לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

בתוכיותו – ה ו' הראשונה חלומה או שרוקה? חוששני ששתיהן כאחת

1000 סליחות אם מישהו נפגע/ה מזה. לא היתה שום כוונה לפגוע ברב זצ"ל. רציתי רק לרמוז כי הגישה מתבססת במידה רבה על אמונה תמימה הבאה ממקום שאדם אינו יכול לתרגמו, גם לעצמו, בהגיון. חושבני שבכל אדם זה קיים במנה זו או אחרת. השאלה שהיא שאלת המינון, שלטעמי (וגם זה ממקום שאיני יכול לתרגם!) בגישה זו מוגזם

[ ומענין לענין - באחד ממאמרי הבקורת על "שמונה קבצים" נכתב שבעצת הרב שילת שיחי' הוחלפה המילה מתוכיותו, שנכתבה לגבי התוכן המועבר בתהליך הנבואי ועלולה היתה להטעות, למילים "אל תוכיותו" (מבחוץ) ואכהמ"ל ]

ללומדת

על מה שהבאת דברי הרב קוק והרמח"ל השם הרב קוק או הרמח"ל לא אומרכלום בדיוק כמו שהשמות הגרי"ז והגר"ח והגרא"ל והחזו"א והגר"א והרמב"ם ולמעלה בקודש, לא אומרים כלום. מי שיש לו טענה שיבוא לטעון ולהסביר, מי שיש לו תיאוריעס או רעיונות או הרגשיים, שיתענג איתם וגם מצידי שיחשוב שהוא הצודק, אבל אותי מעניין דבר אחד, מה השכליות וההגיון אומר. ולא שאני מחשיב עצמיי, לפיסגת ההגיון או השכליות בעולם, ואני יודע שיש טענות הגיוניות חריפות וטענות לוגיות שחשבו אנשים גדולים שקשה לרדת לעומקם ואני לא מבין הכול. אבל מי שמביא טענות שאין לו עליהם הסבר שכליי או הוכחה או ביאור אמיתותם ותוקפם, מצידי טענותיו הם בגדר הרהורי הלב, שלכל אחד יש מהם רבים כחול הים, וכל אחד פעמים מהופך מחבירו, ומה שמרגיש זה אינו דומה למה שמרגיש זה, זה הורגל במחשבות כאילו וזה במחשבות כאילו. אבל כללי ההגיון הם אחת, אין בהם מי שלא יכול להבינם, ואצל כל בני אדם נמצאים בשווה. ועל פיהם צריכים לדבר ולהתווכח בענינים שעליהם דנים כאן. ואם יבואו הרמב"ם ואביי ורבא ור"ע ושמעון בן שטח, ויטענו טענות, נשאל להם -מנא לכו? מההרגש או מההגיון? אם מההגיון אדרבא בוא נראה מה תוקף ההגיון הזה, ואם מההרגש, תוכיחו שהרגשייכם מעולים מהרגשותינו.
1. תברר מי זה הרב מיכי,מיסודות הפורום הזה, ואולי תלך גם לפגוש אותו, יוכל לתרום לך הרבה לוגיש.
אני יקרא דבריו שהבאת, ואראה עם זה מה שאני מחפש.מעיון קל בריש הדברים שהבאת, אני חושב שהוא כן נוגע בענינים שאני מחפש, אבל אני צריך לעיין היטב יותר.(וגם נדמה לי שלפני איזה ימים מישהו אמר לי כאן,שהוא חיבר ספר שנקרא 'כדור פורח'?)

2. תראה אילו מאמצים ופרכות אתה משקיע, וכמה זמן,
אילו המאמצים שבשבילם אנחנו נמצאים כאן בעולם, הם המאמצים הכי נעימים ששייכים, כמה זמן ומאמצים אדם טורח שיגיע לו איזה הרגשת כבוד, שבעצמיותה היא לא יותר מעוד הנאה רגשיית.  האם אדם שטורח לפרנסתו זה נקרא שהוא מבזבז הזמן או מנצל הזמן, והאם אדם שנהנה ומתענג בעולם נקרא שמבזבז או מנצל, אז לחשוב ולסבור, הוא ניצול או בזבוז?

כדי לברוח משבע דקות שקט עם עצמך יום יום.
זה לא הבריחה מהשקט, כשאני שומע מיוזיק אני גם רגוע עם עצמיי, וגם מתרגש ומרגיש תחושיות נפלאות, רק שאינני מיבין אייך כל זה קשור ללוגישע פרובלעמען.
אילו האמנתי בדבר הזה, הייתי אומרת שזו עצת היצר הרע, להבריח אותך מהטוב לך.
אם את מאמנת עדיין שיש איזה יצה"ר(אישיותי או רוחניי), ואינו אלא משל לעיוותים במחשבת האדם, כדאי לך לקרוא במורה נבוכים על זה.אפילו ר' ישראל סלנטר כבר התחיל להבין שיצה"ר זה מחשבה שאינה מהוגנת באדם, ועשה על זה חקירה גדולה, אלא שלא יכול עדיין להינתק מדמיון הדורות שלפניו שיש איזה מישהו שחודר לתוך מחשבותיו של אדם מבחוץ ושמו יצה"ר.
אבל איני מאמינה בסוג כזה של הסתכלות.
נאה לך כי חכמה את.
מכל מקום, אני סיימתי את נסיונות השכנוע, נדמה לי שאנו גומרים סבב (עונה) ב' או ג'.
פרשתי מהדיון בעניני אינטאיציה או מדיטציה או שקט או קשב לנשמה.
 לך בכוח שכלך והחכמת.
נכון,גם אני חושב שמספיק שטחנו טענותיינו, בסוגייא זו. אולי יתחדשו לי או לך איזה חידושים בעניין זה,אז נעלה אותם.

רק על האמונה האישיית המונחלת לאחרים, אם יש לה איזה שוויות או שהיא דבר בטל. מעניין לי שיטתך,ועדיין לא הבנתיה. במה את סותרת טענותיי (הפראקטיש והלוגיש)שאין ערך למי שלא מאמין מדעתו.ואייך יש לנו הזכות לשלול מהאחר חיים חופשיים כי לנו נראה שאנחנו צודקים אם הוא בר דעת בעצמו ויכול להחליט לעצמו.
השאר לי ולאחרים את הנשמה והאינטואיציה.
למה לא, תהנו מהנשמה. ועל האינטואיציה, גם אני משתמש בה (וכלל לא ייתכנו אפשרויות חיים בלי להשתמש בה,)אלא שאני מבין אותה לגמרי אחרת ממך,

עוד כמה שנים תהיה פתוח יותר לקשב של "ונתת לעבדך לב שומע". אין לי ספק שיימצאו אז בשבילך המורים.
ולא הבנתי ממך עדיין במה הם 'גדולי ישראל', אם לא חשבו בענינים אלו מימיהם, כפי הנראה בחוש מכתביהם ודרשותיהם. אלא אם כיוונת שמורך ורבך הוא הרב מיכי.

השם שולח תמיד מורה לכל תלמיד ותוהה. יתכן שהבדל הגילאים בינינו, הוא בעצם החילוק האמיתי כאן.
את רומזת שלצעירותי ממך, אני עוד לא הגעתי למה שאת הגעת, כי את כבר סברת את שלי ואני עדיין לא סברתי גם את שלך.ויתכן שהבדל המינים הוא הגורם(גם אשתי שהיא חכמה ונבונה ב"ה, מתווכחת איתי הרבה על דברים אלו, רק כבר הסכימה, שכל מה שלימדוה בנערותה, אינו כי אם הצעה לכאורה,ושמלמדיה לא הבינו ממש בדבריםאלו, ושהיום משהיא מחשבת מה לימדוה, היא נוכחת בבורות של מורותיה, וגם כבר הסכימה שמה שאינו מובן בהגיון, הוא רק מההרגש הפרטיי של המרגיש, ואינו יכול להיות מורה על המציאות, והיא לא מוותרת על דעותיה כלל בנקל). ויתכן שהבדל סתם בצורת החשיבה, ויתכן שמישהו בינינו צודק ומישהו לא.

3. ממש לא נראה לי הרעיון לעשות פה פרופיל אישיותי ל'יתכן' ולשמוע דעתו על כך.
לא דברתי על האישיות שלו, דברתי על מה שאני הבאתי תימצות ממה שהבנתי כוונתו וממילא מסקנתו, וכתבת לי שלא הבנתי אותו נכון. בקשתי ממך שתכתבי בקיצור מה נראה לך טענתו וממילא מה מסקנתו (בשורה אחת או שתיים אפשר לכתוב זה) והוא יגיד מי משתינו הבין נכון, ואולי בכלל שתיינו לא מבינים אותו נכון.
שמחה שאתה חושב שהוא נחמד יותר מהתקפותיו.

כל אדם נחמד יותר מהתקפותיו, גם אני במציאותי הרבה יותר נחמד, ממה שאני אולי נשמע כאן. רק כשמתווכחים בעניני דעות שהם נוגעים ביותר ליסודות החזקים של האדם ולחלקי עצמיותו, הדברים מתלהטים. נדמה לי שנשפך  דם בעולם על עניני דיעות ודתות ואמונות כמעט כמו על עניני קרקעות וכלכלה,ואולי אפילו יותר. באמת אני אוהב כאן את כולם, כי אני אוהב את כל מי שחושב ואפילו אם אני סבור להבנתי, שהוא מסיק בטעות, העיקר שהוא חושב. גם את מי שאומר שהוא חשב והחליט שבמקום להטריח את המוח בכל החקירות, כדאי יותר לחיות כאן בשלווה, ולהנות בהשקט, גם אותו אני אוהב כי הוא אמיתי. את מי אני לא אוהב זה את הכסילים שבמזיד לא חושבים.ועוד רוממות האמונה והידיעה בגרונם, הם מבלי העולם ממש, וע"ז עזבתי את בריסק, וע"ז טענותיי על הליטוויקעס כולם שכל היום רוממות ה'תורה' ודקדוק המצוות על לשונם, ומעולם לא הבינו מה המשמעויות האמיתיית של 'תורה' ומה משמעיות המצוות והעולם, ועל החסידים שכל היום אהבת הבורא וקדושה וענוה ושאר ענינים בפיהם, ומעולם לא הבינו את משמעיות הדברים האלו על נכונה, ותחת לחיות חיים נעימים הם מדכאים חלק מכוחות החיים היותר טובים שברא הבורא.
אני מלכתחילה בכלל לא ראיתי שהוא מתקיף, אז לא הייתי צריכה לשנות דעתי. קראתי אותו ברתק.
טוב את רואה אותו עם הנשמה (אני כותב בצחוק), וממילא את מגדת מראשית אחרית, העיקר שהמסקנה שווה.
ואת פרזנט גם אפשר לנתח בהרבה צורות. יש לי את שלי. לך את שלך. וגם אותה לא מתכוונת להעלות כאן.
פשוט, אינני עוסקת בבנית פרופיל אישיותי בתהנדבות לניקים. זה עולה כסף, אבחון כזה!!!...
הסברתי כבר, שאינני דוראש פרופיליות ולא פסיכולוגישע דיאגנוזע של האדם עצמו. רק המינימום הנדרש בוויכוח זה להבין את טענות השיני ולהבין מה היא מסקנתו ולכל הפחות להיכן ליבו נטוטה, ואני את הבנתי בהם כתבתי בקיצור. את טוענת שלא הבנתי מה באמת טענותם, זה האשמה חמורה ביותר בוויכוח ש'אין אתה מבין את השיני' אם לא תסבירי לי מה אני טועה בהבנתם, הרי שזה כאילו תטעני 'אין לך מה לחפש כאן אתה ממילא לא מבין מה אומרים לך' אני לא נבהל מכאלו טענות, כבר נוכחתי בהרבה אנשים שכביכול הבינו, שבאמת לא רק שלא הבינו נקודות פרטיות אלא לא הבינו אפילו העומק של הנידון עליו מדברים. אם אני רואה שאין לי כאן פרטנערס לוויכוח, אזי אומר לכם באהבה 'שלום'. תמשיכו בהבנתכם לחיים ולשלום, יגיע יום וכולם יכירו האמת,

4. למען הגילוי הנאות:
אני פותרת ברמה טובה מאד  ויותר בעיות מתמטיות לסוגיהן, ב"ה.וגם נהנית מהן מאד,
האם במידטציעס את פותרתן, או בלוגישע שפראך? וזה טענתי, שכל עניני דעות ואמונות אין להם פתרון אלא בלוגישע שפראך, לדון במה יש לידע ומה יש להבין ומה גדר האמת ומה גדר הדמיון ומה הוא מושכל ראשון ומה תוקפו וכדומה, מה לכל זה עם מורגשיות שתהיה מאיזה סוג שתהיה?

ואינך צריכה להביא ראיה, שחשיבתך היא חשיבה לוגיית, כל מה שאת טוענת כאן הוא המעיד עלייך כמאה עידים, שחשיבתך היא לוגיית ממש, ואף טענותייך על פחיתות האמיתיות המגיע מהשכל, והצידוד שלך בקול הפנימי, הוא בנוי בצורה לוגיית מאוד. ונראה לי שאת טועה בי, אם את חושבת שההנאה היחידה שלי זה להרהר בדברים העומדים ברומו של העולם, אמנם הוא מסיב לי הנאה גדולה, אבל אני גם יודע ליהנות מן העולם היטיב, ואיתא בירושלמי שעתיד האדם לתת דין על מה שיכל ליהנות ולא נהנה. כל טענתי היא שבדברים הנוגעים למה אנחנו יודעים ומאמינים צריך השכל להחליט בהם במה שהוא יכול בגדריו, וההרגשות אינם יכולים להחליט בזה,

 ואם שאלת על שעות הפאי, לפעמים גם זה עיסוקי בשעות הפנאי.( ולפעמים, לא תמיד, מה שמוליך אותי לצורת הפתרון הנכון או ההוכחה הנכונה בגאומטריה היא בדיוק אינטואיציה.)
יכול להיות.וזה לא סותר במאומה טענתי. אני יודע שיש 'אינטואיציה' רק שהיא תולדת חשיבה לוגיית מהירה במוח, שאפילו בעל המוח לא עומד על פעולתה, הוא רק מקבל התוצאה. והכול מבוסס על כשרונות המוח מיסודו בדרכי ההגיון, וממה שכבר מאוחסן במוח מהלמידות של הנסיון. כדאי לך להשיג ספרים כמו 'מוח ונפש' לכריס פרית, ועוד ספרים ממחקרי המוח החדשים. (לדוגמא אחת מאייך המוח מחשב בלא שנדע, -וודאי ראית מכונית שמורכב עליה זרוע מנוף המניף דברים ממקום למקום, ויש אדם המחזיק בידו מכשיר השולט מרחוק על תנועות זרוע המנוף, וכמה טורח וזמן משקיע האיש אייך להפעיל כל תנועה בזרוע הזו, הוא מחשב כמה מטר יזוז למעלה או לצד או קדימה וכדו, והוא מחשב כמה כוח ייתן בתנופה, כי אם יפגע הזרוע בחפץ בכוח גדול הוא יישבר, ואם יניפו במהירות הכול יעוף, וכדומה כמה חישוביים. והנה הידים שלנו הם שתי זרועות מנופיים, שבכל יום מניפים מאות פעמים חפצים בדיוק גדול של הכוחות התנופה וההנחה, ובדיוק נמרץ של צדדי ההנחה והתפיסת אצבעות, והכול ללא שום חישוב הגיוניי, אלא הכול באוטומט מהמוח, וזה מלמד אייך המוח הוא מחשב מעצמו דברים בלא שנרגיש פעולותיו. ואילו לחשב כמה זה שבעים ושמונה פחות שלושים ותשעה, כבר צריך המוח לפעולות יחידניות ומאומצות. רואים שיש כמה מיני סוגי פעולות המוח, אבל גם החישובים של זרועות הידים וכדומה, הוא עפ"י מה שלמד המוח מקטנות, וזוכר כל פעולה כמה כוח הוא צריך וכמה צידוד הוא צריך. א"כ כמו כן פועלת האינטואיציה במה שהיא רגילה. שעפ"י הנסיון והזכרון נהנון פרטים לאין קץ, שמאוחסנים במוח, היא מלקטת המקובץ באופן שאינו מורגש לנו, ורק המסקנות הם הצפות בידיעותינו.  את באת פה בטענה שהנני חושבה לטעות מוחלטת, ששאלה כמו האם העולם נברא ע"י בורא, או שהוא תולדת תהליכיים פיזיים מעולם אין סוף או מהלוא נודע בעבר, יכולים לפשוט זה מהאינטואיציה, וכן שאר חקירות הדומות לזה. ועל זה איני מסכים, כי אף אם נאמר שאם יש ידיעות מסוימות במוח, שעל פיהם יכול האדם לחשב במהירות התוצאה, מ"מ אם לאחר מכן אינו יכול להראות עפ"י מה הוא סובר שיש בורא, סימן הוא שעכשיו היה האינטואיציה מהדמיון או מהרגש, כי אם היה עפ"י כללי ההגיון וודאי היה בחשיבה מוצאם את הכללים האלו. (ותסלחי לי כי אני משוכנע שאת אישה חכמה מאוד ונבונה מאוד ויודעת הרבה, ובכל פעם שאני קורא תשובתך אני מתפעיל מחדש ממתק לשונך, ומחכמתך השזורה בה, ואין זה קשור לאם הדברים נכונים אם לאו), אולי לא התמדת לחקור בדרכי ההגיון והמחשבה, ואולי אני הוא הטועה, ואת הצודקת, אני רק טוען את מה שנראה לי כברור מהגיוניי וסברותיי, אין לי האפשרות לדון על עצמיי מה טעותי כי מה שיש בכוחי הוא לטעון בשיקולים לוגיים ובהגיונות הנראין לי אמת, ובהם אני שוקל את דברותיי, אם מישהו טוען שאני טועה בהנחותיי, יש לו להראות היכן היא טעותי, ולא לטעון לי טענות בסתם.

 

5. עלה בדעתי שאולי בכלל כולי פנטזיה. פרקטיש זה קצת בלתי אפשרי, אבל אידיאולוגיש זה נשמע נחמד.  -מה איכפת לך אם את פנטזיה או במציאות, ובכלל מהו ההבדל בין פנטזיה ובין מציאות זה ההבדל בין מה שיש בהמציאות הממשיית לבין מה שהוא בדמיון מעירבוב השכל מה שראינו במציאות (כגון סוס בעל כנפים, או דרקוניים ושדים ומלאכים למיניהם, שהם דמינות מעורבבים שהמציאו אנשים ממה שראו כבר) וא"כ כשאת דנה על כל המציאות ואת ואני כלולים בתוכם, שמא אנחנו פנטזיה, אפשר ואפשר, אבל זו פנטזיה החושבת והמרגשת, ומה יוסיף לנו ומה יתן לנו אם נהיה במציאות יותר מאם נהיה בפנטזיה, בין כך ובין כך כייף לנו לחשוב ולהרגיש דברים טובים.

הדרשה שנשאתי בפרשת שבוע זו.

עה"פ


וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.וכו'


והשאלות גדולות,

1. למה היה כל העניין הזה של ההרעה עד שהוצרך משה לצעוק על ה' למה הרעותה. אם הגיע זמן גאולתם יגאלם. ומה שענהו ה' 'עתה תראה אשר אעשה וכו'' מה נתחדש 'עתה' שלא היה קודם, וכי נבהל הקב"ה משאלת משה 'למה הרעותה'?
2. האם משה שהסתיר פניו מעם ה', לא ידע שדרכי ה' צודקות בהחלט, ואין צדק אחר מעמם, שהרי הוא הממציא הכול והמהווה הכול. וכיצד נכשל שאלת 'למה הרעותה'. וגם שמשה היה עניו מכל האדם, וטבע העניו הוא שיהיה מקבל בשפליות כל מה שעושים לו, ואייך דווקא משה העניו הוא שבא בטענות.
3. מהו וידבר אלוקים ויאמר אני ה', מהו אלוקים ומהו ה', ומה נתחדש בפסוק זה שאמר לו האלוקים אני ה'.
4. מהו שאמר לו שלאבות נגלה באל שדי, והרי היה כמה גילויים באני ה', כדאיתא בחומיש בראשית. וגם מהו השינוי וארא באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי, פתח ב'וארא' וסיים ב'נודעתי'.
5. ובכלל האייך הגיעו לכאן האבות, משה הוא המנהיג ועכשיו עוסקים ביצי"מ, ובלמה הרעותה, והבטחת האבות כבר הוזכר בפרשת שמות ומה ענינם עכשיו שוב? וגם אמאי לא שמעו בנ"י אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה, הרי בפרשת שמות כבר שמעו הגאולה ויאמן.
6. מהו עניין גלות מצרים, ובמדרש כתוב שבגלל 'במה אדע' כי אירשנה נענש זרעו ב'ידוע תדע' כי גר יהיה זרעך, ותמוה, מה החטא הגדול שמגיע כזה עונש גדול.
7. ידוע שהיה שתי גאולות, ממצרים ומבבל, והגאולה האחרונה מתמהמהת, וצ"ע למה יש כזה אורך גלות, ומה התיקון שלו שעדיין לא נגאלנו, ומהו המקצת גאולה שכבר עכשיו יש מקצת שלטון יהודי בארץ ישראל ובזכות מה באה המקצת גאולה הזאת.
8. ידועה שאילת אנטרופורמוס לר' עקטבא, אם נבראו עניים למה מותר לנו לסומכם ולעוזרם ולעודדם, היה לנו להשאירם ככה, עד שענהו ר' עקיבא אדרבא נבראו כך כדי שנזכה בהם, והוא תמוה השאילה והתשובה.
9. בירושלמי תענית (פרק א,ד, הביאה הרמב"ן סופ פרשת בוא) איתא עה"פ ביונה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה 'חציפה נצח לבישא' לטובת העולם ואפילו כלפיי שמיא, והוא תמוה דאדרבה התפילה צריכה להיות בענווה, ואייך החציפות כלפי שמיא רצויה, וגם עוד מנצחת לבישא, ופירשו שם המפרשים שעדיף בהזכאי ומהעניו.
10. הנביא אומר -ו עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה אַל דֳּמִי לָכֶם. ז וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. מהו? אם מתפללים ואין נענים מה התכלית להמשיך להתפלל, האין די בהמון תפילות היוצאין מן הלב? מהו אל תתנו דמי לו.

והנראה בכל זה, והוא חידוש גדול, ואולי גם היפך ממה שרבים וטובים נתרגלו לחשוב בטעות.
והוא, דהנה איש היה בארץ דייטשלאנד, זמן קודם הארשטער וועלט קריג, והיה חכם מאוד ושמו ניצ'ע, והוא יסד יסודוית גדולוית בטבעיות האדם ומה ראוי שירגיש ויחשוב. הוא ייסד את הכנוי 'אובערמענטש' ו'אונטערמענטש', בכוונה טובה כפי שאני יסביר תייכף,אלא שרבים טעו במשנתו ובדבריו, עד שהנאציים לקחו את תוירתו ותחת להבינה אל נכון( ובשמה להוקיר היהודים), הלכו והרגו בשמו היהודים ועשו עצמם אובערמענטש והיהודים אונטערמענטש(וכוונתו האמיתית של ניצ'ע הייתה שהיהודים הם אויבערמענטש ועל הדייטשפאלק ללמוד מהם). וגם עוד אחרים טעו ותחת שיבינו מה הייתה הבנתו באלוקות ובייחס האדם אליה, דימו שהוא היה כופר בבורא. ולקחו איזה מילים מפורסמים משמו 'אלוקים מת' ובמקום שיבינו אותו אל נכון שהכוונה אל 'אלוהים' אחרים, אותם שהאנשים עצמם בוראים בדמותם וצלמם, שהוא כבר מת בהבנה המחודשת (שהסבירה ניצ'ע) חשבו הכוונה שלו היא על הבורא שהוא בבלי תפיסה והשגה כלל. ואדרבא שתי הטעויות הגדולות הקודמות נובעים ממקום אחד, והוא שהמפרשים אותו לא הבינו אל נכון את מטרת בריאת האדם, ואת מה שצריך להיות בהרגשתו בעוה"ז, והנצחיות שיזכה לה לעתיד לבוא, וגם לא הבינו שאיןלהשיג בבורא כלום, וניסו לייצויר אותו בדמות ותבנית האנושיי, ועל האלוהים הזה שהוא מעשי דמיוניות האדם נתכווין שהאדם הרג אותו, כי מה צריך לאלוהים אחרים חוץ מהאדם, וגם עיקר מה שנתכעס ניצ'ע על האלוהים יציר האדם, הוא על האולים שהמציאו הנוצריים, שהוא דורש מהאדם להיות רככוכיי בלא זקיפת קומה, ואמנם הרככוכיות היא טובה לפעמים להתרגשיות ולאהבה, אבל לא שזה יהיה המטרה האנושיית שהאדם יהיה כל הזמן נרפס ונרמס, וכל השאיפיות שלו לעוצמה הוא יכבוש בנדכאיות.
ואילו היו יודעים באמת מהו 'בצלם אלקים ברא אותו' היו מבינים את תורת ניצ'ע אל נכון, שאדרבא ה'בצלם אלוהים' היינו שיהיה לאדם זקיפות קומה ועוצמה והרגשה טובה ובריאה ולא נדכאיות ומסכניות. ובזה הוא דומה לבוראו שאע"פ שהוא בבלי תכליית ובבלי תפיסה ואין לנו בו שום תפיסה והשגה כלל, מ"מ אנחנו יודעים שהוא גבור וחכם ונבון ויודע, ובזה צריך האדם שהשאיפיות שלו תהיה להרגיש שוויות בעצמו במה שיכול. ולא שינבע זה מנטיה אישיית והעדפת העצמיות הפרטיית שלו, אלא צריך שיהיה זה הבקשה לכל בני האדם, ושלא יעדיף טובתו יותר מטובת חברו, אלא כל מי שנזקק ונצרך או שמצוי ושרוי בשעה קשה נפשיית או ממוניית או בכל צרה שהיא, יילך ויעודדו וישתווה לו בעליוניות האנושיית, ויכסה על החסרונות והשברונות בזה שיגביר את הנקודות שיכול להגביר כגון שיהנה במה שיוכל וירגיש טוב בחברה האנושיית שלו ויתעודד במה שהוא אדם ויש לו שאיפות לתקווה ולרוממות, וכשיחדדם יראה שהדכאוניות והעצבוניות בורחות ממנו ומקום נתפס ע"י הבטחון העצמיי בעוצמיותו. ואין כל זה גאווה אלא אדרבא היא ענווה שכלית, שמשווה את עצמו לכל אדם וחפץ בטובת ועליניות כל אדם אחר כמותו, וגם אין זה חציפות כלפי הבורא כי אדרבא זה חפץ הבורא בבריאה של האדם וכל העולם, שיהיה לאדם עולם נפלא כזה להיות שולט עליו ומרגיש עוצמיות ושליטות על הכול, וזהו מה שאמר הבורא לאדם ' וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.וגם לנוח נאמר ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. דאלא שהיה זה באזהרה חמורהוהיסוידוית הגדולים שהוא ייסד.

יש אנשים שסובלים בעוה"ז יסוריםויש אפילו סובליםהרבה מאוד, ובדרך כלל המנחמים ומעודדים אותם באים אליהם, ואומרים שמטרת הייסורים שיהיה האדם נשפל ונרפס (והם חושבים זה בעות גדולה לענווה) וכשרואים המדוכאים בייסורים, אומרים להם משתתפים אנחנו באבלכם ואין מי יעמוד בדרגתכם לסבול בהשקט את הייסורים. עד שנהיה היום 'טיטל' חדש 'סבל ייסוריו וקבלם באהבה' כאילו שהיא הדרגה האנושיית הגדולה. וגם הרבה בעלי ייסורים מצדיקים עליהם הדין ומשתדלים להיות יותר מצטנעים וענווים, ואומרים שהכול הגיע אליהם בדין על מה שחיו בטוב ובנעימים ועל שהיה להם הרגשה טובה, ומשעה שבאה עליהם הייסורים הם מתחילים בחיים מדוכאים ועצובים.

והוא טעות גדולה מאוד מאוד. כי האדם לא נברא אלא כדי שיהיה לו טוב ונעים בחייו הגשמיים (וכ"ש לעתיד לבוא שהאדם יהיה נצחיי בטוב שאין לנו בו שום מושג כלל), וביותר כדי שירגיש בעצמו שהיש לו 'שוויות' והוא 'בעל ערך' ולהיות בעל בטחון עצמיי, ולהיות בעל הרגשה טובה, וכשבאים עליו חלילה ייסורין או כשבאין על חבירו וקרוביו ייסורין, העבודה היא, להתחזק ולהתעלות על גביהם ברוממות והדגשיות הערך העצמיי והשאיפות להמשיך לחיות בטובה במה שאפשר. ומכלל ההנהגה הזאת היא לבוא בטענה אל הבורא 'למה הרעותה' למה הבאת ייסורין עלי או על קרובי, הבשביל כך בראת עולמך? הבשביל כך המצאת האדם בשביל להרע לו? זוהי מידתך להרע לזולתך?. והטענה הזו היא עבודה גדולה בעצמה, שע"י שטוען כלפי הבורא, למה אתה מענני או למה אתה מענה לחבירי, היא טענה המאמנת את תכלית האדם בבריאתו.

ובזה יובן כל העניין אל נכון, שאצל האבות אף שהבינו והשיגו שיש בורא, מ"מ לא הבינו את תכלית האדם, והם חשבו שצריך שיהיה האדם נשפל ונרמס, ושהענווה היא ענווה רגשיית, להרגיש חוסר שוויות ולהיות נזקק, ובאם מקבליםן הבטחה לטוב, שואלים 'במה אדע'. ועל זה נגזר הגלות 'ידוע תדע', כלומר שע"י שזרעא האבות יהיו נשפלים ונבזים ונדכאים בגלות בזה יבינו שלא ייתכן שזאת מטרת האדם, שיהיה נשפל, ושיהיה איש שולט ברעהו להשתעבד בו ולהרע לו. ומתוך השפלות צומחת להאדם ההבנה שזוהי השפלות היא רוע ממש, והיא היפך הטוב. ואז כשמרגיש העוצמתיות האנושיית שבקרבו ובקרב המין האנושיי כולו, והעניין הגדול שבזה, נמצא שעת צרה היא ליעקב וממנה יוושע 0היינו מהצרה עצמה צומחת הישועה).

וזה מה שהיה סוד הגאולה כאן, שקם איש אחד שהיה עניו שכליי כמשה רבינו, ובמה היה ענוותוי, שהיה עניו מכל האדם, שהיבין מה היא מעלת ה'אדם' ומה יקר עויצמתיו, וא"כ אין הבדל בין איש לאיש ובין אדם לאדם, וכל מעלה אנושיית או חסרון אנושיים, הם מעילת האדם כולו או חיסרוין המין האנושיי, שבמציאות ריאליית מצוי כרגע באדם זה או באדם אחר, אבל בבחינה אידיאליית הוא מעילת או חסרון האנושיות כולה, וזה היה תוקף ענוות שלו, ובתוקף זה, כשראה המצרי מכה איש עברי, העניו הגדול הזה לא נתחבא בתוך הענווה שלו, אלא הכהו למוות מיד, והעניו הזה כשראה סבל ישראל 'וירא בסבלותם' הבין עומק הרוע בשפליות האדם וחיפש הגאולה וההתעלות האנושיית, ומיד שראה הקושיי השעבוד, שנהיה צעק על ה' 'למה הרעותה'? אייזה תשובה יש לך לרוע הגדול הזה, ומיד שצעק הצעקה הגדולה הזאת, שלא היה מבריאת שמים וארץ מי שצעק על ה' לטובת האדם, אלא העניו השכליי הזה, מיד נאמר לו 'עתה תראה'  כי עכשיו בכוחך זה הגיע הזמן. ואז גילה לו ה' , אני 'אלוקים' הוא בכלל 'הויה' וכל הדינים והצמצומים הם בשביל שיבין האדם את השאיפה האנושיית לאינסופיות של עוצמיות, שהוא יהיה לעתיד לבוא נצחיי בטוב אינסופיי, 'בצלם אלוהים' ממש (וזה היה צריך להיות לולי אדם חטא, מיד אחר הציווי שגם ענינו היה הבנת רוע הצמצום, ואכמ,ל), ואז גילה לו שנראה אל האבות באל שדי, ותחת שיבינו מהשם המצומצם הזה את 'הויה' הם לא הבינו, ורק אתה הבנת, ובזה יובן התירוץ לכל השאילות, שעד שישראל לא הבינו את מעלת האנושיות שבהם, ועד שלא דחו השפליות שלהם לא הגיעה המקצת גאולה של היום, ואילו היו משכילים זאת כבר קודם הצוויטע וולט קריג, והיו עולים לארצם, היו מונעים קושיי הנורא של השואה.

והעיקר ללקח שיש לנו ללמוד מכל זה, הוא שהאדם צריך ליידע מעלת האנושיות וזוהי עובדת האדם שיכיר אינסופיות הבורא, והמטרה שברא בשבילה האדם להדמות לו 'בצלם אלוהים' ורק ע"י שיעזור איש לרעהו ולאחיו יאמר 'חזק' באנושיות שלך וותעלה מעל כל המשבריות והעצבוניות והדכאוניות והחלישות הדעת, תבוא הגאולה השלימה, והעזרה הזאת איש לרעהו ואיש לעצמו הם ענווה שכליית ממש, מעלת משה, הגואל הראשון והגואל האחרון, במהרה ממש.