כי לא יחדל אביון מהודר מקרב הארץ

באחד השבועונים התפרסמה ידיעה לפיה הגראי"ל שטיינמן מתנגד לסידור ביטוח קולקטיבי למקרי אסון, בין השאר משום שלא תהיה האפשרות לאגור זכויות על ידי נתינת צדקה וליהנות מכל הסגולות הכרוכות בכך.

חשוב מאד לסייג כי הפרסום אינו מהווה הוכחה כי אכן נאמרו הדברים. הדיון מתקיים אך ורק בהנחה כי הדברים אכן נאמרו.

כמה פליאות נפלאתי בעת קריאת הדברים.

א.      וכי נשמטו ממנו דברי הרמב"ם (הלכות מתנות עניים י י) "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה--זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות ולא ישאל; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), כלומר החזק בו שלא ייפול ויצטרך".

ב.      ידועים דברי בעל "בית הלוי" שבצדקה אין קפידה על לשמה. אם אני זוכר נכון הלשון הוא, וכי מה אכפת ליה לעני בכוונת הנותן.

ג.       האם לשם שיזכה הנותן לזכויות ולסגולות של מצוות צדקה, על אותו שיזדקק לצדקה בגלל שלא עשה ביטוח, לסבול? זה מזכיר את הסיפור על אותו מהדר במצוות ששמר על האביון המהודר שלו בסוד, שחס ושלום לא יתנו לו אחרים ויאבד את הידורו.

היות וסביר שרב מכובד לא ישאיר משפחות לסכנת עוני ללא נימוק טוב, וברור כי הנימוקים שהובאו (זכויות וסגולות) אינם נימוקים, אין מנוס מלחשוד כי יש כאן מגמה להשאיר את האנשים תלויים בציבור וד"ל.

גם הכמעט-רעבע מויז'ניץ מחפש להדר אחר אביון מהודר: