לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

אני לא רגיל בתורת הרב קוק, ואשמים בכך זה כת ההשקפה, אבל את הספר לנבוכי הדור כן למדתי בעיון שוב ושוב,
אז היית מפרש את דבריו אלה כך,

על הידיעות העליונות אין מקום לשאול מהיכן יודעים אותן.
כלומר אין טעם לשאול מהיכן יודעים ש1+1=2 וכן בשאר אמתיות שקיים בתבונה האנושית, כלומר מה שאנו רואים בנשמה בשכל כאמתיות לא רלוונטי לחקור מנין ומהיכן, יותר נכון כשמוצאים בקרב הנשמה רוח עליון, ואוצר ידיעות מסודרות, מתאימות זו לזו, זהו היותר עליון שבבירורים. כלומר זה מה שחשוב לחקור ולברר, את התמונה הגדולה של התובנות האמתיות, החיבור ביניהם, על דרך חכמה ובינה לא מספיק העיקר זה הדעת = חיבור חכמה ובינה, חכמה לחוד ובינה לחוד בחקירתם היא רק אמצעי כל הידיעה הבאה מתוך מחקר,אינה כי אם אמצעי איך להגיע לידיעה עליונה זו, כלומר לחבר את הבינה והחכמה לדעת, שהעיקר זה הדעת, וכן ממשיך ואומר  האמצעי היותר מוכשר לבוא למידה עליונה זו, הוא דביקות בד' בכל כח, והגיון רזי תורה,
דביקות בשם בכל הכוח = לדבוק באחדות השם ותכליתו של היקום והטבע והאנושות, (כלומר יכול אדם להיות חכם ומבין את כל היקום והטבע ובכל זאת לא מעניין אותו תכליתו, מעניין אותו ההפקרות והמקריות, כלומר ממשיך בחשיבה שהכל מקרי וגם נותן לעצמו להיות מקרי ק"ו לסביבתו ולזולתו, העיקר הוא משיג את תאוותו הבהמית והמקרית, מצד שני יכול האדם להיות חכם ולהבין את היקום וחוקיו ומאז להיות דבק בה לגרום שהעולם יהיה יותר טוב מוסרית וערכית, וכך נשיג את הטוב שיצא מהיקום לו ולזולתו,כלומר לא מקרי בהמי רק יוזם את ההתפתחות האובולוציוני עם התבונה, לטוב לו ולזולתו ולכל הדורות בהמשך, בתכלס החכם מסוג הזה הביא את השפה ואת חוקי החברה, רק חכם שדואג לזולתו ומכאן יודע שיסודי היסודות היא דבקות באחדות השם וחוקי היקום, אז מפתח שפה מפתח מדע מפתח רפואה וכו' וכו' )
והגיון רזי התורה = אז נבין את ההיגיון של חוקי התורה,

לסיכום,
יש שני חכמים שחוקרים את מעשה מרכבה ומעשה בראשית,
החכם שמחבר בין החכמה והבינה לדעת ?! הוא בעצם דבק בשם ומכאן מבין את היגיון חוקי התורה,
החכם שלא מחבר את החכמה והבינה, הוא רואה הכל כמקרי, ולא מחבר את שניהם במילא לא מקבל דעת, ואז הוא לא דבק בשם ובטובת האנושות עכשיו ולעתיד, במילא לא יבין את חוקי התורה שהם חוקים בוני העכשיו והעתיד לדורי דורות,
כל מעינם היא העכשיו והטוב שלו הרגע, במילא גם חוקיו החברתים בנויים כך, הכל משחק חופשי משחק ספורט שרק יחידים מנצחים והשאר רק חולמים בדמיון שאולי בסוף גם יזכו לחלום של היחידים,

ועוד אלף דרכים איני מכיר, אדרבא אני תאב לדעת עוד דרכים, פרטם.

3. העולם בהחלט היא פליאה, ולא רק פילוסופית. אם יש תשובה לפליאה הזאת, ומהו התשובה, זהו ענין אחר.

להתודעה

תורה ודעת

יש לי הצעה בשבילך : פנה אל ניקים העושים רושם מעניין – בתבה האישית שלהם.

אני לא חושב שמישהו כאן עושה רושם, כולם כאן אהובים וברורים, רק בהלכות דעות כך היא הדרך, שצריך להתרגל לענינים אלו, גם אני בתחילת דרכי במחשבה, הייתה קשה מאוד

כך תחסוך התנצחויות ומשחקי רושם, אנשים משדרים בד"כ יותר כנות,  כך גם אין סטיות של ניקים אחרים שמושכים את הדיון לכיוון פחות רצוי לך.

על הדרך  תיווכח מי מתחמק ומי אכן מעוניין באמת בברור רציני.  משגיליתי את החסרונות בפורום – כך עשיתי.

אין דרך זו נראית בעיני, כי א"א לומר לכל אחד שוב מחדש, הכל. וכך כל הרוצה קוראים את דבריי

לייתכן

אינני מייצג, אפילו כפרקליט, את יתרון הרגש על השכל, כדרך לדעת, או אפילו להבין את המציאות.

מי שמחפש (כמוני) הוכחה רציונלית, לא ימצא זאת בקריאת טיעונים, או יותר נכון מחשבות, שאינם מתיימרים להיות כאלה.

הצבעתי על מקומם של הרעיונות הללו בחייהם של אנשים ועל כי יש טעם וראוי להאזין לקול הבוקע מהם.

(בתנאי שהם מוצגים מתוך מודעות וכנות).

מה אתה מכוון? שאין מוחות האנשים שווים? יש שידיעתו מהמופת העיוני וכללי ההגיון, ויש שידיעתו ממקור אחר? אני שואל, מה יכולה להיות מקור ידיעה לאדם, זולת מה שהביאו לו החושיים בסדרי ההגיון ובנין המוח המסכם הכול. אם אנשים טוענים שיש להם ידיעה שיש בורא ושהיה מעמד הר סיני ועוד ידיעות בנושאי דעת, מבלי שיוכלו להראות מאיפה באה להם הידיעה הזאת, אלא הם טוענים שכך נגלה להם מעומק הנשמה, אז או שהם נביאים או שהם טועים בהמהלך בנין הידיעה האנושיית. ולא יעזור שהם כנים ואמיתיים, כי גם כנים יכולים לטעות באיך נבנית הידיעה.

ולגופו של ענין.

אתה לא מסביר איך אתה מבצע את הקפיצה ממציאות ה' (המכונה אלוהים פילוסופי) לידיעה על האם יש לו רצון והאם דווקא בנו בני אדם הוא "רוצה" או שמא רק במלאכים ואנו בעיניו כחמורים.

כבר כתבתי בכללויות העניין הזה למעלה. אם יש בורא, מסתברא מההגיון שהוא ברא עולם לתכלית, וכמו שכל עניין בעולם הוא לתכלית (ואם לא מקבלים שהאבולוציה בראה הכל בסתם, מקבלים שהכל כאן הוא לתכלית) ואם רואים שיש אדם שהוא נזר הבריאה ורק הוא בעל שכל ובחירה בטוב ורע, ורואים שבכל עניין ועניין בהעולם יש אפשרות לטוב ולרע, לאמת או לשקר, מסתברא מההגיון שהוא התכלית הנרציית, אלא שיש לחקור מה הוא האמת ומה הוא השקר והרע, ע"ז יש מצוות מהסברא ויש מצוות מהמסורת. ולומר שיש מלאכים שבהם חפץ ואנו סתם בשכלינו לשווא, הוא לא מן הסברא, ואדרבא לומר שכלל יש מלאכים הוא שלא מהסברא, והרמב"ם צמצם מאוד עניין המלאכים לצורות המשפיעות לשכלינו ולתכליתינו.

הייתה התגלות?

אם אתה מכוון למעמד הר סיני? אז כך יש לנו במסורת, האם מישהו המציא זאת, וכולם קנו את השקר והנחילו לנו,? למה לומר כזאת, מאחר שאנחנו משימים דורות שלימים לשקרנים או מדומינים או טועים, בעוד שמאחר שיש מופת שיש בורא ויא"כ מהסברא יש לו רצון ותכלית מהבריאה, וא"כ יש עניין שלאדם יש תפקיד מה יעשה ומה לא יעשה, למה לא נקבל המסורת כאמת.

ניחוש?

מה?

נבואה?

?

אתה מסכים שגם אם אין תשובה זה עדיין לא מייצר תשובה?

? איני מבין מה אתה שח.

בלשונו של ויקטור פראנקל (הרופא והנפש עמ' 75) "את משמעות החיים אי אפשר להמציא אלא רק לגלות".

איך "מגלים" את התשובה?

(גילוי נאות. אני עושה שימוש בציטוט, למרות שלכאורה המחבר לא היה אוהב זאת ואכ"מ. אינני משתמש בציטוט כדי להסתמך, אלא כנותן קרדיט למנסח).

לא הבנתי את כל השורות האחרונות

והערה על הנאה.

אני זוכר שהיו מכנים את מו"רך שליט"א ר' לייב בעל ההנאות.

 וודאי שבעלי המחלוקת שהוציאו עליו דין כופר ומין ואפיקורס, יאמרו כך על משקל ר' לייב בעל הייסורים (וגם על יוסף אמרו בעל החלומות עד שנפלו לפניו כעבדים) כי אינם מבינים שעיקר עניין העולם הוא ההטבה, ואף שאנחנו עדיין בעולם העבודה, ורק למחר לקבל שכרם, אבל כבר כאן כל מי שנפש לו יודע שההנאות במשורה, הם מקרבים להבורא יותר מאשר מרחקים, ומי שלא מאבד הרסן להיות כבהמה, יכול ליהנות מעוה"ז, וידוע הירושלמי שעתיד ליתן דין על מה שראו עיניו ולא נהנה. ובקרי"ש ובכל התורה ההבטחה היא על חיים טובים בעוה"ז. ואני תימה מה יעשו כל בעלי הפרישות, לעוה"ב שהרי יושבים ונהנים שם מזיו השכינה, ומה יאמרו שגם מזה אסור להנות?

ללומדת

חבל שאתה משאיר רושם לא טוב של אדם תוקף ומתקיף, ולא מכבד ככל אחרים,

 ומסתכל על החיצוניות של בריסק ולא על הפנימיות

אני לא יודע כמה אתה מכיר את הנעשה בבריסק, ואיני מכוון להידוע בחוץ (שהרי לא למדת בהבריסקע ישיבות,), אלא מהנעשה לפני ולפנים, אבל אני שרוי בינהים זה עשרים וכמה שנים, ואגיד לך השקפויתיי עליהם.

ראשית אני מודה בפה מלא, שחלק גדול מצורת המחשבה וההסתכלות שלי על העולם כהיום, היא תוצאה מהשיטה של הגר"ח. ר' חיים הוא אשר הכניס ההסתכלות האנליטיקס (ניתוחיית) בכל דבר,שאין לקבל הדברים כולם בגולמיותם ובפשטותם, אלא צריך להפריד פרט מפרט, ולהבין במה הם פרטים של כלל אחד, וגם להפשיט כל פרט להבין היסוד והעקרוניות שבו, ורק ע"י הניתוח וההפשט, בנין העניין בשלימות, שיודעים מה גדרו של כל פרט ובמה שונה מהפרט הדומה לו,ומה כללו של הפרטים הדומים בעניינם, ויודעים מה הבסיס והיסוד של כל פרט ושל הכלל, והוא הסכלות אמיתיית לא רק בעניני תורה, אלא בכל עניין שבעולם, וכמעט כל הטעותים והבלבולי דעות באים מהסתכלות שטחיית, שאינה מנתחת את מה שלפניה (חוץ מטעותים היוצאים מהגיון שאינו נכון, או מחוסר ידיעות אמת).

דבר נוסף שהכניס הגר"ח הוא שלא לירא מהקודמים ולא לישא פנים ולומר מכיון שהראב"ד והרבה ראשונים ואחרונים קדמוניים הניחו הרמב"ם או התוס' בצ"ע, א"כ סימן הוא דממה נפשך מישהו כאן הטועה. אלא הראה ולימד על דרך כל אחד מה הוא הבין בהסוגיא, ומה יש להבין שלא כמוהו, ושכל ההשגות הם תולדות של הסתכליות שונה, ואלו ואלו האומרים והמשיגים דרכיהם צודקים לפי שיטת ודרך הבנתם (ומדבריו למדנו כמה הרמב"ם העמיק בכל דבריו ליירד לעומקו ולהבין פרטיותיו, ואם כי אין זה אומר שהרמב"ם צודק בהכל, ואפילו אנוכי רואה הרבה דברים שהרמב"ם לא השיג בהם האמת (בפרט בעניני אמונה) וגם לא ידע הידיעות שיש כהיום).

אלו השניים הקודמים הם שתי יסודות גדולים שלמדתי מר' חיים בדרכי המחשבה (הראשון –לנתח לנתחים דקים כל פרט ופרט בכל עניין, ולהבין את הדמיון והכלל בינהם. ולהפשיט כל פרט וכל כלל לידע השורש שבהם,וכך בניין העניין משתלם. והשני –לא לדחות סתם דברי חבריי אלא לנסות וליירד לעומק מה שאומר, ולהבין מה טענותיי ומה טענויתיו בפרטיות, ולהבין נקודת המחלויקת על בוריה, ורק אז לראות עפ"י ההגיון הפשוט מי צודק, או היוכלו לעמוד דברי שתיינו ללא הכרע. ועם אלו השתי דרכי מחשבה עשיתי כאן הוויכוחים בנסיון להבנת דברי חבריי ובנסיון לבאר דברי עצמי, בפרטיות ועפ"י הגיון, ואם כי את פרטי ההגיון ומה הגיוניי ומה סותר לההגיון, לא למדתי מר"ח, ולדעתי הוא חסר מאוד בהבריסקע שיטה, מ"מ היסודות הם מהגר"ח)

והדבר השלישי שלמדתי מהגר"ח(בעניני מחשבה) הוא תגבורת ההגיון והשכליי על הרגשיי והטבע האנושיי. כי הנה ידוע שהגר"ח היה בעל רגש עצום, והיה בטבעו רחמן מאוד מאוד , וידוע שכל צרוע וכל זב בהעיר בריסק דליטא, אנשים שלא היה מיסתכל עליהם וידבר ויתקרב אליהם, היו מתגוררים וסמוכים על שולחן ובית הגר"ח, ויש הרבה סיפורי גבורת נפשו למען העניים והנזקקים, שממש ביטל כבודו וכל אשר לו למען ייטב להם ביותר. וגם ידוע שהקדימו בניו על מציבתו 'רב חסד' ל'שר התורה' לומר שצדקת פזרונו היה קודם אצלו בחשיבות לעויצם תלמודו. ואם כל זה כשהיה שוקל דברים שבהם נזקק לילך בדרך האמת (ואיני נכנס עכשיו למה היה השקפותיו, שזו סוגיא לעצמה) היה מניח לכל רגשיותיו וההרגשיים בצד, והיה מודד בפלס המחשבה וההגיוניי, מה צריך לומר ולעשות ואייך לעשותם, וכו. (וידוע המעישה שכשרצו לעשותו הפויסק בריסק, מה היה עם השאלת טרייפה ועם השאלות נשים, אייך ששכח לגמרי שאילו דברים שצריך להכריע בהם במהירות, והיה יום שלם שקוע בהלכות טריפות, וגם שלח לקרוא להאשה השואלת השאלת נשים, לחקור שוב אייך היה פרטי הראייה וההרגשה, אולי יש להחזיר הפסק ולהקל). ובזה אני הולך (וגם פה הלכתי) בכל דרכיי, להשים הרגשיות ודמיוניי המחשבה בהצד, במקום שיש לשכל ולהגיוניי לשלוט.

עכשיו לעניניינו, אתה טוען שאני לא מכיר הבריסקערס בפנימיות, ושאני סתם מתקיפם. ושתי טענותייך משוללים, כי אני מכירם היטב, וזוהי

ביקורתיי החמורה עליהם.

והתקפתי עליהם, בדין. ואפרש שיחתי, דהנה שמעתי ממו"ר (כבר החלטתי שלא להזכירו אבל וטיבותא לשקייה) דהיה פילוסוף אחד בדייטשלאנד ששיטתו הייתה, אשר בכל עניין שבעולם (בין בהתפיסה האנושיית ובין במאורעות העמים) יש שלושה מדריגות, 'הרעיון' עצמו (שעליו מדובר), 'ההיפך רעיון' (ענייני שליליות הרעיון והדעות הסותרות אליו והמגלים חסרונותיו), והשתלמות העניין הזה הוא ב'וולד הנולד מזיווג שני הראשונים' (שלוקחים הרעיון בשיתוף תיקון השליליות שבו, וכך הוא בניין אמת). ואני משתמש ברעיונו, כדי להסביר הבריסקע שיטה מתחילתה עד להיכן שהיגיעה כהיום.

 ששם היה המהלך בהיפוך ובשישבוש, שבתחילה היה 'הוולד הנולד משתי הראשונים' ואח"כ היה 'הרעיון' עצמו, ואח"כ ועד היום הזה נשארו ב'שליליות הרעיון'. והיינו שאצל הגר"ח שהוא היה מחדש הדרך הזה (ואין משנה שמקורותיו היו גם מהבית הלוי, וגם מהגר"ח מוואלוז'ין, וגם קצת מהנצי"ב, ומעוד גאונים. אבל וודאי רובא דשיטתו היה מדיליה ממש) של דרך 'ניתוח הענינים ודקדוק הבנתם' בחיצוניות, בצירוף הצורך מ'הבנת העומק שבכל דבר' ולהיכן הוא הולך, ומה כוונתו להועיל בדרכי התורה והמצוות (ואיני אומר שאני מסכים אם הבנת הגר"ח מה הם הכוונות הרצויות ומה היא הרעיון האמיתי בהאמונה והמצוות, אבל הוא לפי הבנתו את כוונת רעיון האמונה והמצוות) והוא עצמו איחד בין הדקדוק והניתוח הדק היטב לבין ההליכה לקראת רעיון האמונה וההנהגה לפי מה שהוא סבר והבין. והוא ממש הוולד היוצא מבין ה'רעי ון' ו'תיקון שלילתו'. כי הרעיון של הניתוח בכל דבר הוא רעיון נכון ומועיל מאוד לדעת הכל על בוריו, אלא שיש חסרון בזה שמרוב דקדוק והתעסקות בהחיצוניות שוכחים העיקר שהוא תוכן השיטות והפנימיות העולה מהם, והיא 'שלילת הרעיון'. אלא שהגר"ח לרוב גדלותו הסכין לברוח מ'השלילת הרעיון' (הניתוחיי והדקדוקיי) ללכת גם לקראת הפנימיות, ולחברם כמשפט הדקדוק והעומק. ואח"כ בזמן הגרי"ז כבר נתמעט העיסוק בתוכן הדברים ופנימיותם והכוונה הנרצית מהמצוות ודקדוקיהן, והוא דבק רק בה'רעיון' עצמו של להבין בדקדוק כל גוף הלכה וכל מיימרת תנא או אמורא או ראשון או גאון, כדקדוקו, בפחות שימת לב להתוצאה ואייך היא תסתדר עם ההנהגה הרצויה (לפי הדור והבנתו), ואצלו עוד לא היה הדבר ב'שלילתו' ממש אלא שהוא זנח 'חיבור בין ה'עניין' לתיקון ה'שלילה', ונשאר עם ה'רעיון' של הגר"ח בחסרון תיקון הצד השלילי לו. אבל עכשיו בתלמידיו (של הגרי"ז) עד היום הזה, כלל וכלל לא מעניין אותם התוכן והכוונה הנרצית מההלכה או הסוגיא שהם עסוקים בה, הם מנתקים עצמם לגמרי מעניין הדור וחכמתו והידוע אצלו כהיום. והם נשארו עם ה'שלילה ' של רעיון הגר"ח בלבד.

 ולכן כהיום הזה השיטה הזאת נשארה בחלק השליליי שלה, שיושבים ובונים תילי תילות של דקדוקים נוראיים בכל הלכה בהרמב"ם ובכל מיימרא בהגמרא, וכשאתה מדבר איתם על חלק שכליי תוכניי, וכגון –אתם כבר הרבה שנים עוסקים בדקדוקי הקרבת הקרבנות והמקדש, האם אפשר לשאולכם משהו על רעיון הקרבנות ועל רעיון מקדש בישראל, והם מסתכלים על השואל כנופל מהכוכבים, מה אתה עוסק בשטותים כאלו, ואין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, ולא להתעסק בשום דבר זולת זה. –אתה שואל אותם אחר כל הדקדוקים בהלכות תפילה, והשתי דינים בהכוונה בשמו,ע, וגדר עומד לפני המלך, האפשר לשאול מעמכם מהי 'שכינה' ומהו 'המלך', והם חושבים אותך לבטלן המבלה ימיו בטפל תחת העיקר. את הימים נוראים שהם ימי מחשבה ועיון במלכות ה' ובתשובה, ובעוד דברים. הם מבלים ימים על גבי ימים בחיפוש האתרוג וההדסים ולולבים היותר מחמיריים, ומבלים כל ימיהם בחיפוש אחר התוהו והרוח וההבל. תפילין שבראש ושביד, שיש בו כמה פרשיות חמורות שבתורה, הייחוד, יצי"מ, ונגד המוח והלב, אינו מעניינם כלום תוכנו וענינו. העיקר שהשקיעו כל ממונם וכל זמנם באלף חומרות של הכתיבה וההנחה  . ובזה גמרו העניין. תקיעת שופר שהיא עניין זכרון והמלכה לפני ה', אינו מעניין אותם כלום הפנימיות אלא העיקר אלף חומרות בצורות התקיעה ובזה גומרים העניין, עד שהתורה כולה הפכה לעול וזרא. קרי"ש שהוא הדיבור והסיכום של כל העיון הפילוסופיי במציאות הבורא וייחודו, הם מעבירים בחזרה חולניית על כל תיבה ואות פעמים הרבה עד שהוא כטירוף ממש.חולי ה'נערוון' הם מפתחים בילדיהם ממש, ותחת חינוך הם מחלים בחוליי הנפש את צאצאהים. אפילו החומרא היתר גדולה אצליהם שהיא הדקדוק הנורא ב'פיקוח נפש' הוא לא בגלל מכירים בערכיות החיים, אלא הוא בא אצליהם מדקדוק של 'ספק', שהרי המצווה היחידה שנאמר בה שצריך לחפש אחר ה'ספק' הוא ספק פקו"נ, וא"כ כל ספיקות משונות וטירופיות שאתה מוצא בה, תביא ותחמיר.יש לי עוד הרבה לכתוב בענייני אלו. אבל אקווה שהנקודת ביקורת שלי הובנה הייטב, שלקחו השיטה נפלאה של הגר"ח והפכוה לשיטה מוזרה הפך כל עניין התורה והמצוות שהם 'דרכי נועם ונתיבותיה שלום'. ואני מכיר כמה זוגות אצלם שכל הקישור בין האיש לאשתו, הוא בגדרי דין וחיוב, וכל היום עסוקים במה הבעל מחויב להאשה ומה האשה מחויבת להבעל, ומי מקיים הכתובה כהלכתה וכדומה, דברים נוראיים ההופכים אנשים הגיוניים ורגשיי מזג לכעין רובוטיים מאובנים.פעם שאלתי לאחד מהם, הרי כתוב בפירוש 'אוהבה כגופו' ומה הייתה תשובתו -'איך אהב ניט ליב זיך אליין, ממילא ניט שייך במיר אוהבה כגופו'  (היינו -אין לי אהבה לעצמי וממילא זה לא שייך אצלי האוהבה כגופו), ובתשובתו זו מובן כל עניין הבין אדם לחבירו בבריסק, שחוץ מעניין הצדקה שהם כן מקפידים בו ביותר, אבל עניין הייחס בין אחד לשני הוא נורא ביותר, וכנ"ל שכתוב 'ואהבת לרעך כמוך' ואם אין כמוך (שהרי הוא מדמיין שהוא לא אוהב לעצמו) אין כבר אהבה לזולת.כשעניין כמו 'אהבה' הופך מרגשיות ל'דין' הרי שאפילו אוהב כאיוב הופך לשונא.

ולמשל היה מגזע בריסק, אחד שלא נפל בזה העניין, והגר"מ בן הגר"ח שמו, ואמנם עיקר ביתו ניהלה אשתו המשכלת, אבל התוצאה ממנו היה בבנו ר' יוסף דב (מאמריקא) שלקח את הדרך הפשט וניתוח של סבו וצירפם עםדרכי הגיון מחודשים לפי ערך זמנינו, והוציא תוצאות נשגבות, בהאמונה, והנהגת האדם, וחכמת הנפש האנושיית, ועוד דברים נפלאים, והוא דוגמה מפירות הנאים שיכולים לצאת משיטת הגר"ח והבריסקערס דפה, הם דוגמה אייך גם שיטות נפלאות יכולים להפוך ל'סם המוות' למי שלא זכה. ופעם ראיתי דרשה מר' יוסף דב, שהעיד על עצמו שמי שהעיר אותו ביותר לדרכו הנפלאה, היה חב"ד, שבשעה שאביו הגר"מ היה רב בחסלוביץ' היה שם חיידר של חב"ד בלבד והוא גמר שם כבר בילדותו התניא, ואפילו סביו הגר"ח בחנו על התניא, ואמנם הוא לקח מחב"ד הרעיון של החקירה באלוקיות ובכוחות הנפש האנושיית, ולא כל מסקנותיהם וחקירותייהם המופרכות, אבל כשחיברם ביחד עם שיטת סבו הגר"ח לנתח ולהפשיט כל עניין, יצא שיטתו המחברת יחדיו שתי שיטות שאחת משלמת חבירתה (ואמנם ראיתי ממנו דברים שאיני מסכים עימם, כי גם הוא מדבר הרבה על 'קול הנשמה' ודבריים רגשיים אחרים, שבבחינת ההגיוניי, נראה לי שאינו צודק , אבל דברים נשמעים ויש מה לדון בהם והם מלאים השכל ובינה, וחן   וניכר חכמתו ושיטתו שהייתה עמוקה ורחבה.

עכשיו הבנת את ביקורתיי, והאם אתה מכיר אותם לפניי ולפנים כמוני? יש בריסקע ווארט, שהאמונה היא במופלא, והייחוד הוא בידיעה הגלויה. ואם כי אני מסכים עם עקרוניות הווארט הזה, כי ההשגה בבורא אינה שייכת כי היא לא בהשגה האנושיית הגבוליית במה שניתן לה, וגם שהידיעה על בורא לתכלית היא הגיוניית מהמציאות הנגלית לנו (ככל אשר כתבתי באורך כמה פעמים בימים שעברו), אבל כשתשאל לבריסקער, מה היא הידיעה שיש בורא, הוא יאמר לך עיין ברמב"ם ביד ובמורה, וכשתאמר לו כבר הוכח במופתיות שאין אלו רעיונות וכבר נפלה רובא דרובא של תורת אריסטוליוס בבירא עמיקתא, א"כ מה לך שתאמין עפ"י מה שלא ידעו הקדמוניים, וגם האם אתה יודע קצת בדרכי ההגיון, ובחכמת הטבעיים שהיום יודעים? ההוא יצעק כויפר אפיקוירס, אסור בד' אמות, יינך נסך, ושאר הבלים, וא"כ אין אצליהם אמונה אמיתיית, כי הם לא חקרו במה שניתן לחקור ולהבין, ורק משמרים מנהג אבותיהם בידיהם, אז על איזה פנימיות תדבר, שמשמרת הפנימיות של העבר שאפילו חיצוניות אינה.??      
.
 
הגזמת, אתה בהחלט יכול לומר שהקב"ה לפעמים מביא ומגלה אמת על ידי הקטנים גם כן.
אבל בצורה גורפת כזאת, אין זאת אלא מצעירות ונערות הדעת שבך

אני רואה שלא הבנת דרשתי והעניין שרציתי לבאר בה. כי חסרתי האורך והבאתי בקוצר נמרץ, אבאר יותר עכשיו.

מה שאני טוען וע"ז התוותי כאן עם לומדת ועם יהיאור ועוד, שאין לומר אין אנחנו יודעים, א"א לידע האמת, לכל הגיון יש הגיון הסותרים אותו ועוד כלמיני טענות שנאמרו כאן. כי כל הטענות הללו סיבה אחת להם, והיא הדרך האנושיית הרוצה להיות חיה במה שנוח לה, בין עם זה הרגשת האישייות העצמאיית בלי להיות תלוי במישהו אחר, בין ההרגשה הפנימיית שאני סיבה לעצמיי ואין הוויתי תלויה בממציא אמיתיי, בין בהתרגלות להנראה לעיינים בשטחיות מבלי הרצון לירד לעומקי השכל ודרכי ההגיון החקריים, בין לנוחות החיים היותר חופשיים שהחיים מספיקות באמונה הם בכללם (כי יותר טוב לאדם להיות נוח לכל, לאמונה ולכפירה, הוא עושה מה שרוצה בלא עול, והוא גם טוב ומודה לבוראו על הכל ועושה המצוות בנוחיות לפי דרכו). וכל אלו הם בבחינת 'מנשה' כי הוא ממש - 'נשייני אלוקים' ו'נשייני את בית אבי שבשמים', והיא הדרך היותר גדולה והיותר מוסדיית בבגרות.

אבל יש הדרך האחרת שהיא באה בבריחה מהמוסכמות ומהמחשבה המסודרת והבוגרת, והיא 'אפרים' –הפרני אלוקים' 'בארץ עניי', שלעצמי אני עני בלא כלום ואין לי עמצמאות לעצמי, והוויתי בטילה לפני ההוויה האמיתיית 'מחויבת המציאות' הבלתי מושגת בכלום, והיא המפרני ומטיבה עמי ונותנת לי הוויה. וזה היה עניין אברהם שכפר בדרך אביו בכוח ההבנה ההגיוניית הזאת (של ראו מיברא אלה, בלא פניות עצמיות ושיקול אישיי, ומסר עצמו לכבשן האש) ולא היה כנחור אחיו הגדול שהלך אחר אלוהי תרח. וזה היה דרך יצחק שהלך לפני השם וגם הוא מסר עצמו למיתה עבור רצון ה' בביטול גמור, ולא הלך כישמעאל אחיו אחר השחוק וההנאה בכל השפע הגדול והעושר שהיה לאביו. יעקב שאביו היה עשיר מופלג מכל אשר לאברהם ומהמאה שערים שברכו ה', היה חי בגלות ורדיפות בהכנעה גדולה לפני ה' שהתפלל אליו בצאתו ובבואו ובמצרים, ולא הלך אחר שובבות לבו כעשיו אחיו שהייתה הארץ פרוסה לפניו, אלא היה איש תם (שלם במחשבותיו) ויושב אוהלים ומחשב ברומו של עולם. וזהו הכלל בישראל שיהיה החלק המחשבתיי וההגיוניי המוביל בהכנעה לידי ההסיקיי הפשוט, והנה בכל איש ואיש יש השתי חלקים האלו, היינו הרצונות האישיות והנטייה הטבעיית לעצמאויות ולחופשיות,ולחוסר עול, ולהרגשת האני סיבת עצמיי ואני מצוי באמת. והעבודה היא שלא ליילך אחר המנשה -נשייני הזה, אלא להקדים האפרים -הפרני אלוקים בעניי, ולהיות פורה בהרהוריו השכליים איזה היא הדרך הנכונה. וזוהי באמת הברכה של כאפרים שהקדימו למנשה.

.       
חבל חבל חבל.שיהיהלך הרבה הצלחה..-

תודה על הברכה, גם לך בהצלחה גדולה, ואיני פורש ממכם לגמרי, אלא לוקח פסק זמן מנוחה, כי חקירותיי רבים וגדולים, (ועל מה חבל חבל חבל?)