|
|
| נשלח ב-30/11/2011 00:28 |
 |
| |
| הסירהשלנו כתב: |  | | בגיל כה צעיר להרגיש כך?רוצה גיל צעיר יותר מגברים?לכי על 23.5 - 24...אבל 21??מי פילל?ענני. בקטע שלי התיחסתי להרבה תחושות. אני מבינה שאתה מתיחס לרעיון המרכזי של הקטע- שלא לשפוט את מצבינו על פי מצבם של אחרים. ואיכשהו, זה לא הגיוני לי שאתה מבין את זה רק עכשיו.וד"א, (אולי זה מסביר:)) משבוע הבא אני בת 22....(מוזר... אני גאה בגיל הזה:)) |
|
לא ולא. אני מתייחס לזה:
סופגת אכזבה אחר אכזבה. כואבת עוד חתך בלב... ועוד אחד... צמאה לאהבה. לבעל.. לבית... לילד.. רואה את החלומות חולפים ליד. מרגישה מעט... והם בורחים. משאירים כמיהה חזקה יותר... ויאוש שמחלחל... סופרת עוד יומולדת אחד.
משלימה עם עוד שנה שעברה. חושבת על שנים שאולי חלילה יעברו...
ועל זה:
אמנם הרצונות ישנם. תחושת החסר קיימת. כואבת. צורבת. פוצעת. אבל הכאב הזה הוא חלק מתמונת החיים שלי עכשיו. שמכילה דברים רבים שמהנים ונחמדים... וגם את הכאב... רק לא לתת ל"כולם" להוסיף כאב... על הכאב האמיתי...
אלו לטעמי תחושות של אנשים מבוגרים הרבה יותר מגיל 22.
22 זה גיל שעלול להיות בקושי התחלה.
מותר לך לחוש ולהרגיש איך שבא לך.
אבל זו דעתי.
קצת פרספקטיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 00:31 |
|
| |
| די88 כתב: | |
אני מנחשת שהוא רמז שאת חושבת על זה יותר מדי בגילך הלא מופלג בעליל!! |
|
מישהו כאן קורא את מחשבותיי...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 00:32 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | |
ענני- אני לוקחת את זה כמחמאה! |
|
את מה בדיוק?
אני לא מחמיאן...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 00:53 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: | | אלו לטעמי תחושות של אנשים מבוגרים הרבה יותר מגיל 22.
22 זה גיל שעלול להיות בקושי התחלה.
מותר לך לחוש ולהרגיש איך שבא לך.
אבל זו דעתי.
קצת פרספקטיבה.
|
|
(כשמתיחסים לגיל 22 כאל התחלה/אמצע/סוף- זה חיב להיות יחסית. 22 יחסי למה? לכולם? אליך?)
תחושות זה לא דברים ש"מותר" לחוש. לא חשים "איך שבא"
תחושות נובעות ממצבים. וזה מצבים שגם בחורה עם הסטוריה של שנה בשידוכים - עוברת אותם. אז זה לא קשור לגיל.
והתחושות -אני לא מרגישה כך כל הזמן. כתבתי את זה אחרי משהו כבד שירד- אולי זה גם מסביר.
ואני עדין מוחמאת לך תבין..
וזה שאתה לא מחמיאן- זו לא מחמאה בשבילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 01:04 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | תחושות זה לא דברים ש"מותר" לחוש. לא חשים "איך שבא" תחושות נובעות ממצבים. וזה מצבים שגם בחורה עם הסטוריה של שנה בשידוכים - עוברת אותם. אז זה לא קשור לגיל. והתחושות -אני לא מרגישה כך כל הזמן. כתבתי את זה אחרי משהו כבד שירד- אולי זה גם מסביר.ואני עדין מוחמאת לך תבין.. וזה שאתה לא מחמיאן- זו לא מחמאה בשבילך. |
|
צודקת.
לכן הדגשתי - שלטעמי אלו תחושות שלא אמורות להיות לך. ושוב - לטעמי ולדעתי האישית.
גם את צודקת - שלא חשים "איך שבא" וכו' וכו'.. אבל את ומי שאת בתוכך - יוצרת את תחושותייך ומקרינה אותן כלפי חוץ - והמסר שאני קלטתי הוא שזה יותר מידי.
שנה בשידוכים?
נו...
שוב אומר - אנחנו לא מדברים על 1+1.
אני מבין שתחושותייך - ומה שגורם לתחושות אלו - עשוי להיות שונה אצלךמאשר אצלי.
אני רק כותב מה אני חושב.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 01:14 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: | | צודקת.
לכן הדגשתי - שלטעמי אלו תחושות שלא אמורות להיות לך. ושוב - לטעמי ולדעתי האישית.
גם את צודקת - שלא חשים "איך שבא" וכו' וכו'.. אבל את ומי שאת בתוכך - יוצרת את תחושותייך ומקרינה אותן כלפי חוץ - והמסר שאני קלטתי הוא שזה יותר מידי.
שנה בשידוכים?
נו...
שוב אומר - אנחנו לא מדברים על 1+1.
אני מבין שתחושותייך - ומה שגורם לתחושות אלו - עשוי להיות שונה אצלךמאשר אצלי.
אני רק כותב מה אני חושב. |
|
OK, הבנתי. פחות או יותר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 02:22 |
|
| |
ענני, אני מאד מסכימה איתך ממרום גילי המופלג... אבל גם מאד מבינה את סירה כי כשהייתי בגילה, הרגשתי גם כך... ברור שצריך פורפורציות אבל זה קשה בכל גיל. במיוחד כשהנורמה בציבור שלנו היא 19/20 וכל החברות כבר מתארסות וממשיכות בחייהן.
במהלך השנים התאפסתי על עצמי ולמדתי להשתדל לשמוח בכל מצב ולא לשקוע ברחמים עצמיים וכו׳. זהו נסיון קשה, אבל יש קשים ממנו ויש בו גם הרבה תקווה שהוא ייגמר בשלב כלשהו בעז״ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 09:32 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: | | אבל את ומי שאת בתוכך - יוצרת את תחושותייך ומקרינה אותן כלפי חוץ - והמסר שאני קלטתי הוא שזה יותר מידי.שנה בשידוכים?נו...שוב אומר - אנחנו לא מדברים על 1+1.אני מבין שתחושותייך - ומה שגורם לתחושות אלו - עשוי להיות שונה אצלךמאשר אצלי.אני רק כותב מה אני חושב. |
|
מאוד יכול להיות שהתחושות שסירה הרשתה לעצמה לבטא כאן-לא בטוח בכלל שזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ במהלך היום-יום.אולי לשם כך קיים הפורום הזה?לבטא תחושות שלא מתאים/לא נכון/לא כדאי לשדר לכולם מסביב ופה זה מן פינה כזאת שמותר ואפשר.ומגיע לה הבנה גם אם לא הזדהות.ובאמת,כל אחד והפרופורציות שלו על החיים.וגם למי שלא הרבה זמן בשידוכים יכולים להיות מצבים מייאשים ומתסכלים-ולא בגלל שהיא בטוחה שהיא זקנה ושזה סוף העולם-פשוט לאכזבות אין גיל וכמות...
תוקן על ידי chokolit ב- 30/11/2011 09:32:07
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 10:38 |
|
| |
| chokolit כתב: | |
מאוד יכול להיות שהתחושות שסירה הרשתה לעצמה לבטא כאן-לא בטוח בכלל שזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ במהלך היום-יום.אולי לשם כך קיים הפורום הזה?לבטא תחושות שלא מתאים/לא נכון/לא כדאי לשדר לכולם מסביב ופה זה מן פינה כזאת שמותר ואפשר.ומגיע לה הבנה גם אם לא הזדהות.ובאמת,כל אחד והפרופורציות שלו על החיים.וגם למי שלא הרבה זמן בשידוכים יכולים להיות מצבים מייאשים ומתסכלים-ולא בגלל שהיא בטוחה שהיא זקנה ושזה סוף העולם-פשוט לאכזבות אין גיל וכמות...
|
|
שוקולית, כל מילה נכונה! בחיי היומיום אין מקום לבטא כאב, ותסכולים ותחושות מהסוג הזה. גם הסביבה קרוב לא תמיד בנויה להכיל את זה.
בחורה- גם לך, תודה על ההבנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 18:59 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | (הנה לכם תובנה מהתקופה הדי אחרונה...:))"כולם" כשנולדנו ערכנו הכרות עם ה"כולם" אכלנו ואיך שכולם אוכלים. מחאנו כפיים כי כולם מוחאים בכינו, צחקנו, אהבנו- כמו כולם. לכולנו אבא ואמא. לכולנו בית ואחים. כולם הולכים לבי"ס. גדלנו קצת- וראינו שיש דברים שיש לכולם- ןלנו לא... הרגשנו מקופחים. הרגשנו שחיבים לנו. לא יתכן שלכולם יש ולי לא... ואיכשהו השתווינו בסוף--- כולנו למדנו בכל הכיתות לכולנו היו מורות טובות- וגם לא טובות לכולנו לפעמים היה דמי כיס/חפצים נחמדים- ולפעמים לא. ולמדנו להתחלק- המשוואה עדין שוה-כשלי יש לה אין, ומתחלקים. ובפעם אחרת לה יש ולי אין. ומגיע הזמן שהמשוואה לא הוגנת. וזה כבר לא נגמר בבובה או במורה. פתאום מדובר בחלומות שלנו. באיך שראינו את עצמנו עוד מהגן. בדמיונות על שמלת כלה... במשחקי "אבא ואמא"... היא התארסה... יש לה בעל... יש לה ילד... יש לה עוד ילד... ועובר הזמן. ואני לבד. עדין... סופגת אכזבה אחר אכזבה. כואבת עוד חתך בלב... ועוד אחד... צמאה לאהבה. לבעל.. לבית... לילד.. רואה את החלומות חולפים ליד. מרגישה מעט... והם בורחים. משאירים כמיהה חזקה יותר... ויאוש שמחלחל... סופרת עוד יומולדת אחד. משלימה עם עוד שנה שעברה. חושבת על שנים שאולי חלילה יעברו... ואין שוויון.... זה הזמן להתנתק מ"כולם" זה הזמן שה"כולם" מזיק. מתסכל. מסתיר את חצי הכוס המלאה... זה הזמן להתרגל לראות את עצמי כדוגמא יחידה למה שצריך להיות לי. ואת כולם כדוגמא למה שצריך להיות להם.. ולומדים את זה... פשוט מתרגלים לחשוב אחרת... החלק שלי לא אמור להיות דומה לחלקם של אחרים. החלק של אחרים לא מתאים לי. ולכן הוא לא גדול יותר. החלק שלי מכיל את כל מה שצריך להיות לי- ולכן הוא הכי טוב לי בעולם! אמנם הרצונות ישנם. תחושת החסר קיימת. כואבת. צורבת. פוצעת. אבל הכאב הזה הוא חלק מתמונת החיים שלי עכשיו. שמכילה דברים רבים שמהנים ונחמדים... וגם את הכאב... רק לא לתת ל"כולם" להוסיף כאב... על הכאב האמיתי... והחיים הם לא סטטים. ומובטח לי שאי שם ישנו האדם שכל כך חסר לי... ומחכה לרגע המתאים ביותר... ואלוקים גדול... אפשר לסמוך עליו! |
|
תובנה יפה מאד.. !
רק מה שלא הבנתי הוא - אם את באמת חשה שמה שיש לאחרים זה לא מתאים לך.. ומה שיש לך זה מה שהכי מתאים וטוב לך,
אז למה בכל זאת הכאב? למה בכל זאת הצריבה הזאת..? הפציעה הזאת שבלב..?
אם תראי אצל חברה איזה נעלים במידה גדולה משלך, גם תרגישי כאב שאין לך אותם? אם תראי חצאית מסוג מסוים שעלייך זה פשוט לא עומד יפה, גם תרגישי את החסר שאין לך את אותה חצאית..?
ובטח את תאמרי, נכון, אני לא ארגיש כאב, אבל אני רוצה למצוא נעלים במידה שלי, חצאית שתתאים לי.. אבל שוב.. אם אין לך את אותם נעלים וחצאית, משמע, שיש לך דברים אחרים.. משמע שדברים אחרים הם אילו שטובים לך, ולא אותם נעלים וחצאית... האם ניסית למצוא את אותם דברים?! האם את מרגישה באותם דברים שיש לך ולאחרים לא?!
"הדשא של השני יותר ירוק"... יודעת למה? כי אנחנו מתמקדים במה שאין לנו, לא במה שיש לנו..!
אני לא אומר שאם אדם מקבל מכה, אסור שיכאב לו.. אסור לו לבכות ולדמוע.. אבל לחיות את הכאב.. להמשיך איתו את החיים.. זה כבר חוסר מחשבה ואף שטות.. (לא בנימה אישית כמובן) ואיך לא, חוסר אמונה..
אני גם לא אומר, שזה קל, לא אומר שזה פשוט, אך אם בכל האדם קיבל את המכה הזאת.. סימן שהוא מסוגל.. שהוא יכול לראות את הטוב.. להתמקד ביש במקום באין.. לראות את מה שמתאים לו ומה שיש לאחר לא מתאים לו.. !
איך אמר החזו"א: אנחנו חייבים לעבור את העולם הזה.. הבחירה בידינו אם לעבור בחיוך או בדמעות...!
במה את בוחרת?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 19:20 |
|
| |
| עמקויות כתב: | |
תובנה יפה מאד.. !
רק מה שלא הבנתי הוא - אם את באמת חשה שמה שיש לאחרים זה לא מתאים לך.. ומה שיש לך זה מה שהכי מתאים וטוב לך,
אז למה בכל זאת הכאב? למה בכל זאת הצריבה הזאת..? הפציעה הזאת שבלב..?
אם תראי אצל חברה איזה נעלים במידה גדולה משלך, גם תרגישי כאב שאין לך אותם? אם תראי חצאית מסוג מסוים שעלייך זה פשוט לא עומד יפה, גם תרגישי את החסר שאין לך את אותה חצאית..?
ובטח את תאמרי, נכון, אני לא ארגיש כאב, אבל אני רוצה למצוא נעלים במידה שלי, חצאית שתתאים לי.. אבל שוב.. אם אין לך את אותם נעלים וחצאית, משמע, שיש לך דברים אחרים.. משמע שדברים אחרים הם אילו שטובים לך, ולא אותם נעלים וחצאית... האם ניסית למצוא את אותם דברים?! האם את מרגישה באותם דברים שיש לך ולאחרים לא?!
"הדשא של השני יותר ירוק"... יודעת למה? כי אנחנו מתמקדים במה שאין לנו, לא במה שיש לנו..!
אני לא אומר שאם אדם מקבל מכה, אסור שיכאב לו.. אסור לו לבכות ולדמוע.. אבל לחיות את הכאב.. להמשיך איתו את החיים.. זה כבר חוסר מחשבה ואף שטות.. (לא בנימה אישית כמובן) ואיך לא, חוסר אמונה..
אני גם לא אומר, שזה קל, לא אומר שזה פשוט, אך אם בכל האדם קיבל את המכה הזאת.. סימן שהוא מסוגל.. שהוא יכול לראות את הטוב.. להתמקד ביש במקום באין.. לראות את מה שמתאים לו ומה שיש לאחר לא מתאים לו.. !
איך אמר החזו"א: אנחנו חייבים לעבור את העולם הזה.. הבחירה בידינו אם לעבור בחיוך או בדמעות...!
במה את בוחרת?! |
|
תודה...
אתה שאלת למה הכאב- ואח"כ ענית- כשאדם מקבל מכה- כואב לו.
(ולכאוב את העובדה שהשני לא קיבל מכה- זה הכאב שאפשר למנוע.)
לחיות את הכאב- כשהמשמעות היא להפוך בו שוב ושוב, לא לתת לו להרפות, להתמקד בו בלי סוף- באמת זו לא דרך. זה לא לחיות.
אבל כשכואב- כואב, אי אפשר להתכחש. השאלה באמת מה עושים הלאה.
כשכתבתי את השיר, ותארתי תחושות שיש בשידוכים- לא התכוונתי שכך אני חיה, לא התכוונתי שחלילה חיי הם מסכת של כאבים! שידוכים- זה תקופות, יש קשות- שאז צריך לחפש את החצי המלא שלנו, ויש גם תקופות מאד נחמדות.
כמו שיש לכל אדם- גם בלי שידוכים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 19:34 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | | תובנה יפה מאד.. !רק מה שלא הבנתי הוא - אם את באמת חשה שמה שיש לאחרים זה לא מתאים לך.. ומה שיש לך זה מה שהכי מתאים וטוב לך,אז למה בכל זאת הכאב? למה בכל זאת הצריבה הזאת..? הפציעה הזאת שבלב..?אם תראי אצל חברה איזה נעלים במידה גדולה משלך, גם תרגישי כאב שאין לך אותם? אם תראי חצאית מסוג מסוים שעלייך זה פשוט לא עומד יפה, גם תרגישי את החסר שאין לך את אותה חצאית..?ובטח את תאמרי, נכון, אני לא ארגיש כאב, אבל אני רוצה למצוא נעלים במידה שלי, חצאית שתתאים לי.. אבל שוב.. אם אין לך את אותם נעלים וחצאית, משמע, שיש לך דברים אחרים.. משמע שדברים אחרים הם אילו שטובים לך, ולא אותם נעלים וחצאית... האם ניסית למצוא את אותם דברים?! האם את מרגישה באותם דברים שיש לך ולאחרים לא?!"הדשא של השני יותר ירוק"... יודעת למה? כי אנחנו מתמקדים במה שאין לנו, לא במה שיש לנו..!אני לא אומר שאם אדם מקבל מכה, אסור שיכאב לו.. אסור לו לבכות ולדמוע.. אבל לחיות את הכאב.. להמשיך איתו את החיים.. זה כבר חוסר מחשבה ואף שטות.. (לא בנימה אישית כמובן) ואיך לא, חוסר אמונה.. אני גם לא אומר, שזה קל, לא אומר שזה פשוט, אך אם בכל האדם קיבל את המכה הזאת.. סימן שהוא מסוגל.. שהוא יכול לראות את הטוב.. להתמקד ביש במקום באין.. לראות את מה שמתאים לו ומה שיש לאחר לא מתאים לו.. !איך אמר החזו"א: אנחנו חייבים לעבור את העולם הזה.. הבחירה בידינו אם לעבור בחיוך או בדמעות...!במה את בוחרת?! תודה...אתה שאלת למה הכאב- ואח"כ ענית- כשאדם מקבל מכה- כואב לו.(ולכאוב את העובדה שהשני לא קיבל מכה- זה הכאב שאפשר למנוע.)לחיות את הכאב- כשהמשמעות היא להפוך בו שוב ושוב, לא לתת לו להרפות, להתמקד בו בלי סוף- באמת זו לא דרך. זה לא לחיות. אבל כשכואב- כואב, אי אפשר להתכחש. השאלה באמת מה עושים הלאה.כשכתבתי את השיר, ותארתי תחושות שיש בשידוכים- לא התכוונתי שכך אני חיה, לא התכוונתי שחלילה חיי הם מסכת של כאבים! שידוכים- זה תקופות, יש קשות- שאז צריך לחפש את החצי המלא שלנו, ויש גם תקופות מאד נחמדות. כמו שיש לכל אדם- גם בלי שידוכים. |
|
תבדילי בין כאב של מכה, לבין כאב שנובע כי לאחר יש.. או כי - לי אין...
כאב של מכה, זה כואב.. והדרך להתמודד עם זה, זה פשוט לרפאות, לראות מה הרווח, לקבל את זה באהבה..
הכאב השני, שעליו בעיקר התייחסת, זה כאב שלא צריך לכאוב, אם ההתייחסות היא כמו שאת כתבת, כמו שאני הרחבתי את עומק כוונתך..
וכשאת כותבת הרבה על הכאב.. זה אומר שכואב לך.. קושי זה לא בהכרח כאב.. ואם הקושי גורם לך לכאב, משמע שיש משהו בהתייחסות, בתחושה צריכה להשתנות...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 20:14 |
|
| |
amaizing!!!!!אני גם רק שנה בערך ומרגישה לעיתים ככה...וענני...אין דבר מרגש יותר מגבר מתפייט...!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 21:39 |
|
| |
| עמקויות כתב: | |
תבדילי בין כאב של מכה, לבין כאב שנובע כי לאחר יש.. או כי - לי אין...
כאב של מכה, זה כואב.. והדרך להתמודד עם זה, זה פשוט לרפאות, לראות מה הרווח, לקבל את זה באהבה..
הכאב השני, שעליו בעיקר התייחסת, זה כאב שלא צריך לכאוב, אם ההתייחסות היא כמו שאת כתבת, כמו שאני הרחבתי את עומק כוונתך..
וכשאת כותבת הרבה על הכאב.. זה אומר שכואב לך.. קושי זה לא בהכרח כאב.. ואם הקושי גורם לך לכאב, משמע שיש משהו בהתייחסות, בתחושה צריכה להשתנות...
|
|
הכאב שעליו כתבתי בקטע- לא נובע מכך שלאחרים יש ולי אין. זה כאב של "מכה". הפוך, בקטע ממש הבדלתי בינו לבין כאב מיותר מכך שלשני יש.
(לפעמים ה"יש" של אחרים זה כמו זרקור על ה"אין" שלנו, ואז זה מעורר כאב. אבל הכאב הוא כי לי אין, לא כי לה יש)
כשאני כותבת על כאב- לא בהכרח שכואב לי. זה אומר שכואב לפעמים, לא משהו חריג. (אולי יחסית אליך זה חריג)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2011 21:51 |
|
| |
אני מבינה שכמו במציאות גם כאן- לא אוהבים שמדברים על כאב. בעיקר הגברים שביננו. אבל לא רק.
העובדה שאני חשה כאב לא מתקבלת על דעתכם. אתם חושבים שמשהו לא נכון בהסתכלות שלי, או ברגשות שלי יחסית לגיל. זה נותן הרגשה כאילו סתם הגזמתי ואני לא אמורה להרגיש מה שאני מרגישה.
למה זה? אולי כאב זה ענין אינדווידואלי?
אולי פשוט אתם/ן מרגישים פחות/אחרת? אולי אתם/ן מגדירים את הדברים אחרת?
אולי מה שכואב לאחד ולאחר לא- זה לא בגלל הסתכלות לא נכונה, או הגזמה, אלא בגלל תכונות אופי שונות?
יתכן שאתם פשוט רוצים להביע הסתיגות- לאמר שאתם לא מרגישים כך. אז אל תפסלו רגשות של אחרים.
תנסו פשוט להבין. גם אם אין הזדהות.
|
|
|
|
|
