|
|
| נשלח ב-18/1/2012 07:53 |
 |
| |
נתחיל בזה שה'ריאליש' וה'פרקטיש' נהיו מטבעות לשון בביתנו, וגם בין שתי חברות טובות לביני. אמנן אינני חושבת שאתה צודק שאפשר להסביר כל מחלוקת ביסוד אחד, אבל איכשהוא זה מענין וחכם ופיקנטי. אנחנו אוהבים מאד דברים פיקנטיים.
אהבתי את דרשתך בשבת. החכמתי מדבריך על בריסק. התרשמתי מאד מאד מחתירתך לאמת. התרשמתי מדבריך על כך שצריך להציע אפשרויות לצעירים ולתת להם לבחור, הגם שגם כאן אני חלוקה עליך בדעה. (אם רוצים לגדל דור יר"ש ושומר מצוות ומקפיד על קלה כחמורה ומאמין ללא פקפוק, א"א להציע להם בחירה. זה לא ילך. לא יודעת אם זה שווה או לא שווה, אבל כל עוד שזו המטרה, א"א להציע פתיחות שהצעת. יתכן שווה להחליף מטרה, אבל זה עוד לא נעשה) קל לי להנות גם כשאני חלוקה בדעה, אולי אני אפילו נהנית יותר כשאני חלוקה. נהניתי מדברים נוספים באשכולות אחרים.
ההשתתפות פה היא לגבי די בזבוז זמן כי בסדר חיים עסוק מאד של רעיה-אם-עובדת הרבה-חברה-אחות, זה מותרות. ברמת הפרקטיש זה בזבוז זמן, למרות שזה אידיאליש, אבל מי שיכול להרשות לעצמו - מצויין. אין לי כמעט זמן פנוי כך שלא כ"כ שואלת למה לפנותו, ואני מאד מאד אוהבת לקרוא, גם קריאה עיונית וגם עלילתית, ולכך מנצלת שעות מעטות פנויות.
ואינני ד"ר לפסיכולוגיא הגם שמשתדלת בכלי לעזור לאנשים. בדברי למעלה התכוונתי שזה מה ששואלים כשאני מפנה לטיפול אצל אחרים.
לענין החוויה - משום מה יוצא לי שוב ושוב לצטט בדברי אליך את מו"ר. אז מו"ר אומר, למשל, שחסידות היא חוויה. מי שלא התנסה בה, לא טעם את טעמה, לא יכול להתנגד לה. בעיניו כדי להיות חסיד, צריך להפתח לחוויה של קרבת אלוקים ריגשית ונשמתית.טעמו וראו כי טוב.
למה אני מצטטת זאת? בגלל הקצת זילות שבה אתה מדבר על חוויה. יוצא כאן משהו מעין הנחת המבוקש, אולי ההפך - אי קבלת המבוקש מראש. מה שאני רוצה זה להטעימך חוויה, שתפתח אצלך עוד ערוצים שברגע זה חסומים אצלך. אז אם אתה אומר לי מראש: חוויות לא תבאנה לי את ידיעת הבורא כי אני רוצה לתפוס אותו רק בשכלי, איך יהיה צ'אנס לחוויה? וכנ"ל אם אתה רוצה מהר השג ומיד להרגיש דבר חדש. א"א לחוות דברים עם סטופר. הדרך יש בה יופי גדול, יותר מהאתר שנגיע אליו בסוף. התנאי לחווית שקט (בלע"ז מדיטציה, בלי מנטרות של ע"ז אלא מדיטציה נקיה וטהורה שהיא גם סוג של תפילה בעיני) הוא שאיננו מחפשים בה תוצאה. השקט עצמו הוא המטרה. האימון בעניני רוח הרבה יותר חשוב מההשג. תתייחס לזה כאל טיול ברגל בנוף קסום, שהענין אינו היעד בסוף.כמו תפילה שהיא עצמה העיקר ולא מילוי משאלות שביקשנו בה. פ"ר יעקב רז, שתחפש קצת באינטרנט הרצאות שלו ותקשיב להן, הן מדהימות ומעצבות, אומר שאין בנבט יותר יופי מאשר בזרע, ולא בעץ יותר יופי או שלמות מאשר בגזע. אנו משתדלים להפנות תשומת לב לכאן ולעכשו, לרגע הזה שיש בו הכל, (לדבריו-גם התחושה שמשהו חסר היא חלק מהכל...) כל מה שאנו זקוקים לו עתה. הביטוי 'תלמיד חכם' על גדול בתורה הוא באותו עיקרון. תמיד תלמיד. לומדתלומדת... הכיף הגדול הוא הלמידה.
זה כמו שאני מנסה ללמדך שפה שונה שאינך מכיר. ממש כך, זה אפילו לא משל. זאת שפה שלא הכרת ולא לימדוך אותה, לא סיפרו לך אפילו עליה, ולרובנו לא סיפרו עליה וחבל. עכשו יש לך הזדמנות, הגם שלא בטוח, באמת, שהיא מתאימה לאתר הזה.ומתנצלת מראש בפני אלו שיעירו זאת. (ובסוגריים, אני ממליצה עליה לעוד כמה ניקים, דווקא לשכלתניים ביותר. הרי ברציונל אתם כבר מצטיינים, אלו שמצטיינים, נכון? מיד טוב לטפח את מה שפחות מצטיינים בו. הייתי ממליצה על מדיטציות יומיומיות וחוויות שקט דווקא למצטיינים השכלתניים של הפורום הזה, הבולטים בכשרונם ובתבונתם ובחריפותם, שכאילו כבר קיבלו פה ובצדק את כתר המנצחים בויכוחים, בתקווה שלא ינזפו בי עתה קשות.) גם אני למדתיה לפני שנים אחדות. אולי לא היתה לי זרה כמו לך, אבל היתה לי די חדשה והוסיפה עושר אין קץ לחיי, וגם אושר.
עכשו המתכונת. היא לא מחייבת, ובכל זאת כדאי. שב במקום מסויים בבית, בשעה שקטה, עדיף על הרצפה אבל אפשר בהחלט על כסא, עצום עיניך, תרפה את כל השרירים, כולם, בזה אחר זה, ידיים, רגליים, שכמות, כתפיים, שרירי הלסת, גלגלי העין, ראש. תשב עד סוף הכסא, תרגיש את גבך נוגע בכסא. ישיבה זקופה אך לא מתוחה. תכוון שעון מעורר לעוד עשר דקות, או שבע-אם קשה לך עשר. שעצימת העיניים תהיה רכה. תתרכז בנשימה.תנשום עמוק, 'תביא' את האוויר לכפות הידיים, פעם אחרת לכפות הרגליים, וכך הלאה. תשחרר את האוויר בבת אחת. כשעולה מחשבה - תתבונן בה. אל תהיה המחשבה הזו, רק תתבונן בה. אל תטפח אותה ואל תתעסק בה. אם תחלוף-תחלוף, אם לא-לא. תקשיב לכל הצלילים שיעלו (מזגן, ברחוב), תרגיש את החולצה נוגעת בקצות הידיים ואת מגע הגוף בכסא וכו'. אל תשפוט שום דבר, אל תחשוב: טוב או רע. מה שעולה-עולה. מה שנשמע-נשמע. מה שנחשב-נחשב. מה שמורגש-מורגש. אם יעלה בך רגש (כעס, דאגה, געגוע) - תתבונן בו. אל תהיה הרגש, אל תטפחו ותעצימו, ואל תתאמץ לסלקו. פשוט תתבונן בו. א יחלוף-יחלוף, ישאר-ישאר. תשתדל לחזור לנשימה כל פעם שדעתך מוסחת. אפשר להדליק בחדר מוסיקה שקטה ורכה מאד, אך לא חובה. יש שטוענים שעדיף בלי.
ואל, אל תחכה לתוצאות. תהיה בשקט הזה. הוא ישפיע עליך מאד טוב. הוא יביא מימד חדש לחייך. לפני הבורא ולפני התכלית. גם אלו יגיעו. קודם כל תמצא את עצמך ואת נשמתך, זה הכי חשוב. תפגוש בך חלקים שטרם הכרת וטרם נתת להם דעתך. והכל בלי שיפוטיות, עד כמה שאתה מצליח. יתכן שתרדם לפעמים, גם זה בסדר. כל מה שקורה-זה בסדר. אין 'בסדר' שצריך להגיע אליו. זו תהיה הידיעה התנ"כית, 'תדע' את עצמך. ידיעה שיש בה מפגש אינטימי.
אחרי שבוע של יום יום עם חווית שקט כזו, תספר פה מה קורה ואיך הולך ונתקדם הלאה, אלא אם כן נודר מהפורום בשל חריגה ממטרותיו.----
ואל תשים לי סטופר. אנחנו מתחילים תהליך, ולא מלווים אותו בשיחות, ולא מלווים אותו בדברים אחרים שנלווים כרגיל לתהליך כזה, וזה לא פשוט לעשות את זה ככה באינטרנט. ננסה, נקווה שנצליח, ולו חלקית, חלקית זה הרבה, אבל בשביל זה צריך סבלנות לתהליך ומידה מסויימת של אמון שתצטרך לתת בי שאינני מבקשת ממך שטויות. כולה עשר דקות ביום, מה הסיכון?
והשם יהיה עמך שם. על דיברתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 09:13 |
|
| |
לומדת היקרה גם אצלי כבר העיסוק כאן הולך על חשבון העבודה, לכן אתאפק מלענות לך על דברייך, ובלילה אשתדל בל"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 09:35 |
|
| |
ללומדת
סתם בשביל הסקרנות.
האם מו"ר הוא אושו? [
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 09:53 |
|
| |
לומדת
צריך להזהר עם חוויה. גם בע"ז היתה חוותיות מרובה, במיוחד כאשר הקרבת את בנך למולך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 13:26 |
|
| |
בעל בעמיו - צריל לקחת אחריות ולהתבונן בעיניים פקוחות על כל דבר.
גם עם תפילה צריך להזהר כי יש מתפללים למוחמד ואחר כך טובחים אנשים.
גם עם תורה. גם עם אוכל. גם עם כל דבר. לא נפסול כל דבר שצריך להזהר ממנו כי נשאר בלי כלום.
וגם מהכלום צריך להזהר.
(צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו, למרות שאינני מתה על הפסוק הזה.)
לרוחדשה-
לא ולא. מו"ר הוא אחד מצדיקי הדור הששם שתל להאיר ולחבר אליו ולתורתו ולמצוותיו.
ומו"ר זצ"ל אחד מצדיקי הדור הקודם.
ובנפרד ולהבדיל אני לומדת הרבה מאד מכתבי אושו, למרות שידוע לי שהסתאב באיזה שלב בחייו.
לנו השאיר מתנה, ואנו יכולים ללמוד ולא להסתאב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 13:32 |
|
| |
לומדת
גם עם תפילה צריך להזהר כי יש מתפללים למוחמד ואחר כך טובחים אנשים.
רק המתפללים למוחמד או לישו טובחים אנשים? ואצלנו זה לא היה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 13:51 |
|
| |
לומדת
האם חיפוש החוויה של אנשים מאנ"ש לא הוביל אותם להגזמות?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:22 |
|
| |
נתחיל בזה שה'ריאליש' וה'פרקטיש' נהיו מטבעות לשון בביתנו, וגם בין שתי חברות טובות לביני. אמנן אינני חושבת שאתה צודק שאפשר להסביר כל מחלוקת ביסוד אחד, אבל איכשהוא זה מענין וחכם ופיקנטי. אנחנו אוהבים מאד דברים פיקנטיים.
אני יחפש הדרשה שלי לפרשת בראשית על קין והבל, מה עניינם ומה היה וויכוחם, ולמה מת הבל, ומה טענות קין וטעותם. ושממקום נשיקת וחיבור האידיאליי והריאליי יוצאת מקום הבחירה ועניין מה שיש לאדם לבחור בו( איני מתכוין לבאר אייך פעולת הדעת של הבחירה כי בה אני מאוד נבוך עד שאיני מצליח לעמוד עליו, כי יש לי פירכות חזקות ביותר על עצם האפשריות לבחור, ועל אייך האדם מטה עצמו לצד טוב או לצד רע, מיהו האדם הבוחר הלזה, ומהו המטהו. אבל במאמר הזה אני דן במהו הבחירה איפה הם השתי צדדים, לא אייך היא הבחירה שהיא עניין שאני כמעט אמרתי לעצמיי שלא שייך שתהיה, ועוד חזון למועד בזה). ואז יובן אולי יותר מהו היסודות האלו(לא אמרתי שדי במשפט הזה להסביר הכול, רק אמרתי שהוא יסוד חשוב, והוא מה שעליו נסוב הכול באלפי חילוקים ופרטים)
אהבתי את דרשתך בשבת. החכמתי מדבריך על בריסק. התרשמתי מאד מאד מחתירתך לאמת. התרשמתי מדבריך על כך שצריך להציע אפשרויות לצעירים ולתת להם לבחור, הגם שגם כאן אני חלוקה עליך בדעה. (אם רוצים לגדל דור יר"ש ושומר מצוות ומקפיד על קלה כחמורה ומאמין ללא פקפוק, א"א להציע להם בחירה. זה לא ילך. לא יודעת אם זה שווה או לא שווה, אבל כל עוד שזו המטרה, א"א להציע פתיחות שהצעת. יתכן שווה להחליף מטרה, אבל זה עוד לא נעשה) קל לי להנות גם כשאני חלוקה בדעה, אולי אני אפילו נהנית יותר כשאני חלוקה. נהניתי מדברים נוספים באשכולות אחרים.
אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה. חלק הראשון פראקטישע שאיילה, וחלק השני אידיאלישע שאיילה.
החלקהראשון - תארי לך שבא אלייך הבן או הבת שלך עם טענה כזאת, את מלמדת אותנו את מסורת דת ישראל ככל מה שהגיעה עד היום. אמנם אנחנו גלשנו בעצכ"ח, ומצאנו וויכוח כזה בין ד' חכמים,
לומדת - אין להביא מהשכל ראיות על האמונה ועל המסורת, יש הרבה סתירות וחוסר הבנות, עד שהספק הוא ערפל על הכול. אלא שנשמתי מגדת לי שלמרות זאת האמונה והדת הם אמת.
ייתכן - אדרבא יש להביא ראיות מהשכל שהאמונה והדת הכול הוא המצאת הדורות מטעמים ברורים שאפשר להראותם ברור כשמש (ואלו ההסברים וההוכחות), הנשמה היא פרי הדמיון והרצון האנושיי, שהולך אחר 'דת השכונה', אך כל הדת והאמונה היא 'שקר'
תורהודעת - לי יש דווקא הוכחות מהשכל שמחויב נמצא שהוא לא בר תפישה והשגה כלל שהמציא הכול, ולכן מההגיון הפשוט הוא לא המציאו אל הסתם וחייב להיות איזה תכליית כאן שלא תהיה הבריאה לריק, וגם יש לנו מסורת שמההגיון היא לא הומצאה וקיבלוה הכול בשופי. ומשתי אלו אני מכריע שהדת והאמונה 'אמת'.
thepresent - כל הפיטפוטים שלכם הם תולדת האבולוציה, הדת היא המצאת האבולוציה, האמונה היא תולדתה, המחשבות וההרגשים הם תולדתה, כל מה שטענו ויטענו בכל מיני סוגיות שבעולם הכול בכול מכול הוא המשך של עניין האבולוציה, ובכלל הדת הישראלית ככל הדתות הם כאלו תינוקיות, שמצחיק לדון בהם בכלל, ואצ"ל כלל שכל הדת והאמונה היא 'שקר' מוחלט.
עכשיו, יאמרו לך צאצאיך, שלושת רבעי מהחכמים סוברים שאין להדת ישראל שום הצדקה להאמין בה כל השאלה אם היא סתם המצאה(יתכן), או המצאה תינוקיית(present), או המצאה שא"א לעמוד על טיבה והיא מלאה חורים יותר מהשלמות(את), ורק אחד אומר שהוא מאמין מכוח סברות שעמו(ואפילו מודה שביחס לאמונה בבורא ותכלית טענתו ברורה עמו, אבל ביחס למסורת הוא מקבלה כמסתברא ולא כמוכחת בחוזק). א"כ יש כאן רוב דעות שאין המסורת נכונה, אלא מאי את טוענת שהנשמה שלך מגדת לך שיש אמונה ודת ומסורת, אז ראשית גם את מעלה הוויכוח משלושת רבעים נגד הדת לחצי וחצי, וכבר יש כאן ספק השקול, ומסברא למה להניח דת, אדרבא המוציא מחברו את טובת חייו החופשיים לטובת חיי דת עליו הראיה, ועוד שנשמתך אולי מגדת לך שיש דת ואמונה, אבל נשמתינו מגדת לנו בהיפך, וגם בזה אנחנו סוברים כתו"ד שאין הנשמה מגדת אלא הרהורי בעלה. ועוד שגם את סברת תו"ד באמונה ובדת אין נראה לנו, וא"כ כמעט ברור לגמרי אצלינו שאין הדת כי אם מורשת עתיקה שנתפתחה בהיות אבותינו פרימטיב, ככל האומות. ואין לנו שוב חיוב או עניין בדת זו.
מה תעני להם? ואיני מתכווין מה תמצאי מילים לענות (בזה אני סומך עלייך היטב, שבמתק לשוניך תשיבי להם תשובה) אלא אני מתכוין אייך יש לך ההצדקה להשיב להם איזה טענה שתסתור טביעתם, אפילו אם חושבת שמה שנשמתך מגדת לך הוא האמת, זה נכון לגביך אבל אייך הוא נכון לגבי אחרים? האם יש לך רשות לשלול מהם ההנאה בחיים ולהשית עליהם עול הדת למשך שנים רבות רק בגלל שנשמתך מגדת לך, וכי מעולם לא טעית במה שהיה מסתבר לך, או במה שהשגת מהנשמה (והאינטואיציה, ), אפילו אני שאני מאמין מכוח ההגיון ומכוח הסברא (וכמו שייתכן קורא לזה 'לוגיש'), גם אני יודע שייתכן שכל המהלך שלי מוטעה וסברותי ניתנות לסתירה מחמת טענה ידועה כיום לאחרים או שתתחדש בדורות הבאים. האם יש לי זכות בענינים הנוגעים לחיי אחרים להשים עליהם את הבונותי? ובשלמא מה שידוע לאדם מסברא הוא עוד יכול לטעון שאין לדין אלא מה שעיניו רואות וא"כ מבחינת ההגיון כך הוא האמת, אבל לטעון מהנשמה ולהשית את שה על אחרים, מנין הכוח לזה?
עד כאן הפארקטישע שאילה
ועכשיו הלוגישע טעינה - נאמר שאת טוענת שמכיון שנשמתך מגדת לך האמונה והדת, א"כ מצידך כך הוא האמת, ואת חייבת להנחיל את זה לבנייך אחרייך, נאמר. אבל הרי אני טוען כאן כבר איזה ימים טענה פשוטה, אין כל שוויות לאמונה או לחיי דת מבלי שהאדם עצמו בחר בזה.
וברור ואין מתווכח, שאדם שיטען שמבחינתו לא הייתה בריאה ולא היה שבת בראשית ואין כל מצווה לשמור שבת, וכל עניין השבת נתפתיח מאיזה יום מנוחה קדום שאסמכוה ממציאי הדת על הבריאה, ועשהו ליסוד היהדות כדי להנחיל לעולם סיפור הבריאה. אדם כזה גם אם ישמור שבת מפלג המנחה של יום השישי ועד אחטל או זעקסטל במוצאי השבת. כאילו לא שמר השבת כלל, שהרי אינו מאמין ומה לי עשה מלאכה מה לי שבת. הוא עשה זאת כקוף בעלמא. א"כ באותה מידה ממש (והוא לוגישע וואג) מי שלא הגיע לבחירה בדת ובאמונה, אלא מאמין מכוח מה שסומך על רבותיו או הוריו או מלמדיו או כל חכם אחר שיהיה, הרי אין זה אמונתו, אלא שמפקיר דעתו לידי אחרים, ומגלה בעצמו שאין לו דעת להחליט לצד זה או לצד אחר או לכל הפחות להחליט על הספק, וא"כ מה שווה אמונתו.
ואחר שתי טענות אלו, תסבירי למה את מתנגדת להצעתי, שצריך להציע כל הצדדים לפני הנערים (כל חד כחורפיה, ובמשך איזה שנים שיקנו דרכי הדעת וההגיון) כל הרעיונות הידועים לבעלי החכמה, ושהם ישקלו לבדם ויחליטו על דתם.
ההשתתפות פה היא לגבי די בזבוז זמן כי בסדר חיים עסוק מאד של רעיה-אם-עובדת הרבה-חברה-אחות, זה מותרות. ברמת הפרקטיש זה בזבוז זמן, למרות שזה אידיאליש,
אז לכל הפחות את אומרת, שאין זה בזבוז זמן מצד עצמו אלא מצד מה שהורגלת לחיי מעשה אחרים והם עדיפים לך. האם אם אריסטוליוס או אפלוטניוס למשל, היו קוראים אותך לשוחח איתם בחקירות חכמה והתנהגות, גם היית עונה התשובה הזאת, או שאת מחלקת בין הפורום הזה להם?
אבל מי שיכול להרשות לעצמו - מצויין. אין לי כמעט זמן פנוי כך שלא כ"כ שואלת למה לפנותו, ואני מאד מאד אוהבת לקרוא, גם קריאה עיונית וגם עלילתית, ולכך מנצלת שעות מעטות פנויות.
האם אין הפורום הזה בגדר 'עיוני' או שאת מכוונת לסוג עיון אחר
ואינני ד"ר לפסיכולוגיא הגם שמשתדלת בכלי לעזור לאנשים. בדברי למעלה התכוונתי שזה מה ששואלים כשאני מפנה לטיפול אצל אחרים.
לענין החוויה - משום מה יוצא לי שוב ושוב לצטט בדברי אליך את מו"ר. אז מו"ר אומר, למשל, שחסידות היא חוויה. מי שלא התנסה בה, לא טעם את טעמה, לא יכול להתנגד לה. בעיניו כדי להיות חסיד, צריך להפתח לחוויה של קרבת אלוקים ריגשית ונשמתית.טעמו וראו כי טוב.
כן, אבל יש להשיב כך, אם מסברא אין לי טענה הגיוניית שיש בורא, ממילא ברור שכל הקרבת אלוקים הרגשיית הזאת היא דמיון בעלמא, שאת מתקשרת ומתגעגעת ומתדבקת בטמיר והנעלם המיסטיי, שאינו אלא עניין פסיכולוגיי, וא"כ אף אם יש הוכחה וטענה חזקה שיש אלוקים אמת (וכך אני סובר), א"כ כל החוויה הזאת אינו אלא ניצול המושג אלוקים לתחושת געגועים איליו, והאדם מכניס עצמו לאיזה טראנס, ובו הוא שוקע, אבל מה העבודת ה' בזה? במה יש כאן חלק בחיריי ועבודה? בזה שבחר להנעים עצמו ע"ח המיסטיות שבמקרה היא עטופה במושגיות האלוקים שאין להשיג בו כל השגה ותפיסה (זה באמת השגה שלי על כל החסידים, לאו דווקא של זמנינו, אלא כרבינו בחיי, והרב יהודה הלוי, ואפילו הרמב"ם בסוף ספרו המורה) שעשו מהעניין הרגשיי עסק, ומה העבודה בזה?
אני יודע היטב מהי החוויה הזאת, אני אוהב מיוזיק, ואני גם שוקע בתחושיות התעלות וערגה ונועם גדול, אבל מה כל זה קשור לאלוקים? כל אחד בעולם עושה זה להנאת עצמו, ואם הוא מחשב באלוקים בשעה הזאת אולי הוא מעצים תענוגו, אולי הוא מאמין בכפיית הרגשיות ושלילית השכל באותה שעה, מה לכל זה ולעבודה בחיריית?
למה אני מצטטת זאת? בגלל הקצת זילות שבה אתה מדבר על חוויה.
כבר ביארתי עכשיו, איני מזלזל על עצם מתיקות ונועם החוויה, אני טוען שאין לחוויה כלום עם עבודת ה'
יוצא כאן משהו מעין הנחת המבוקש, אולי ההפך - אי קבלת המבוקש מראש. מה שאני רוצה זה להטעימך חוויה, שתפתח אצלך עוד ערוצים שברגע זה חסומים אצלך. אז אם אתה אומר לי מראש: חוויות לא תבאנה לי את ידיעת הבורא כי אני רוצה לתפוס אותו רק בשכלי, איך יהיה צ'אנס לחוויה? וכנ"ל אם אתה רוצה מהר השג ומיד להרגיש דבר חדש. א"א לחוות דברים עם סטופר. הדרך יש בה יופי גדול, יותר מהאתר שנגיע אליו בסוף. התנאי לחווית שקט (בלע"ז מדיטציה, בלי מנטרות של ע"ז אלא מדיטציה נקיה וטהורה שהיא גם סוג של תפילה בעיני) הוא שאיננו מחפשים בה תוצאה. השקט עצמו הוא המטרה. האימון בעניני רוח הרבה יותר חשוב מההשג. תתייחס לזה כאל טיול ברגל בנוף קסום, שהענין אינו היעד בסוף.כמו תפילה שהיא עצמה העיקר ולא מילוי משאלות שביקשנו בה. פ"ר יעקב רז, שתחפש קצת באינטרנט הרצאות שלו ותקשיב להן, הן מדהימות ומעצבות, אומר שאין בנבט יותר יופי מאשר בזרע, ולא בעץ יותר יופי או שלמות מאשר בגזע. אנו משתדלים להפנות תשומת לב לכאן ולעכשו, לרגע הזה שיש בו הכל, (לדבריו-גם התחושה שמשהו חסר היא חלק מהכל...) כל מה שאנו זקוקים לו עתה. הביטוי 'תלמיד חכם' על גדול בתורה הוא באותו עיקרון. תמיד תלמיד. לומדתלומדת... הכיף הגדול הוא הלמידה.
זה כמו שאני מנסה ללמדך שפה שונה שאינך מכיר. ממש כך, זה אפילו לא משל. זאת שפה שלא הכרת ולא לימדוך אותה, לא סיפרו לך אפילו עליה, ולרובנו לא סיפרו עליה וחבל. עכשו יש לך הזדמנות, הגם שלא בטוח, באמת, שהיא מתאימה לאתר הזה.ומתנצלת מראש בפני אלו שיעירו זאת. (ובסוגריים, אני ממליצה עליה לעוד כמה ניקים, דווקא לשכלתניים ביותר. הרי ברציונל אתם כבר מצטיינים, אלו שמצטיינים, נכון? מיד טוב לטפח את מה שפחות מצטיינים בו. הייתי ממליצה על מדיטציות יומיומיות וחוויות שקט דווקא למצטיינים השכלתניים של הפורום הזה, הבולטים בכשרונם ובתבונתם ובחריפותם, שכאילו כבר קיבלו פה ובצדק את כתר המנצחים בויכוחים, בתקווה שלא ינזפו בי עתה קשות.) גם אני למדתיה לפני שנים אחדות. אולי לא היתה לי זרה כמו לך, אבל היתה לי די חדשה והוסיפה עושר אין קץ לחיי, וגם אושר.
עכשו המתכונת. היא לא מחייבת, ובכל זאת כדאי. שב במקום מסויים בבית, בשעה שקטה, עדיף על הרצפה אבל אפשר בהחלט על כסא, עצום עיניך, תרפה את כל השרירים, כולם, בזה אחר זה, ידיים, רגליים, שכמות, כתפיים, שרירי הלסת, גלגלי העין, ראש. תשב עד סוף הכסא, תרגיש את גבך נוגע בכסא. ישיבה זקופה אך לא מתוחה. תכוון שעון מעורר לעוד עשר דקות, או שבע-אם קשה לך עשר. שעצימת העיניים תהיה רכה. תתרכז בנשימה.תנשום עמוק, 'תביא' את האוויר לכפות הידיים, פעם אחרת לכפות הרגליים, וכך הלאה. תשחרר את האוויר בבת אחת. כשעולה מחשבה - תתבונן בה. אל תהיה המחשבה הזו, רק תתבונן בה. אל תטפח אותה ואל תתעסק בה. אם תחלוף-תחלוף, אם לא-לא. תקשיב לכל הצלילים שיעלו (מזגן, ברחוב), תרגיש את החולצה נוגעת בקצות הידיים ואת מגע הגוף בכסא וכו'. אל תשפוט שום דבר, אל תחשוב: טוב או רע. מה שעולה-עולה. מה שנשמע-נשמע. מה שנחשב-נחשב. מה שמורגש-מורגש. אם יעלה בך רגש (כעס, דאגה, געגוע) - תתבונן בו. אל תהיה הרגש, אל תטפחו ותעצימו, ואל תתאמץ לסלקו. פשוט תתבונן בו. א יחלוף-יחלוף, ישאר-ישאר. תשתדל לחזור לנשימה כל פעם שדעתך מוסחת. אפשר להדליק בחדר מוסיקה שקטה ורכה מאד, אך לא חובה. יש שטוענים שעדיף בלי.
ואל, אל תחכה לתוצאות. תהיה בשקט הזה. הוא ישפיע עליך מאד טוב. הוא יביא מימד חדש לחייך. לפני הבורא ולפני התכלית. גם אלו יגיעו. קודם כל תמצא את עצמך ואת נשמתך, זה הכי חשוב. תפגוש בך חלקים שטרם הכרת וטרם נתת להם דעתך. והכל בלי שיפוטיות, עד כמה שאתה מצליח. יתכן שתרדם לפעמים, גם זה בסדר. כל מה שקורה-זה בסדר. אין 'בסדר' שצריך להגיע אליו. זו תהיה הידיעה התנ"כית, 'תדע' את עצמך. ידיעה שיש בה מפגש אינטימי.
אחרי שבוע של יום יום עם חווית שקט כזו, תספר פה מה קורה ואיך הולך ונתקדם הלאה, אלא אם כן נודר מהפורום בשל חריגה ממטרותיו.----
ואל תשים לי סטופר. אנחנו מתחילים תהליך, ולא מלווים אותו בשיחות, ולא מלווים אותו בדברים אחרים שנלווים כרגיל לתהליך כזה, וזה לא פשוט לעשות את זה ככה באינטרנט. ננסה, נקווה שנצליח, ולו חלקית, חלקית זה הרבה, אבל בשביל זה צריך סבלנות לתהליך ומידה מסויימת של אמון שתצטרך לתת בי שאינני מבקשת ממך שטויות. כולה עשר דקות ביום, מה הסיכון?
בסידר, אנסה, זה כבר מצחיק אותי מעכשיו. צריך לזה איזה גלימה מטיבט או אפשר בבגדים מערביים? ומה קורא אם פתאום באמצע נגלה לי האלוקים, מה עונים לו?
והשם יהיה עמך שם. על דיברתי.
אני כבר מתחיל לחשוש שכך היה מנהג הנביאים, כמבואר ברמב"ם יסו"ת, אולי בעוד שבוע יאמרו שגם אני בנביאים (כעל שאול).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:55 |
|
| |
| לומדתלומדת כתב: |  |
ההשתתפות פה היא לגבי די בזבוז זמן ...
|
|
אם דעתו של צופה מהצד חשובה, נראה לי שאת תורמת כאן הרבה בכמה מובנים
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:55 |
|
| |
אין כל צורך בבגדים מיוחדים. ואם תעשה זאת בבדיחות, א באמת רק תצחק, אבל גם זה לא רע. אם יגלה לך האלוקים, ת ק ש י ב לו. אתה לומד קשב.לומד שקט ומה שבו. וכבר אמרתי לך פעם שיש אלוקים גם בך, נשמתך חלק ממנו, כך שכאשר אתה מקשיב לעצמך - אתה מקשיב גם לו.(ואגב, יש בכך הרבה קש רלנושא הבחירה שאתה תוהה לגביו אבל נניח לזה)
ואם אתה מתחיל לחשוש שכך מנהג הנביאים, בהשראה, אנו במקום שמתחיל להתקדם.
מה שברור לך שהוא דמיון בעלמה או רגש בעלמא, ומה מנצלים ומה טראנס, זו שוב השפה השונה. אנו מנסים ללמד אותך שפה, הלוך נפש, שכחת? בהלוך נפש הזה מסתכלים על השכל ואומרים: זהו שכל בעלמא. בהלוך נפש הזה רואים את עבודת האלוקים שונה משאתה רואה. ורק אם תסכים לא להיות דחוס בתפיסה הזו ולפתוח כליך לעוד ערוצים - נוכל להתקדם.
לבעל מעמיו - לא חושבת. אי חיפוש חוויה והעדפת היובש והפרטים - הביאו להגזמות קשות יותר.
לירוחם-אם כך, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג באחריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 00:12 |
|
| |
מה שברור לך שהוא דמיון בעלמה או רגש בעלמא, ומה מנצלים ומה טראנס, זו שוב השפה השונה.
לאחר שורה זו, אני חושב שיש בינינו הבדל הרבה יותר רחב ממשיערתי, מה את מתכוונת שבהלוך נפש שלך, יש עבודת אלוקים בחוויה, האם בשעת החוויה עצמה יש איזה ניצוח פנימי בתוך האדם שבו הוא בוחר באמת ובזה הוא נקרא עובד בבחיריות, או שאת קוראת עבודת אלוקים למה שאדם משים עצמו במצב נפשיי מסוים, והחוויה עצמה היא כאיזה הקרבת קרבן,
אם נאמר היה לך אפשריות שבמצב שכליך עכשיו תכניסי עצמיך למצב רגשיי מעתה לנצח נצחים בתחושות נפלות של ערגה וצימאון לבורא, האם את קוראת לזה עבודת הבורא? כי מבחינת הבנתי זה נקרא התאבדות השכל לנצח, וכמו להתהפך מאדם לבהמה בצחושת נעימות אנושיית.
האם את לא רואה העבודה בניצוח המאבקים התוך אנושיי? במה הוא עניין העבודה במצב רגשיי, הרי המצב הזה הוא כמצב כפיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 05:16 |
|
| |
לדינו - תודה. מחמאה כזו מפיך היא עם ערך מוסף.
לתורה ודעת - זה נגד ה'הסכם' שלנו, שאתה מתווכח בטרם נפתחו ערוציך. בטרם למדת את השפה, שאנו מנסים ללמדך פה בתנאים מענינים שזהו אולי נסיון ראשוני, ללמד מישהו את הדבר באתר פתוח. אז בוא תתמסר לנסיון, ותפסיק לתהות ולשאול, ופושט תפתח את כל חושיך ותיכנס לענין ברוגע. בשלבים מאוחרים יותר אסכים לענות על הכל כמיטב יכולתי, וכמובן שמיטב יכולתי לפעמים לא יספיק לך, והשם יזמן לך את התשובות איך שיזמן. נראה לי שאני נותנת לו קרדיט הרבה-הרבה יותר רחב משאתה נותן לו, בכל ענין. האלוקים שלי הרבה יותר רחב, יצירתי ואינטלגנטי מהאלוקים שבתפיסתך. הוא נתן לנו קרדיט כה רחב, אמון כה משמעותי, חייב להיות שהוא רחב פי כמה וכמה וכמה. ולא יושב שם מפוחד ומכווץ ממעשינו ומדרכינו. מה שטוב לו - טוב גם לי.
לענין ילדי או תלמידותי - אענה כך: אנו מחנכים ילדים בדרך המסורה, בהשענות מוחלטת על גדולי ישראל ועל מה שקיבלנו בן מפי אב. גם אותי חינכו כך בצעירותי. לא לבחון אמונה לוגיש ולא לשמוע קולות נשמה. כאשר גדלים הילדים ובאה אליהם דעת ונשמתם נוכחת בהם יותר, קורה אחד מן השתיים. אפשרות א' - שטוב להם בדרכים שחונכו והם דבקים הלאה בהכל, מצויין. ורבים וטובים ונפלאים הם כאלו, אנשים חכמים ועשירי נפש, עובדי הבורא ביראה ובאהבה ובשמחה וברצון, עמלים לעשות רצונו בלבב שלם, ומתפללת שישים חלק ילדי ותלמידותי עמהם, באשר זו דרך בטוחה וקולה יותר. איני מזלזלת באנשים כאלו כלל כמוך, אלא מביטה בהם בהערכה גדולה. ולא אכפת לי אם בעיניך הם כגויים שאינם בוחרים אלא הולכים בדרך אבות. כל עוד שדרכם טובה ומביאה אותם להשתדלות לטוב ולמזוכך, אשריהם ואשרי הוריהם ורבותיהם.
אפשרות ב' - שהם שואלים שאלות וזקוקים להוכחות לוגיות או לרגשות ולאינטואיציה וכו', ואז השם ינתב להם דרכם והם ימצאו מה שנשמתם מבקשת. אולי יאזינו לרב נויגרשל ואולי לך או לרבך ואולי לי או לרבי או לשיטה ולקו אחרים,ואולי יתהפכו על משכבם בבקשת דרכם אל השם, ילדים אינם שלנו אלא מופקדים בידינו לעשות את הטוב ביותר שאנו יכולים ושה' מזכה אותנו. ובשלב שבו הם ישאלו שאלות כמו שאתה מעלה פה, זה השלב שבו הם מנתבים דרכם בס"ד. ה' מאמין בהם, גם אני. ואם יטעו - יתקנו אחר כך. נכון, גם אני טועה הרבה, וגם שם ה' עמי, ואחר כך מתקנת, בפעם השניה או החמישית או המאה. אם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, בוודאי פשוטים כמונו. ככה גדלים. ככה עומדים על ד"ת ועל דברי העולם כולו. ה' עמנו שם. זה רצונו. זו הנהגתו. זה איפשורו.
החוויה אינה הקרבת קרבן. בטלו הקרבנות ולא צריך להקריב קרבנות. והעבודה אינה בניצוח המאבקים בעיני, אם כי גם זה נחוץ לפעמים. העבודה, מעבר לקיום תורה ומצוות, (להשתדל מתוך רצון ומשמעות וכוונה), שזה הרבה מאד ומרכז את עיקר העבודה, בכל זאת בהגדרה רחבה העבודה היא להביא טוב ואור לנו ולסביבה, להיות מחוברים לתדר של הבאת אור וטוב, לזכות לעשות את רצון השם כמו שתופסים אותו, ולחיות חיי רוח עם נוכחות אלוקית-נשמתית גבוהה. ואתה שוב מנסה לנחש מה יהיה כשתהיה בהלוך נפש אחר, והניחושים אינם תקפים. כמו שכבר הסברתי הרבה.
עכשו הכל ענין של הסתכלות. גם אני קראתי פה בעיון רב ובהנאה רבה את האנשים, והייתי מסכמת בצורה שונה גם את משנתו של דינו, של מימוני, גם את של יתכן וגם את של פרזנט.וגם את שלי. את שלך סיכמת יפה. יותר מזה - בהסתכלות פנימית, רחבה, חילוקי הדעות בין הדמויות המרכזיות פה אינם כה גדולים כפי שנראה. וכשמציגים פה טיעונים מציגים בחידוד ובקיצוניות, ומתעלמים מהדברים המוסכמים, לצורך הויכוח. ולפעמים הם גדולים ממה שנראה. אני קוראת הרבה בין השורות ורואה לפעמים איפה הכותב עצמו לא מסכים עם דבריו ואיפה הוא כן מסכים עם הזולת למרות שתוקף. מכל מקום, אתה רואה את האנשים הללו בצורה מסויימת, אני רואה אותם אחרת, והיות שאיננו מכירים פה בנ"א רק ניקים, לא נדע אף פעם מי ומה צודק. וזה גם לא חשוב. להרגשתי לו היתה נערכת הכרות כזאת, היו לך הפתעות גדולות. יתכן כמובן שאתה הצודק וההפתעות היו מנת חלקי. זה בלאו הכי מצב דמיוני אז לא משנה.
כללית, אני נוטה לשים סימני שאלה בכל מקום שאתה שם בו סימני קריאה. בדרכים, בגישות, באנשים, במצבים, בראית העולם. סימני שאלה מעשירים ומרחיבים, ופותחים אותנו לאפשרויות חדשות.
סיפר לי מישהו שמכר 2000 ספרים מספריתו התורנית. שאלתי למה, ואמר שרצה לפנות מקום לספרים חדשים. חשבתי: את היכולת הפשוטה והלוגית והפרקטישית והאידיאלישית הזו של הפינוי, אין להרבה אנשים פרטיים, ואין לרוב החסידויות\הקהילות שאצלנו. הדחיסות שלהם לא מאפשרת ריענון והתחדשות. אני משתדלת לנהוג כמו ההוא שמכר חלק מספריו ולהיות פתוחה למי ולמה שהשם מביא אלי בחמלתו ובאהבתו אותי ואת כולנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 06:48 |
|
| |
כיהודה ועוד לקרא,
אני אוסיף ברמה הנמוכה שלי, אני עוקב אחרי ידידינו 'תורה ודעת' וראיתיו במשך התקופה האחרונה שהוא פה בפורום מדבר על הכול, והכול מתוך החלטיות וברירות,
והשאלה שהוא צריך לשאול את עצמו,
האם זה לא הפסד עצום ה'החלטיות והברירות' זה הרי לא נותן לו שום אפשרות אמיתית לשמוע רעיונות ודרכים חדשים, כי הרי מה שהוא יודע הוא כבר יודע, מה שהוא יחקור מעצמו הוא הרי יחקור, אבל למה לא תתן לעצמך להקשיב לאחרים באמת,
לא כדי להסכים איתם, אלא כדי 'לשמוע', הרי כמדומה שהוא לא הראשון שחשב על השאלות, וכנראה גם אחרים חשבו על השאלות,
למה לצאת מנקודת מוצא שכולם לא חושבים באמת מדומיינים מטעים את עצמם וכוו',
אולי יש אמת בדבריהם,
אולי חצי אמת,
אולי הבעיה היא לא רק בדברים, אלא בגישה, בסוג המחשבה, בקיבעון הלוגי הטהור והיבש שלתוכו אתה יוצק את הכול,
אתה חוזר על עצמך בכל הטענות סביב אותו נושא,
האם באמת החכמה התחדשה רק בדור האחרון, ועד היום במשך אלפי שנים כולם היו טיפשים.
מה התחדש בדור שלנו שפתאום כולם נהיו חכמים,
תשאל את עצמך שאלות מסוג שיאפשרו לך כיווני חשיבה וערוצים חדשים,
ואולי ואולי קטן אבל, יש פה כמה טעיויות בהנחת יסוד אשר גורמים לטעויות שרשרת.
עד כאן בדברים הקצרים האלו.
תוקן על ידי tzvi11 ב- 19/01/2012 07:39:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 08:38 |
|
| |
צבי
אולי זו בעיה בכל תיאוריה שמנסה להסביר את הכל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 08:45 |
|
| |
בע"ב,
אבל הדת עוסקת מטבעה בכוליות. כמעט. הלא כן ?
|
|
|
|
|
