לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

אנחנו מכירים כאן שני מהלכים. א' מן השכל. ב' מן הרגש. כנראה במאמר זה לדעתו לא זה ואל זה הוא האמונה הפשוטה. מ הרגש לא שכן הרגש יכול להטעות.

איך שאני הבנתי אותו, ברור שאין זה מהרגש, כי הרגש תמיד הוא שלב מאוחר יותר למה שיש בידיעה, וא"כ תמיד מה שמרגישים הוא עפ"י מה שמדמים במחשבה בין הם ידיעות אמיתיות בין הם ידיעות כוזביות. ואם כי הוא נוהג להזכיר את ה'דברי חיים' המפורסם (אני לא זוכר איפה הוא נמצא, אבל אם מעניין אותך אני יחפש שוב) בגודל מעלת האמונה ההרגשית (לא הריגשית אלא ההרגשית) שאדם מרגיש שמול הבריאה האדירה עומד האחד הנעלם בעל הכל, ולמה הדבר דומה לאדם הרואה את חברו ומכירו מיד בלא שמחשב במחשבתו הרי זה חברי אלא מעומק נפשו הוא מכיר ומרגיש את העומד מולו. אבל דעת מו"ר שאין זה ענין רגשי, דוודאי על ידי סימנים של דמיון וזכרון למה שידע כבר בא ההרגש על חברו. אלא דברי הדב"ח הם כנ"ל שרק אמיתות מציאות חברו היא שמענינת אותו ללא כל פניות לעניני עצמו, ולכן אין שכלו צריך לבנות את כל עניני הדמיון בין מי שעומד מולו למי שמכיר כחברו, אלא מיד שרואהו הוא מרגיש את חברו. כמו"כ הוא מבאר את דברי החזו"א בספרו האמונה והבטחון -שהאמונה היא היותר עדינה בכוחות הנפש, ואין הביאור שהאמונה היא כאהבה או כיראה שהם כוחות רגשיים ממי שפוחד או למי שחושק ואוהב, אלא שה'אמונה' היא קבלת ענין האלוקות באמת ואמונה הנובע מהכרה שכלית זכה ללא פניות ונטיות אישיות, ובזה היא כח מכח הנפש שיש ביד הנפש ל'התקשר' לידיעת אמיתות מסוימת הגם שבפירוט שכלי היה השכל נוטה אל הספק או אל מסקנה שמשתלמת יותר לבעל המחשבה.

מן השכל לא שכן השכל אינו כשיר לעמוד על דברים גדולים כאלו. אז מה נשאר?

כאן אני מבין אחרת ממך. להבנתי אין הוא מתכוון שלא השכל הוא המבין את עניין האלוקות, אלא שהשכל בצורה פשוטה של משא ומתן הגיוניי והקשיי לא היה מגיע למסקנה זו. כי ע"י מה שהשכל משוחד בדברים הנוגעים לעצמו הוא מוכן להשאר בספק או אפילו ליישב בדעתו דברים שהם באמת נגד ה'הגיון הפשוט', ולמשל אף שבהגיון פשוט מראה העולם שהוא תכליתי יאמר האדם לעצמו שהכל כאן הוא סתם, או אף שההגיון הפשוט מלמד שחוקי הטבע מסודרים באופן שיוכל האדם להתקיים יאמר האדם לעצמו שהוא דרך מקרה, או אף שבהגיון פשוט מראה העולם שיש לו ממציא דאל"כ למה העולם וחוקיו מתקיימים ולא נעדרים (אם אין סיבהה מוכרחת מחמת עצמה לקיומם) יאמר האדם לעצמו שהעולם הוא נמצא קדום סיבת עצמו, ותחת שנסיונות טוב ורע מראים שיש בעולם מאבקים תמידיים של בחירה בטוב או ברע יאמר האדם הטוב והרע הם סתם שני סוגי נמצאים אפשריים, וכן עוד דוגמאות. ולזה צריך את החכמה הפנימית של האדם הבלתי משוחדת ובלתי נוטה אחרי הרצון והחשק של עצמו ו'האמר נבל בלבו אין אלוקים' ו'מי אדון לנו'. אלא היא סוקרת את כל הענינים הנ"ל ומחלטת אין כאן עולם סתם כמנהגו נוהג, אלא יש כאן עומק נסתר נכחי העולם שאותו צריך לגלות ורצונו הוא התכליתי ולא הרצון האישיי שלנו. וזהו ה'אמונה הפשוטה' -שהיא לא יוצאת מ'רצון האדם' לחקור (כי אז כנ"ל יגיע בחקירותיו לאן ש'ירצה' ולא לחכמה היא הידיעה האמיתיית) אלא היא יוצאת ממקום עמוק באדם שהוא מעל הרצון האישיי ומעל דרכי מחשבותיו הרגילים.

המסורה, בתוספת איזה הרגשה והשכלה בענינים הקשורים בה או העומדים בבסיסה.

אנימבין שלולי המסורה, דהיינו בלא שיהיה לנו מסורת וקבלה על איזה מקור חיצוני המתגלה ומלמד אותנו את כל הדברים הללו (האלוקות של עצמו וגם דרך המצוות נילך בהם), עדיין יש מקום לומר במופלא ממך אל תדרוש (במיוחד על עניני האלוקות) ואף אם אתה עומד ומתמיה על העולם מנין הוא וכל פרטי חוקו ומה ענינו ומה תכליתו וכו', איך אפשר להמציא תשובה וסיבה מעצמינו בלא כל ידיעה. ועל זה באה המסורה ומספרת לנו על גלוי מורא שכינה לאבות ובמצרים ובמדבר (בקריעת י"ס ובמתן הר סיני ובכל ניסי המדבר) ועל נבואת משה אבי הנביאים שבאו אחריו. אלא שהמסורה בעצמה בלא מושכל ענינה לא הייתה מספקת, וכי אם אמנותינו הייתה שהעולם נברא ע"י שבעת צבים או עשרה פילים שעליהם עומד העולם כולו, והם מצווים שנעשה דברים בלתי מוסריים (חוקים הפך התורה), וכי היינו מאמינים להם כהיום בדור חכמה ובינה. ורק אחר שעניני המסורה מאומנים במושכל האנושיי, תמונת האמונה נשלמת שהמושכליות מחייבת בורא וממציא ומחייבת חוקי התנהגות בעניני טו"ר, והמסורת מעידה על כך שכבר נגלה כזה בעל בירה שמסר תורה ומצוות לאבותינו. ובין כך ובין כך מבינייהו הרי הם כשתי עדים שאחד משלים את נאמנות השני. ומי שנוטה מהלוך אחר חמדת ליבו ומהתהדרות האדם כחופשי לעצמו וחסר אדון, הוא משתלם באמונת האלוקות והתו"מ.

ועוד שאלה, אם נראה לך מישהו שמשתמש בטענות אלו בדיוק לטובת דת אחרת, האם תקבל? [איני בקי כ"כ, אך הובא בפורום משלים לכאלו. גם אני עצמי יכול להפנות אותך לאתרי "מחזירים בתשובה" נוצריים ומוסלמים שמשתמשים בכל הטענות האלו, כולל טענות דוגמת של רבך]

נשמע דבריו ונחליט על פיהם (אם אתה מכיר דת הדומה במסורת לדת ישראל תביא ונשמע). בינתיים מה שאני יודע שגם דת הנוצריים וגם דת הישמעליים יצאו כל אחד מאדם אחד שיצא מן הכלל לטעון טענה וכבר היכו אותם על קדקודם. שהנוצריי דבריו על שהוא בן אלוהים (עפ"ל) הם דברים הפך מסקנת ה'הגיון הפשוט' כמו שהוכיח ר' סעדיה גאון בספר האמונה והדעה (אם יוצרך אני יכול לחפש באיזה חלק), וגם בתחילת ספר העיקרים הביא לסתור מההגיון את טענותם. והישמעלי (שבייחוד הלוא דבריו מסכימים עם אמונת ישראל) ורק בדרך המצוות המציא סילוף התורה (כמובא בהרבה ספרים) ואף דברי הנוצריים סילף, מה לנו כי נלך אחר שגעונותיו. ושאר דתות איני מכיר, אבל לא ידוע לי שהיה להם התגלות ומורא שכינה ככל מסורת ישראל, אלא הם שיטות רעיונייות שבדו בני-אדם מליבם.