|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:09 |
 |
| |
ירוחם, טוב שהנך מדייק בפסוקי המקרא. כתבו התוספות: לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם ביחד. כלומר, לדעת התוספות, וכך גם הבין הריטב"א, יש לקרוא את הגמרא במגילה כחיבור שני פסוקים בלשון קצרה: וילן יהושע (בלילה ההוא ,וילך יהושע) בלילה ההוא בתוך העמק. אומרת הגמרא (עירובין סג ע"ב): וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה. כך הגרסה שהיתה אצל התוספות, ואילו לרש"י היתה גרסה: וילך בלילה ההוא באותו העמק, ואמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. כך שבין שהגמרא חיברה שני פסוקים בלשון קצרה, ובין שהיו נוסחים שונים למקרא אוו לגמרא, דברי חז"ל מכוונים לעומק הכתוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:33 |
|
| |
במקרא צריכים לדייק, זה לא סלט ערבי שמערבבים את הירקות. אם אדם מתיחס ברצינות ובכבור למשהו הוא לא מערבב.
איני טוען כי חזל עשו זאת מחוסר כבוד לנ"ך, הם פשוט לא ידעו, כי לא היו להם ספרים, יש לי חדשות בשבילך יש דברים
הרבה יותר מעניינים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:52 |
|
| |
בתורה צריך לדייק, ולכן חז"ל היו מדברים בלשון חכמים קצרה שהיתה מובנת להם. התורה תמימה, דהיינו שלמה, וחז"ל לא פירשו פסוקים באופן חלקי, אלא מתוך הבנה כוללת של התורה כולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:55 |
|
| |
גם זה לא מדויק ולא נכון-
אבל אדם מאמין במה שהוא מאמין- אין מתפקידי להרוס לך את האמונה התמימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 21:21 |
|
| |
כבר הסברתי לך שנוסח חז"ל למקרא איננו נוסח בעלי המסורה. מכל מקום, נאמר בירושלמי: חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 11:37 |
|
| |
מ80
נדמה לי שלא כהוגן לימדו אותך גיטין דף ס: דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב: +שמות ל"ד+ כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב: +שמות ל"ד+ כי ע"פ הדברים האלה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. חידושי הריטב"א מסכת גיטין דף ס עמוד ב הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה. ופי' רבינו נר"ו משום דבקריאתן על פה איכא הפסד דליכא למדרש חסרות ויתרות וכמה דינין הנדרשים, ועקומים ולפופין,
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/12/2011 11:40:34
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 13:46 |
|
| |
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/12/2011 13:48:05
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 14:35 |
|
| |
מה הקשר? כמובן שנוסח המקרא חשוב, ולכן היו סופרים ואח"כ בעלי מסורה שדקדקו ושמרו על נוסח אחיד. כידוע אנשי כנסת הגדולה היו הסופרים שערכו את התנ"ך, ומאחר שחז"ל הם תלמידיהם וממשיכי דרכם המובהקים, אין סיבה לזלזל בנוסח המקרא שהיה לחז"ל. הירושלמי אומר: מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב מן הדברים הנדרשים מן הפה, חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 16:10 |
|
| |
אבל הם בשום פנים לא אומרים שלא צריכים להקפיד על הנוסח הכתוב של הכתבוהפשט הפשוט- ולסמוך על מסורת של שגיאות העוברות מדור לדור.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 16:26 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מ80
- דבריך נפלאים וכך דברי לז"ל אבל -הנה מה שרציתי להוכיח, אין פסוק כזה במקור שהגמרא מביאה- בפסוק הנזכר לא כתוב וילן- כתוב שם וילך יהושע פרק ה (יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
(יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְקֹוָק עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: |
|
מגילה ג.:
ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו) (והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה' ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה) אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה...
תוס' שם
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו (ערכין דף לג.):
אגב, שני הפסוקים נמצאים במצור על העי
יהושע ח ט וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל-הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי; וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעָם. י וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד אֶת-הָעָם; וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי הָעָם--הָעָי. יא וְכָל-הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ, נֶגֶד הָעִיר; וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין-הָעָי. יב וַיִּקַּח, כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי--מִיָּם לָעִיר. יג וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת-עֲקֵבוֹ, מִיָּם לָעִיר; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 17:16 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | אבל הם בשום פנים לא אומרים שלא צריכים להקפיד על הנוסח הכתוב של הכתבוהפשט הפשוט- ולסמוך על מסורת של שגיאות העוברות מדור לדור. |
|
יפה. ולכן בדורות האחרונים אנו סומכים על נוסח המסורה, כהוראת הרמב"ם במשנה תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2011 16:50 |
|
| |
לפי שראיתי כאן מזמן קרוב ויכוח על עניני אמונה, האם ראוי שתבוא מצד האור של הנשמה המסוגלת לדעת במה שלמעלה מן השכל, או מהחקירה בעניני הגיון ושכל. ראיתי לנכון להביא כאן מדברי הרה"ג ר' בן ציון גוטפרב שליט"א מראשי 'ישיבת המתמידים' בראשות מרנא ורבנא הגאון ר' לייב מינצברג שליט"א בענין זה ממש, וההבדל בין אור ישראל לחושך האומות.
נדפס בגליון 'תורה ודעת' החדש (תשע"ב 151). ואע"פ שהדברים במקורם ארוכים מאוד, אני מביא כמה גרגירים שמדברים על הנ"ל.
...האר"י הקדוש גילה שלפני שברא הקב"ה העולם פנה מרחב עגול כביכול, לתת מקום לנבראים, ואף שנראה המקום החלל פנוי אינו כן אלא למי ששרוי בחושך, אבל באמת יש קו אלוקות הנכנס לתוך החלל בסוד 'ואתה מחיה את כולם'. והנה מי שקרוב לקו הרי הוא מאמין מכח 'חלק אלוק ממעל' שבו. והם ישראל שנשמתם חלק אלוק ממעל. אך אומות העולם שרויים בחושך החלל הפנוי ומהם מאמינים בהגיון ומהם כופרים.
הפילוסופים היוונים לא יכלו לקבל שהם ניצבים בקו אחרי עם ישראל , ומחמת גאוותם העדיפו לקבל את ההנחה שהבריאה היא חלל הפנוי לגמרי מאלוקות ח"ו. והכחישו לגמרי את קיומו של הקו המאיר לתוך החלל העגול, ואמרו שכל העמים נבחרים הם. הם האמינו באלוקים נמצא, אמנם רק מעבר ומחוץ לחלל המציאות, הם חיברו חיבורים רבים להוכיח את קיומו בחוץ, באמצעות שליטתם בחכמת ההגיון. אולם כל מה שלא היה בהגיונם ובשכלם הכחישו מכל וכל. וכדברי רבינו הרמב"ן בפרשת אחרי ...היווני (אריסטו) אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג בסברתו אינו אמת.
על כן מסתמלת הפילוסופיה היוונית ב'חשכה' כיון שהתכחשו לכך שאורו של הקב"ה חודר אל תוך החלל.
'
אכן בעומק, גם המציאות החמרית אינה אלא השתקפות של הוויה פנימית, דבר ה' שאינה אלא ההוויה האלוקית בעצמה, ובהשגה זו 'אין עוד מלבדו' מובנו – שאין שום מציאות מלבדו ושלא יכול להיות כל קיום חוץ ממנו. כי הוא יתברך, אינו רק המקור והבסיס, אלא הוא המחייה והמהווה את הכל בכל רגע מהאין הגמור. ובכל דבר ודבר מהנמצאים נמצא בכל עת ורגע נוכחות אלוקית.
אמנם תפיסה כזאת אינה גלויה , כי בכל זאת נתהווה חלל פנוי, וכיסהו הבורא ית' בכח הצמצום האלוקי, וכביכול הוא ית' נתעטף במעטה של חושך, וכמ"ש ישת חושך סתרו. אך הוא הדבר האמיתי שאף אחר בריאת כל העולמות ובריות ונמצאים לאין מספר, כ"ז הוא רק כלפינו אבל כלפיו ית' אין הבריאה חוצצת בכלום, והוא אחד פשוט וכמבואר בנפש-החיים ובתניא באורך.
ובספר 'ישראל קדושים' לרבינו הכהן הגדול ר' צדוק מלובלין כתב ...אע"פ שאין משיגים אור הבהיר בהתגלות, מ"מ מאמינים אנו הייחוד באמונה שלימה, ואף שאינו בהתגלות – משיח הוא שיגלה לנו בבירור גמור את האמת הנסתרת הזאת. וזהו אורו של משיח 'רוח אלוקים' שיגרש לגמרי את 'וחושך' הוא יון.
נמצא שאמונת ישראל היא מכח אור הנשמה 'חלק אלוק ממעל' המשגת למעלה מהשכל, ואמונת חכמי יון היא חושך באמת השרויה בחשכת החלל הפנוי. וכו' וכו'
הוגדלו האותיות לנוחות הקריאה
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 21/12/2011 18:12:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2011 17:47 |
|
| |
"נמצא שאמונת ישראל היא מכח אור הנשמה 'חלק אלוק ממעל' המשגת למעלה מהשכל, ואמונת חכמי יון היא חושך באמת השרויה בחשכת החלל הפנוי. וכו' וכו' "
לתורה ודעת
מה לעשות שעל החושך הזה אמרו חז"ל-"חכמה בגויים תאמין"
מה לעשות שבלי החושך הזה הרמב"ם לא היה יכול לכתוב את מורה נבוכים ?
אכן חושך כפול ומכופל.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2011 19:06 |
|
| |
ודאי 'חכמה בגויים תאמין'. אבל ע"י אותה החכמה וההגיון משיגים רק אלוקים הנמצא מחוץ לחלל, שאינו מהווה הכל וגם אינו משגיח בפרטיות, ואינו מושג לעומק נשמת האדם.
משא"כ אמונת ישראל היא המשגת בפנימיותה את מציאותו ית' המסובבת וממלאת הכל. וזוהי השגה שאין בכח השכל ההקישי להשיג, כי הוא משיג רק במה שמסתבר לו עפ"י חוקי ההקש, אבל חוש האמונה למי שהוא בכלל חלק אלוק, הרי הוא בקישור פנימי להוויה הפשוטה בתכלית שאין בה שינוי כלל.
ומה שהרמב"ם הלך אחר חכמת יון, כבר כתב בהקדמתו שהוא רק לנבוכים הנזקקים להוכחות הקישיות, אבל ודאי מי שנדבק באור האמונה גם הרמב"ם מודה שאין צריך לזה.
וכפי שמורינו שליט"א מביא מההקדמה למורה, שידיעת האמת היא כ'אור' שכל אחד משיג לפי מצבו ואין ההשגה שלימה בכל עת, אלא פעמים מאירה מאוד ופעמים פחות ופעמים נחשכת. ולא נתכוון הרמב"ם לאור שכלי כי מה שייך בו פעמים מאיר ופעמים מחשיך, הרי כללי ההיקש וההגיון ידועים, אלא וודאי נתכוון לאור האמונה שתלוי בדרגת האדם באותה העת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2011 19:46 |
|
| |
תורה ודעת אתה מוכן להסביר בשפת בני אדם מובנת את כל המשפטים הלא מובנים שלך משפטים מאד יפים אבל מה הם אומרים למעשה אולי תדגים את אחת המשמעויות בשפה ברורה ונעימה בלי ציטטות.
|
|
|
|
|
