|
|
| נשלח ב-5/12/2011 07:22 |
|
| |
קראתי בענין את כל הכתוב.
יש כאן משהו בסיסי שאינני מסכימה עמו. מתייחסים כאן לחשיבה לוגית, להנחות השכל, בצורה מכובדת פי כמה מלתחושות ולהרגשות. חשיבה היא בסך הכל עוד חוש. גם לה יש תעתועים גדולים. כולנו מכירים דוגמאות שבהן חשיבה הטעתה אותנו, בדיוק כמו שראיה, שמיעה, אהבה, הטעו אותנו. יש שיטות בתפיסת האדם וכליו (בבודהיזם, למשל) שמתייחסות לחשיבה ממש כאל חוש נוסף, ומדגימות איך היא בנויה על הרגלים רודניים, תפיסות מוקדמות, צמא ואיבה, חושים סובייקטיביים ועוד. (למשל, כל תפיסות המלחמה וראיית אנשים כאויבים בטרם הכרנו אותם, בנויות גם על חשיבה מוטעית, חשיבה שכורכת עתיד בעבר, חשיבה פארנואידית, קורבנית, ועוד)
אינני סבורה שאמונה היא חשיבה, שאם כך היו קוראים לה חשיבה. "וידעת היום והשבות אל לבבך", ההשבה אל הלב המרגיש היא אחרי הידיעה במוח. הרב אבינר אומר שחש לאדם חוש אמוני, כמו שיש לו ששה חושים, ודרכו הוא חווה את האמונה.
אם נסכם, אז אלף - גם תודעה איננה צלולה מלכתחילה, וחשיבה לפעמים מטעה מאד, אלא אם כן עובדים הרבה על הצללתה.כמו שאם עובדים על הצללת כל חוש אחר. ככה שאין 'לקדש' את מסקנותיה. בית - רגש הוא כלי לא פחות חשוב וחזק ואמיתי משכל. אנו חיים חלק נכבד מחיינו בתפיסה חווייתית, הרגשית, דרכו חווים בורא בבריאה (שהרי זה בלתי ניתן להוכחה שכלית) ובחיינו האישיים, ודרכו חווים דברים רבים שהשכל לא נמצא בהם. דרכו נהנים ממוסיקה ומנוף ומדברים עצומים נוספים. גימל - אמונה לא חייבת להבחן בשכל, גם אם סביר שהיא לא תסתור שכל ישר, אך גם לא תוכח בו. ויש צורות רבות להסתכל מה היא כן. יש שמעודדים אמונה שכלית-בחב"ד, למשל, יש שמעודדים אמונה ריגשית-בברסלב למשל, הרב אבינר מדבר עליה כחוש, ויש שמדברים עליה כתוצאה של אור הנשמה שמאיר באדם, כנאמר בזוהר: הנשמה היא מלמדת את האדם להכיר בקונו. אור הנשמה חזק ומשפיע יותר מן השכל. זה חלק אלוק ממעל שיש לנו. את האלוקים שבי, את השמים שבתוכי, אינני בוחנת בשכל, הגם שזה גם לא סותר את שכלי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 07:27 |
|
| |
פנינת א', נדמה לי שנפלת בפח שטמנה לך שלא ביודעין לומדת. כל מה שאתם מתארים אין זה אמונה, אלו חיי המאמין. אהבת אם לילדיה, זה ברור שאין זה אמונה, אלא קשר האם לילדיה, כך קשר המאמין באלוהיו, הוא חזק מאוד, כיוון שמושא האמונה, מחובר לקשרי הנפש היותר גדולים. אבל האמונה עצמה, היא משהו שכלי טהור, זהו אמונה, ידיעות עובדתיות שאני מאמין בהם, וכל ניסיון אחר להסביר מה הוא אמונה, אינו אלא ניסיון של אלו שאינם מאמינים לתמוך באמונתם הכושלת. כמובן, שכוח הבירור, אינו חייב להיות על ידי ראיות לוגיות אנליטיות, הם בהחלט יכולים להיות, גם על ידי ראיה שכלית עמוקה, או נבואה, או רוח הקודש, או אינטואיציה עמוקה וכוו', אבל בשורה התחתונה, המאמין חייב להסכים על כך וכך אמיתיות שבהם הוא מאמין, זהו מהותה הפשוט של האמונה, וכל ניסיון לפרש אותה בדרך אחרת אינו אלא רצון להמשיך באותו אורח חיים שנובע כתוצאת ממסקנות אמונה מסוימת שאין לבעליה מספיק סיבות לדעתו להמשיך להאמין בהם במובן הפשוט והישן והנכון של המושג. נ.ב. כל דברי נכתבו טרם תגובתה של לומדת, אעיין בדבריה ואראה האם יש לי מה להוסיף או לתקן. עוד דבר נראה לי שעל חבל דק חושבת שפה זה ספר עיוני שיש לכתוב מילים גבוהות ספרותיות, תיטיב לעשות אם תכתוב מילים יותר פשוטות, דברים לא נהפכים להיות יותר צודקים או יותר נכונים, וגם לא יותר חכמים אם אומרים אותם בשפה יותרר גבוהה, פה זה פורום זה דיבור חופשי יותר, המאפשר לכל אדם להבין ברור את הדברים.
תוקן על ידי tzvi11 ב- 05/12/2011 07:33:08
תוקן על ידי tzvi11 ב- 05/12/2011 07:36:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 08:00 |
|
| |
| לומדתלומדת כתב: |  | קראתי בענין את כל הכתוב.
יש כאן משהו בסיסי שאינני מסכימה עמו.
מתייחסים כאן לחשיבה לוגית, להנחות השכל, בצורה מכובדת פי כמה מלתחושות ולהרגשות.
חשיבה היא בסך הכל עוד חוש. גם לה יש תעתועים גדולים.
כולנו מכירים דוגמאות שבהן חשיבה הטעתה אותנו, בדיוק כמו שראיה, שמיעה, אהבה, הטעו אותנו.
יש שיטות בתפיסת האדם וכליו (בבודהיזם, למשל) שמתייחסות לחשיבה ממש כאל חוש נוסף, ומדגימות איך היא בנויה על הרגלים רודניים, תפיסות מוקדמות, צמא ואיבה, חושים סובייקטיביים ועוד. (למשל, כל תפיסות המלחמה וראיית אנשים כאויבים בטרם הכרנו אותם, בנויות גם על חשיבה מוטעית, חשיבה שכורכת עתיד בעבר, חשיבה פארנואידית, קורבנית, ועוד)
אינני סבורה שאמונה היא חשיבה, שאם כך היו קוראים לה חשיבה. "וידעת היום והשבות אל לבבך", ההשבה אל הלב המרגיש היא אחרי הידיעה במוח.
הרב אבינר אומר שחש לאדם חוש אמוני, כמו שיש לו ששה חושים, ודרכו הוא חווה את האמונה.
אם נסכם, אז אלף - גם תודעה איננה צלולה מלכתחילה, וחשיבה לפעמים מטעה מאד, אלא אם כן עובדים הרבה על הצללתה.כמו שאם עובדים על הצללת כל חוש אחר. ככה שאין 'לקדש' את מסקנותיה.
בית - רגש הוא כלי לא פחות חשוב וחזק ואמיתי משכל. אנו חיים חלק נכבד מחיינו בתפיסה חווייתית, הרגשית, דרכו חווים בורא בבריאה (שהרי זה בלתי ניתן להוכחה שכלית) ובחיינו האישיים, ודרכו חווים דברים רבים שהשכל לא נמצא בהם. דרכו נהנים ממוסיקה ומנוף ומדברים עצומים נוספים.
גימל - אמונה לא חייבת להבחן בשכל, גם אם סביר שהיא לא תסתור שכל ישר, אך גם לא תוכח בו. ויש צורות רבות להסתכל מה היא כן. יש שמעודדים אמונה שכלית-בחב"ד, למשל, יש שמעודדים אמונה ריגשית-בברסלב למשל, הרב אבינר מדבר עליה כחוש, ויש שמדברים עליה כתוצאה של אור הנשמה שמאיר באדם, כנאמר בזוהר: הנשמה היא מלמדת את האדם להכיר בקונו. אור הנשמה חזק ומשפיע יותר מן השכל. זה חלק אלוק ממעל שיש לנו. את האלוקים שבי, את השמים שבתוכי, אינני בוחנת בשכל, הגם שזה גם לא סותר את שכלי.
|
|
השאלה היא אחת מכל מה שאת כותבת, האם לבסוף המסקנות העולות מכל הכלים האלו, הם מסקנות המדברות על עובדות קיימות, או על ערכים או דברים אחרים שהמאמין מחליט לחיות ולהידבק בהם. אם המסקנות שאליהם הוא מגיע הם מסקנות של אמיתות עובדתיות המדברות על אמונה באלוהים חיים וכדומה, הרי שזה אמונה, אם לא אין לזה קשר לאמונה.
הטענה שגם השכל יכול לטעות איננה טענה. נכון, מה לעשות אנחנו טועים, נו אז מה. האם בגלל זה נאמץ גם כלים חדשים שאין ביניהם לבירור אמת ולא כלום. אם המסקנה שגם השכל אינו בירור של אמיתות, הרי שאת אומרת שאין בכלל כלי לברר אמת, נו נו ברוכים הבאים למועדון הפוסט מודרניזם שאין אמיתות אמיתיות באמת בעולם.
להביא את הפסוק של והשבות אל לבבך כראיה, זה פשוט לא לעניין, שפת התנ"ך והשפה שלנו השתנתה בהרבה דברים, ובפרט בעניין זה, שהרי בזמן התנ"ך אנשים לא ידעו בכלל על הכלי הנפלא שנקרא מוח שבתוכו שוכן השכל, אלא אך ורק על הלב, הלוא אין בכל התנ"ך את המילה מוח בכלל.
להביא מרבי נחמן זה לא ראיה, ערבך ערבא צריך, מי אמר שרבי נחמן צודק, אולי הוא טעה באותו טעות שאת טועה לדעתי כמובן.
רבי נחמן הוא לא תורה מסיני.
תוקן על ידי tzvi11 ב- 05/12/2011 08:02:11
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 08:32 |
|
| |
צבי,
אתה חושב שאמונה זה דבר מולד או נרכש ?אתה חושב שהאינסטינקט שיש לך גבי אלוקים יש לגוי בנורבגיה?
חבל דק,
הדוגמא מאמא לילד היא דוגמא מצוינת לרכישה ,אבל ההבדל הוא ששם הילד קיים מה שאין כן באיבוד אמונה , אפשר להתעורר מחלום ארוך שנולד לך ילד והוא גדל ואהוב ,ומתעוררים ,ויהי חלום ,האם כל החיים מישהו ירגיש בעקבות החלום שהוא שיכל ילד אהוב, מי שהגיע למסקנא שאין אלוקים יוכל להתנתק מההרגשה שנרכשה לו במהלך חייו, כל הבעיה היא אם הוא חי בספק ..
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 08:41 |
|
| |
אכן, לא הבאתי את רבי נחמן כהוכחה, ואגב-אתה כותב שהוא לא תורה מסיני, בפורום הזה גם תורה מסיני היא לא תורה מסיני--- וגם את הפסוק לא הבאתי כהוכחה, בכלל א"א להוכיח ממקורות ויכוחים כאלו, כי יש בהם תמיד ישר והפוך. (בביתנו מקובל שחוץ מהלכה, לא מביאים ראיה מהמקורות.) אפשר להעזר, אבל לא להוכיח. ולענין השכל - גם הוא עלול להטעות. זה לא אומר שא"א להצליל את החשיבה ולהגיע לאמת (אם אמנם יש אמת אובייקטיבית, ואינני בטוחה בכך), אבל זה אומר שאין לשכל עדיפות טוטאלית על פני אינטואיציה, או חוש, או רגש. כולם קולטים מציאות, לכולם טעויות, ואת כולם צריך להצליל כדי לא לקבל את הטעויות.
ולא הבנתי מה ה'דרישה' שלך מהאמונה. מה כן נחשב בעיניך אמונה ומה לא. נניח שבחושי האמוני, או ברגשותי, או באור נשמתי, או בשכלי, הגעתי למסקנה שיש אלוקים והוא מנהיג אותי בחסד ובטוב ועושה עמדי פלא. זו אמונה? ובכן, למסקנה הזו אכן הגעתי ומגיעה אליה כל יום מחדש, לא בשכלי אלא בצורות האחרות הכתובות כאן. והאמונה הולכת ומעמיקה בי ומתפשטת לעוד מקומות בחיי, בליבי ובנפשי. והיא ציר חיי. עדיין יש לי לפעמים רגעי ספק. מקבלת אותם בלי בהלה. ועדיין לא ברור לי מושג האלוקים, וברור לי שלגמרי לא אשיגנו ולא אתפסנו, אבל במידה שיכולים-מתחדשים לי דברים לגבי מהותו, ואני שמחה בכך. רואה את הנהגותיו ואיכויותיו כמהותו. כעצמותו. וגם זה לא בשכל. ואינני מזלזלת בשכל, אני טיפוס לומד וחושב ומנתח. הרבה. אבל יש מקומות ואזורים בחיים ובנפש שלדעתי, או אצלי, לא השכל דומיננטי בהם ואין לו כלים להשיגם, בעוד שלרגש יש. לאינטואיציה יש. לאור הנשמה יש. אולי תבונה, כמו שמקס קורא לה, בשונה משכל, כן יכולה להשיג את השם.
ונניח שמישהו הגיע בשכלו או בהרגשתו לאמונה שתהיה תחית המתים, זו תיקרא אמונה? ונניח שמישהו סומך על מה שאביו אמר לו, בענין יציאת מצרים, וכך בן מפי אב, כולל האמון בגדולי ישראל - זו תיקרא אמונה? ונניח שמישהו הגיע בשכלו או בהרגשתו לאמונה שיהיה גיהנום שיצלה וישרוף את החוטאים, זו תהיה אמונה?
בעניני התורה והמצוות, בחקירות האלה, למשל, שם מקומו של השכל, אני חושבת. כאן יש שאלות שהשכל מציב ומחפש להן תשובות. וכנ"ל בענין 3 השאלות האחרונות שהצבתי. אבל אולי יבואו אנשים ויכתבו שהם מרגישים\חווים שהיתה יציאת מצרים ושיהיה גיהנום ותחית המתים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 10:26 |
|
| |
"חשיבה היא בסך הכל עוד חוש. " .
עצכ"ח-עצור כאן חשים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 15:04 |
|
| |
| לומדתלומדת כתב: |  | אכן, לא הבאתי את רבי נחמן כהוכחה, ואגב-אתה כותב שהוא לא תורה מסיני, בפורום הזה גם תורה מסיני היא לא תורה מסיני---
נא לא להיתפס לביטויים, נא להיעמד על תכנים.
וגם את הפסוק לא הבאתי כהוכחה, בכלל א"א להוכיח ממקורות ויכוחים כאלו, כי יש בהם תמיד ישר והפוך. (בביתנו מקובל שחוץ מהלכה, לא מביאים ראיה מהמקורות.) אפשר להעזר, אבל לא להוכיח.
אני לא מקבל את זה, בטח שאפשר להוכיח מממקורות גם חוץ מהלכה. מה זה הביטוי הזה יש בהם ישר והפוך, לא מבין.
ולענין השכל - גם הוא עלול להטעות. זה לא אומר שא"א להצליל את החשיבה ולהגיע לאמת (אם אמנם יש אמת אובייקטיבית, ואינני בטוחה בכך),
אם אין אמת אובייקטיבית, אין גם אמונה, ולא שייך לתבוע שום דבר מאף אחד, כי כל אחד והאמת שלו.
אבל זה אומר שאין לשכל עדיפות טוטאלית על פני אינטואיציה, או חוש, או רגש. כולם קולטים מציאות, לכולם טעויות, ואת כולם צריך להצליל כדי לא לקבל את הטעויות.
עדיפות טוטאלית אין, אבל פה בדיוק הטעות שלך, השכל קולט מציאות, גם האינטואיציה שאני רואה אותה כחלק מהשכל ולא דבר נפרד ממנו, אבל החושים אינם כלי לבירור אמיתויות מבלי השכל שמקבל מהם אינפורמציה.
ולא הבנתי מה ה'דרישה' שלך מהאמונה. מה כן נחשב בעיניך אמונה ומה לא.
נניח שבחושי האמוני, או ברגשותי, או באור נשמתי, או בשכלי, הגעתי למסקנה שיש אלוקים והוא מנהיג אותי בחסד ובטוב ועושה עמדי פלא. זו אמונה?
ובכן, למסקנה הזו אכן הגעתי ומגיעה אליה כל יום מחדש, לא בשכלי אלא בצורות האחרות הכתובות כאן. והאמונה הולכת ומעמיקה בי ומתפשטת לעוד מקומות בחיי, בליבי ובנפשי. והיא ציר חיי.
הדרישה שלי היא פשוטה מאוד, שכל מה שאת מחליטה שהוא כלי לגיטימי לאמונה, יהא כלי לבירור אמיתות מציאותיות, כלומר, למשל, אם את משתמשת בכלים לאמונה בבורא עולם, פירושו של דבר שהגעת למסקנה מכוח הכלים האלו שיש בורא לעולם, דהיינו שיש כזאת יישות שבראה את העולם פשוטו כמשמעו. אם זה כך את מאמינה. אלא שאם זה כך השאלה הבאה תישאל, איך כלים רגשיים יכולים לשמש כלי לבירור אמת זו
עדיין יש לי לפעמים רגעי ספק. מקבלת אותם בלי בהלה.
ועדיין לא ברור לי מושג האלוקים, וברור לי שלגמרי לא אשיגנו ולא אתפסנו, אבל במידה שיכולים-מתחדשים לי דברים לגבי מהותו, ואני שמחה בכך. רואה את הנהגותיו ואיכויותיו כמהותו. כעצמותו. וגם זה לא בשכל.
ואינני מזלזלת בשכל, אני טיפוס לומד וחושב ומנתח. הרבה. אבל יש מקומות ואזורים בחיים ובנפש שלדעתי, או אצלי, לא השכל דומיננטי בהם ואין לו כלים להשיגם, בעוד שלרגש יש. לאינטואיציה יש. לאור הנשמה יש. אולי תבונה, כמו שמקס קורא לה, בשונה משכל, כן יכולה להשיג את השם.
ונניח שמישהו הגיע בשכלו או בהרגשתו לאמונה שתהיה תחית המתים, זו תיקרא אמונה?
ונניח שמישהו סומך על מה שאביו אמר לו, בענין יציאת מצרים, וכך בן מפי אב, כולל האמון בגדולי ישראל - זו תיקרא אמונה?
ונניח שמישהו הגיע בשכלו או בהרגשתו לאמונה שיהיה גיהנום שיצלה וישרוף את החוטאים, זו תהיה אמונה?
לפני שאנחנו דנים מה הם הכלים שאיתם אדם הגיע לאמונה, קודם כל על זה אני מתעקש שאדם יברר לעצמו מה הפירוש בכלל שהוא מאמין. האם הוא פושט מקבל את עניין מציאות האלוהים כעובדה או לא. אם כן, התשובה היא חיובית, הוא מאמין. אם לא, זה לא משנה מה הם החיים שלו האם הוא מקיים מצוות או לא, מה הם ההרגשות שלו, הוא לא מאמין.
לאחר שאדם יברר לעצמו דבר ראשון את הדבר הזה, הוא צריך לשאול את עצמו למה הוא מאמין, והאם הכלים שבהם הוא משתמש להחלטת האמונה, הם כלים לגיטימיים, קרי כלים שבאמת מבררים לו את עובדת מציאותו של אלוהים.
בעניני התורה והמצוות, בחקירות האלה, למשל, שם מקומו של השכל, אני חושבת. כאן יש שאלות שהשכל מציב ומחפש להן תשובות. וכנ"ל בענין 3 השאלות האחרונות שהצבתי. אבל אולי יבואו אנשים ויכתבו שהם מרגישים\חווים שהיתה יציאת מצרים ושיהיה גיהנום ותחית המתים?
לא מובן ההבדל.
סוף דבר, נראה שאת תופסת את מושג האמונה, לא כפשוטו, ויש להסתפק לדעתי האם את מאמינה, או את חווה ומרגישה דברים נפלאים, אבל אין קשר בין הדברים האלו לאמונה.
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 15:36 |
|
| |
לומדת,
כל השיח המתנהל כאן בינינו, הוא במסגרת תובנות שכליות. אנחנו מנסות להגדיר מושגים במונחים המקובלים עלינו כמובנים, מנסות לברר את משמעותן, מנסות לברר את תוקפן ואמיתותן. כל אחת מציגה את רעיונה להסברת הדברים הנדונים, וכל אחת מנסה לבאר ולהבהיר כמה שיותר את ראיית פני הדברים מנקודת מבטה. באם לא תהיה לנו שפה אובייקטיבית משותפת לא נוכל להבין האחת את השניה. באם נתייחס לנתוני ההכרה והתודעה שלנו כחושיים ולא כתודעתיים בעלי משמעות ברורה לשתינו כיצד אבין למה את מתכוונת. כשאת מדברת על התקבלות ניתנים חושיים, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם עובדים החושים באותה צורה, כל אחת תבין מה הכוונה בראיה, שמיעה, תחושת קור וחום, וכדו'. כשאת מדברת על תחושות חוויתיות, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם נחווים החוויות באותה הרגשה, כל אחת תבין מה הכוונה באהבה, שנאה, חרדה, כאב, וכדו'. [באשר למהות אותם חוויות ותחושות חושיות, וקשרי האינטראקציה בין הגוף לסובייקט החש. לא כאן המקום לדון] אבל כשאת אומרת שתפיסות בעלי משמעות ידיעת מציאות עובדתית נתפסים על ידיך כחושית, לא מובן לי מה את מתכוונת. האם אחת כמוני שלא חשה שיש ישות שהמציאה את המציאות או שלא חשה שיש בעולם הטבה מיוחדת יותר מאשר הרעה, וכדו', האם אני בעלת מום? ייתכן, אבל אם כך אנחנו לא יכולות להמשיך את הדיון על מקורות חושיים להגדים עובדתיים ורעיוניים, פשוט אין לי את הכלים החושיים שיש לך. אם את מתכוונת שלאחר שאומת או הסתבר לך באופן הגיוני שישנה מציאות בוראת בעלת אישיות שחושבת עלייך וחפצה מסילות אל לבך, ואחר שחישבת והסקת שמטרתה היא להיטיב באופן מובן או שלא מובן, ואחר שהוקבע אצלך רעיונית שהיא נעלית באופן מיוחד, ואחר שהבנת שא"כ ראוי לך להתקשר אליה רגשית [בדומה לגלוי רגשות כלפי אנשים שהיו נוהגים בהגינות וטוב כלפינו], ואז את מפתחת [או שמתפחות אצלך באופן עצמאי] רגשות אהבה וכיסוף לאותה ישות. אני מסכימה בהחלט, זה כבר מוכר גם לי. כל אדם מתקשר לישויות התורמים לו הטבה או לישויות שכדאי להתחבר אליהן מסיבות אלו או אחרות. אולי את מתכוונת למשהו גבוה יותר, שבתובנה [שצריך לברר את מקורה ומהותה, ככל תובנה אחרת] יש לברוא להתקשר ולהכסף לישות המוחלטת הגם שאין מושגיה ותכונותיה בערכינו, גם על שה לא אתווכח כרגע. טענתי היא שמושאי האמונה הבסיסיים עליהם דברת [ואיני מדברת כרגע על ה'אמונה' עצמה אותה הגדרתי בהודעתי כרגש שסובב ומתפתח סביב מושאי האמונה], כולם דרך אחת בלבד לדעת אותם, והיא טיעונים שכילתיים והגיוניים. כשם שידיעות היסטוריות או ידיעות מדעיות ושאר ידיעות עובדתיות, אין כל דרך חושית להגיע אליהן. אין שום חוש או חוויה שיכולים לדעת מה מתרחש או כיצד פועלת מערכת כל שהיא, כך אין כל חוש היכול לדעת עובדתית האם היקום הוא ניתן נצחי [בחוקי התנהגות מסוימים] או אף באם ישנה ישות כזאת האם היא טובה או רעה או בכלל בעלת תכונות אחרות שלא מוכרות לנו כלל [או שבכלל לא ניתן לנו לדבר אודותיה כלום, כי היא לא שייכת למערכת המושגים והמונחים שלנו], וכדו'. באם את טוענת שיש לך חוש המסוגל להרגיש שישנה ישות בוראת ואחראית לבריאה, ואת חשה גם את תכונותיה הטובות. אולי תנסי לתאר ולהגדיר אותו יותר, אולי הוא חבוי בקרבי ואצליח לזהות אותו. אבל מה שאת צריכה לבדוק, אם אותו חוש שאת מדברת עליו, אינו חוויה טבעית המורכבת מתחושות התעלות אהבה והתקשרות שמעורבים בהם תחושות בטחון וכדו.
מתייחס לתגובה הראשונה של לומדת, סליחה על שלא קראתי עדיין את יתר התגובות של לומדת ואחרים. אשתדל בהמשך.
פנינת א.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 15:37 |
|
| |
אמונה פירושה נאמנות, אמת, אמיתות, אמנה, יושר, צדק. לדוגמא, דברים לב, ד; מלכים ב כב, ז; תהלים לג, ד; תהלים יב, ב; חבקוק ב, ד; ועוד. אמונה נעדרת יסוד שכלי איננה נחשבת למעלה, והנביאים וחכמי ישראל הוכיחו את דורותיהם על אמונות מוטעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 17:19 |
|
| |
| ביליצר כתב: |  | צבי,
אתה חושב שאמונה זה דבר מולד או נרכש ?אתה חושב שהאינסטינקט שיש לך גבי אלוקים יש לגוי בנורבגיה?
חבל דק,
הדוגמא מאמא לילד היא דוגמא מצוינת לרכישה ,אבל ההבדל הוא ששם הילד קיים מה שאין כן באיבוד אמונה ,
אפשר להתעורר מחלום ארוך שנולד לך ילד והוא גדל ואהוב ,ומתעוררים ,ויהי חלום ,האם כל החיים מישהו ירגיש בעקבות החלום שהוא שיכל ילד אהוב,
מי שהגיע למסקנא שאין אלוקים יוכל להתנתק מההרגשה שנרכשה לו במהלך חייו,
כל הבעיה היא אם הוא חי בספק ..
http://www.youtube.com/watch?v=Vbea9g3amLc
וכנראה שהספק תמיד ישאר,
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 18:27 |
|
| |
האדם הוא המודע התודעה ה"אני"
כל השאר הם כלים לרכב עליהם,
אמונה = אימון
בינה = אמתיות האבסולוטיות שקיים ביקום,
חכמה = לימוד
רגש = מתעורר. (מכל סיבה שהיא, = הבת שלי אשתי קהילתי עמי אלוקים, אבל הרגש בא מהזיכרון והחינוך והסביבה והתרבות, כלומר עצם הרגש קיים מלידה (= אובולוציוני) אבל במשך חייו האדם מגדיר מתי הרגש מופעלת אצלו. ביודעין ובלא יודעין, וכן גם אהבה,)
וכל כלי תלוי בשני, אימון באהבה מחוייב מעצם אהבה. שאין אימון אין אהבה, שאין אהבה אין צורך באימון,
אהבה והרגש באים מדברים חיצוניים לו,
ובכדי לאהוב ולהתרגש הוא צריך אימון בהם, שיש אימון הוא רוכב על הרגש ואהבה ביתר שאת וביתר עז,
שאין אימון אז הפוך. הרגש ואהבה מתים בסוף,
חכמה = לימוד, חייבים אימון בחומר הלימודים ובחכם שלומד ממנו, חייב מתחילה אימון בחכמה בכלל, בכדי להתחיל ללמוד,
בינה = אמתיות אבסולוטיות, חייבים אימון בהם וחייבים ללמוד מה הם, ואימון בהם מביא את החכמה, החכמה תלויה בבינה האבסולוטית, בלי בינה לא מתחיל כלל חכמה ולימוד,
כל אלה יחד הם "דעת" = חיבור בין הכלים שהם חכמה ובינה, שאדם זוכה לדעת ?! הוא זוכה בהכל בעצם,
הרגש ואהבה והתאווה והכבוד כל אלה הם רק סוס לרכב עליהם, כמו הטעם בפרי ובשאר האוכל,
כל אדם חייב לאכול בלי שהאלוקים ידאג לו לכאב רעב ואהבת הטעם של האוכל,
ובכל זאת עשה זאת האלוקים כי הוא לא סומך על "דעת" הבריות, כי יש הרבה שאין להם דעת,
אמא צריכה מדעתה "דעת" לאהוב את בנה, בלי שהאלוקים ייתן חן ובכי בתינוק ורגש באמא,
גבר צריך מדעתו בפרו ורבו בלי שהאלוקים ימשוך אותו באף, או בתאווה או באהבה,
וכאן מבחינת פילוסופית אפשר לשאול מה קדם למה, האם הדעת יצר את בחושים והכלים, או האלוקים דאג לזה,
לדוגמא: אוכל בריא מסויים שאדם אוכל אך ורק לשם בריאות, במשך הזמן אוהב את האוכל הזה, אהבה גם גודלת עם הנתינה בדרך כלל, (חוץ מאהבה ראשונה שבא ממוחינו הסימטרי, כלומר מוחינו דורש סימטריה ולכן אוהב מתחילה דברים יפים וחינניים, למה מוחינו דורש סימטריה ?! הסיבה שהאדם דורש ביטחון, ומיזה לשלמות, וסמטריה נותן הרגשה שיש מנהיג לבירה, ולכן יש שלמות, במילא כל זמן שרואה משהו מושלם כמו אישה יפה או תינוק עם החן והיופי, פשוט מתאהב בהם,)
אז לכאורה כל המושגי רגש ואהבה הגיעו באובולוציה אחרי הדעת\התבונה,
ואל תשאלו הרי בעלי חיים יש להם אהבה ורגש, כי נכון המודעות\התודעה כבר קיימת אצל התאי החי הראשון, ק"ו בבעל חיי,
ואת זה כבר כתבתי באשכול זה, התודעה, (מצאתי לדעתי פתרון לבעיית גוף והנפש)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 20:45 |
|
| |
אענה בקצרה כי נראה לי שבארתי את דעתי ואין טעם להגרר לויכוח לא פורה.
ראשית, גם החושים לא מביאים אנשים שונים לאותן תוצאות. מה שאחד חווה כ'חם' שני חווה כ'קר', 'מלוח', 'לא מלוח', וכך הלאה. שנית, יש חוויות רבות שאינן נחוות בשכל. השכל לא מבין מוסיקה. השכל לא מבין את הריגוש שבאהבה. השכל לא מבין תיעדוף טעמים.השכל לא מבדיל בין אור לחושך, בוודאי לא בחוויה. לעניני התביעה, כן ניתבע, לא ניתבע, בעיני לא שם הענין. אנו רוצים לזכות לתפוס את העולם והבורא, ולחיות נכון וטוב, לא מפחד העונש והתביעה. לענין ערוב החוש\האינטואיציה\הנשמה עם ידיעות מוקדמות, כל דבר זה כך. איננו יכולים להצליל תודעתנו או חושינו ללא ידיעות מוקדמות והתניות והרגלים. תחשבי שאת חושבת אובייקטיבית כמה שתחשבי, תמיד תהיינה שם הבחנות ואבחנות מוקדמות, תמיד יהיו שם דפוסים ותבניות. וגם 'רווחים' ואינטרסים שיטו תוצאה. חושים צריך לפתח, לאמן, לאט לאט הם מבחינים ברזולוציות יותר ויותר גבוהות. כך בשמיעה, כך בטעם, כך באמונה.
הלאה. אם יש חוש שקולט את הבורא, או אור נשמה, או הרגש, הרי זה משום שהאלוקים נטע אותם, ואיפש רלנו בדרך זו להשיג אותו, עד כמה שניתן. לכן אין מקום לשאלתך, איך אפשר לקלוט דברים מופשטים בעזרת חושים ואינטואיציות. בדיוק כמו שברור לך שהאש שורפת, (רעיון של הרב מיכי בשינוי קל) כי נתנסית בזה וזה חוק טבע, כך אצל ה' אין כל הבדל בין חוק טבע לחוק שהוא קובע, או לטבע שהוא קובע באנוש. אם נתן לנשמה אפשרות להאיר את האדם, נתן לה אפשרות ללמדו על קונו. כשם שנתן לעין לראות. לאוזן לשמוע. וכן אם מדובר בחוש. וכן אם מדובר באינטואיציה. אין לי הוכחה שאני קיימת, ואני חשה זאת בחושי ולא בשכלי, וכך לגבי חלקי מציאות רבים. בוודאי שאפשר לקלוט באינטואיציה דברים. אני קולטת מה מצב רוחו של העומד מולי, האם הוא ידיד או אויב, נניח, אני קולטת לפעמים כשמישהו מתחמק, אין לי הוכחות ברורות, יש לי חוש שמספר לי, ויש אפילו תופעות פיזיות שמספרות. מחנק, כווץ, התרחבות, הסמקה, החוורה, וכו'. רופא מאבחן פעמים רבות על סמך אינטואיציה, וכן מטפל-פסיכולוג. שומעים זאת הרבה בלשונם. ואם את רוצה שאלמדך להקשיב לנשמתך, אלמדך. שלב אלף-קשב לכל מה שנמצא ועולה, בעצימת עיניים, בלי לנוע, בלי לשפוט, בלי לגרש מחשבה ובלי להתעסק בה. מה שקוראים בלע"ז: מדיטציה. תקשיבי לעצמך בשחרור בלי לרשום מראש את המסקנה שעולה או לא, אחרי שבוע תתחיל לשים לב לדברים עדינים יותר ויותר. קולה הדק והעדין של הנשמה יעלה. קולה הענוג של האמונה יעלה. אחר כך תעברי להקשיב לעולם, לתופעות, לחייך, וקול השם וקול הנשמה - היינו הך במובן מסויים - יעלה אליך. ומי שזה לא נראה לו, שיאמין איך שמאמין. אין לי ענין לשכנע או להיות צודקת. די לי באור הגדול שאמונתי מזריחה בי, ואז השכל מצטרף. מצטרף, זה ההדגש. מי שרוצה להתחיל בשכל ובהוכחות - יערב לו. אשמח אם יצליח. בעיני, זו הדרך. ואם כדבריך השיח מתנהל רק במסגרת תובנות שכליות, אז אני מתנצלת ופורשת מכם באהבה.
ו'עצור כאן חושים', היתה אמירה חמודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 20:53 |
|
| |
['פנינת'? כך במקור? לא 'פנינה'?]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 21:15 |
|
| |
| על_חבל_דק כתב: |  |
לומדת,
כל השיח המתנהל כאן בינינו, הוא במסגרת תובנות שכליות. אנחנו מנסות להגדיר מושגים במונחים המקובלים עלינו כמובנים, מנסות לברר את משמעותן, מנסות לברר את תוקפן ואמיתותן.
כל אחת מציגה את רעיונה להסברת הדברים הנדונים, וכל אחת מנסה לבאר ולהבהיר כמה שיותר את ראיית פני הדברים מנקודת מבטה. באם לא תהיה לנו שפה אובייקטיבית משותפת לא נוכל להבין האחת את השניה. באם נתייחס לנתוני ההכרה והתודעה שלנו כחושיים ולא כתודעתיים בעלי משמעות ברורה לשתינו כיצד אבין למה את מתכוונת.
כשאת מדברת על התקבלות ניתנים חושיים, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם עובדים החושים באותה צורה, כל אחת תבין מה הכוונה בראיה, שמיעה, תחושת קור וחום, וכדו'.
כשאת מדברת על תחושות חוויתיות, כולן מבינות למה הכוונה. בהנחה שאצל כל בני האדם נחווים החוויות באותה הרגשה, כל אחת תבין מה הכוונה באהבה, שנאה, חרדה, כאב, וכדו'.
[באשר למהות אותם חוויות ותחושות חושיות, וקשרי האינטראקציה בין הגוף לסובייקט החש. לא כאן המקום לדון]
אבל כשאת אומרת שתפיסות בעלי משמעות ידיעת מציאות עובדתית נתפסים על ידיך כחושית, לא מובן לי מה את מתכוונת. האם אחת כמוני שלא חשה שיש ישות שהמציאה את המציאות או שלא חשה שיש בעולם הטבה מיוחדת יותר מאשר הרעה, וכדו', האם אני בעלת מום? ייתכן, אבל אם כך אנחנו לא יכולות להמשיך את הדיון על מקורות חושיים להגדים עובדתיים ורעיוניים, פשוט אין לי את הכלים החושיים שיש לך.
אם את מתכוונת שלאחר שאומת או הסתבר לך באופן הגיוני שישנה מציאות בוראת בעלת אישיות שחושבת עלייך וחפצה מסילות אל לבך, ואחר שחישבת והסקת שמטרתה היא להיטיב באופן מובן או שלא מובן, ואחר שהוקבע אצלך רעיונית שהיא נעלית באופן מיוחד, ואחר שהבנת שא"כ ראוי לך להתקשר אליה רגשית [בדומה לגלוי רגשות כלפי אנשים שהיו נוהגים בהגינות וטוב כלפינו], ואז את מפתחת [או שמתפחות אצלך באופן עצמאי] רגשות אהבה וכיסוף לאותה ישות. אני מסכימה בהחלט, זה כבר מוכר גם לי. כל אדם מתקשר לישויות התורמים לו הטבה או לישויות שכדאי להתחבר אליהן מסיבות אלו או אחרות.
אולי את מתכוונת למשהו גבוה יותר, שבתובנה [שצריך לברר את מקורה ומהותה, ככל תובנה אחרת] יש לברוא להתקשר ולהכסף לישות המוחלטת הגם שאין מושגיה ותכונותיה בערכינו, גם על שה לא אתווכח כרגע.
טענתי היא שמושאי האמונה הבסיסיים עליהם דברת [ואיני מדברת כרגע על ה'אמונה' עצמה אותה הגדרתי בהודעתי כרגש שסובב ומתפתח סביב מושאי האמונה], כולם דרך אחת בלבד לדעת אותם, והיא טיעונים שכילתיים והגיוניים. כשם שידיעות היסטוריות או ידיעות מדעיות ושאר ידיעות עובדתיות, אין כל דרך חושית להגיע אליהן. אין שום חוש או חוויה שיכולים לדעת מה מתרחש או כיצד פועלת מערכת כל שהיא, כך אין כל חוש היכול לדעת עובדתית האם היקום הוא ניתן נצחי [בחוקי התנהגות מסוימים] או אף באם ישנה ישות כזאת האם היא טובה או רעה או בכלל בעלת תכונות אחרות שלא מוכרות לנו כלל [או שבכלל לא ניתן לנו לדבר אודותיה כלום, כי היא לא שייכת למערכת המושגים והמונחים שלנו], וכדו'.
באם את טוענת שיש לך חוש המסוגל להרגיש שישנה ישות בוראת ואחראית לבריאה, ואת חשה גם את תכונותיה הטובות. אולי תנסי לתאר ולהגדיר אותו יותר, אולי הוא חבוי בקרבי ואצליח לזהות אותו.
אבל מה שאת צריכה לבדוק, אם אותו חוש שאת מדברת עליו, אינו חוויה טבעית המורכבת מתחושות התעלות אהבה והתקשרות שמעורבים בהם תחושות בטחון וכדו.
מתייחס לתגובה הראשונה של לומדת, סליחה על שלא קראתי עדיין את יתר התגובות של לומדת ואחרים. אשתדל בהמשך.
פנינת א.
|
|
דומני שבמקום להאריך כל כך הרבה, אני כתבתי את אותם דברים בפשטות בקצרה ובבהירות לא פחות.
שנית, נדמה לי שאת בפורום, אין מן הראוי לחשוב שלומדת כותבת רק בשבילך ואת מתכתבת רק איתה, יש בזה משום התנהגות לא ראויה.
תוקן על ידי tzvi11 ב- 05/12/2011 21:17:41
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 22:12 |
|
| |
לו היינו קתולים, הייתי רושם מה שחובה עלינו להאמין, וכל שאינו מקבל אמונות אלו הוא כופר.
כיוון שאנחנו יהודים מעולם לא גובשה אצלנו דוגמה. אם תקראי בספרי העיון השונים שכתבו יהודים יראה שמים, תמצאי בהם דעות שונות ומשונות, מהן כופרות לחלוטין בדעות הנחשבות 'נכונות' ו'מוסכמות'. אנו מאמצים אלינו דעות משל גויים, ומטמיעים אותן באמונותינו כמו היו תורה מסיני.
הרבה קוראים 'תמימים' אינם יורדים לעומק הדברים ואינם מבחינים בענינים אלו. אבל אלו המבינים את הנקרא עומדים היטב על הזרויות והסתירות וריבוי הדעות. אני חושב שזה מצב חיובי כיוון שהוא מפרה את המחשבה ומפתח את האמונה, ולא גורם להתאבנות. הבעיה היא רק בפער הגדול שנפער בין הקורא ה'תמים' והקורא המבין.
אני מאמץ דעתו של מימוני כי על כל הכותבים לכתוב בדרך ארץ, מתוך כבוד לזולת, ולכתוב דברי אמת כפי שהם תופסים אמת זו, מתוך נימוק והסבר. שני תנאים אלו יוצרים שיחה פוריה ומכובדת.
עודד
|
|
|
|
|