ליהיאור
לגבי א'. ייתכן שהספר הזה צודק, ובעצם אין כאן אלא עיבוד יותר מהיר של הנתונים, ועדיין מה שאמר הדב"ח נכון, שההרגשה בוודאות ההכרה השניה חזקה וברורה הרבה יותר מהראשונה. [ולא תמיד ניתן בכלל לנסח אותו בנוסח ההכרה הפשוטה] וייתכן שהספר הוא לא צודק, ובאמת יש דרך כזו להשיג נתונים.
אז שאלתי מעימך כבר, ואיך היא כן יודעת, אם לא ע"י דרך הספר 'מוח ונפש',? האם יש כאן נביאות? ואם בלילה יעמוד חבירך נגדך ואין אתה רואה איתו כל מאומה (לא מראה ואפי' לא ריח ושמיעה) האם תדע מי הוא? וודאי שלא, ורק ע"י מראות המזכירים את זכרון מה שכבר למדת בעניין חבירך, המוח מביא לידיעתך (בלי שהרגשת בכל פעולות היזכרות והחישוב) מי הוא העומד לפניך.
לגבי ב- מה זה משנה אם כל דברי הזהר הם ממה שידעו בזמנו וכו' [אגב לא בדיוק נכון, כי הוא עטף את כל הידיעות האלו במסגרת הרבה יותר "גבוהה" ממה שהיה ידוע. ]
מה אתה מכוון? (אם כוונתך להספירות שהם עשרה,כבר הכל ידוע מספרי היוונים על עשר הספיירות, שסביב העולם,)
עדיין יש שם ידע מקסים. איזה שם שתתן לזה לא משנה,
וודאי, הוא ספר ארוך מאוד, שכולל הרבה ענינים באלוקות, ובמצוות, ובדרכי פעולת הנפש, ועוד עניני מוסר וכדומה, שמעתי מהיודעים שעד היום הזה ם כל המחקריים שנעשו על הספר הזה, אין איש יודע בבירור מי חיברו וכמה אנשים חיברם, ומי היו רבותיהם. ויש כמה השערות אבל על כולם יש ערעור. מה שהוא מקסים אינו סימן על אמיתותו, ואינו מראה שהוא אלוקיי מהשמים.
האינטואיצה נכונה מכל מקום. מהזה משנה אם מעלמא נדאתי או מעולפם הזה, וכי בעולם הזה אין ידע מקסים? שוב, גם השם עלמא דאתי וכדו' אינו אלא שם שנותנים להרגשה שלהם, ואם השם הזה לא נכון, וכמובן לא מוכרח מההרגשה אן זה אומר שההרגשה לא נכונה
בסדר, אבל הרגשתם שהם נמצאים עכשיו במתיבתא של מעלה, לא שהם קוראים איזה ספר חכמה. וזה מראה שההרגשה הזאת היא תולדת דמינם. וכי אם יקראו ספרי אפלויטונוס הם גם יאמרו שזה מהשמים?, הם יאמרו שאיש חכם כתב את מחשבותיו , וחלק מהם אמת וחלק מהם שקר, וחלק לא ברור,
ואיני חושב שנכון שבחלקים שבלשוה"ק אין את ההרגשות האלו.
איני יודע מה אתה מרגיש,ממה שאני עיינתי בהזוהר כמה וכמה פעמים, לא הרגשתי כלום, רק זה שיש שם דברים מתקבלים על ההגיון ויש שאינם.
ללומדת ולכל ההולכים בדרכי האינטואיציה מבלי להסביר מה היא ואיך היא יכולה ללמד משהו
וזה מה שקורה איתך. מה שלא השתכנענו, לא נשתכנע גם אם תגיד אותו מאה פעם.
אני הבאתי הוכחות על כל טענותי, מן ההגיון ומהמציאות. אתם טענת סתם דברים מההרגשות ומההחלטות שלכם, בלי לענות תשובה אחת,אם אתם לא רוצים להשתכנע, אז תמשיכו בדרכיכם הלאה, האמת לא תתעוות בגללכם, , תמשיכו לבנות את העולם לפי מה שסיפרו לכם בבית ובמקומות לימוד שלכם, רק תדעו שבהודו עושים את זה עכשיו מאות מליונים אחרים, והם אומרים אותו דבר, ההגיון לא ישכנעינו, אנחנו בשלנו
אם לדעתי ולדעת עוד כמה כאן, לא רק ההגיון והשכל יקבלו החלטות בענין מציאות הבורא, אז לא יעזור שתשאל אותנו שוב על המוגבל והלא מוגבל. הבנו אותך, הבנו שלדעתך הרגשות לתענוג והרציונל לשאלות מהותיות. ושדברי לא עונים לך. ברור לי. לא מקבלת גם את החילוק שעשית בין השאלות, אבל זהו. אין טעם לחזור על ויכוח מעגלי כזה
אין כאן שום וויכוח מעגלי, כי לא השבתם שוב דבר הגיוניי, רק ברחתם מלחשוב במה שאני טענתי, ולפי חלק מהתגובות שלכם ראיתי שאפילו אתם לא מבינים מה שאני אומר.
ומה שאתה כותב שאם הוא ישנו אז התכלית וכו', כאן כבר עשית כמה קפיצות והשארת פערים מאד רציניים בדרך.
לא דברתי כלום על הפרטים, דברתי על הכלל שאם יש בורא אז יש תכלית, ואם יש תכלית צריך לברר מה היא. את דעתי שהתכלית היא הבחירה בכל ענייני הטוב והאמת כתבתי, וזה גם דעת התורה, היא הקפידה ביותר על האמונה בייחוד ה', ועבודתו ויראתו ואהבתו, וכל ענייני המצוות הם רק פרטים של העניניים האלה (כמו הקרבנות הביהמ"ק ועוד הרבה מצצות) אפילו בן אדם לחבירו הסברתי יפה מאוד אייך גם הוא הולך על הייחוד. מי שלא רוצה להאמין בתורה, שיערב וינעם לו, שיחבר לעצמו תורה חדשה, או כמותכם ימשיך להעביר את חייו בלספר לעצמו שאי אפשר לדעת מה טוב ומה רע, וממילא הוא בעצם טוען, שאין כאן תכלית בעולם כי אם להתגלגל בעולם הספק
אפילו אם בסוגית הבורא היינו מסכימים. ממש ככה. המסקנה שיש בורא יכולה להביא להרבה מאד מחשבות וגישות, ולגמרי לא בהכרח לזו שציינת.
אולי תתני הצעה, לאיזה דרך או שתיים שאת חושבת יכולים להיות התכלית, ונדון בהם
אכן, כמו שכבר כתבתי אני מחוייבת ונאמנה לתורה ולמצוות ב"ה, ומשתדלת לקיימן וגם להדר בהן, אבל לא משום שזו המסקנה היחידה שההגיון שלי מבין מזה שיש בורא ומנהיג, אלא למרות שההגיון שלי מבין שיש עוד כמה וכמה מסקנות לא פחות הגיוניות, ואולי יותר.
ולמה את לא מקיימת את הקוריאן והברית החדשה של הנוצריי 'למרות שאת לא מבינה את הגיון שבהם'? את מתחילה טוענת שמצד ההגיון אין לך לא בורא ולא תורה, ובכל זאת ולמרות זאת (כלשונך) את מקיימת אותם. הרי כל מה שלימדו אותנו בגן הילדים אנחנו לא מקיימים, כי כבר גילינו שזה סיפורי מעשיות, אז אם גם התורה היא כך למה את זה את כן שומרת? אלא מאי, בסתר ליבך את מכרת את האמת, וכל הוויכוח בינינו האם זה ההגיון המסתתר ומכוסה, או איזה כוח חושיי נסתר מהבנתי
וזה שאתה מכתיר בתואר של רודפי עינוגים או הנאות קטנות את אלו שחושבים אחרת ממך, גם בזה אינך צודק.
לא הכתרתי אף אחד בכזה תואר, אדרבא כתבתי כמה פעמים שאני בעד העינוגים וההנאות, רק שאינם עיקריים אלא אמצעיים להחזקת האדם. אולי את מתכוונת למה שכתבתי לייתכן,? התכוונתי לומר לו שאין שום רמה גבוהה יותר לומר שאנחנו כאן להתענג כמה שנים עד שנמות מאשר להיותר אדם בעל אמונה ומוסר אלוקיי.
וגם רדיפת העינוג, צריך לדון בה מה היא ומה היא לא, ומה זו בכלל 'תכלית' ובטח התאור שלך על איך נשמח וגם נקיים כמה מצוות היה שטחי למדי
איפה תיארתי ומה תיארתי? את לוקחת איזה מילות שלי והופכתם לתורה שלימה, תראי על איזה מדבריי את מכוונת, ואבאר
, ולא תוצאת שום חקירה וגם לא תוצאת הרגשה. כלי רגש יכולים להיות מפותחים ועמוקים, ולא להביא לתוצאות ילדותיות ושטחיות.
על מה את מדברת (ילדותיות ושטחיות), את באמת חושבת שאני לא יודע מה זה חיבור רעים וקשר חברותיי,? נכון שאצל הנשים הוא מפותח מאוד אבל גם אצל הגברים,
(מערכות יחסים עמוקות מאד נבנות על רגשות, לא על רציונל.)
ולכן? מה הערך שלהם רק העונג והרגש הנעים והטוב שהם מביאים לידי האוהבים, היש לזה קשר לנידון כאן בעניני דעות ואמונה?
וזה שקראת משהו בספר פילוסופיה, לא אומר כלום.
זה לא ספרי פילוסופייא (אדרבא הם תמהים הרבה על הפילוסופיים)קראתי בספרי מחקריי המוח היותר חדשים, שחקרו אייך עבודת המוח מתחברת לידיעות וההנהגות שלנו, הרבה ספרים שנכתבו בעניינים האלו לא ידעו הרבה על דרכי פעולות המוח, כי הם דברים המתחדשים בכל יום ויום.
יש מאות ספרים שטוענים הפוך. אפילו על הרמב"ם חולקים הרבה בפילוסופיה שלו. כל מבנה הנפש-רוח-גוף-נשמה נתון להרבה גישות. וכנג ד כל גישה יש גישות הפוכות.
אז מה את מציעה, שנפקיר המחקרים לחוקרים, ונאמר שיש הרבה גישות ואותנו לא מעניין כלום? אם לא מעניין אותך אני מבין, אבל אייך את אומרת לאחר, אל תחקור כי יש כמה גישות, אני יחקור ואראה מה הגכישה המתאמת להאמת שלי ועל פי זה אחליט, אם אראה שיש כאן שאלות של תיקו, אז אדע שאין אני יכול לדעת באלו. אבל אין זה פוטר מלחקור. ואפילו לדעת כל שיטה מה היא אומרת גם צריך לחקור ולא לומר סתם יש כמה שיטות ואין לדעת בשום אופן
זה כל מה שאני מנסה להסביר לך, שבעניני אמונה, כנגד כל טיעון שכלי שיש בורא לעולם, יש טיעון שכלי הפוך (שהוא אפילו חזק ממנו ברציונל בדרך כלל) וכך הלאה, וגם בעניני תורה ומצוות. ואת זה שמעתי גם מ"בשם מנהיגים דגולים.
והמנהיגים האלו עדיין שומרים תו"מ? אז הם בעיני חשובים ככל הישמעלים והנוצריים שגם אומרים שאין לדעת כלום בענינינ אמונה, וגם אין לחקור כי א"א לדעת לעולם. ואעפ"כ הם ממשיכים באמונתם. ןאפשר לעשות מחר מעמד הר סיני שני ולהחזיר התורה והאמונה חזרה, כי אין לדעת כלום. ורק תסבירי ולו פעם אחת, אייך אדם שיודע שהתורה שלו היא או אמת או שקר, וכמו"כ התורה של זולתו שהיא היפך ממנו גם היא או אמת או שקר, ובכל זאת הוא ממשיך להחזיק בתורתו? וכי משום שנולד כאן זה מורה שזה האמת, ובכלל נראה לך שהקב"ה ברא עולמו כדי שלא נדע כלום מהו האמת,? זה מסתבר לך? אולי את צריכה לחשב הכל מתחילה אם דרכך צודקת אם לאו. שהרי לשיטתך אין אמת יכולה להוודע כלל, אז מה אנחנו מחפשים כאן?
לא שזה מחייב מישהו להשתכנע בכך, אני רק מספרת לך שזו לא גחמה נשית"רגשית"משוחדת הנאות שלי, אלא יש ממנהיגי הדור שסבורים בדיוק כך. שלא השכל יביאנו לתשובה, כי תמיד ניתן יהיה לערער את המענה האחרון שקיבלנו, במענה נוסף
תשמעי לי, המנהיגים האלו שאת טוענת, בזבוז זמן (לשיטתם) שהם מבלים חייהם בכל מיני איסורי תורה ועמל המצוות, הם כנראה רק מנצלים התורה להתגדר בה ולחפור בה, אולי הם החליטו שבמקום ללמוד איזה מקצוע שיועיל לעולם, הם ימשיכו בסיפורי הדת, וכך ירווח להם. אני לא מאמין שיש מנהיג דתי אחד, שטוען שא"א לדעת האמת, זו טענה של שטות, כי אם א"א לדעת האמת, הקב"ה ברא העולם לענותינו בסבל ספק התורה והמצוות.וגם אין במה לבחור מאחר ששתי הדרכי הם או אמת או שקר
וקריאת רומנען? זו אופציה.
למה לא? איזה איסור יש בדבר? וכי הרב יהודה הלוי לא כתב רומנען? וודאי לא לבלות בהם הזמן והעיקר, אבל כדברים המחממים את הלב מה רע בהם?האמיני לי שכמה דברי חכמה ובינה מצאתי בהם
