שקולט את הבורא, או אור נשמה, או הרגש, הרי זה משום שהאלוקים נטע אותם, ואיפש רלנו בדרך זו להשיג אותו, עד כמה שניתן. לכן אין מקום לשאלתך, איך אפשר לקלוט דברים מופשטים בעזרת חושים ואינטואיציות. בדיוק כמו שברור לך שהאש שורפת, (רעיון של הרב מיכי בשינוי קל) כי נתנסית בזה וזה חוק טבע, כך אצל ה' אין כל הבדל בין חוק טבע לחוק שהוא קובע, או לטבע שהוא קובע באנוש. אם נתן לנשמה אפשרות להאיר את האדם, נתן לה אפשרות ללמדו על קונו. כשם שנתן לעין לראות. לאוזן לשמוע. וכן אם מדובר בחוש. וכן אם מדובר באינטואיציה.
אין לי הוכחה שאני קיימת, ואני חשה זאת בחושי ולא בשכלי, וכך לגבי חלקי מציאות רבים. בוודאי שאפשר לקלוט באינטואיציה דברים. אני קולטת מה מצב רוחו של העומד מולי, האם הוא ידיד או אויב, נניח, אני קולטת לפעמים כשמישהו מתחמק, אין לי הוכחות ברורות, יש לי חוש שמספר לי, ויש אפילו תופעות פיזיות שמספרות. מחנק, כווץ, התרחבות, הסמקה, החוורה, וכו'. 
רופא מאבחן פעמים רבות על סמך אינטואיציה, וכן מטפל-פסיכולוג. שומעים זאת הרבה בלשונם. 
ואם את רוצה שאלמדך להקשיב לנשמתך, אלמדך. שלב אלף-קשב לכל מה שנמצא ועולה, בעצימת עיניים, בלי לנוע, בלי לשפוט, בלי לגרש מחשבה ובלי להתעסק בה. מה שקוראים בלע"ז: מדיטציה. תקשיבי לעצמך בשחרור בלי לרשום מראש את המסקנה שעולה או לא, אחרי שבוע תתחיל לשים לב לדברים עדינים יותר ויותר. קולה הדק והעדין של הנשמה יעלה. קולה הענוג של האמונה יעלה. אחר כך תעברי להקשיב לעולם, לתופעות, לחייך, וקול השם וקול הנשמה - היינו הך במובן מסויים - יעלה אליך.
ומי שזה לא נראה לו, שיאמין איך שמאמין. אין לי ענין לשכנע או להיות צודקת. די לי באור הגדול שאמונתי מזריחה בי, ואז השכל מצטרף. מצטרף, זה ההדגש.
מי שרוצה להתחיל בשכל ובהוכחות - יערב לו.  אשמח אם יצליח. בעיני, זו הדרך. 
ואם כדבריך השיח מתנהל רק במסגרת תובנות שכליות, אז אני מתנצלת ופורשת מכם באהבה.

ו'עצור כאן חושים', היתה אמירה חמודה.