לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

ננסה לחדד. מהו מקור האמונה, נמנה ארבע אפשרויות

1-יש שכל. פירוש מה שנובע מהוכחות והכרחים לוגיים ושכליים. ככל הנראה אתה [רבך] לא מבסס את האמונה על זה (לבד). [למה לא? משום חשש הנגיעה ושוחד? הרי אם ההכרעות שלנו נגועות מה יעזור שנכריע לקבל את המסורה או התורה גם על זה ניתן לטעון טענת הנגיעות?]

2-יש רגשות כמו אהבה וקנאה וכדו'. אלו לא קשורות לידיעת המציאות וממילא ברור שלא הם מקור האמונה. זה טוב אולי אחרי שיש לנו אמונה שיהיה לנו גם הרגשה בזה ועבודה שבלב וכדו'.

3-יש מה שכניתי משהו באמצע. שקוראים לזה אינטואיציה. זה כח שיכול להראות לי דברים על המציאות, אע"פ שזה לא נובע מדרכים שכליות. יש שיגידו שרוח הקדש או נבואה הם סוג של אינטואיציה גבוהה. זו דרך לקבל ידע על המציאות, אבל לא דרך שכלי.

רק על זה ניתן לטעון שזה ניתן לטעות ושערך הבירור שבזה אינו עולה הרבה על רגש גרידא.

4-יש מסורת, לפי טענה זו המסורת שלנו ידועה ומוכרחת שהיה מתן תורה וכו' ואין צורך לשום הוכחה נוספת. הרי אם התגלה ה' בהר סיני ודיבר לנו את כל רצונו מה צריך יותר מזה? אם כן למה אתה לא שם את האמונה על זה לבד? כנראה שזה לבד לא מספיק לך.

עכשיו מה שאתה באופן כללי טוען כנראה הוא שהשכל של האדם מעמיד בפניו שאלות גדולות על העולם, ובמסורת וכדו' יש תשובות לזה, שעונות על השאלות במובן מסויים. [ככל שאני מבין, זה הדרך בה הולך החזון איש באמו"ב ובשאר מקומות]

עכשיו בא נחשוב, אם התשובות שבתורה אכן עונות באופן מלא ושכלי על השאלות,  הרי שלא צריכים לזה מסורה ומתן תורה כלל. [אלא אולי כחסד וטובה למי שלא הגיע למדרגה שכלית להבין זה]

אם אתה חושב, שהתשובות אכן טובות אבל אינם מוכרחות. ולא מוכרח שהתשובה הזאת באמת נכונה. שהרי יש עוד אלפי דתות ושיטות בעולם שמציגות תשובות שונות לשאלות אלו. אולי תוכל להגיד שהמסורה מכריעה לך בין השיטות. אבל אז שוב לא תוכל לומר שהשיטה שלך טובה יותר, רק אתה מאמין במסורת.

אתה אומר ששכל לחוד לא מספיק בשביל שהוא "מה למעלה ממך" בהדי כבשי דרחמנא למה לך". אבל א"כ [כנ"ל] איך אתה יכול לסמוך על המסורה שעוסק באלו הכבשי דרחמנא. איך לשכל המחליט להאמין במסורה מותר מה שאתה לא מתיר לשכל בעצמו?

דרך אגב על היסודות שמנית יש הוכחות די טובות. שיש רק בורא אחד. ושצריכים לעשות טוב. זה שיש מחלוקות מהו הטוב הזה בדיוק הרי גם אחרי התורה יש מחלוקות מה הדין בתורה. אבל זה מוסכם על כל האנושות שצריך לעשות טוב. ואין כאן כ"כ מקום ספק. הבעיות בד"כ לא מתחילות בזה שיש מצוי מוחלט שמצווה לעשות מוסר והטבה. לזה כמעט כולם יסכימו. הבעות מתחילות במהו ישר, ואיך בדיוק נחליט על הטוב, ולמה למשל נקבל דברי תורה שכנגד המוסר, וכו' וכו'. להגיד בכללות שהתורה טובה וישרה לא פותר את הבעיות האלה.

שוב מסורה לחוד אתה אומר שלא מספיקה כי אין טעם לקבל מסורה לא הוגנת ושכלית. אז שוב אתה כ משתמש בשכל כבוחן, אז בשביל מה כל המסורה? וזו עיקר שאלתי אליך, תחליט. אם השכל והרגש המוסרי שלך הוא המכריע, בשביל מה מסורת, ואם המסורת מכריעה, בשביל מה השכל. ואיך אתה משדך בין שנים אלו.

[תתפלא אבל חוץ ממך ועוד כמה, יש מעט מאד אנשים שחושבים שאכן המסורת עונה על שאלות החיים, או שתשובתה מספיקה. מה תענה להם?] 

ננסה לחדד. מהו מקור האמונה, נמנה ארבע אפשרויות

1-יש שכל. פירוש מה שנובע מהוכחות והכרחים לוגיים ושכליים. ככל הנראה אתה [רבך] לא מבסס את האמונה על זה (לבד). [למה לא? משום חשש הנגיעה ושוחד? הרי אם ההכרעות שלנו נגועות מה יעזור שנכריע לקבל את המסורה או התורה גם על זה ניתן לטעון טענת הנגיעות?]

2-יש רגשות כמו אהבה וקנאה וכדו'. אלו לא קשורות לידיעת המציאות וממילא ברור שלא הם מקור האמונה. זה טוב אולי אחרי שיש לנו אמונה שיהיה לנו גם הרגשה בזה ועבודה שבלב וכדו'.

3-יש מה שכניתי משהו באמצע. שקוראים לזה אינטואיציה. זה כח שיכול להראות לי דברים על המציאות, אע"פ שזה לא נובע מדרכים שכליות. יש שיגידו שרוח הקדש או נבואה הם סוג של אינטואיציה גבוהה. זו דרך לקבל ידע על המציאות, אבל לא דרך שכלי.

אני לא יודע איך עובד האינטואיציה, אבל ממה שקראתי פה באשכול מדברי מי שהגיבה ללומדתלומדת (וגם הביאו כתבה מאחד כהנמן ע"ז), הבנתי שאינטואיציה -היא מה שהמוח מחשב בהשערה על פי מקרים (או מקרים הדומים בצד כזה או צד אחר) שכבר היו לפני המשער ודומים למקרה שעליו הוא מדבר עכשיו. ויש צורת מחשבה של השכל שהוא מחשב בלא ידיעת בעל השכל אלא במהירות גדולה מעצמו, וע"י זה יוצאים ההשערות האינוטאיצייות, היא הביאה ראיה מכך שאדם שאין לו יד ורגל בעניני רפואה לא ידע באינטואיציה לומר דבר כל שהוא בענינים אלו.

ונבואה כידוע לא נמצאת בזמנינו ורוח הקודש לא נתנה לכל אחד מבאי העולם (וכמעט לכל אחד יש איזה אינטואיצייות שהוא מכוון לקרוב לאמת),

א"כ לפי"ז האינטואיציה שייכת (בהשערות שבהם היא מצלחת להיות צודקת) לחלק הראשון שמנית הוא העניין השכלי (אלא בצורה שכליית שונה מהמקובל). ובאמת שגם העניין הכליי עליו אני מדבר הוא גם ע"י אינטואיציה כזאת, שע"י כל מה שלמד האדם בחייו הוא מחשב בסקירה אחת בענייני האמונה.

רק על זה ניתן לטעון שזה ניתן לטעות ושערך הבירור שבזה אינו עולה הרבה על רגש גרידא.

4-יש מסורת, לפי טענה זו המסורת שלנו ידועה ומוכרחת שהיה מתן תורה וכו' ואין צורך לשום הוכחה נוספת. הרי אם התגלה ה' בהר סיני ודיבר לנו את כל רצונו מה צריך יותר מזה? אם כן למה אתה לא שם את האמונה על זה לבד? כנראה שזה לבד לא מספיק לך.

וודאי שלא מספיק לבד. וכי אם אמונתינו הייתה בכל שטותי אלילי יוון שהמים נבראו מבכייתו של זה והאדמה מרוגזו וחמתו של זה ושהאלים מולידים, ועוד הרבה דמיונות אנושיים. היינו מאמינים? וכי אם מצוות התורה היו להיות רעים ואכזרים זה לזה היינו מאמינים? רק בגלל שענין האלוקות מתקבל על הדעת כפתרון לענין סוד העולם, וענין המצוות מתקבל על הדעת בהיותם תרים אחר שלמות והטבה וצדקות. לכך אנחנו מקבלים אותם.

עכשיו מה שאתה באופן כללי טוען כנראה הוא שהשכל של האדם מעמיד בפניו שאלות גדולות על העולם, ובמסורת וכדו' יש תשובות לזה, שעונות על השאלות במובן מסויים. [ככל שאני מבין, זה הדרך בה הולך החזון איש באמו"ב ובשאר מקומות]

הבנת נכון את שיטת מו"ר. ואני חושב שאין זה ההבנה הפשוטה בדברי החזו"א (והדברי חיים) כי מהם מובן משהו שיותר קרוב לחוש רגשיי שבאדם, אלא שזה מן התימה שיהיה חוש שיכיר ידיעות. ולכך מסביר מו"ר שהחוש הוא הבנה טהורה שהיא עמוקה יותר מההבנות הבאים מרצנותיו של האדם לחקור ולהשביע עצמו בידיעות, כי מאחר שידיעות האמונה נוגעות מאוד לענינו הפרטי והאישיי של האדם (אם ירגיש כפוף לאדון ומרות גבוהה מעליו, ואם יהיה מציאותו הוויה נסמכת שאינה הוויה מחמת עצמה, וכל הכפיפות לתורה ומצוות) לכך צריך את ענין האמונה הפשוטה שהיא באה לאחר שמבטל עצמו ונותן דרור להבנתו הפשוטה לקבוע מה האמת והוא ישמע לה.

עכשיו בא נחשוב, אם התשובות שבתורה אכן עונות באופן מלא ושכלי על השאלות,  הרי שלא צריכים לזה מסורה ומתן תורה כלל. [אלא אולי כחסד וטובה למי שלא הגיע למדרגה שכלית להבין זה]

זה כבר חישב הרב סעדיה הגאון בספר האמונה והדעה, שיש מצוות שמן הסברא (וכמו שכתבת הם נכתבו מסיני בחסד לטועים)ויש מצוות שמן הנבואה.

אם אתה חושב, שהתשובות אכן טובות אבל אינם מוכרחות. ולא מוכרח שהתשובה הזאת באמת נכונה. שהרי יש עוד אלפי דתות ושיטות בעולם שמציגות תשובות שונות לשאלות אלו. אולי תוכל להגיד שהמסורה מכריעה לך בין השיטות. אבל אז שוב לא תוכל לומר שהשיטה שלך טובה יותר, רק אתה מאמין במסורת.

אני לא חושב שיש עוד דתות הדומות לדתינו, שהרי הנוצריים והישמעלים וודאי משלנו צמחו וזייפו וסילפו והמציאו. ושאר דתות אין להם מסורת של גלוי שכינה. אם אתה יודע דת שיש לה מסורת מדוקדקת כתורה נביאים כתובים שלנו, תביאן ונראה מה דבריה.

אתה אומר ששכל לחוד לא מספיק בשביל שהוא "מה למעלה ממך" בהדי כבשי דרחמנא למה לך". אבל א"כ [כנ"ל] איך אתה יכול לסמוך על המסורה שעוסק באלו הכבשי דרחמנא. איך לשכל המחליט להאמין במסורה מותר מה שאתה לא מתיר לשכל בעצמו?

וודאי שאין להטיל דופי באמונה שמסרו עליה נפש דור אחר דור, איש מפי איש שחכמים ונביאים מעבירים אחד לשני את האמונה והתורה. רק אמרתי שאם היו דבריהם דברי שטות והבאי (כאמונת היוונים) היינו דוחים אותה, ועוד שזה שהיא לא נתקיימה היא ראייה לשקריה (וגם שאר אמונת הבלי הכשדיים והבבליים בטלו וחלפו בגלל ההבאי שבהם) וגם שלכל הבליהם לא היה מסורת התגלות ונבואה אלא שכל דור העביר סיפורים משונים על תולדות העולם. אבל דברי אמונת ישראל על 'יש מוכרח' שהוא סיבת הכל ועל זה שרצונו טוב ומטיב, הם דברים מתקבלים מאוד בשכל, ועכשיו יהיה זה לא מההגיון הישר שלא לקבל את המסורת בזה.

דרך אגב על היסודות שמנית יש הוכחות די טובות. שיש רק בורא אחד. ושצריכים לעשות טוב. זה שיש מחלוקות מהו הטוב הזה בדיוק הרי גם אחרי התורה יש מחלוקות מה הדין בתורה. אבל זה מוסכם על כל האנושות שצריך לעשות טוב. ואין כאן כ"כ מקום ספק. הבעיות בד"כ לא מתחילות בזה שיש מצוי מוחלט שמצווה לעשות מוסר והטבה. לזה כמעט כולם יסכימו. הבעות מתחילות במהו ישר, ואיך בדיוק נחליט על הטוב, ולמה למשל נקבל דברי תורה שכנגד המוסר, וכו' וכו'. להגיד בכללות שהתורה טובה וישרה לא פותר את הבעיות האלה.

ב"ה שזכיתי להיות בכלל המאמינים, אבל ממה שידוע לי -רוב העולם המכנה עצמו נאור (ולפחות רוב ישראל שבעוה"ר פוקרי עול)אינו מאמין שיש בעל ומנהיג לבירה, הם מאמינים שהעולם הוא סיבת עצמו והם מאמינים באבולוציה שהמציאה את האדם. וגם מה שמאמינים בעשיית צדק ומשפט (ואולי קצת חסד איש עם רעהו) זה לא מחמת שה'טוב' הוא הערך האמיתיי היחיד ושבשבילו נברא העולם (ענין ההטבה) אלא כי זה מועיל לחיי האדם בהשקט ובטחה.

ואיזה דברי תורה מצאת נגד מוסריות? נמסרה תורה טובה לישראל לאחר שדחוה האומות, וגם עכשיו הרוצה להצטרף לשומרי המצוות יבוא ויצטרף (ולכל הפחות יקבל ז' מצוות ויהיה מחסידי האומות), ואז אהכל יבוא בשלום. אפילו חחי העולם הבא מובטח לגויים (חוץ מרשעים שבהם).

ומענינא דיומא, קראתי במגילת חשמונאים שגם החשמונאים הרגו כל זכר בערים שכבשו, כי היו אנשי הערים הללו רעים ומצירים לישראל מאוד מאוד בשפיכות דמים ובשאר דברים נוראים, האם גם זה תחשוב כלא מוסרי? ואם לאו, אז כל הריגת הכנעניים ושאר אומות היו בדומה, שהיו רשעים מאוד ועושים תועבות גדולות.

שוב מסורה לחוד אתה אומר שלא מספיקה כי אין טעם לקבל מסורה לא הוגנת ושכלית. אז שוב אתה כ משתמש בשכל כבוחן, אז בשביל מה כל המסורה? וזו עיקר שאלתי אליך, תחליט. אם השכל והרגש המוסרי שלך הוא המכריע, בשביל מה מסורת, ואם המסורת מכריעה, בשביל מה השכל. ואיך אתה משדך בין שנים אלו.

כבר הסברתי למעלה, שמסורה שמסתברת וניכרת בצדקתה, מן ההגיון הפשוט לקבלה.

[תתפלא אבל חוץ ממך ועוד כמה, יש מעט מאד אנשים שחושבים שאכן המסורת עונה על שאלות החיים, או שתשובתה מספיקה. מה תענה להם?]

כמו שביארתי כבר הכוזרי, המסורת מספקת רק בדברים הגיוניים על החלק השכליי שבאדם.

אמרתי שאני מבין את דעתך , ומעריך את הדרך הזה בכללות.

מכיוון שהארכת מאד, קשה לי להתייחס לכל פרט. אבל אעורר אותך שוב רק על העיקרון שחסר כאן לע"ד.

ברגע שאתה מקבל שיש מצוות שכל ערכן הוא שמירת הזכרון הלאומי וכדו'. [והם לא קשורות בכלל לשאלות השכליות היסודיות] ואולי כמעט רוב המצוות הם כאלו. אז אולי מצד הלאומיות יפה לשמור את התורה והמצוות. אבל כבר אמרת שזה לא שזה האמת יותר מכל אומה אחרת ששומרת החוקה שלה וכדו'.

וכן אם התירוץ שלך על כל דבר מוזר הוא שעוד נמצא בהמשך את התירוץ וכו' אולי תקבל את המסורת של יוון וגם על כל דבר תמוה שבה תחפש תירוץ. אני מבטיח לך שהעקרונות היסודיים שבה די הגיוניים, ועל כל פרט לא מובן נחפש תירוץ. [למשל להגיד שכוונת מים העליונים על איזה חלקיקים קטנים מאד לא נכנס לפשט הכתובים שהיה צורך להבדיל ביניהם וכו'. ואם לדחוק-כמו כן תוכל לדחוק את המיתולוגיה היוונית ולהכניס בה כמעט כל מה שתרצה]

בקיצור איפה הוא הגבול שבו דבר הוא לגמרי לא הגיוני שיגרום לך לזרוק את כל המסורת הזאת. אם אין גבול כזה, מה ערך יש להצהרתך שאתה מקבל אותו רק כי הוא הגיוני.

הרי מעמד הר סיני שהוא יסוד המסורת שלנו הוא דבר מוזר ולא רגיל ולא הגיוני ביותר-לפי עדות התורה עצמה. אז למה אתה מקבל אותה?

להכיר את העולם מתוך התקשורת לא נקרא להכיר. מה היית אומר על הציבור שלנו אם היית מכיר אותו מהתקשורת? כן לא נכון להתייחס לאחרים ממקור הזה.

את אומר למשל הכל יודעים שיש ערעור על הקבלה. באמת? נסה רק לערער ברצינות עליה בקהלה רגילה. והעיקר, נסה לחשוב מה יקרה עוד אלף או כמה אלפים שנה אם עדיין תתקיים מסורת חב"ד או ברסלב וכדו'. האם מישהו יזכור היה ערעור?  אבל לא זו עניני כאן וכאמור יש על זה אשכולות ארוכים כימי הגלות..

משנה מסכת חגיגה פרק ב

[א] אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם 1,מה למעלה (מעל הרקיע, בפלפון סלולרי אתה בוודאי משתמש, והנה לך מעל הרקיע) 2, מה למטה (חשבו שהעולם שטוח, היום שיודעים שהיא עגול ואין למעלה ולא למטה הכל יחסי,)  3, מה לפנים (בעתיד, והרבה מקדמונינו עסקו מה יקרה בעתיד)  4, ומה לאחור, (הרבה מקדמונינו עסקו מה היה בעבר, כמו באיזה שמיטה אנחנו, כלומר כל שש אלף יש אלף שבעי וחוזר חלילה וחלילה עד יובל, ויש ויכוחים באיזה שמיטה אנחנו,)"וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם" (וזה לא קשור לארבע הנ"ל, זה נושא אחר לגמרי ראה במפרשים) 

עכשיו נביא את הרמב"ם

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת חגיגה פרק ב

[א] אמר שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן השומעין פחות משלשה, וטעם הדבר כדי שלא יתעסק אחד מהם במשא ומתן עם הרב והשנים במשא ומתן זה עם זה ותטרד דעתם ולא ידעו הדין הנכון בסתרי עריות, ומחמת תאות רוב בני אדם בענין זה לא יקפידו אם נפל להם ספק במה ששמעו מן הרב ויכריעו להקל. אמר ולא במעשה בראשית בשנים וכל שכן שלא יהו יותר, ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלים, וכבר ביארנו טעם זה בהקדמתינו לחיבור זה, והוא שההמון אי אפשר להם להבין אותם הענינים ואינם נמסרין אלא מאחד לאחד, ונזהרים בהם כי מעט מאד יבין בהם ההמון, וכשישמעם הפתי תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרים את האמת, והם האמת. אבל מעשה מרכבה אין דורשין בהם כלל אפילו ליחיד אלא אם כן היה כמו שאמר חכם ומבין מדעתו, והוא שמתעורר ומבין הענינים מעצמו ואינו צריך לבאר לו, אלא רומזים לו ברמז והוא לומד ודן על פיו מעצמו, וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי הפרקים, לפי שיש שם ענינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מענינן. ושמע ממני אני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים, והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה המדע האלהי והוא הדבור על כללות המציאות ועל מציאות הבורא ודעתו ותאריו וחיוב הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שאחרי המות. ומחמת חשיבות שני המדעים הללו הטבעי והאלהי ובצדק החשיבום, הזהירו מללמדם כשאר המדעים הלמודיים, וידוע שכל אדם בטבעו משתוקק לכל המדעים בין שהוא טפש או חכם, ואי אפשר לאדם שלא יחשוב בשני המדעים האלו בעיון ראשון, ומשליט מחשבתו עליהם בלי שיהיו לו הקדמות ולא נכנס בשלבי המדע, לפיכך מנע מזה והזהיר על כל. ואמר בהפחדת המשליט מחשבתו במעשה בראשית בלי הקדמות כמו שאמרנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'.            (כלומר מעשה בראשית הם הם הארבע דברים ולא אלוקות כדבריך, ועכשיו עובר לפרש את סוף המשנה ומסביר, למי מתייחס במשנה באמרו "כל שלא חס וכו' "?! ממשיך ומסביר,, max) ואמר בהרתעת המשליט מחשבתו ומתבונן בעניני האלהות בדמיונו הפשוט מבלי שיתעלה בשלבי המדעים (כלומר בלי מדע max) כל שלא חס על כבוד קונו וכו'. ורתוי לו כאלו לא בא לעולם, פירושו שהעדרו מן האנושות והיותו מין משאר מיני בעלי חיים טוב למציאות מאשר היותו אדם, מפני שרוצה לדעת דבר שלא לפי דרכו ושלא לפי טבעו. כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא סכל בעניני המציאות. וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן כדי לדעת מה על השמים ומה תחת הארץ בדמיונו הנפסד שמדמה אותם כעלייה על גבי בית, וכן מה היה קודם שנבראו השמים ומה יהיה אחרי העדר השמים, ודאי שזה יביאהו לידי שגעון ושממון. והתבונן בביטוי הנפלא הזה האמור בעזר אלהי באמרו כל שלא חס על כבוד קונו, הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיון שאינו יודע ערך הדבר הזה שניתן לו הרי הוא מופקר בידי תאותיו ונעשה כבהמה, וכך אמרו מאי שלא חס על כבוד קונו זה העובר עברה בסתר, ואמרו במקום אחר אין המנאפים מנאפים עד שתכנס בהם רוח שטות, וזה אמת, לפי שבעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. והזכיר ענין זה במקום זה לפי שאמר לעיל הן הן גופי תורה, לפיכך הזכיר ענינים שהם יסודות גופי תורה. וכבר הזהירו בתלמוד מללמדם ברבים ומנעו מזה מאד וצוו שיהא האדם מלמד אותם לעצמו בעצמו ואל יעברו ממנו לזולתו וסמכו את זה למאמר שלמה בענין זה על דרך המשל דבש וחלב תחת לשונך.

וכבודו תורה ודעת היקר כתבת כך (וכדברי הרמב"ם בחגיגה, שכל מי שעוסק במה לפנים ומה לאחור ומה קודם ומה לאחר הרי הוא מבזה השכל המכובד מאת ה') 

עכשיו תראה לי איפה הוא אומר זאת ??

לגבי המורה:
הוא עוסק שם בכל השיטות ודעות הפילוסופיות, שהם מעשה בראשית ומעשה מרכבה, בוודאי שהוא עוסק במה לפנים ומה לאחור וכו' כפי פירושו כאן שהם מעשה בראשית = החכמה הטבעית, 

מעריך הכוונה שאני רואה שיש כאן דרך מסוים ראוי לשמו. להסכים צריך לעיין הרבה  במקורי הסוגיות, ובכל הפרטים הקשורים לזה.

הדיון כאן הוא לא במה אני מאמין, אלא מה אני סבור צריך להיות ההצדקה לאמונה כלשהו. הדיון הזה קודם לדעתי לשאלה במה אני מאמין. [וזה הטעות של כמה שתופרים את מידות ההצדקה לאמונות לפי מה שהם כבר מאמינים, ובזה מצהירים בעצם שאמונתם אין לה הצדקה]

מדבריך נראה שאתה בעצם מקבל את ה"מסורת" ללא כל ערעור, ואתה לא מוכן לזרוק ממנו שום דבר אפילו יהא המוזר והיפוך השכל ביותר. זהו הדרך שנקראת בד"כ אמונה פשוטה, אמונה בלי טעם ודעת. אז למה אתה משחק שאתה מקבל לפי שכל או רגש או משהו אחר? תגיד ישר אני מאמין במה שאמרה לי אמי ומנסה להצדיק זאת למפרע בכלים שכליים. [איני חושב שיש פגם באמונה כזאת, רק צריכים להיות ישרים ולהודות על האמת]

מה שאתה מחלק בין זכרון של האומה שלנו לאומות אחרות היא שרירותית. אילו היית נולד לאומה אחרת היית בוודאי מוצא טעמים נשגבים על הזכרונות שלהם. לא הסברת מה מהותית שונה זכרון זה מזכרון זה.

אם בכוונתך לומר שהאומה שלנו מאמינה בה' ולכן לכל דבר שהיא עושה מקשרת לתכלית זאת, הנה עוד אומות רבות מאמינות בה' [ואפילו מאמינות שהם נבחרו על ידו]

למה לעזוב את מים עליונים? זה מהדברים שעומדים ביסוד האמונה. כלומר האמונה במעשה בראשית. לאפוקי המצוות שאינם אלא אחרי זה.

נו נו, אז לא נדבר על היוונים, לנוצרים יש חכמים כבר אלפים שנה שמוסרים נפשם לבאר ולמסור את עניני אמונתם הלא הגיוניות בעליל-שאדם הוא אל- מה תעשה עם זה?

אם הבריאה לא הגיוני, ומתן תורה לא הגיוני, אז איך זה מכריח את זה? ואפילו נניח שיש תכלית, אולי התכלית נמצא אצל מישהו אחר, וכי מוכרח שהבורא יבחר עם קטנטן וזה יהי תכלית כל  הבריאה? [בשביל ישראל שנקרא ראשית] ואולי התכלית הוא שכל אחד יעשה הטוב כפי מה שהוא מבין.

לגבי ניכרים דברי אמת, נו נו, עדיין לא מצאתי מישהו שמכיחר משהו כראוי מתוך תקשורת. אתה יכול לחלום שמי שרוצה יכיר אותך כראוי מתוך זה, אבל גם זה בינתיים לא קרה. רוב העולם לא מאמינים כמו דוקינס. גם זה כתבו בתקשורת. הסקרים מצביעים על תשעים ומשהו אחוז מאמינים.

היתה בקורת על מתן תורה, והיא אפילו נחקקה בחומש. ["לא ה' שלחני"] היתה בקורת על החכמים הפרושים, והיא נחקקה בספריהם. [הצדוקים]. מי ערב לך שבעוד אלפיים שנה לא יהיה אותו דבר לגבי ברסלב?

גם שאר דתות שקריות מתקיימים בינתיים כבר אלפים שנה.