לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

תמצית וקיצור הדרשה שנשאתי על שבת זו, (מוקדש לכבוד חברנו היקר דינו שליט"א, שבררתי עליו בשבת,אצל המבינים, ושמעתי שהוא אכן מלומד גדול גם בהוויות העולם הזה והבא וגם בהוויות אביי ורבא, והוא מגדולי המאמינים באמת בדור הזה, לא אמונה של שטות וטעות, אלא אמונה שכליית והגיוניית, וגם חיבורים גדולים וחשובים למאוד חיבר בדברים העומדי העומדים ברומו של עולם.וגם מבקש ורודף אמת ידוע, וכנראה הפאשקווילן היו נכתבים על ידו באיזה עידן דריתחא על מי שלא הבין אותו כראוי, ושרי ליה מרי. רק שמעתה אבקש יאזין ויסכית וישמע אחרים ויהיה משיב כהלכה בלא נמהרות, וגם יבין שהאמת הרבה פנים לה, והשלום והאמת אהבו. הקדים הכתוב שלום לאמת לומר לך אם אין שלום מה ערך לאמת, ואין כלי מחזיק ברכה לישראל כי אם השלום. וכמובן אם טעיתי ושגיתי באחד מהאנשים הנפלאים שבכאן, כנראה אני טעיתי גם באחרים כמו רצץ ור' צבי, ואפילו מקסמן, וע"כ אבקש כפרתכם וסליחתכם, ומעתה  אשתדל להבין אחרת את דבריכם, וגם אתם תראו אייך אני מודה על האמת ומבקש מחילה וכפרה ממעלתכם).

עה"פא וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה מזה [מַה זֶּה] בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה. ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. וכו'.

והקושיות גדולות
1. מנא ליה למשה, בבטחון כזה שלא יאמינו? ואכן באמת כך היה שלא האמינו עד שעשה האותות, והוא מגביר באמת הקושיה למה לא האמינו, מאחר שבא בלשון פקד, לגואלם.
2. מה הוא המשך הפסוק -כי יאמרו לא נראה אליך ה', מה הוסיף בזה, וודאי אם לא יאמינו, אז לא יאמינו על הגלוי, וכי סק"ד שיאמינו שנגלה שלא לגאולה, ומשה סתם ישקר שהגלוי הוא לגאולה.
3. מה הם ענין האותות, מטה, יד, מים, וגם מה נתחדש בשלישי שלא היה בראשונים, אם לא יאמינו בראשונים, למה שיאמינו באחרון, וכי דם משכנע יותר מנחש וצרעת?
4. למה במטה היה מטה נחש מטה, וכן בצרעת היה יד צרעת יד, ואילו במים היה -מים דם ולא חזרו למים.
5.מהו הענין והיה לדם ביבשת, ומה צריך שיהיה ביבשת דווקא, אמאי לא סגי שיקח צלוחית מלאה מים ולעיני ישראל תהפך לפתע לדם.


והעניין, דהנה הקושיי היותר גדול שיש בעניני אמונה, הוא עניין מה שיש בנמצא בהעולם ה'רוע', שהאדם מחשב למה מגיע לי או לחבריי כזה מנת חלק של קושי בגוף ונפש ודוחק מיציק וכדומה, ואם הקב"ה ברא עולמו להיטיב, שכך מסתברא התכלית, (כי אף שגם תכלית כזאת אינו מתיישבת שהרי מי צריך לזה לא הוא ולא אנחנו ,כמו שהבאתי מהרמב"ם באשכול לומדתלומדת בתשובה להנכבד 'יתכן')  אבל עכ"פ נראה שההטבה היא יותר מסתברא מסתם ללא סיבה( ואצ"ל מהרעה), וא"כ מהו הרוע הגדול הזה שעוברים בני האדם בעוה"ז, למה לא יניח לנו הקב"ה להנות כאוות נפשינו, מכל מטעמי העולם, ולמה תחת הנאה עוד מגיע רעות וצרות ואנחנו עוברים קשיים כאלהוהוא קושיי גדול, עד שהרבה מהעוברים על דת היה בסיבת זה. כי הוא גורם לסתירת הידיעה על בורא ומכוון, והוא רומז שהעולם מתנהל בסתם וללא כוונת מכוון, כי א"א לכאורה שכזה רוע שיהיה ממכוון. ואפילו תימא שמציאות בורא מוכרחת (כמו שהארכתי באשכול לומדתלומדת), וא"כ היא קושיא שיש לתרץ עליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אבל בכזה מהלך, שמה שקורה כאן בעוה"ז הוא סוד ופלא בייסודו, כי אין קושיי כזה סתם פרט שלא מובן, אלא הוא יסוד ההנהגה כאן, וא"כ שיש בורא ואינו מובן מייסודו מה עניינו כאן, כבר א"א להבין התגלותו לברואיו לגואלם, כי מעיקרא מאי סבר, ועדיף לשקוע בייאוש מפתרון השאלה מההתכליית כאן.
וזה היה טענת משה, שהם לא יאמינו שנגלה ה', כלומר שיש בכלל איזה בור, אחר הקוע הגדול שהיה בא אליהם במצריים, ויאמרו הנח לנו, לא נגלה גואל שחפץ בנו, כי אין כאן גאולה כלל, יש כאן תימה אחת גדולה, מה עניין העולם.
וע"ז ביקש משה לאותות שיש בעניינם הסבר.

וע"ז בא האות הראשון שהוא מתחיל בצרכיי האנושיי החיצונים שהם כל ענייני העוה"ז והנאותיו, ונרמזו במקל המשמש להליכתו והנהגתו, שאמר לו הקב"ה זרוק את ענייני התועלתיי לארץ, כלומר השפילו למדרגה ארציית תחתונה, ותראה מה יהיה. ואז כשזרק משה המקל בהארץ, נהפך לנחש, אותו נחש הקדמוני, שכבר הסית האדם להשתמש במה שעניין בריאתו לנחמד לעיניים ולטובת האדם שיהיה לו חיים נעימים לצורך עשיית מצוות הבורא וקיום התורה. ואז הבין משה ונזכר ברעה והמיתה הגדולה שאפשר להיוולד ע"י הנאות בלא תכליית ובפריצות ועוללות. ונבהל ממש מפניו, אבל אמר לו הקב"ה אחוז בזנבו, כלומר מי שירצה להינצל מסכנת הנחש, יתפסו בקצה, וע"י שבשכל הוא שולט על הנחש, מיד גם הנחש חוזר למטה ואינו יכול להסיתו, ורק חווה שתחת לתפסו בשכליות, נתפתתה, נגרם לה מיתה.
ובזה יישב לו מה שיש טרדות וטרחות המונעות , ההנאה המופלגת והבלתיי מבוקרת בעוה"ז.

אח"כ כבר שב להסביר עניין הייסורין שבאין על האדם, וזה רמז לו במה שגופו, היינו עצם הגופניות והחושניות, תחת שיהיו משמשים לאדם לצרכיו לעבודת בוראו, הם נמצאים בחיקו והוא בטל מלהשתמש לבוראו כעבד, שהוא התכליית כאן, וזה היה מה שקלקלו בני השבטים וסרו מעבודת האבות שבכל מאודם וגופם עבדו את בוראם, והם קלקלו ששעבדו הגופנייות שלהם לצורכי התרחקות מהבורא, ולילך אחרי הבלי העוה"ז (לא כאמצעי אלא כעיקר) וע"ז בא שעבוד מצרים, לומר שמי שמשתמש בגופו להפך עבודת האבות הנרציית הרי שהוא יהפך לעבודה קשה לאחרים (וזה עניין כל הקללות שבתורה, -תחת אשר לא עבדת וכו'). וע"כ אמר לו הבא בחיקיך, ובדוק מה יקרה, וכשהוציאה ראה שהיא מצורעת ולוקה, אבל אח"כ אמר לו עכשיו השב ואז הוציאה 'מחיקו' (בפעם הראשונה לא כתיב שהיה היה יציאה מחיקו, כי היא נשארה שייכת לחיקו, ורק הוצאה לבדיקה. ורק בפעם השניה כתיב שהוציאה 'מחיקו' פירוש שהוא יוצא מהגופניות העצמיית לעבדות הבורא).


אבל כל זה איננו שווה לי, טוען משה. אדם לא יכול להבין איך יש כאן רעות כאלו , וכל ההסברים הללו לא מועילים לו, הוא לא יכול להבין את עניין הרוע הגדול שעובר עליו. וא"כ לא יאמינו גם לשתי האותות האלו, הם לא יסבירו העניין.


וע"ז אמר הקב"ה למשה יש את העניין האמיתיי, של הייסורין בעוה"ז, והוא הסבר הרמב"ם במורה לנבוכים (נדמה לי שנמצא בח"ג בעניין ייסורי איוב), שהרוע באמת הוא בעצמו איננו רוע כלל למי שחי חיי שכליי, ומבין שכל ענייני העוה"ז הם כחלום יעוף, ואינם שווים לעצמם כלום, כדי שמצב העוה"ז כלל ייעניין לאיש השכליי מה מצבו, וכל ענייני הרגשיות לטוב ולמוטב, הכל בטל ומבוטל בעיניים שכליות המבינים מה באמת התכליית. ולכן רק כשאדם עובר ממצב הווית העולם הסתמיי, למצב של תורה שכליית, ועיון עמוק באלוקות הוא מבין זאת, כי הוא מבין שכל תכלית הייסורין היא ללמד שהם הם בעצמם אלא גלוי המסיכה המסתרת בעוה"ז, ורק בבוא הייסורין על האדם, הוא פוקח שכלו להבין שהעוה"ז אינו תכלייתיי לעצמו, אלא אמצעיי לעוה"ב והעתיד. וזה יבינו ישראל רק כשיצאו  ממצב היאור שהוא סמל לזרימיית החיים בסתם, ויעלו ליבשת שהיא עניין היישוב השכלי במנוחת הדעת משטיפוניות החיים. ואז כשיוצא מן היאור ליבשה, הרי שמים שהם רמז לתוכן החיים הסתמיים, הופכים ממש לדם היא הנפש.


וזה האות האחרון לגודל עמקותו (יעויין ברמב"ם שם עומק ההיפוך הייסורין, להבנה שכליית) הוא מה ששכנע ישראל, שאכן עכשיו אחרי שכבר נשלמה ייסוריהן, לדעת אפסיות העוה"ז, יהפף במהרה המים לדם הנפש והשכליי. ובזה הבינו והאמינו. 

תוקן על ידי עצכח ב- 15/01/2012 01:20:00

תודה ודעת

שיניתי את השם שכתבת לניק של הפורום. יש להיזהר מאאוטינג גם למטרות טובות.

ונהניתי מאד למקרא דבריך. ברוך תהיה. והלוואי וגם אני אלמד ממך לחפש את האמת ולהודות על האמת בלי בושה.

הק' מיימוני

"הנשמה מתפשטת בחלקי הגוף ונכללת בכלל אחד בלב בסוד ההבנה, שזהו "הלב מבין", כי ההבנה של הלב היא ממש ראיה, כי כמו שהעיניים רואים, כך הוא הבנת הנשמה שהיא רק הסתכלות" (הרמח"ל, "אדיר במרום", עמוד רע"ד).

לומדת, רואה אני בך שאת מלומדת גדולה, ואף מקובלת, כי כידוע ספר אדיר במרום, הוא ספר עמוק מאוד, אשר סודות גדולים נרמזים בו,וידוע שהגר"א לבש הבגדי שבת כשקיבל זה הספר. אלא כפי שכבר אמרתי כמה פעמים, יש סודות שהם מהרגש הנשמה, ואין להם יסןד בשכל, ואם המגלה אותם אינו מבאר את מהותם, ואינו מגלה מנין לו, אין אנחנו מחויבים לקבלם, אלא לשאול את האוחז בם, תבאר דבריך. ולכן אני שואל מעימך, כבר איזה ימים -מהי הנשמה, ומהו אורה, ואם דרכי פעולתה אינם שכליים, מה הם כן. כי אייך שכלי יוכל להסתמיך על ידיעות שאפשר שהם רק תולדת ההרגש והדמיון.גם אני בעצמיי בעל הרגש גדול, אבל אני יודע מבחינת הנסיון שזה הכל טבע רגשיי שאין בו ממש זולת ההרגשיות והנעימות שבה, אך אין כל ידיעות אמת מאת הרגש. וידוע מה שאמרו -תורה לאו בשמים היא, ואפילו קודשא בריך הוא אומר כך, יש לנו רשות לחלוק עליו, ולבקש הסבר אנושיי, ואם לאו אין לקבלו, ולא ח"ו שאנחנו חולקים עליו, כי אייך ברוא יחלוק על בוראו, אלא הפירוש שאם לא מבינים בחקירת אמת, סימן הוא שאין זה קוב"ה כי אם תולדת הדמיון.

ללומדת, באמת ברצוני להבין שיטתך, כי הרי אשה חכמה את. וכי מה יעזור השקט? הוא ירגיע והוא יניח הדעת מסערותיה, אבל כשנתחיל לחשוב שוב, מייד באים כל השיקולי הדעת, וכל ההגיון האנושיי שוב פועל, וכי אחרי חופש, האדם חושב אחרת? כללי ההגיון שלו משתנים?

http://www.namaste.co.il/articles/articletype/articleview/articleid/117/----

* xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab" height="344" width="425" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" > <*

הגיון אלה הדברים שהאדם הוגה בהם. כדי לדבר באופן הגיוני צריך לדעת את כללי ההגיון.
מאמר הינו מה שאומרת הנשמה. כדי לומר נדרש ללמוד להקשיב בסבלנות לדומיה.

מלכים א פרק יט

ללומדת
אענה לך בכמה דוגמאות.

אתה יודע המוני דברים שאינני יודעת.
אני קוראת אותך ומחכימה.

מחמאה גדולה קבלתי עכשיו ממך, תודה רבה. אולי שתישלם שמחתי על זה, תצייני דבר אחד או שתים שלמדת מחידושי, תודה.
וגם אני חייב שנתת לי הרבה יציבות למחשבותיי, בדברייך (אפילו במה השאני מחולק). והרבה דברי ודרכי תבונה למדתי ממך, תודה רבה.
וקוראת לי פה פעמיים בשבוע, אשכולות שונים, ומחכימה מאד.
וכל פעם לומדת דברים שכלל לא ידעתי. איזה כיף ואיזה עושר.

אז למה פעם כתבת על ההשתתפות פה שהוא בזבוז זמן? האם היית דוחה מאפלוטניוס אם היה מזמינך למסיבות המשתה ודיבורי חכמה הידועים שלו? ומה בין משתאות אלו לבין הדיוני חכמה שבכאן? (וגםלא ענית לי מה לדעתך ראוי לאדם לעסוק בזמן הפנאי).

אני מנסה ללמד אותך הלוך נפש שאינך מכיר.
אתה עומד בדלת ושואלני: מה יהיה כשאגיע לשם?
עד שלא תגיע, לא תדע.
תן לזה לקרות, אל תחסום את השקט-האינטואיציה-הנשמה.
שקט אינו העדר, זה מה שהקטע הזה מלמד.
שקט הוא מציאות.
קול דממה דקה. אומר מו"ר (שלי....) - למה דממה צריכה קול? הרי דממה היא? ועוד דקה?
כאן התשובה. כי יש לשקט קול ויש לנשמה קול ויש לאמונה האינטואיטיבית קול.
ויש לבורא קול בתוכנו.
זה משהו שטרם חווית, ואתה מלא במילים שמסבירות למה זה כלום ולמה זה לא משנה.
מנין לך? למה הפחד? תפוגג אותו קצת, תסיר מחסום.

בסידר, מסכים לנסות. ומה היא הדרך, האם יש איזה מתכונת לזה, או שלשבת על חוף הים ולבהות בגליו הוא מספיק?.

נניח שאינך מכיר צבעים
אתה רואה ציור, אני מבקשת לצבוע,
אתה שואלני: מה יעזור צבע? הרי מצוייר פה הכל והכל ברור. למה לקשקש ולערבב?
עד שלא תראה ציור צבוע, לא תדע.
דוגמא יפה,אלא שיש לחלק,
נניח שלא היית מימיך בים.
אתה שואלני: בשביל מה ים?
בבית המים לא מלוחים,נקיים פי כמה, אין מדוזות, יש לי פרטיות, לא קר לי
למה ללכת למקום הומה עם מים מלוחים
הכל כדי שהם יעלו וירדו? שלא יעלו וירדו
או שאקפיצם בידי.מי צריך גלים? וסכנה? ולכלוך?
רק שתרחץ בחוף ים ותתן לעצמך לחוות את העונג - תדע.
יש לחלק בין עינוג הבא לאדם ממראות יפים למה שאת מנסה לחדש כאן שיהיה חידוש 'ידיעות', אבל אמרתי שאנסה.
(לידיעה יש משמעות לא רק של ידיעה, בתורה ידיעה היא אהבה, היא אינטימיות.)
נכון (וידע, ידעה), ומה לדעתך הביאור בזה(אם לא שסתם האמירה של הכתוב היא בלשון נקיה)

נניח שלא שמעת מימיך מישהו מתפלל תפילה עריבה.
ואתה שואלני: מה יצא לי מלשמוע תפילה של אחר?
הרי התפילה צריכה להיות שלי.
מה ממני יהלוך שהוא מתפלל במתק?
ואולי המתק רק חיצוני?
וגם אם לא, איך יאיר את ליבי אור זר? מה לבקשותיו"תודותיו ולי?
אינני רוצה לחקות.
כשתשמע תפילה משתפכת מלב חי - תדע, ותראה איך משואתו מציתה משואות בליבך
והקול חוצב משהו בסלעיך ומפנה אותך לאלוקים
ברגש ובכמיהה.

אני חושב שכל הדוגמאות שהבאת הם ממה שנקרא חוויות, ומי שלא טעמם לא יכול לשער אודותם כלום.והם לא יכולים לעזור לסוג הידיעות שאני מכוון להם (לא סוג ידיעה שהזכרת מאיטימיות), שהם 'ידיעות אמת' של מה שהוא פאקט. האם יש בורא והאם יש תכלית והאם יש המשך למה שקורא כאן בעולם, וכדומה.


אנשים שואלים אותי הרבה:
מה יעזור לי ללכת לטיפול? מה יעשה לי המטפל שאיני יכול לעושת לעצמי לבד?
ואני תמיד עונה על זה:
לו ידעת, לא היית צריך ללכת לטיפול.
תנסה, ותראה מה יהיה.
כבר מזמן חשדתיך שאת איזה ד"ר לפסיכולוגייא.


ואתה חכם וחושב ויכול להרבות דוגמאות בעצמך.
לפני שחווים משהו, לא יודעים מה הוא יביא לחיינו.
הרבה איכויות הגיעו לחיי ובטוח שגם לחייך
בלי שידענו קודם מה יביא אותן.
הן באו דרך קשר נפלא, או התבוננות בנוף, או מוסיקה שמימית
או לימוד של קטע ממקורות מפעים או חווית כאב"מחלה"עוני"עלבון"אובדן חלילה או חווית עונג הלוואי.
אם אתה רוצה מראש לדעת מה יהיה, אינך פתוח לחוויה
אם השורה התחתונה כתובה מראש, אין מה לנסות לטעום
כל הרעיון זה לפתוח את כל חושינו
לנסות לפנות מקום ודחיסות שממלאת אותנו, בלי התניות וללא פחד
להתרוקן קצת, תנאי יסוד הוא למלאות
ולראות מה בא, מה עולה מתוכנו, מי זה בכלל אנחנו
מה אנחנו רוצים, למה אנו כמהים
מה נמצא בנו שם ומה הוא מבקש ומה הוא מאיר ומה הוא משמח.
מה יש בשקט הזה.
מה יש בפניות הזאת.
מה רוחש בלב הזה.
מה מקיים את הנשמה הזאת.
מי אני, בלי שום קשר למה שמי.
מה נמצא בי מתחת לתורה ולדעת. בבסיסן.
בשכבת מי התהום של הנפש.

ואלו לא מילים יפות. 
אני מציעה שחד פעמית לא תחפש מה לענות לי, כי זה מצופף אותך במילים שמפריעות לך לחוות. זה מטביע אותך.
מקווה שתרגיש, ומברכת אותך שתנסה.
ומודה לכל מי שהביא את האור הזה אל חיי.
גם אני שאלתי פעם שאלות בדיוק כמוך, רק בסגנוני.
עד שהסכמתי לנסות.
 עד שפתחתי ליבי ורוחי למה שהשם בחמלתו ובאהבתו שלח לי.
אז מה היא המתכונת? והאם זה עוזר כבר בפעם ראשונה, כי אני לא חושב שאשרוד יותר מפעם אחת אם לא ארגיש מיד משהו חדש.